לידה,  לידת בית

הלידה של הילה נמצאת כאן

 

הלידה של הילה נמצאת כאן, בבית, ברחוב, בחוץ, בפנים.

היא כל כך נוכחת כאן בשבילי. כל כך עוצמתית ומרגשת.

אני זוכרת אותה יום יום, בצורה כל כך מוחשית וקיימת, למרות שעברו כבר 11 חודשים.

היא נמצאת כאן בכל הדברים.

המטבח שלנו, שכשהתחילו הצירים עוד אפיתי בו עוגיות, ובמהלך הלידה אמא שלי בישלה בו מטעמים שביקשתי ומילאה את הבית בריחות מוכרים ואהובים, המטבח שבו אני מבשלת כעת אוכל שאוכלת גם הילה הקטנה. המטבח שאת ארונותיו היא פותחת בחופשיות, מחפשת תעסוקה.

המכולת בתחילת הרחוב, זאת שלפעמים אני נכנסת אליה כשמשהו חסר, על הדרך, המכולת שצעדנו אליה יחד, אמא, אור, רועי, אני והילה בבטן מבקשת לצאת. קנינו גלידות ובירות וחזרנו הביתה. כל ספסל ברחוב, כל מדרגה, כל אבן שפה נחרתו בזיכרוני כשצעדתי במעלה הרחוב, מבינה שהצירים מתקדמים ואין דרך חזרה.

המרפסת שלנו, שבה אני תולה כביסה כמעט כל יום, שבה רועי יוצא לקפה וסיגריה אחרי יום עבודה, המרפסת שבה הילה זוחלת בכיף ושרה בקולי קולות כשהרוח משחקת בשערה, המרפסת שנשענתי על המעקה שלה בציר כואב במיוחד, כשאמא ואור בתורות מחבקות מאחוריי ומסובבות אגן יחד איתי, מנחמות אותי ואני בוכה.

המיטה שלנו, שבה אני מלבישה את הילה כל ערב אחרי המקלחת, שבה אנחנו ישנים כל לילה יחד, המיטה שעליה שכבתי כשירדו המים. המיטה שעליה שכבתי כשרועי חתך את חבל הטבור, מחזיקה בזרועותיי את הילה רגעים לאחר שנולדה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המקלחת שלנו, שבה אנחנו מתקלחים כל יום, המקלחת שתחת זרם המים שלה ניסיתי להירגע, המקלחת שאמנם הפכה את הצירים לפחות כואבים, אבל תכופים מאוד, המקלחת שבה הכנסתי אצבע והרגשתי ראש (!). המקלחת שבה שטפתי את עצמי אחרי הלידה, ובמשך חודשיים בערך לא הפסקתי להריח בה את ריח הדם (שאף אחד מלבדי לא הבחין בו).

הבריכה עם ציורי הדגים הצבעוניים שבה ילדתי, מקופלת וריקה מאוויר בתוך שקית גדולה במרפסת השירות, הבריכה שכבר פעמיים ניפחנו ומילאנו מים חמימים והילה השתכשכה בה בכיף, כמו שדמיינו שיקרה כשקנינו אותה. הבריכה שאליה "צללה" מאיה המיילדת כשתפסה את הילה שהחליקה ממני החוצה בבת אחת. הבריכה שבה חיבקתי את הילה לראשונה, דומעת וכואבת, בהתרגשות כל כך עצומה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הלידה של הילה היא הבית שלנו. הבית שלנו הוא הלידה. הכול כל כך קרוב, אמיתי, נוכח. זה לא זיכרון, זה ממש כאן.

ואני מרגישה שזה עוזר לי לעבד את החוויות האלה. יום יום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לבלוג של שירה דרוקר

 

עוד אמהות כותבות:

מחשבות על אבל לגיטימי / אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גפנית

עיבוד חוויית הלידה: הלידה כשער לחיים/ רות לב, מלווה אנשים בתהליכי צמיחה

הברכה שבכאב הלידה/ מירב שרייבר

נשות מקצוע מומלצות להכנה רגשית ללידה/ עיבוד חוויית הלידה/ עיבוד טראומה בלידה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

9 Comments

  • Avatar

    עדי סליצקי

    וואו שירה, מקסים ומרגש! את עושה לי חשק ללדת בבית בפעם הבאה..

  • Avatar

    יעל גל

    ככ מזדהה איתך.למרות שילדתי בבי"יח,אני מאד מתגעגעת לבי"ח לחדר הלידה,לחדר התינוקות למסדרונות למטבח ,זה מוזר,אבל המקום שבו ילדנו ככ חשוב וככ מקושר לחוויה.

    • Avatar

      שירה דרוקר

      היי יעל,
      כשכתבתי את הטקסט הזה לפני כמה ימים, תהיתי איך זה בשביל מי שילדה בבית חולים. זיכרון שהוא של המקום. נניח, נוסעת בכביש שבו נסעה לבית החולים ונזכרת, או מבקרת מישהו בבית החולים ונזכרת… ואיך זה מרגיש להיזכר בזה ככה.
      אני בהחלט מסכימה איתך שהמקום שבו ילדנו חשוב ומחובר. (כמו גם הריח שהרחנו והשיר ששמענו ברקע…) כל החושים עובדים במצב "טורבו" בלידה, והזיכרונות נחרתים בנו כל כך עמוק…

  • Avatar

    קטיה מורוזקין

    ואהו מותק
    כרגיל מיתרגשת מזדעה ומזעילה דמאות מכל הדברים שאת כותבת
    בדיוק מחר זה יום שהיתחילו לי בוא הצירים ואני זוכרת המון המון פרטים ומיקלחת זה מקום שאני הכי שונאת בבית הזא הפך לאהוב אחרי שחזרתי מבית חולים, הלידה לא מפסיקה לעסיק אותי.
    אבל עצבי אותי איזה יופי של פוסט כבר מחקה לפוסט חדש.

  • Avatar

    ציפורה סביליה

    שירה יקרה,בת אחותי ה'גדולה'.זו שהכינה מטעמים בשעת הלידה בסלון ביתך.שירה נהדרת,מדברת מתפארת בעוצמת רגשותייך במהלך היום המיוחד בחייה של כל אישה. יום -לידת הילד הראשון.החוויה עוצמתית ומיוחדת ועמוקה מאין כמותה ,כי זו חוויה המשנה את חייך ,כמעט .מקצה לקצה,את הופכת מ-אשת איש לאם.
    ליצור' שמעתה ידרוש את תשומת ליבך האינטנסיבית כמעט 24 שעות ביממה,הוא שיהפוך את הזוגיות המיוחדת למשפחה.ואז מתחילה חוויה חדשה הצמיחה האישית הבנאישית והגידול באדם עצמו בעקבות התפתחות האוצר שהגיח לעולם…ועכשיו..ים התלבטויות,איך לטפל במי להתייעץ.מה לעשות וכיצד ואפילו באיזו תדירות ו..האם להיות עקרת בית ומניקה עד שהתינוק/תינוקת,יצאו לעצמאות בגן -מעון כלשהו.היום ההוא נחרט היטב ,בנבכי ראש האם,במקרה שלך גם האב.. הסבתא .ואחות..ו…מי שחפצת בנוכחותו.והחיים ממשיכים..ואנו מתפתחים איתם אם אותם זאטוטים יקרים שצומחים איתכם למקום אחר,יומיומי וממלא.מהות משפחה והתנהלותה.מי ייתן ותפרחו כניצני האביב.סביב.והלידה הבאה תעמוד למול עינייך כשהקטנטונת הילה-אף היא אולי צופה בהתפתחות המהירה של אחיה.אחותה…חח.
    ושיהיו לכם חיים בריאים מלאים ומאושרים,יקרי.אוהבת מלא דודה ציפי.

  • Avatar

    מלאכי דולה

    שירה,
    כרגיל, מרגשת מאד.

    איזה מדהים זה שחוויה כ"כ עוצמתית, ואישית, ומחזקת, ומדהימה, נוכחת כל יום וכל רגע בחייך!!!
    מדהים!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בטראומת לידה
    משווקת אלופירסט במרכז
    נייד 050-8391389
    http://malachydoula.co.il/
    mailto:maldoula2@gmail.com

  • Avatar

    ליביה בלן משה

    שירה יקרה,
    כל כך מרגש, וכל כך ציורי. כאילו אני רואה את לידת החלה בדמיוני.
    למי שילדה בבית חולים יש חוויה שונה בחלקה, אבל התזכורת היא בעז. בכל פעם שאומרים לי כמה הוא גדול – אני נזכרת בלידה שלו (4 קילו) וכמובן עוד – חדר השינה עת חיכיתי בבית, הכיכר בה התערבנו מה הפתיחה ועוד. אני חושבת שזה מעין סמלים שבחרתי לי המסמלים את הלידה. יקיר למשל זוכר את התינוק הענק עם רעמת הבלונד בים תינוקות קטנים קרחים או שחומי שערות. בקיצור בחרנו מפתח למקום הזה. שלך בביתך ואשרייך.
    אוהבת
    ליביה 

  • Avatar

    ליביה בלן משה

    אוי, כמובן שלא ילדת חלה, אלא את הילה שהיא בפירוש לחמניה. (איפון עם תיקוני העברית שלו…)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ