רוצה להעלם.
להזרק במדבר ולשמוע רק רוח. לראות את הכוכבים בלילה, להיטמע בהם.
בלי הבכי שמוציא אותי מדעתי. בלי להרים ולערסל ולהרדים ולהניק. בלי לנקות את האוכל שנזרק על הרצפה. בלי לדאוג כמה שהוא רזה. בלי הבלגן בבית שמתחדש כל יום מחדש. בלי לקום בלילות. בלי להיות עייפה.
רוצה להעלם.
להיות גרגר אחד במדבר הגדול, חלק ממשהו, שייכת.
ללא הבדידות שמלווה אותי מאז הפכתי לאמא, החיפוש אחר עיניים פנויות בג'ימבורי או בגינה, אולי יהיה עם מי לדבר, גם אם זו שיחת חולין על בני כמה הילדים. רוצה לחיות בלי העיניים השיפוטיות, המבקרות, המעירות, פשוט חייבות להעיר שצריך להלביש יותר או פחות ואיפה הכובע, ומה, הוא עוד לא יודע למחוא כפיים, כמה להניק ואולי הוא רעב.
רוצה להעלם.
רק לשבת בשקט ולהבין.
להבין איך הדבר שאני מביטה אליו בכל כך הרבה שמחה, ורואה בו את הדבר היפה בעולם, יכול להביא עימו כל כך הרבה קשיים ומורכבות שלא ידעתי בכלל. ואיך אף אחד לא סיפר לי כלום. אבל כלום. מרגישה כמו בכיתה א', צריך ללמוד הכל מחדש, וכל תקופה באמהות המשתנה הזאת יש ללמוד שוב ,ושוב, ושוב.
רוצה להעלם.
להתחיל דף חדש. לשכוח מאתמול.
להיות כבר בלי רגשות האשמה. בלי התחושה שאני אמא נוראית, כי איבדתי סבלנות והתעצבנתי ומצאתי את עצמי בדיוק, אבל בדיוק, כמו שהתנהגו אליי כילדה. הפכתי למה שכל כך לא רציתי להיות. מחבקת ואומרת לו סליחה שהתעצבנתי ושונאת את עצמי באותו רגע. אולי יגיע מתישהוא היום בו גם אוכל לסלוח לעצמי על הרגעים הקשים הללו.
רוצה להעלם אבל בוחרת לעשות הפוך ולכתוב.
רוצה להיות.
רוצה לגעת בהכל בלי מחסומים. בלי שקרים, במילים חותכות ואמיתיות.
ואולי קצת יותר להבין.
עוד אמהות כותבות:
עוד יום הסתיים לו / אמא מתחילה
קריסה אימהית / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.
אשמה תמיד / ענת גל-און, התמקדות בבית
סתם יום של חול / אמא אנונימית
ימים טובים יותר / עלמה
גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.