איזו מין ילדה את היית ?

מאת : אמא אחת

17 במאי 2012 | 2 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

עם השיר הזה של יהודית רביץ  שאני מאד מאד אוהבת, הזדהיתי פעמים רבות… בכל מיני תקופות בחיי, סוערות בעיקר.

 

"איזו מין ילדה את היית בבית הספר?

לא כמו כולם,

רחוקה מכל היתר…"

 

בערך שבועיים אחרי שבני נולד, פגשתי בה. בילדה הפנימית שבי, שהביטה בסיטואציה החדשה בפליאה מהולה בכעס.

האמת, נפגשנו כבר בהריון, בעוד הילדה הפנימית דרשה מקום לעצמה וחששה מה יקרה כשהתינוק יוולד ולמה בכלל הוא צריך להיוולד והאם הוא יתפוס את מקומה.

אני זוכרת את עצמי מנסה פשוט להקשיב לה, להבין מה מציק לה ולהסביר שהיא תמיד תהיה איתי, גם כשהתינוק יוולד. שהוא לא יחליף אותה כמו שהיא מפחדת.

ואחרי הלידה, בעודי מתמסרת לאמהות התובענית היה לי קשה להקשיב לה. קשה מאד ובעצם בלתי אפשרי. כי עכשיו יש תינוק קטן בוכה וחסר אונים ואני צריכה להיות קודם כל אמא שלו. אחר כך כל היתר.

לא באמת נותר בי מקום לשמוע גם לה. והיא כעסה, כדרכם של ילדים…

 

"איזו מין ילדה,

איזו נערה,

למה את בוכה?"

 

עם הגדילה של בני, במקביל גדל בי המקום לתת לילדה הזאת. בלילה כשאני מנסה להרדם היא נוטה להגיע, להביט בי בעיניים גדולות ואז אני יודעת שאני צריכה להקשיב, גם אם זה לעיתים כואב או עצוב. היא לוקחת אותי למקומות של פעם ואנחנו מתישבות יחד, כתף צמודה לכתף.

המקום הזה שאני מנסה לתת לה, לצד בני, הוא מורכב סבוך ופתלתל ובעל השפעה עצומה על האמהות שלי.

אני חושבת שהרבה מהדברים שמנחים אותי כאמא מגיעים מהמקום שזוכר את חוויות והילדות שלי. ובו זמנית אני מנסה להבין שהוא, בני הקטן, לא אני. הוא ילד אחר במציאות אחרת. וזה לא תמיד פשוט להפריד בנינו.

ויש רגעי קסם מיוחדים, כשאני והוא צוחקים בפה מלא, או משתוללים יחד ואז פתאום אני מרגישה שגם היא איתנו, צוהלת כמו שרק ילדים יכולים, נוכחת  איתנו ומרגישה חלק .

הילדה שהייתי והילד שהוא.

הילדות שהיתה לי והילדות שאני מנסה לייצר לו.

מה אני הייתי צריכה כילדה, ולמה הוא זקוק ?

והאם אנחנו דומים או שונים ?

וכמה קשה  ולא פשוט לי ליצר עבורו אמהות אחרת, טובה ומיטיבה יותר מזו שאני חוויתי.

המון מחשבות ותהיות בלי מענה בלילה אחד כזה.

 

אמא אחת.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לדבר איתי/ שיר

מהות האמהות/ לימור לוי אוסמי

ביום שנולדת/ שירלי יהלום

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “איזו מין ילדה את היית ?”

  1. עינת דורפן הגיב:

    זה אחד הפוסטים הכי כייפים שיצא לי לקרוא, כל כך מדוייק וכל כך נוגע, הזדהתי כל כך לקרוא. במיוחד מהדימוי של הילד האימא והילדה מתגלגלים מצחוק ולרגע נפתרים כל הקונפליקטים הפנימיים. תודה על המילים הקסומות, נגעת בי בנעימות:)

  2. קרן הגיב:

    וואו התחלתי לקרוא כי התעניינתי ואז המשכתי לקרוא כי לא יכולתי להפסיק ועכשיו מוצאת את עצמי בוכה 🙂 תיארת פה משהו שעובר גם עליי ואפילו לא ידעתי 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הזמנה לכנס: 'להיות אימא?! – היבטים משפטיים, חברתיים, אתיים ורפואיים בהורות המודרנית

מאת : לימור לוי אוסמי

5 במאי 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

    להיות אימא?! היבטים משפטיים, חברתיים, אתיים ורפואיים בהורות המודרנית יום חמישי, 23/5/2013 היכל התרבות, ראשון – לציון בחסות: מרכז משנה- המרכז הקליני למשפט וחברה, המכללה למנהל מ.נ.ע – מרכש זכויות עירוני לנשים – המשרד לקידום מעמד האישה ראשונים בקליטה – הרשות העירונית לקליטה ולשילוב עולים עיריית ראשון-לציון – המשרד לקידום מעמד האישה במעמד […]

טיפת חלב – טיפת רגישות

מאת : אוסי הורביץ

8 במרץ 201114 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב קבלה של כל אם באשר היא, כל אישה היא מישהי אחרת ומיוחדת בדרכה ויש לתת לה את המקום שלה.

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב רגישות למצב האם ולחרדות המלוות אותה בחודשים הראשונים.

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב דולות פוסט פארטום כחלק מצוות המרכז ולקבל עזרה בדיוק במקומות שצריך בחודשים האלו ואף לקבל עזרה בבית.

ניתוח קיסרי- לא דרמטי, לא סוחף, לא מפתיע

מאת : ilym

15 בפברואר 20110 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

אנחנו נוסעים לנו לחדר הניתוח ואבא שלך לידי מחזיק את היד, וסבא וסבתא הולכים מאחור ומסתכלים עלינו…בכניסה לחדר הניתוח המשפט האחרון שאמרתי לסבא וסבתא היה "בא לי לקום מפה ולברוח"! וככה אנחנו נכנסים עם אבא פנימה והדלתות נסגרות מאחורינו….

הלידה עצמה ממש לא הייתה ארוכה, ההרדמה נעשית בזריזות, רוני מחזיקה לי את היד כי אבא לא יכל עדיין להכנס בשלב הזה…היא התחילה לעבוד צ'ק צ'אק (והמרדים אפילו אמר שאני מורדמת מצטיינת..) , אבא נכנס ומתחילים…אני לא זוכרת על מה דיברנו, רק זוכרת שאבא ליטף לי את הראש ואני כל הזמן שאלתי למה אתה כבר לא בחוץ ולמה אני לא שומעת אותך בוכה…