היומולדת הראשון לאימהות שלי

מאת :

18 באפריל 2012 | 9 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הילה חוגגת יומולדת ראשון. היא מקבלת המון תשומת לב ומתנות.

אני מרשה לעצמי לקחת קצת תשומת לב לעצמי ולחגוג את היומולדת הראשון לאימהות שלי.

 

שנה שלמה עברה מאז הרגע שבו הפכתי לאמא.

בתאריכים חשובים בחיי, בחגים, בשמחות, אני אוהבת לנסות להיזכר – איפה הייתי ביום הזה בשנה שעברה? ובזו שלפניה? וכבר מזמן שהתחלתי לפתוח מדי פעם את היומן ולבדוק.

הנה, בתחילת אוגוסט 2010 סיפרנו למשפחה שאני בהריון.

ב- 23/11/2010 חגגנו חצי שנה לנישואינו וגילינו בסקירת מערכות שיש לנו בת בריאה ואמיתית לחלוטין.

בדצמבר הרגשתי לראשונה בעיטה, ופגשתי את מאיה המיילדת.

בינואר חגגתי יומולדת עם אחותי האהובה ועם בטן גדולה.

הפגישות עם המיילדת הפכו תכופות, והנה הגיע התאריך המשוער – 18/04/2011, ליל הסדר.

זוכרת את הלחץ מסביב במהלך החג. "נו, עוד לא ילדת?" ואת ההקשבה שלי לעצמי והסבלנות הגדולה שהייתה לי. כמה ביטחון.

אחרי החג השני התחילו הצירים, והלידה התפתחה.

הילה נולדה ב- 29/04/2011, ושינתה את עולמי.

מדפדפת ביומן, נזכרת ומחייכת, ובראשי מחשבה בלתי פוסקת – איפה הייתי אז ואיפה אני היום?

אומרים שהחיים הם כמו גלגל, אבל בשנה החולפת הזאת, הרגשתי פעמים רבות ש"גלגל" הוא לא הצורה שמתחברת לי עם מה שאני מרגישה.

אני מרגישה שהחיים הם יותר כמו קונכייה של שבלול.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכון, השנים חולפות ויש מחזוריות, אבל בכל שנה אני נמצאת במקום קצת יותר משהייתי בשנה שעברה.

ובשנה האחרונה נראה לי שעשיתי דרך שהתרחקה מאוד מההקפה הקודמת, והתקרבה קרבה גדולה במיוחד אל האור שבקצה הקונכייה.

אני מרגישה שלפני שנה קיבלתי הזדמנות להיוולד מחדש.

וזה לא שיש לי תלונות על "חיי שלפני האימהות". היה כיף, היה טוב, היה חופשי. היה זמן של חיפוש עצמי.

אבל מאז שאני אמא, פתאום קיבלתי משמעות, קיבלתי עומק, למדתי כל כך הרבה, התעצבתי וסוף סוף אני מרגישה שאני בדרך הנכונה שמובילה אותי אל האדם שאני שואפת להיות. אל מי שאני באמת ואל מי שאהיה.

לפני שנה, כשהילה נולדה, לא ידעתי מי אני. איבדתי את עצמי לגמרי בלידה ובחודשי האימהות הראשונים.

ואז התחלתי להיווצר מחדש. נבניתי מהשאריות. חתיכה, ועוד חתיכה, ועוד…

החלקים שנותרו ממני הסתדרו מחדש בפאזל, עם עוד המון חלקים חדשים.

והיום אני תמונה אחרת. בהתחלה זאת הייתה תמונה זרה, לא מוכרת, קצת מפחידה אפילו.

אבל עם הזמן היא מתבהרת ואני רואה את עצמי בבירור. אני מכירה את עצמי. אני אוהבת את עצמי.

אני יודעת שהמקום שאני נמצאת בו טוב לי. שאני טובה בזה. שזה עושה לי טוב.

אני מרגישה שאני טובה בלהיות אמא של הילה יותר משהרגשתי שאני טובה בכל דבר אחר במהלך החיים. אני מרגישה שמצאתי את עצמי.

ואני מרגישה שלאט לאט גם המשך הדרך נגלה לי. אני מתחילה להבין איך אני רוצה לראות את העתיד שלי, ומה אני צריכה לעשות כדי להגשים את החזון.

אני במקום חדש ולא מוכר, אבל גיליתי שאין מעניין ומספק יותר מזה.

מתקדמת הלאה אל ההקפה הבאה של הקונכייה ומחכה בקוצר רוח לגלות מה מסתתר מעבר לסיבוב.

 

לבלוג של שירה דרוקר

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

9 תגובות ל- “היומולדת הראשון לאימהות שלי”

  1. מקסים.
    שמעתי גם מבין השורות את השקט או יותר נכון, המשהו הנעים הזה שיוצא מהקונכיה שמקרבים אותה לאוזן.

    מליון מזל טוב !!

  2. אור מדר הגיב:

    מזל טוב לך אמא!
    את ממשיכה להדהים אותי בהסתכלות המעניינת שלך על הדברים.
    באמת התעצבת כאמא וכשירה במהלך השנה הזאת. טובה יותר, מכילה, מקשיבה, אימהית, אוהבת, נותנת… אשמח גם כן לראות מה מסתתר בסיבוב הבא של הקונכיה בדרך אל האור. את כל הזמן מפתיעה אותי לטובה. שינוי זה לטובה!
    שמחה שאת אוהבת אותך. גם אני אוהבת אותך! שתינו אוהבות אותך 🙂

    האמא שאת, הבחירות שאת עושה, התוצר הסופי שזאת "הילה" (הילדה הכי מעוררת חשק שיש)- כל אלה גורמים לי לרצות להתקרב אלייך עוד ועוד, לשבת לידך וללמוד ממך

    תודה לך אחותי ושוב מזל טוב לכם! מתרגשת ביחד איתך ומחכה לחגיגות 🙂

    לימור היקרה, אהבתי את ה"רעש הנעים שיוצא מהקונכיה כשמקרבים לאוזן".
    איזו חשיבה אסוציאטיבית יש לך… מאוד יצירתי ונכון

  3. ליביה בלן משה הגיב:

    שירה יקרה,
    אוהבת את השקט והסבלנות שיש לך. את החיפוש המתמיד אחר האמיתי והנכון.
    אני מרגישה שבמהלך השנה זכיתי לא רק לצפות בזאטוטינו גדלים ומתפתחים,
    אלא גם בצמיחתנו שלנו כאמהות כאנשים, כנשים. אני שמחה על שיחותנו בכלל והאחרונות בפרט,
    ובעיקר שמחה שפגשתי אותך (ואת אור גם – מתגעגעת בטירוף…)
    אוהבת,
    ליביה

  4. סיון קונוולינה הגיב:

    שירה יקרה,
    מאוד התחברתי לנקודת המבט שלך על הדברים, ולהשלכה האסוציאטיבית שלך על הקונכיה. אני מסתכלת על תהליך ההתפתחות הזה כעל ספירלה, כמו מדרגות לולייניות. בכל פעם שמשלימים הקפה בספירלה – את נמצאת כביכול באותו מקום, רק קומה אחת מעל, ואז יש לך יכולת להשקיף למטה על הדרך שעברת וללמוד ממנה, ומצד שני גם יכולת להשקיף למעלה אל מה שעוד מצפה לך ולהתכונן לקראתו. הרעיון זהה – אנחנו אף פעם לא חוזרים לאותה נקודה, כל צעד שלנו וכל חוויה שלנו בחיים – הם אוטומטית תולדה של הצעדים והחוויות שקדמו להם.
    בתור מישהי שקראה אותך ואת התהליך שלך מהצד, אני שמחה מאוד בשבילך על שמצאת את הדרך שלך, על שמצאת את עצמך. אולי אפילו על שהסכמת לקבל את עצמך.
    מאחלת לך ולהילונת המון המון מזל טוב, יש בהחלט סיבה לחגיגה – עבור שתיכן. יום ההולדת שלה תמיד יהיה מרגש מאוד גם עבורך, ואני בעד לחגוג את האימהות לא פחות מאשר את הלידה!
    תהנו!!! 🙂

  5. יאנה מלץ הגיב:

    שירוש, כרגיל הצלחת להכניס אותי לראש שלך, ללב שלך, לראות את החיים כמו שאת רואה! כמה שאת מוכשרת! ככותבת וגם כאמא.
    המון מזל טוב להילונת על השנה המדהימה שהיא עברה, כל כך הרבה שינוי, ממש לא יאמן שהם גדלים כל כך מהר!
    מזל טוב לך על השנה הראשונה שלך כאמא, אין מרגש וממלא יותר מזה.
    המון נשיקות ותהנו לכם בחגיגות 🙂

  6. וואו, שירה, מדהים!!!
    כ"כ נגעת בי עם תיאור הקונכייה של השבלול. כאילו פתאום דיברת אותי. והבנתי שגם אני, עם כל ילד שנולד, נהיית אמא טובה יותר, נהיית אישה טובה יותר, פשוט נהיית אני טובה יותר, אמיתית יותר, רכה יותר, ועם הילדים והשנים נכנסת עמוק ומגלה את כל מה שנמצא בפנים, בתוך הקונכייה….

    מאחלת לך שהגילוי וההתקרבות אל הפנים לא תפסיק לעולם (ללא קשר למס' הילדים), ומאחלת לך ולהילה עוד שנים רבות של נחת והנאה אחת מהשנייה.

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בטראומת לידה
    משווקת אלופירסט במרכז
    נייד 050-8391389
    http://malachydoula.co.il/
    mailto:maldoula2@gmail.com
    חפשו אותי בפייסבוק

  7. נטע אהרוני הגיב:

    אני אוהבת אותך ואת הילה מאד – ויכולה מהצד להתבונן ולהבחין בתהליך שאת מתארת. זה מאד מרגש לקרוא את המילים שלך. אני מאד שמחה בשבילך ובשביל כל מי שמסביבכן, כי אפשר להנות וגם ללמוד מיכן (גם מהילה) המון. מזל טוב אמא יקרה!!!

  8. קטיה הגיב:

    מזל טוב יפות!!!!
    אני כל כך שמחה שיצא לי להכיר אותך ולילמוד מימך את מקסימה והילה עוד יותר
    ושוב מזל טוב אוהבת אותכן.

  9. יחיאל מדר הגיב:

    שירה בתי האהובה
    דברייך על "השנים חולפות ויש מחזוריות" מתארים היטב את התהליך שאנחנו עוברים מאז שאת באת לעולם לפני שלושים שנה. פתאום החיים של אמך (יותר) ושלי החלו מתמלאים במשמעות. אנחנו עדים היום להורות המשובחת שרועי ואת מהווים להילה ובקלות מבחינים בשמחת החיים של נכדתנו המדהימה. שלושים שנה שאנחנו מעודדים אותך בקריאות "ברלה ברלה צא החוצה" והנה באה הילה והוציאה אותך מהקונכיה במלוא יופייך. אז אם כמו שכבר נאמר כאן חוזרים לאותו מקום בסיבובים חלזוניים רק בכל שנה גבוה יותר, אז בשנה הזו אנחנו מרחפים מחוץ לאטמוספירה. מה רבו מעשיך ה'..

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

השואה בראי אחר, ראי האִמהות שבי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

7 באפריל 20132 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

תוהה איך אמא יכלה לחיות אם הידיעה שרצחו את ילדיה,

תינוקות שרצו לאכול או לינוק ואין אין אוכל,

מה עושים ? כמה הזוועה בלתי נתפסת.

"לידה כחלק של קדושה, משהו מופלא". לידה טבעית- מסע אישי. חלק 9

מאת : לימור לוי אוסמי

14 בדצמבר 2010תגובה אחת

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

לקראת הלידה השנייה, כבר הבנתי שלידה זה כ-ו-א-ב והתחלתי לחשוב איך אני יכולה להקל על עצמי. הבנתי שאני צריכה הכנה טובה יותר ללידה ותמיכה טובה יותר.

בלידה של הילדה הבכורה שלי לא הצלחתי לתקשר עם איתן ושרון המיילדת, אז הבנתי שעכשיו אני צריכה קודים שיעזרו לי לתקשר. ידעתי דברים מסוימים שאני רוצה בלידה, אבל ידעתי שאני לא אוכל לבטא אותם במידה וארגיש כמו שהרגשתי בלידה הראשונה.

איך שגלגל מסתובב לו

מאת : רינה רונן

21 ביוני 20115 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אתמול חוויתי שוב התרגשות גדולה במפגש מרגש- מפגש של הורים וילדים מפורום אימוץ בפורטל תפוז, שאומצו בארץ ובחו"ל.

ב-4/10/09 הוזמנתי לראשונה למפגש כזה שעדיין הייתי רק אחרי חתימת החוזה בתהליך האימוץ, כשהיינו בסטטוס של זוג שמנסה להיכנס להריון כמעט 12 שנה, כשעברו כבר שנים של תהליכי פריון ופונדקאות.