'נשים גדולות מהחיים'- נשים בהריון וגופן

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בינואר 2012 | 21 תגובות

מתוך הריון

 

בפרויקט הנוכחי הזמנתי אתכן לשתף אותנו בתמונה אותנטית וטבעית מההיריון ולחשוף משהו ממה שהרגשתן ביחס לגוף והשתנותו.

עבורי זה היה עונג צרוף לגלות אתכן בשלב הזה ולשמוע מה עומד מאחורי התמונה הסטטית.

התוצאות לפניכן, מקווה שתיהנו כמוני.

.

אנשים צריכים לשירותים.

קרן עוקבי, חודש לפני הלידה.

התמונה צולמה ביום הולדת שחברים ערכו בפארק לילדה שלהם שהפכה לבת שנה. התמונה מזכירה לי שהתנגדתי להצטלם, הרגשתי ענקית ומגושמת ועל זה אפשר להוסיף את חום אוגוסט והצורך לשירותים כל רגע (שאין בפארק) .

לעורכי אירועים בפארק – בבקשה לחשוב גם על זה לא רק אוכל שתייה וקישוטים , אנשים צריכים לשירותים- במיוחד מי שבהריון :).

כמה שלא היה לי כיף ברגע ההוא, ככה אני אוהבת את התמונה כעת, בעיקר בגלל שאין לי תמונות מההיריון. כשאני מנסה להיזכר, לא נראה לי הגיוני בכלל מה שהיה גודל החזה והמסורבלות הכללית …התמונה מכריחה אותי לזכור היטב .

 

 

מתיישבת במים ולא זזה.

יפית רכס אפוטקר. חודש תשיעי

חופשה של הילדים מהגנים ובית הספר הביאה אותנו לטיול ברמת הגולן. חום מטורף וריבוי מטיילים ואני בחודש האחרון, יודעת שייקח זמן רב עד שנטייל שוב, הכרזתי שאני מתיישבת במים ולא זזה.

תדהר הגיע לשבת לידי ואמר שהוא שומר על אמא והתינוקת, אז אבא הוציא מצלמה לתעד את האירוע. מטיילים  שטיילו באזור עצרו בפליאה כאשר ראו את גודל הבטן שלי.

אני מאוד אוהבת את התמונה הזאת. זו מבחינתי התחלה חדשה של אמונה בגוף וקבלה מה שהתבסס בתומו בלידה המדהימה שהייתה לי.

משהו מאוד נאיבי, מאוד מתרגש.

פולינה שטרן שלמה. חודש שמיני/תשיעי

צולמה אי שם ב 2001. הריון ראשון, ההריון של יובלי.

אוהבת את התמונה כי יש בהן משהו מאוד נאיבי, מאוד מתרגש (ומאוד רחוק ממני היום:)). הכל היה מאוד חדש ומרגש ומלהיב. ציפיתי להשתנות של הגוף.

 

שיא הנשיות.

רחלי בושי כהנים. חודש שביעי

הרגשה של שמחה, אני בשיא הנשיות שלי, אוהבת את הגוף שלי בהריון, מחוברת לגמרי, גאה וגואה, מלאה.

 

 

 

'כאן ועכשיו'

סיוון קונוולינה. שבועיים לפני הלידה.

התמונה צולמה בצימר ליד צפת. נורא רציתי ללדת שם, בגלל הפסטורליות, השקט, החיבור לטבע, אבל זה לא קרה. יחד עם זאת, כתבתי שם כמה מילים לעופרי, סיפרתי לה שאני מוכנה, שאני מצפה לה, שתהיה אמיצה ולא תפחד מהחוויה הקשה שהיא עומדת לעבור. כמובן שבכיתי מהתרגשות, וזה הרגע הכי זכור לי מהסופ"ש ההוא…

אני אוהבת את התמונה כי אני זוכרת איך הרגשתי כשהיא צולמה, ולא בגלל איך שאני נראית בה. מאוד מאוד התחברתי לגוף שלי בהריון, והצטלמתי כמה פעמים במהלכו, בעיקר בעירום חלקי. הרגשתי שבא לי לתעד כל רגע, כל זווית, כל שינוי. ממש לא הטריד אותי איך אני אראה לאחר ההריון, או איך הוא ישנה את הגוף שלי. חייתי את ה'כאן ועכשיו', התפעלתי מתופעת הטבע המדהימה הזו ומהתחושות שהיא מעוררת בי. דרך החיבור הכל כך מיוחד שהרגשתי לתינוקת שבתוכי – הרגשתי חיבור מאוד עמוק, אולי עמוק מאי פעם, גם לעצמי.

התרגשות שמחה וציפייה.

ענבל פנחס פרג. חודש שישי.

בשלב הזה בהריון עוד אהבתי את הבטן והשתנות הגוף היתה יותר נעימה מלא נעימה, עם התרגשות שמחה וציפייה (למרות שהייתה לי בעיה עם השיער שרק גדל ולא נושר בכלל).

בחודשים מתקדמים יותר, כשנהייתי ענקית כבר ובסוף גם נפוחה, השתנות הגוף כבר היתה מלחיצה משהו (אני רק מטר וחצי) ודאגתי שלא אחזור לגזרה.

 

 

שירי פלג-זיו. עייפות וגם שמחה ונינוחות.

שירי פלג-זיו. חודש שמיני או תשיעי

התמונה צולמה לפני כמעט 5 שנים. הריון שני. עברנו משכונת לב העיר בתל-אביב למושב בו גדלתי.

מאוד אהבתי להיות בהריון, אך תחושות הגוף, בעיקר בהריון השני (שבתמונה), היו של חולשה. המעבר, בניית הבית, מגורים לתקופת ביניים אצל ההורים, הסתגלות הבכור לגן בקיבוץ סמוך.. לא היה פשוט. אני רואה את העייפות שלי בתמונה אבל רואה גם שמחה ונינוחות.

 

"הסעודה האחרונה".

עידית סברדליק.  יום הלידה  של בני הבכור נריה.

הגעתי לבית החולים בשבוע 42, בקושי זזתי. הייתי כל כך גדולה, הכי גדולה מכל ההריונות שלי (3 במס'). בקושי כבר יכולתי לנשום, כולם שאלו אותי אם יש לי תאומים, אמרתי חמישייה והם הנהנו בהבנה :), אפילו האחיות ב'מאיר' שאלו אם יש לי תאומים.

בתמונה, אני שותה כוס קפה שאהוד, בן זוגי היקר, הביא לי ואפשר לראות שיש לי גם לחמנייה, לכן לתמונה זו אקרא "הסעודה האחרונה", כי הפעם הבאה שאכלתי הייתה ביום למחרת, אחרי קיסרי.

בהריון הזה לא התחברתי להשתנות הגוף, כי לדעתי זאת הייתה חוויה ראשונה עבורי ולכן לא הבנתי מה קורה לי בגוף. הרגשתי מגושמת, ענקית, ובעיקר התפדחתי להסתובב בחוץ בשבועות האחרונים, כי כל הזמן לטשו מבטים בבטן היוצאת דופן שלי בגודלה. בהריונות הבאים, כבר הכרתי את השינויים החלים בגופי ההריוני, ידעתי למה לצפות ואהבתי את זה.

 

עידית סברדליק. "שלושה הריונות שונים בחולצה אחת"

בכל הריון, הצטלמתי עם אותה החולצה והנה לכן מזכרת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 ג'ני רובין. מסטולה.

שבוע 40+5

התמונה צולמה בבריכה במרכז מיה יומיים לפני הלידה של דביר (23 באוגוסט).רציתי מזכרת של הבטן הענקית, אז ביקשתי שיצלמו אותי הרבה.

הרגשתי נפלא עם הגוף בהריון, מאוד התחברתי לפלא הזה שמתרחש שם בפנים. מצד אחד, רציתי שהבטן תגדל עוד ועוד, אהבתי איך שזה נראה. ומצד שני, חששתי שהתינוק יהיה גדול מידי וזה יקשה על הלידה. בסוף גם הבטן וגם התינוק היו ענקיים 🙂

משתפת במאמר שמאוד התחברתי אליו בנושא של היחס שלנו לגוף בהריון ואחרי לידה.

 

 

התחברתי לעצמי ולגופי.

חן גרינברג. חודש שמיני או תשיעי

בהריון הראשון מאוד התחברתי לעצמי ולגופי, נהניתי מכול רגע ואהבתי איך שנראיתי. פחדתי מהלא נודע, אך יחד עם זאת התרגשתי וחיכיתי מאוד!!!

בסוף ההריון הייתה לי בטן ענקית ולא ידעתי לאיזה ממדים זה יגיע, אבל לא השמנתי בגוף רק בבטן ואהבתי, הרגשתי נוח והייתי גאה ומאושרת.

 

לא הבנתי איפה ה 20 קילו.

שירה דרוקר. שבועיים לפני הלידה

הדבר שהכי מפריע לי בעצמי (גם כשאני לא בהריון) זה הסנטר הכפול, ובהריון הוא הכפיל את עצמו עוד פעם אחת לפחות…כשהייתי בהריון, כולם אמרו לי (וגם אני חשבתי) שאני רזה, ורק גדלה לי הבטן. עליתי 20 קילו ולא הבנתי איפה הם.

היום, כשאני מסתכלת על התמונה הזאת, אני מבינה בדיוק איפה הם. רואה המון ריפוד בכל מיני מקומות. רועי ראה את התמונה עכשיו, כשבחרתי אותה, ואמר "וואו! איזה שמנה היית! לא שמתי לב בכלל בהריון!" ועל הציצי הענק אני בכלל לא רוצה לדבר…

 

התמונה שממנה פחדתי כל כך.

נועה דרוקר. ממש לפני הלידה.

התמונה צולמה ממש לפני היציאה לבית החולים כשעוד הצירים היו נסבלים ואפשר היה לחייך, עברו שנתיים וחצי מאז ..

היום החלטתי לפרסם את התמונה שממנה פחדתי כל כך, אז זה אומר הרבה על השינוי שחל בי מאז. מבושה גדולה מהמראה הלא מלבב, הנפיחות ..הקרעים בבטן והתחושות האיומות של פחד ועצב גדול, אפשר לומר שהזמן עשה את שלו והיום אני אוהבת וגאה בתקופה הזאת ובשינוי המחשבתי והמראה פחות נורא בעיניי.

השינויים היו קשים בעיקר בגוף שהפך להיות זר, ברגשות הקיצוניים שקשים מלהכיל ובכלל מעצם ההבנה שהחיים הולכים להשתנות לבלי היכר. תחושה של חוסר וודאות, אופוריה ואיך מתרגלים למצב הזה כשעוד לא הספקת להיות ילדה ואת אוטוטו אמא. מה זה אומר? תחושות קשות, מוזרות, כבדות ובכלל לא זוהרות. ואין את מי לשתף ואין מי שיסביר זה את לעצמך ובדרך האותנטית הזאת צמחתי. וכל כך גאה. היום הכל נראה אחרת אין ספק בכלל. חוזרת על הכל שוב ובגדול בלי פחדים ובעיקר בלי בושה.

 

מתה על הגוף בהריון!

רביק מזרחי. שבוע 30.

לגבי הגוף שלי בהריון… אני מתה עליו!! מרגישה הכי נשית שיש.. פורחת בהריון.

התמונה שלי מול המראה זאת תמונת ההריון שאני הכי אוהבת.. זאת תמונת שוויץ. נורא רציתי להראות לכולם את הבטן, אז צילמתי את עצמי.

 

אוהבת לראות את עצמי בהריון.

שרית קוזיה. שבוע לפני הלידה

אני אוהבת לראות את עצמי בהריון, כי אני לא עולה הרבה במשקל (9 קילו) ואני אוהבת להיות בהריון, כי ההריונות היו קלים וכי הם הביאו לי שני ילדים מהממים!

הדבר היחיד שלא התחברתי אליו היו סימני המתיחה בבטן (הלך הביקיני חחח…).

ההתעקשות לשמר את היופי והנשיות שלי.

ליאורה ליטמן כהן. שבועות לפני הלידה

הגוף שלי הגיע מרופט לגמרי להריון הזה. ילדה חמישית, שתי בנות ושני בנים שכבר חיכו לה בשקיקה בבית. בכל הריון והריון הוא 'נדפק' עוד ועוד ונותרו רק שיירים מימים מפוארים שכמעט שכחתי לחלוטין.

תפרתי לעצמי שמלה ויצאתי להצטלם איתה שבועות בודדים לפני התאריך בו הופסק ההריון בזירוזים בוטים. התמונה ממחישה את ההתעקשות שלי לשמר את היופי והנשיות שלי, גם בתקופה של הריון ובגיל כמעט 40.

קיבלתי מזה זמן רב את כל השינויים שעבר הגוף שלי. במהלך תשע שנים ילדתי חמישה ילדים, אבל ברור כמו סימני המתיחה החרוצים על בטני שהם שווים את זה, אחד אחד! אהוביי!

הריון תאומים והריון יחיד.

מיכל איתם עמרני. הריון תאומים, שבוע 35-36

צולמה בבודפשט, שלושה ימים לפני הלידה של תמר ויואב.

התמונה מצולמת בדירה בה השתכנו, כמה רגעים אחרי שנפגשתי עם ההורים שלי. אחרי 3 ימים ירדו לי המים באופן ספונטני וילדתי. אני לא אוהבת בכלל איך שנראיתי, הייתי סוג של פילה. ההריון היה קשה וכבד ומכביד. בקושי הלכתי.וזו גם התחושה המרכזית של הגוף – כבדות וחוסר נוחות רוב הזמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

מיכל איתם עמרני.  הריון יחיד, שבוע 35-36

צולמה בחיפה, במפגש עם חברות אהובות. צולמה בשבוע 35. מאד אהבתי את ההריון עם אביגיל. חיכיתי לו, וברכתי כל כך את בואו. הוא היה קליל. רוב ההריון הרגשתי פשוט מעולה. הריון שני עם שני ילדים בבית השינויים שחלו בגוף שלי לא היו בראש מעיני. אני אוהבת את התמונה, הזו כי היא מזכירה לי זמנים נעימים ומרגשים מאד. תחושה אופיינית שהיתה לי בהריון – שלמות והשלמה.

חתול שבלע אקווריום של דג.

נוגה אורון. חודש שמיני.

(רעיון שמצאתי באינטרנט) אני מאוד אוהבת את התמונה וקיבלתי עליה המון מחמאות במסיבה.

באופן כללי התחברתי להשתנות הגוף בהריון, אך ממש לא נהנתי לקראת הסוף – כאשר המלתחה שלי הייתה מורכבת אך רק מהטרנינג של בעלי.

 

 

 

 

 

 

 

 

עם זאת, החיוך מרוח על הפה.

אוסי הורביץ. שלושה שבועות לפני הלידה

הריון שני, הגיל כבר נותן איתותיו (42) והריון של קיץ כלומר: כבד, חם, קשה לסחוב, עייפות נוראית, הרגליים בקושי נושאות, מעט בצקת ויש צוציק בבית שצריך לדאוג לה. כאן בתמונה העייפות מדברת מהעיניים ועם זאת החיוך מרוח על הפה.

 

תחושת הריון מעולה.

ענבר אופק. שבוע 38.

ילדתי יומיים אחרי שהצטלמתי. הייתה לי תחושת הריון מעולה, רק בסוף הריון כבר היה קשה פיזית ובעבודה, כך  שחליתי משהו כמו שבוע לפני הלידה.

 

אוהבת להיות בהריון.

שלי גודמן. שבוע 41

התמונה צולמה שבוע לפני הלידה, אחרי שמירת הריון משבוע 26..

אני ממש אוהבת את התמונה, היא מזכירה לי רגעים מקסימים ועושה לי חשק לסבב נוסף..:)

אני ממש אוהבת להיות בהריון [כן,כן יש חיות כאלה..],למרות חוויות לא פשוטות וגם הלידות [שגם לא היו פשוטות] הם חוויה מיוחדת מאד עבורי..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלי גודמן.  סימני מתיחה

אחרי שקראתי את התגובות בנושא האהבה לבטן, הייתי חייבת לשלוח לך עוד תמונה, תמונה של סימני המתיחה שלי במהלך ההריון השני.. ותאמינו או לא אני כל כך אוהבת אותם שלא הייתי מוותרת עליהם בחיים!

בעלי תמיד צוחק עלי שבגלל שהייתי באומן לפני שהכרתי אותו והתפללתי על זיווג וילדים וכו'..אז קיבלתי סימנים בצורת האש שלי של ברסלב..:)

 

בן הזוג לידי.

אביבית זהבי בינשטוק. סוף הריון

לקראת סוף ההריון סוף כל סוף יצאה לי הבטן והעוברית שלי נחה לב שם ונראה כי כל הזמן הרגשתי אותה עושה שלום עם ידה ….ובן זוגי המקסים היה שם לידי.

 

 

לאהוב את זה.

מיכל קריגר. שבוע 22.

סביב לשבוע זה, התחלתי באמת להפנים את זה שאני בהריון ולקלוט את השתנות הגוף ואפילו לאהוב את זה:-) אפשר כמובן לראות את זה בתמונה…בסך הכל מאוד נהניתי מההריון שלי ונהניתי לתעד אותו מדי שבוע.

לא סבלתי, אבל התחושה הייתה מוזרה.

אליז לוי. סוף הריון.

התמונה הזו היא אחת האהובות עליי. ההזדהות של בעלי והתמיכה, למרות שהוא לא שמן בכלל :), לאורך כל ההריון, למרות שהוא היה הריון קל ותקין.

היה לי קשה להתחבר לכל השינויים שחלים ולא הרגשתי שאני יכולה להגיד שאני אוהבת את ההריון כמו ששמעתי הרבה פעמים.. לא סבלתי, אבל התחושה הייתה מוזרה כשפתאום יש כדור ענק וקשה בבטן ואי אפשר להתכופף או להגיע לנעליים או כל מיני דברים שאנחנו רגילות ופתאום הם מחוץ לתחום, כי לא הייתי מסוגלת.. החוסר שליטה על עצמי היתה קצת קשה עבורי.. יחד עם זאת היתה לידה קלה והיתה לי חוויה מדהימה מהתחלה ועד הסוף!!! :).

 

 

 

תחילת מסע נפלא.

ימית הכט. חודש חמישי

זו אני בהריון השני שלי. הריון צמוד לראשון.

אני מאד אוהבת את התמונה גם בגלל המקום המהמם אבל בעיקר כי בדיוק באותם ימים יצאה הבטן והעולם ( מי שבפייסבוק לפחות) גילה על ההריון, דרך התמונה. מסמל תחילת של מסע נפלא.

יקרות, תודה על שבחרתן לחלוק איתנו שבריר מהתחושות בתקופה כה ייחודית ומיוחדת.

התרגשתי לעבוד על הפרוייקט הזה ונהניתי עד מאוד,

אני באופן אישי אהבתי את ההשתנות של ההריון וזכיתי בהשלמה איתו, רק בשלב מסוים נבהלתי מהגודל, כפי שאפשר לראות בתמונה (בחודש תשיעי)

שלכן,

לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

21 תגובות ל- “'נשים גדולות מהחיים'- נשים בהריון וגופן”

  1. רביק מזרחי הגיב:

    מהממות כולכן! איזה פוסט מרגש ומעצים1 כמה בטן! איזה כיף!

  2. ג'וליאנה הגיב:

    נהניתי מאד להסתכל בתמונות. ההיריון . בעיני יש משהו מאד יפה באישה בהיריון. אולי המסתוריות הזאת.
    גם אני אהבתי להיות בהיריון ולצערי גיליתי שיש לי מעט מאד תמונות ממנו.

  3. איזה יפות כולכן, כל הכבוד על השיתוף!
    לימור, אפשר עדיין להוסיף תמונות?
    נטע

  4. אוסי הגיב:

    איזה מקסימות אנחנו!!!!!

  5. מדהימות, איזה כיף לפתוח ככה שבוע ובוקר חדשים 🙂

  6. שירה דרוקר הגיב:

    מדהים איך שאני מסתכלת בתמונות וחושבת לעצמי: "מה זה?? רק אני בחרתי לפרסם תמונה מכוערת?!"
    היופי בעיני המתבונן.

  7. שירי פלג הגיב:

    כמו ששירה כתבה (:

    יצא מקסים לימור! מקווה שזה ישפיע על הריוניות חדשות לא לקחת את ההריון יותר מדי ברצינות, ההשתנות התמידית זה משהו שצריך להפנים חזק לקראת ההורות וההריון הוא שעור מספר 1..

  8. טלי בר אור הגיב:

    נהדר. פשוט נהדר! הבנות כאן מצטיירות לי כאמיצות, כנות, חזקות וחיוביות. הניסיון האישי שלי לימד אותי שכשאת מרגישה טוב פיזית, בגבולות האפשר בהיריון כמובן, את נראית נפלא. לכן אני מאחלת לכל ההריוניות בהווה ובעתיד להרגיש טוב, פנים וחוץ.

  9. שני אביטל-יעקב הגיב:

    אתן פשוט יפות!!

  10. ענבל הגיב:

    מאוד מרגש אותי לראות את עצמי מתועדת ככה, לא רק בספריה שכוחת אל במחשב הפרטי. כולן כאן נשים מדהימות. תודה לימור על ההזדמנות. מחכה לפרוייקט הבא בשביל ההריון הנוכחי. וכמו ששירי ואחרות כתבו ההשתנות היא בהחלט שיעור.

  11. נורית טל-טנא הגיב:

    פרויקט מקסים. גם אני רוצה לשלוח תמונה…פשוט מרגש להתבונן ולקרוא. אם יהיה עוד פרויקט אנא עדכני.

  12. ענבר אופק הגיב:

    פרויקט נפלא
    תטדה לימור על השיתוף ועל כך שאני בתוכו..
    צר לי שמיעטתי במילים אני רואה את הכתוב לצד כל תמונה וממש מתרגשת לקרוא!
    שיהיו ימים טובים לכולנו 🙂

  13. תמר קלר הגיב:

    מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם:-)

  14. שרית קוזיה הגיב:

    מהמם!
    נהנתי מאוד!!
    לימורי, תודה על היוזמה והרעיון, מקסים!!

  15. זיוה ויינשטיין הגיב:

    סופסוף הצלחתי להעלות את הדף… טוב, זה מדהים!!!!! כולן ניראות מדהיםםםםםםם!!! כיף לי לראות אתכן מאושרות ככה עם הבטן ההריונית כ״כ גאות!!! אולי גם לי יהיה את העונג בעתיד להיסתכל על התמונות שלי.. לצערי כרגע זה לא בא בחשבון יש לי טראומה קשה מהלידה שאני עדיין לא התאוששתי ממנה.. מסתכלת על הסירטון והבכי מציף אותי.. אתן ניראות מקסים! כולכן!!! לימור ישר כוח פרוייקט מקסים!

  16. סאטורי הגיב:

    איזה יופי של פרויקט.
    מקסים לראות את כל הנשים ההריוניות בתמונות באמת אותנטיות
    ומרגש לקרוא את המילים הכנות דמצורפות לכל תמונה
    תודה לכולכן על השיתוף

  17. נעה גביש הגיב:

    מקסים מקסים ועוד פעם מקסים..
    איזה יופי של פרוייקט
    תמונות והעברת תחושות מקסימה ונפלאה

    מרגש עם הרבה חיוך היה לראות ולקרוא את התמונות והמילים של כל אחת…

    הריון זה משהו מדהים, מופלא וכלכך כלכך אישי.

    מקסים לימורי…אין עלייך }{

  18. אביגיל הגיב:

    אני ממש לא התחברתי להריון. לילדה שצמחה בתוכי התחברתי מאוד, אבל לתהליך ההריון – לא, ואיכשהו זה היה מופרד מבחינתי ל- "ילדה" ו- "הריון". ההריון היה לי קשה, הרבה ממנו עבר בשמירה. לא אהבתי שהגוף שלי משתנה, אפילו שכמעט ולא העליתי במשקל והגוף שלי היה יפה, לפחות זה מה שאמרו לי מבחוץ.
    שמחתי ללדת ושהגוף שלי נהיה יותר מוכר לי אחרי הלידה…
    אולי באמת בהריונות הבאים, אני ארגיש אחרת כמו שכתבה אחת הנשים פה.

    בכל מקרה – הילדה שלנו שווה את הכל, את כל החודשים, את כל תחושות אי הנוחות. כי הן זמניות, ובסוף כמעט ולא זוכרים שהיה קשה.

    הלידה, אגב, הייתה מדהימה… ללדת אני מוכנה בכל זמן 🙂

Trackbacks/Pingbacks

  1. הסגברה, תקנה, נביאה « האחות הגדולה - 04/02/2012

    […] פרוייקט 'נשים גדולות מהחיים' (לימור לוי אוסמי, נשים מדברות אמהות) […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

בשבילו את אלוהים

מאת : מאיה הובני שטיינמן

6 ביולי 20114 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בשבילו את אלוהים.

רואים את זה בעיניים שלו כשאת מחליפה

איתו מבטים

והוא מצפה לך שתדעי, גם אם אין לך.

הוא אומר לך: 'את

עימי,

את חשובה

ואת מיד חוזרת בתשובה'.

אני בהריון עם שני תינוקות ואין לי עזרה

מאת : אמא אנונימית

29 במאי 20147 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

אני קצת כועסת וקצת מבינה.
אני אם לשני תינוקות -בני שנה ושנתיים ואופס, גיליתי שאני שוב בהריון! (אני בחודש שביעי). הוריי גרים רחוק ממני ומשפחתו של בעלי לא נרתמים לעזר כלל.
אני מוצאת את עצמי מצד אחד כועסת על כולם על כך שאמא שלי לא באה לעזור ומשפחתו שגרה קרוב לא תומכת. ומצד שני מבינה- זה לא בעיה שלהם המצב שאני נמצאת בו כרגע (רושמת 'אני' ולא 'אנחנו').

לכי תסבירי כמה זה קשה לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

22 ביוני 20146 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה

כששואלים אותי איך זה לחזור לעבוד אני אומרת "בסדר".

לאנשים קצת יותר קרובים אני אומרת "קשה".

אני לא רוצה להעיק, אבל אם באמת יכולתי לפרט ולהסביר, הייתי מספרת שזה ממש קשה לחזור לעבודה ושלא הייתי מוכנה לכמה זה יתיש אותי, אפילו יותר מאחרי הלידה.