לידה,  ניתוח קיסרי

למה ? למה ? למה ניתוח קיסרי ?

 

היי לימור, הצעת לי לרשום לך מה הרגשתי כשפניתי אלייך והפנית אותי לקבלת עזרה. אז ככה, אתחיל בזה שכוונתי הייתה ללדת בבית חולים לניאדו, ששם הייתי למשך 3 ימים עקב מיעוט מי שפיר. ביום השלישי שוחררתי מלניאדו ובאותו יום בשעות הערב התחלתי להרגיש לא טוב, בחילות, סחרחורת ולחץ מטורף, כאילו עוד רגע אני יולדת באמצע הקניון. התקשרתי לבעלי ואמרתי לו שאני לא מרגישה טוב ושיש לי סחרחורות.

גיסתי לקחה אותי הביתה ומרוב שלא ידעתי מה לעשות, אם  לחזור ללניאדו, להישאר בבית עד הבוקר ולחכות למרכז בריאות האישה או  ללכת לבית חולים אחר, בכיתי. גיסתי אמרה 'רק לבית חולים' והוחלט להלל יפה. הגעתי לשם עם בעלי וחברה והרופא שבדק אותי במיון נשים אמר לי שהוא משאיר אותי שם להשגחה.

ביום שבת בבוקר בדק אותי רופא ואמר שצריך להתחיל תהליך זירוז, מכיוון שיש עדיין מיעוט מי שפיר. במוצ"ש שמו לי בלון 12 שעות ולאחר שהוציאו, הוּרדתי לחדר לידה ל10 שעות פיטוצין דרך הווריד. לא עזר, לא זז כלום. הוחזרתי חזרה למחלקת נשים ולאחר מכן הוכנס כדור לנרתיק. עדיין לא זז כלום, שוב זירוז פיטוצין, 12 שעות הפעם, ולא שינה שום דבר. חשוב לציין שעדיין יש מצב של מיעוט מי שפיר.

לאחר שלוש ניסיונות של זירוז שלא הצליחו, הוחלט על ניתוח קיסרי. לא רציתי !!!

בכיתי, אבל מצד שני, יש את העובר שבמקרה של מיעוט מי שפיר זה מצב שבו העובר יכול להיות בסכנה, אז הסכמתי לניתוח.

ברוך השם, אני הייתי אחרי. ברוך השם, התינוק יצא בריא ושלם והופפפ, מגיעים הביתה ופתאום אני לבד. בעלי חזר לעבוד ואני כל היום לבד בבית עם הילד. ופתאום אני מסתכלת בראי ורואה את הצלקת ויייייוווווווווו, למה ? למה ? למה ניתוח קיסרי ? או שלא הצלחתי להניק כי הייתי בלחץ.. מה עושים ? למה זה קרה דווקא לי???

עד שפשוט ביקשתי עזרה. וטוב, מאותו יום שביקשתי עזרה, כן, צעקתי על בעלי: "אני צריכה עזרה לא מהאחיות שלך, לא מאמא שלי, מאשת מקצוע !" עד שלא הלכתי לטפל בעצמי, לא הצלחתי להניק.

וכן, גיליתי שלא בושה לבקש עזרה ועכשיו, תודה לאל, אני מצליחה להניק, אני מצליחה לקום בבוקר ולחייך ואני כל יום מנסה יותר ויותר להבין את בני שיקר לי מכל. ברור שעדיין יש לי את הזמן ואת הפעמים שאני חושבת על הניתוח, אבל אני מסתכלת על בני או שאני מדברת לעצמי ואומרת 'לא הייתה לי ברירה וניסיתי ללידה רגילה, לא הלך', אבל יש לי ברוך השם ילד בריא ועכשיו אני צריכה לדאוג לו ולהאכיל אותו, אז אני נרגעת.

חשוב לי לציין שהדבר שהכי חשוב זה כן לדעת לבקש עזרה. כמה שבעלי עוזר, ובאמת עוזר, יש דברים/פעמים שעדיף לדבר עם מישהו נייטרלי לא מהמשפחה, לא בעל, לא חברה שלי, זה עזר, מאוד עזר. אני כל יום לומדת משהו חדש על בני היקר ואני לא מפחדת לבקש עזרה.

ואני חייבת הרבה תודה ללימור שכן ניסתה בדרכה שלה לעזור ולבסוף קיבלתי את העזרה ממקום אחר, אבל עזר לי מאוד שלימור כן מצאה את הזמן לדבר איתי וכן להקשיב, שזה גם מאוד עזר לי. אז לימור, המון המון תודה.

 

 

עוד אמהות כותבות:

עיבוד חוויית הלידה: הלידה כשער לחיים/ רות לב, מלווה אנשים בתהליכי צמיחה

לידה במתנה- חוויה מתקנת של ניתוח קיסרי/ יעל דימנשטיין

מסיבה קיסרית/ מינדי לוי, מיילדת בית

ללדת בחדר ניתוח/ נטע רותם ימינצקיי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

2 Comments

  • Avatar

    שני גולדין

    מבינה אותך מאוד!
    גם אני ילדתי לפני שנתיים בקיסרי שבכלל לא תכננתי ולא רציתי ועוד הגעתי לפתיחה מלאה!
    אבל הילד לא נכנס טוב לתעלה ונתקע שם, די גבוה, אז לא היתה ברירה.
    עכשיו אני בהריון שני, עוד חודשיים ללידה ומקווה מאוד שיהיה תיקון.

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    היי יקרה, תודה שכתבת.
    במידה ואת מרגישה שחוויית הלידה ממשיכה להדהד ולתפוס נוכחות בחייך, ממליצה לך להיפגש עם אשת מקצוע שמתמחית בעיבוד חוויית הלידה למס' מפגשים.
    כאן תוכלי לקרוא קצת על הנושא ולמצוא מס' נשות מקצוע בתחום
    http://bit.ly/ABpNpZ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ