איזו מין ילדה את היית ?

מאת : אמא אחת

17 במאי 2012 | 2 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

עם השיר הזה של יהודית רביץ  שאני מאד מאד אוהבת, הזדהיתי פעמים רבות… בכל מיני תקופות בחיי, סוערות בעיקר.

 

"איזו מין ילדה את היית בבית הספר?

לא כמו כולם,

רחוקה מכל היתר…"

 

בערך שבועיים אחרי שבני נולד, פגשתי בה. בילדה הפנימית שבי, שהביטה בסיטואציה החדשה בפליאה מהולה בכעס.

האמת, נפגשנו כבר בהריון, בעוד הילדה הפנימית דרשה מקום לעצמה וחששה מה יקרה כשהתינוק יוולד ולמה בכלל הוא צריך להיוולד והאם הוא יתפוס את מקומה.

אני זוכרת את עצמי מנסה פשוט להקשיב לה, להבין מה מציק לה ולהסביר שהיא תמיד תהיה איתי, גם כשהתינוק יוולד. שהוא לא יחליף אותה כמו שהיא מפחדת.

ואחרי הלידה, בעודי מתמסרת לאמהות התובענית היה לי קשה להקשיב לה. קשה מאד ובעצם בלתי אפשרי. כי עכשיו יש תינוק קטן בוכה וחסר אונים ואני צריכה להיות קודם כל אמא שלו. אחר כך כל היתר.

לא באמת נותר בי מקום לשמוע גם לה. והיא כעסה, כדרכם של ילדים…

 

"איזו מין ילדה,

איזו נערה,

למה את בוכה?"

 

עם הגדילה של בני, במקביל גדל בי המקום לתת לילדה הזאת. בלילה כשאני מנסה להרדם היא נוטה להגיע, להביט בי בעיניים גדולות ואז אני יודעת שאני צריכה להקשיב, גם אם זה לעיתים כואב או עצוב. היא לוקחת אותי למקומות של פעם ואנחנו מתישבות יחד, כתף צמודה לכתף.

המקום הזה שאני מנסה לתת לה, לצד בני, הוא מורכב סבוך ופתלתל ובעל השפעה עצומה על האמהות שלי.

אני חושבת שהרבה מהדברים שמנחים אותי כאמא מגיעים מהמקום שזוכר את חוויות והילדות שלי. ובו זמנית אני מנסה להבין שהוא, בני הקטן, לא אני. הוא ילד אחר במציאות אחרת. וזה לא תמיד פשוט להפריד בנינו.

ויש רגעי קסם מיוחדים, כשאני והוא צוחקים בפה מלא, או משתוללים יחד ואז פתאום אני מרגישה שגם היא איתנו, צוהלת כמו שרק ילדים יכולים, נוכחת  איתנו ומרגישה חלק .

הילדה שהייתי והילד שהוא.

הילדות שהיתה לי והילדות שאני מנסה לייצר לו.

מה אני הייתי צריכה כילדה, ולמה הוא זקוק ?

והאם אנחנו דומים או שונים ?

וכמה קשה  ולא פשוט לי ליצר עבורו אמהות אחרת, טובה ומיטיבה יותר מזו שאני חוויתי.

המון מחשבות ותהיות בלי מענה בלילה אחד כזה.

 

אמא אחת.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לדבר איתי/ שיר

מהות האמהות/ לימור לוי אוסמי

ביום שנולדת/ שירלי יהלום

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “איזו מין ילדה את היית ?”

  1. עינת דורפן הגיב:

    זה אחד הפוסטים הכי כייפים שיצא לי לקרוא, כל כך מדוייק וכל כך נוגע, הזדהתי כל כך לקרוא. במיוחד מהדימוי של הילד האימא והילדה מתגלגלים מצחוק ולרגע נפתרים כל הקונפליקטים הפנימיים. תודה על המילים הקסומות, נגעת בי בנעימות:)

  2. קרן הגיב:

    וואו התחלתי לקרוא כי התעניינתי ואז המשכתי לקרוא כי לא יכולתי להפסיק ועכשיו מוצאת את עצמי בוכה 🙂 תיארת פה משהו שעובר גם עליי ואפילו לא ידעתי 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא יחידנית מבחירה ?! – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

1 בדצמבר 201015 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, לכל אמא

מודה שקשה לי עם המושג אמא יחידנית מבחירה. קל לי יותר להתחבר למושג אמא חד הורית.

למה העיסוק הזה במושגים כל כך מעסיק אותי ? בטח תחשבו שזה מאוד קטן ושלי. עם זאת, אני מרגישה שזה חשוב לי מאוד לדבוק בהגדרה הנכונה.

אני חושבת שמילים יוצרות מציאות.

אני שואלת עצמי האם אמהות שקל להן לומר שהן יחידניות מבחירה באמת זו "ה"בחירה שלהן?

הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו

מאת : בטי גורן

22 בדצמבר 20148 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו
כמו תנין ענק
שפותח את לועו
התינוקת שלך בולעת אותך
עוד קצת
ועוד
ומה נשאר ממך
חלקים חלקים
פזורים פזורים
מחפשים להידבק מחדש
ולהרגיש שוב אסופים.

אם אעז להרגיש באמת

מאת : רעות שלומי רסלר

1 בפברואר 20152 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

בדרך כלל אני אישה שמחה, מאושרת, חיה בעולם בתחושה שהשמיים הם הגבול עבורי

ושקבלתי קלפים טובים בעולם הזה: אני בת בכורה להורים צברים, מוקפת במשפחה גדולה ואוהבת, תמיד היו לי חברות טובות, ידעתי ללמוד ולהתקדם בחיים, היו לי רומנים ובני זוג, אני נראית די טוב ואפילו הגשמתי את כל חלומותיי הגדולים כמו טיולים, אהבה וזוגיות, ילדות, קריירה.

ואני יודעת לראות את כל זה. יודעת לראות את כל הטוב והשפע בחיי.

אבל היום החלטתי באומץ רב לנשום ולהתבונן , אולי זה לא מעשה חכם לעשות חודשיים אחרי לידה.