על תבונה ורגישות של הריון שני

מאת :

11 במאי 2012 | 15 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, הריון, יומן הריון, שיתופים אישיים

אז זהו. זה רשמי. אפשר לברך ולהגיד מזל טוב. אני ב הריון שני במספר.

ויחד עם כל הברכות, והאיחולים, אני מרגישה ריקנות, ממש מכריחה את עצמי להתרגש. אני לוקחת את ההריון הזה באדישות מסוימת מחד, ובפחדים וחרדות מאידך. נשמע פרדוקסלי ? גם לי, כך בדיוק אני חשה.

גם ההריון הזה, כמו קודמו, היה מתוכנן להפליא: מהפסקת הגלולות, דרך נטילת חומצה פולית, מעקב אחר אתרי האינטרנט והמחשבונים למיניהם…. הכל מתוקתק. וברגש- קצת יותר מורכב. תמיד יותר מורכב עבורי להרגיש ולשהות ברגש מאשר לבצע משימות.

 

להריון הראשון הגענו דרך ההכרה ש-זהו, הגיע הזמן. קשה לומר שהייתה בקרבי כמיהה גדולה להביא ילד לעולם. שלא כמו הסובבות אותי, הגעתי להחלטה רציונלית לחלוטין להיכנס להריון, והרגשות שאפפו את ההחלטה הזו כל הזמן היו שזורים זה בזה- הפחד וההתרגשות. ככל שההריון התקדם, נתבקשנו לעבור תלי תילים של בדיקות על מנת לשלול ולזהות. הפחד ללא ספק גבר על ההתרגשות ודחק אותה לפינה קטנה אי שם בחלל ליבי.

בסופו של דבר חוויתי דיכאון לאחר הלידה. לא ידעתי באמת לקראת מה אני הולכת, לא ידעתי במה כרוכה הבאת ילד לעולם, את עוצמת השינוי שחיי עומדים לעבור- מבחינת החופש לעשות כרצוני, מבחינת התלות של תינוקת קטנה בי, מבחינת העייפות, חוסר השינה, הזוגיות, התובענות, הגוף שמשתנה ועוד ועוד, וגם- מהצד השני, מבחינת הלב: ההתרחבות שלו, האהבה הזו שאינה תלויה בדבר ושאינה דומה לאף חוויה אחרת שחוויתי, הטוטאליות הזו והקושי לאזן בין שני הצדדים הללו.

בחודשים הראשונים לאחר הלידה, אם אשטיח לרגע את הסיטואציה, המרה השחורה גברה על האור. התבוססתי בדיכאון ובפחדים של עצמי, הייתי מוקפת אמהות שלא שוחחו על הקשיים שלהן והרגשתי לבד. מאוד לבד.

 

היום ברור לי, שבצורה כזו או אחרת, כל אם חווה קושי בלידה הראשונה. כך או כך, בין אם חלום חייה מגיל ארבע היה להיות אם, ובין אם לאו, החוויה היא כה מכוננת, כה משנה וטורפת את כל הקלפים, שאין אפשרות בעיניי להימנע מחוויית קושי ברמה כזו או אחרת.

והיום הנושא הרבה יותר מדובר, הרבה יותר במודעות. אט אט הקושי הפך לגיטימי-אפשר לחוש אותו עם פחות רגשות אשמה, אפשר לדבר אותו ועליו. וזה כל כך עוזר לי, אני חשה את החיבוק הזה לאורך כל הדרך.

מעבר לכך, אני יודעת היום בדיוק במה כרוכה ההחלטה להביא ילד לעולם. השינוי לא יהיה כה דרמטי כמו בפעם הראשונה, ואני מגיעה לנקודה הזו לאחר שטיפלתי בעצמי, שעיבדתי את מה שקרה לי והוצאתי את זה החוצה.

 

ויחד עם זאת, ליבי כבד. החרדות אט אט מתגנבות למוחי, מתיישבות ומנקרות בו בדיוק כשיש לי רגע אחד של שקט, כפי שהן יודעות:

איך ארגיש בהמשך ההריון הזה? מה תהיה המשמעות הנפשית והפיזית עבורי הפעם? איך נתמודד עם שני ילדים? האם הדיכאון יחליט להראות את פניו פעם נוספת? האם וכיצד אצליח לחזור לגוף הנוכחי שלי (שאני די שלמה איתו עכשיו)? מה המשמעויות הכלכליות של המהלך הזה?האם אכן יקרה מה שמספרים-שהלב יתרחב פי שניים? ועוד רבות וטובות. וכן, ההתרגשות מהמחשבה הזו קיימת, וגם יש מחשבות כמו: האם זה יהיה בן או בת, איך הוא/ היא ייראה/ תיראה ? ושאני כבר מרגישה שאני יכולה לאהוב אותו/ה כל כך.

אך אם אהיה כנה עם עצמי, הפחד בשלב זה גובר על ההתרגשות והשמחה.

 

אני כל כך משתוקקת להיות במקום שרק מתרגש, שרואה את זה שהפעם תהיה חוויה אחרת, ואני לא מצליחה. הראש מבין שהמקום ממנו אני באה הפעם הנו אחר לחלוטין, הלב לא מיישר קו עם זה.

כולי תקווה שכל שיתקדם ההריון, דרך הסקירות, שגורמות להכל להיות מאוד מוחשי, אוכל להרגיש שאני נמצאת בנקודת פתיחה שונה לחלוטין, שאפסיק קצת לפחד, שאוכל לראות בחוויה הזו תיקון לפעם הקודמת.

הלוואי שהאור יגבר על החושך הפעם.

 

חני סער, בת זוגו של עידן ואם לעדידוש המקסימה והאהובה, מאמנת אישית לנשים בתקופת ההריון, הלידה ואחריה וחדורת אמונה ביכולת השינוי של כל אדם באשר הוא. מתוך חוויה אישית של קושי בתקופה שלאחר הלידה התחלתי את לימודי האימון, כשחזוני היה סיוע בשבירת השתיקה סביב הקשיים והאתגרים בתקופת ההריון והלידה, ובמתן פלטפורמה לשיתוף ולחיבור של נשים אל עצמן ואל הכוחות המניעים אותן בסביבה מעצימה ותומכת.

אני מזמינה אתכם/ן לשוחח ולשתף אותי בכל עת. המייל שלי: hani.saar@gmail.com. האתר שלי: http://www.hani-saar.com. הטלפון שלי: 054-4958417.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

כאן התחיל המסע המדהים ביותר שעברתי בחיי/ מגלה את עצמי מחדש

שחרור/ אמא אנונימית

הריון ראשון- למה לא סיפרו לי? / הריונית

 

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

15 תגובות ל- “על תבונה ורגישות של הריון שני”

  1. אורית פינגלה הגיב:

    אני חושבת שמאוד לגיטימי להרגיש כמו שאת מרגישה ואין צורך להתבייש בכך.הסירי דאגה מליבך,מאחר והלב אכן מתרחב ומכיל כל ילד וילד שנולד.כאמא ל-3 גם לי היו לא מעט חששות אך נוכחתי לדעת שאנחנו אמהות באופן טיבעי ושהדברים מגיעים אלינו ויוצאים מתוכנו כאילו היו שם תמיד.שיהיה הריון קל ובהצלחה:)

  2. מיכלי הגיב:

    מזדהה ברמות על! אחרי התחלה דומה לשלך. לא התביישתי לדבר את החששות שלי בקרב החברות הקרובות.
    מעולם לא שיקרתי גם אחרי הלידה כמה קשה היה לי וכמה שנאתי לזמן מה את התוספת החדשה ששוב בלגנה לי את החיים. אני חושבת שרק בגלל שנתתי חופש הגון לעצמי להרגיש ככה ולדבר ככה (לא בכל מילייה כמובן) יכולתי להתנקות מהרגשות ולהמשיך הלאה ולתת מקום גם לקבלה ולאהבה העצומה שבאה אח"כ.

  3. חני יקרה,
    חיבוק גדול על כנות ושיתוף אינטימי ביותר של רגשותייך,
    מאחלת לך ימים של שמחה, חיבוק, הכלה, הקשבה ואהבה לעצמך ולתחושותייך,
    טיפולי מגע יכולים להסב לך אולי שקט פנימי וקבלה…
    בהצלחה במסע ההריון:)
    שלך באהבה, עינת

  4. חברה קרובה מאוד (דיברנו אתמול בבוקר) הגיב:

    אנחנו מדברות על זה המון אבל חשוב לי להגיד את אשר על ליבי גם פה למען אלו שעוברות ו/ או עברו חוויה דומה לשלך:

    גם למי שלא עברה / חוותה דכאון לאחר לידה (בין אם רישמי ובין אם לא) – הפחדים הם שם. הפחד מהלא נודע. כן, גם הריון ולידה שנייה במספר הם ללכת אל הלא נודע במובן מסויים אפילו שכאילו כבר עברנו משהו ואנחנו יותר חכמות. את יודעת, לפעמים הנודע הוא אפילו יותר מפחיד. למשל בהריון והלידה השניה – ידעתי וזכרתי שהלידה הראשונה היתה ארוכה מייגעת (תודה לאל לא כואבת בשל האפידורל) ובקיצור ממש מעייפת. וכל כך חששתי בלידה השניה שזה או יהיה אותו הדבר או שאני ארגיש כאב שלא חוויתי בראשונה ולא רציתי לחוות גם פה.
    מצד שני, בגלל שהייתי מחוברת כולי – החלטתי שאני לוקחת את הנודע למשהו טוב ו"התחברתי לצירים". משפט קיטשי משהו אבל נכון – הוא עבד ועד כמה שזה היה תלוי בי – הבטחתי שלא מחברים אותי ככל שניתן בזמן שרק ייטיב איתי.
    הדוגמא הזו היא רק אחת מיני רבות. הנפש שלנו קובעת לא מעט בחיינו.
    "המשחק" היחיד בו אנחנו שולטים הוא מה אנחנו מחליטים לקחת. האם לקחת את הרע (או הקשה) ולהתקדם איתו? או האם להגיד: אני יודעת שיש רע/קשה אבל למה שהוא ישתלט לי על המחשבות? זה לא אצלי וכן יכול להיות לי גם ממש בסדר – מפה לצמוח.
    ולמה? כי אחרת כולנו "ניפול". כאמור בתחילת התגובה הכה ארוכה הזו שלי (: – גם לאלו שלא חוו משהו חזק – לכולנו יש פחדים וחששות.
    אנחנו עוברות חוויה מטורפת בכל מקרה. השאלה אם עוזר לנו להתעמק ולשאול כל הזמן – מה היא תעשה לנו. אין הכנה מלאה. הקשיים אחרי לידה יבואו בכל מקרה אבל רובנו חווים אותם. כנשים, אמהות, כתא משפחתי.

    בכל מקרה לפרוק זה דבר חשוב – אבל אולי גם לסגל מחשבה:
    הנה פרקתי תסכול – עכשיו יש לי מקום להכיל ולפנות מקום למחשבות החיוביות.
    (כמו שבוכים הרבה הרבה הרבה, אבל הרבה הרבה.. אנחנו הנשים מבינות.. ואז פתאום האוויר יוצא ואפשר לחשוב בצלילות… )

    לא יודעת אם עזרתי כי את חווית את החוויה.
    אבל אני יודעת שאני מאחלת ואף מאמינה שהפעם, זה יהיה שונה.
    וגם אם לא – לדעת להרים את הדגל בזמן ולקבל את העזרה בכל המישורים האפשריים!

    אוהבת אותך יםםם.

    אני.

  5. חני סער הגיב:

    יפה שלי,

    קוראת בפעם העשירית ומתרגשת עד דמעות.
    כל מילה שלך-אמן.

    גם אני מתחילה להאמין שהפעם זה יהיה שונה :-).

    אוהבת מיליונים,
    אני

  6. חני סער הגיב:

    ותודה לכולן על התגובות. מאוד מרגש…

    חני

  7. סשה הגיב:

    חני, תודה על זה.
    אני הסכמתי לראות את התחושות הקשות שליוו את חופשת הלידה הראשונה רק בדיעבד, כשכבר לא היו מסוכנות לי ולא רדפו אחריי…
    עכשיו, עם נאמבר 2, זה צף ועולה שוב ואני מוצאת את עצמי בתהיות דומות – האם שוב תהיה לי חוויה שבה "גובר החושך על האור"? ואני דוחקת את ההתעסקות הזאת לשוליים, אולי כי אני מאמינה שבאמת יהיה שונה, אולי כי אני סומכת על עצמי יותר שיש לי את הידע, הכלים וניסיון ואולי כי אני לא רוצה לתת לתסריט הזה מקום ממשי, לא לפני שאני מגיעה לשם באמת…
    איך מסתדרים עם שניים ןאיך מחלקים את האהבה לשניים (שלושה, אם לוקחים בחשבון את הרצון לשמור גם על הזוגיות), איך שורדים כלכלית, איך מג'נגלים את הכל מבלי לחרב ממש את השגרה שכבר נוצרה?
    ויחד עם זה, אני כן מוצאת בי מקום נינוח ורגוע יותר, יציב ושפוי (שלדעתי תמיד נמצא שם, גם אם צריך לחפש אותו לפעמים בנרות..) ושם הכל נראה מצוין! גם הקשיים, שהופכים לאתגר חדש, גם העייפות (שבכלל לא נגמרה עדיין והנה עומדת להתחיל שוב), גם ההנקה (התובענית והמרגשת גם יחד), גם הבכי הזה של התקופה הראשונה (שלי ושל הילד) שפורק את סוך ההיריון ומסמל התחלה של חיים חדשים ולא נודעים… אני מאמינה שהכלי המרכזי שאקח איתי הפעם למקום הזה הוא היכולת לבחור, להזכיר לעצמי שיש בי היכולת לבחור – בין החושך לאור, בכל רגע נתון. וגם אם אפשל ואטעה בבחירה, יש לי הזדמנות לתקן, להעזר אם צריך ולחזור לדרך שטובה לי. כבר הלכתי פעם לאיבוד… לרוב הפעם השניה היא חכמה יותר, לפחות בקצת. מחזיקה לך אצבעות. וגם לי 🙂

  8. חני סער הגיב:

    סשה, תודה על דברייך. התרגשתי.

  9. אוסי הגיב:

    חני יקרה,

    קודם כל שיהיה בשעה טובה. אם אני לא טועה זה מתקרב מאוד?!

    מה שכתבת היא היא חויית האמהות. אם מדוברת ואם לא. הפחדים, החששות, ההתרגשות, הקבלה, הקושי, התסכול וכן גם האהבה.
    כל אלו ועוד הן חוויות שאנו חוות או חווינו.

    בהאהבה גדולה.
    כמו שאת יודעת לכל דבר יש את ההתמודדות שלו.
    את חזקה ויש סביבך נשים שיעניקו לך באהבה גדולה תמיכה.

    בהצלחה
    אני

  10. שירה הגיב:

    וואו! בחיים לא הרגשתי צורך כל כך גדול להגיב על משהו שנתקלתי בו קצת במקרה… זה פשוט הרגיש כאילו דיברת מתוך הגרון שלי לגמרי! איזו הקלה לדעת שאחרות חוות בדיוק אותו דבר כמוני! גם אני בהריון שני ושוב עם אותן מחשבות ודאגות וחרדות.. מקווה שהפעם יהיה אחרת..

  11. המפוחדת הגיב:

    אני קוראת את מה שכתבת ופורצת בבכי
    אני כל כך מפחדת מההריון הזה במיוחד מפחדת על הבת הקטנה שלי
    רק המחשבה שלא יהיה לה את אמא שתרגיש לא רצוייה לא אהובה
    כולי משותקת מפחד

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

גילוי | אלימות רגשית

מאת :

31 באוקטובר 201113 תגובות

מתוך אחרי לידה, אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

"זה היה רגע של שבר, ישבתי אצל הפסיכולוג שלי, מספרת את סיפור חיי, מתארת את הכאב, את הפחד, את חיי היומיום הנעים מקיצוניות אחת לשנייה, את המילים הקשות הנזרקות לחלל האוויר והייאוש, הייאוש שהיה כל כך גדול".

לרגע הייתה שתיקה, כך סיפרה לי ד', שהגיעה אלי לפגישת היכרות. "הבטתי בעיני הפסיכולוג שלי והוא בעיני, ושנינו ידענו שמשהו גדול עומד להיאמר כאן, משהו שעומד לשנות את חיי". ד', הוא אמר, את נמצאת במצב של אלימות במשפחה.

טוב עכשיו

מאת :

12 בנובמבר 20117 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

בימים האחרונים אני שמה לב לתחושה חדשה אצלי. לטוב, ממש טוב.

כמובן שעכשיו מתבקש להוסיף את כל החמסות הנמצאות ביקום בתוספת של שום בצל וכל מיני. כשאני מתוודה על הטוב הזה, פתאום צץ לו גם רגש כזה שמת מפחד שברגע שאני אתוודה שטוב עכשיו, משהו יבוא ויטרוף את הקלפים. פחד..

גן בפעם הראשונה

מאת :

11 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

קטנה שלי, ראשונה שלי…

פעם ראשונה את לבדך בגן,

ומבטיי לא יביטו בך,

קולי לא יפזם לך שירים,

גופי לא ירקוד למולך שירי אצבעות ומשחק,

וידיי לא יאכלו אותך.

שלא לדבר על החלב בציצי שפסק כאילו בזמן לפני הגן…