האם נכון בכלל לרצות דברים בהקשר של לידה?

מאת :

13 ביוני 2012 | 14 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

היום אני חולה. מקיאה ומשלשלת, מרגישה חלשה מכדי לשבת או לעמוד. ביליתי את היום במיטה, רועי חזר מוקדם מהעבודה כדי להיות עם הילה. חשבתי המון.

התחושה הזאת שאני מרגישה היום כשאני חולה היא כמו שהרגשתי בלידה.

אין לי שליטה על הגוף שלי. הוא כואב, הוא חלש, קורים לו כל מיני דברים, ואין לי הרבה מה לעשות חוץ מלקבל את זה.

זאת תחושה שדי מבאסת אותי.

המחשבה האוטומטית היא – תגידו לי מה לעשות כדי שזה יעבור ואני אעשה הכול!

אבל היום, כמו בלידה, הדברים כנראה יקרו מאליהם. זה לא בשליטתי ולא נתון להשפעתי או לבחירתי.

אני נזכרת בחוסר האונים שהרגשתי בלידה ולא יודעת אם אני רוצה לעבור את זה שוב. אני לא מוכנה לזה כרגע.

אני בונה על זה שההיריון השני עצמו הוא תהליך ש"ירפא את הפצעים". שבמהלכו אני אלמד להכיר את עצמי יותר, שבמהלכו אתכונן טוב יותר ללידה הבאה, אעבוד על שיקום רצפת האגן, אתחיל שוב להתאמן, נצליח לחלק בינינו נכון את האחריות והמטלות בבית כך שלא ארגיש שאני קורסת, אפתור כל מיני סוגיות שנשארו מרחפות להן מהלידה הראשונה…

האם זה נכון לקפוץ למים העמוקים? או שאולי כדאי לפתור הכול עוד לפני שעושים את הצעד…

אני רוצה להגיע ללידה הבאה ממקום חזק יותר. ואני לא מתכוונת לידע, כי את זה יש לי בכמויות. אני מתכוונת להיכרות עם עצמי. לידיעה מה הגוף צריך, מה אני צריכה לעשות, מה אני צריכה לאפשר, איך לעזור לעצמי.

בלידה הקודמת הרגשתי קצת חסרת אונים לקראת הסוף ואני לא רוצה להרגיש ככה.

ואני תוהה שוב בנושא של "ללמוד לשחרר" – האם נכון בכלל לרצות דברים בהקשר של לידה? אולי נכון יותר להתאמן על לקבל כל מה שקורה? איך עושים את זה? נראה לי שהפנטזיות הם חלק בלתי נפרד מהתהליך הזה, והן יכולות לבנות או להרוס.

 

שירה דרוקר, לבלוג שלי


עוד אמהות כותבות:

ישנן סיבות רבות שמהן יכולה לנבוע הכמיהה ללידה טבעית/ קרן פרידמן גדסי, יוצרת גישת תרפיה מוכוונת לידה.

מה בין ריצה ולידה?/ גלית הרמן, מלווה נשים

להתכונן רגשית ללידה ולאמהות/ בטי גורן, מלווה נשים

הברכה שבכאב הלידה/ מירב שרייבר

נשות מקצוע מומלצות להכנה רגשית ללידה/ עיבוד חוויית הלידה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

14 תגובות ל- “האם נכון בכלל לרצות דברים בהקשר של לידה?”

  1. שירה, איך את מרגישה היום ?

    יכולה לשתף שהדרך שלי להתמודד היא להכיר, לשים לב, שזה מה שאני מרגישה היום ופחות למצוא פתרונות, מתוך הנחה שהפתרונות או הדרך לפיתרון תגיע מעצם זה שאני מאפשרת לדברים להיות כמו שהם ולהכיר בהם.
    מהמקום שלך,
    פשוט לשים לב שאת מרגישה שאת לא רוצה לעבור את זה שוב. שאת לא מוכנה לזה כרגע
    שיש בקשה פנימית שההריון ירפא את הפצעים מעצמו וייפתרו כל מיני סוגיות שקשורות לגוף ולנפש.
    שיש עכשיו הרבה שאלות לגבי מה נכון לך בהכנה ללידה.
    שיש עוד תחושות שעולות שם.

    לקרוא שוב, לבדוק אם מדויק, לדייק ולהמשיך בהקשבה הפנימית למה שעולה.
    תרגישי טוב 🙂 הוירוס הזה הוא זוועה..
    לימור

    • שירה דרוקר הגיב:

      לימור תודה.
      אני מרגישה שהדבר הכי חשוב שלמדתי בתהליך הולדתי כאמא הוא להקשיב לעצמי ולזהות את הדברים שמעסיקים אותי, ובפוסט הזה אכן "שפכתי" מכל טוב.
      יש בי פחדים ותחושות של חוסר מוכנות, מצד שני יש לי רצון גדול ותקווה עוד יותר גדולה שכשהדברים "פשוט" יקרו הם יהיו פשוטים יותר, או יביאו איתם את הרצון האמיתי להתמודדויות שמן הסתם נמנעתי מלהיכנס אליהן בשנה שעברה מאז הלידה של הילה.
      הוירוס עבר דרך אגב. תודה!

      • וזה מה שאת מרגישה עכשיו- פחדים ותחושות של חוסר מוכנות וגם רצון ותקווה שכשהדברים יקרו הם יהיו פשוטים יותר. זה מה שקיים עכשיו. תני לזה עוד רגע להיות, לכל התחושות של ה"גם וגם" שנמצאות אצלך. פשוט תמשיכי משם, כל הזמן יעלו עוד דברים, עוד תחושות, עוד תובנות, עוד הבנות לגבי דברים. חלקם יהיו רגשיים וחלקם יהיו פרקטיים.

  2. היי שירה,
    הדרך לתרגל קבלה ביום יום (וכך להתכונן לקבלה של כל מה שיקרה בלידה) זה דרך קבלה, הכלה והרגשת כל מנעד הרגשות שאת חווה ביום יום, קבלה מלאה, הפניית תשומת הלב לגוף והנכונות להרגיש את הרגשות במלואם, בגוף כתחושה פיזית-אנרגתית.

    כשאנחנו יכולים לקבל, לחוות, להרגיש ולהכיל את כל מנעד הרגשות שהחיים מעלים בנו, אנחנו יכולים לקבל את כל האירועים בחיים בזרועות פתוחות ללא פחד.

    המאמר בקישור הבא מדבר על הצורך בהכרות מעמיקה עם הרגשות, קבלה מלאה של כל קשת הרגשות, נכונות להרגיש אותם במלואם והיכולת להכיל אותם ולשהות עם הרגשות ומסביר איך לעשות זאת בפועל.
    http://www.simply-yoga.co.il/world-of-emotions/

    בקישור הבא אפשר להוריד בחינם קובץ אודיו של הכנה ללידה ברוח היוגה – נשימה, הרפיה, מודעות לגוף.
    http://www.simply-yoga.co.il/yoga/guided-imagination-for-birth/
    ותרגילי יוגה מומלצים לתרגול במהלך ההריון:
    http://www.simply-yoga.co.il/yoga-for-pregnant-women/

  3. yehav הגיב:

    שירה היקרה, התחברתי ואהבתי מאד.
    אני רוצה לשתף אותך במסקנה שהגעתי אליה:

    אישה יולדת כמו שהיא חיה.

    • יעל נוי הגיב:

      וואו!!!!!
      זה המשפט הכי מדהים ששמעתי בהקשר של לידות
      מתחברת מאוד, 3 הלידות שלי היו שונות מאוד אחת מהשניה, ובדיעבד כל אחת שיקפה בדיוק את האופן בו חייתי באותה התקופה.

  4. שמעתי כבר בעבר את המשפט הזה " אישה יולדת כמו שהיא חיה", וכל פעם הוא מרגיז אותי מחדש.
    מה זה אומר עלי אם ילדתי בניתוח קיסרי בניגוד לרצוני?
    שאני לא מסוגלת גם בחיי להשיג דברים שאני רוצה?
    שאני כישלון?

    תיסלחו לי אבל אני לא מסכימה עם המשפט הזה.

    • יעל נוי הגיב:

      לנטע-
      אני לא יודעת למה ילדת בקיסרי בניגוד לרצונך- אבל אולי דוקא מה שזה אומר עליך הוא שיש לך יכולת להתמודד עם מצבים קשים שאינך רוצה בהם?
      או שאת אדם שמסוגל להמשיך הלאה ולגדל ילדים גם לאחר חוויה של משבר?
      אף אחד לא תמיד מקבל מה שהוא רוצה.
      אבל אם את מסוגלת לקום לאחר מכן ולגדל ילדים
      מה שבטוח הוא שאת לא כישלון
      נ.ב.
      לכל הנשים שמרגישות רע עם ניתוח קיסרי:
      את הבת הבכורה שלי לא ילדתי בקיסרי-בגלל רשלנות רפואית.
      לא עלו על מצוקה שהיא היתה שרויה בה, והיא היתה קרובה למוות
      וזאת על אף שביקשתי מהרופאים (ובכיתי והתחננתי) שיכניסו אותי לניתוח כי אני מרגישה שהילדה לא בסדר.
      בנס הילדה לא נפגעה והיום היא בת שש…
      אם יש דבר אחד שהייתי משנה בחיים שלי, זה ללדת אותה בניתוח, ולא לחיות עם המחשבה של כמה היא הייתה קרובה למוות, ואף אחד לא עשה כלום כדי לעזור לה.
      אני חושבת שעדיף קיסרי "מיותר", על אפשרות של מוות מיותר הרבה יותר של תינוק…
      יעל

  5. אמא לשניים הגיב:

    שירה,
    את מעלה את השאלה הגדולה ביותר בשבילי לגבי לידות. לפני הלידה הראשונה עברתי קורס הכנה שהוא מנטלי שמעביר הרבה אחריות לאישה לגבי איך הלידה יכולה להתרחש ואת אמורה ממש לדמיין אותה ולהתמיד בכך. היה לי ציור ברור של הלידה והבריכה בסלון כבר היתה מוכנה. בסופו של דבר היתה לי לידה שונה מאד מאד מאד ממה שתכננתי ולקח לי זמן להפסיק להרגיש אשמה ואחראית ל"כישלון". ההכנה ללידה השניה, שנה אחר כך, היתה גם היא מנטלית והעבודה שעשיתי היתה לשחרר פנטזיות ולהיות מוכנה לכך שהכל יכול לקרות, להבין מה בשליטתי (ממש מעט) ומה לא (כמעט הכל), לדאוג שיהיה לי כמה שיותר נח ולהיות קשובה לעצמי בכל רגע במהלך הלידה ולבדוק כל פעם מחדש – מה אני רוצה עכשיו? מה טוב לי עכשיו? ועכשיו? כשאני מבינה שאין לי דרך לענות על השאלות האלה לפני שהן תתרחשנה בזמן אמת. זה שחרר אותי מאד ובסופו של דבר היתה לי לידה מדהימה שלא יכולתי לדמיין כמותה גם אם הייתי מנסה. אם תרצי אספר לך ביתר פירוט במי נעזרתי בתהליך הזה כי לא עשיתי אותו לבד. בהצלחה.

  6. הי שירה, המון זמן לא כתבתי באתר, והפוסט שלך החזיר אותי אחורה לפוסטים שלך עוד לפני הלידה של הילה. להתכוננות שלך, לפנטזיות על הלידה, לתחושה שהכל היה כמו שרצית, ובכל זאת ההרגשה לא היתה ההרגשה שדמיינת. הכל היה יותר מורכב. ועכשיו את במקום לגמרי שונה. אחרי שנולדת בתור אמא, נולדו מתוך השחור ולבן גם הרבה אפורים. הרבה סימני שאלה.
    את שואלת אם זה נכון לרצות דברים בהקשר של לידה.
    אני לא יודעת אם זה 'נכון', אבל זה בלתי נמנע. זה טבעי.
    אין שום דבר רע בלרצות. והמציאות מסתדרת לפעמים לפי מה שרוצים ,ולפעמים ממש לא, ולרוב קצת ככה וקצת ככה.
    את כותבת שלא היית רוצה לחוות שוב את חוסר האונים שחווית בלידה. אימהות רבות בטוח מזדהות איתך כל כך, ברצון לעשות הכל כדי להימנע מתחושת חוסר האונים.
    והתשובות בעיני הן לא או/או אלא גם/וגם
    גם לאסוף בתוכך ומסביבך את כל הכלים שיעזרו לך להתחבר לכוחות שלך, ברגעים קשים בלידה
    וגם לדעת שיכול בכל זאת להיות שוב רגע, קצר או ארוך, שבו תחושת חוסר האונים תגיע.
    והיום את כבר יודעת ששרדת גם אותה.
    מה יש בה בתחושת חוסר האונים שאת (וכולנו) מנסה להימנע ממנה?
    אם את חסרת אונים, זה אומר עלייך שאת… מה?

    אני מאוד מאמינה שאחת המתנות של האימהות היא ההזדמנות למצוא חמלה בתוכי לצדדים הפחות 'פוטוגניים' שלי, ומשם למצוא חמלה בתוכי גם לצדדים הפחות 'חזקים', 'מוצלחים', 'טובים' גם אצל הילדה שלי.

    • שירה דרוקר הגיב:

      דנית, התגעגעתי לתגובות המאירות שלך.
      אני מאוד מתחברת למה שכתבת.
      אני משתדלת באופן כללי בחיי היומיום שלי ללמוד לקבל גם את ה"לא פוטוגני", וזאת עבודה קשה.
      אני מקווה שאשכיל לגדל את הילה כך שתרגיש בנוח עם כל הפנים והצדדים שלה, עדיין לא יודעת איך עושים את זה, אבל יודעת שזה כל כך חשוב. עסוקה בזה מאוד.

      בהקשר של הלידה זה אולי קשה לי יותר, כי זאת סיטואציה מאוד דרמטית, מאוד קיצונית, כמעט חד פעמית בחיינו.

      "והיום את כבר יודעת ששרדת גם אותה" – חיזקת אותי מאוד.
      אני מקווה שאדע להגיע לפעם הבאה חזקה יותר, פתוחה יותר לכל מה שהלידה עשויה להביא איתה.
      אני מרגישה שבפעם הקודמת, לא הייתי מוכנה בכלל, לא למה שקרה ולא לכל מיני דברים שהיו יכולים לקרות, שמאוד מפחידים אותי היום, ככל שאני יודעת יותר.

      • כן, גם אני עסוקה מאוד באיך לגדל את רותם, בתי, כך שתרגיש בנוח עם כל הפנים והצדדים שלה, ואני מאמינה שהדרך היא לקבל כמה שיותר את עצמי…. וכמו שכתבת זו עבודה קשה…

        לידה באמת מקצינה את מה שנמצא שם ממילא, ודוחסת אותו לזמן קצר, מרוכז. זה מבליט את הקושי.

        והפעם את יודעת יותר על לידות, על החיים, על מה יכול לקרות, ואובדן התמימות הזה מקשה. כבר בלתי אפשרי לך להיות במקום התמים, הבוטח, שבו היית לפני הלידה של הילה. אבל את לא רק יודעת יותר על לידות, את גם יודעת יותר על עצמך.

        אנחנו מגבילות את עצמנו כשאנחנו מצפות מעצמנו להיות חזקות (תמיד ובכל מצב), פתוחות למה שיבוא (תמיד ובכל מצב).
        הצדדים הפחות פוטגניים שלנו הם רגעים של חולשה, מסכנות, זעם….
        איך לקבל את החלקים האלו?

  7. מירי וקסלר הגיב:

    היי שירה
    ממש מזדהה עם הדברים שלך , ולומדת כל הזמן שהזרימה היא בעצם התהליך החשוב והחזק ביותר שאני עוברת בתהליכים שלי בדרך לאמהות…
    הפחדים לא נגמרים, משתנים, מקבלים צורות הזויות להתגלם בי,
    אני פשוט בוחרת בכל פעם מחדש להאמין, לסמוך, לא יודעת על מי …
    עלי, על אלוהים שיודע מה שהוא עושה אם הוא שם את הילדה הזו בתוכי , עליה שבא לה עלי כבר עכשיו אם לא היא לא הייתה מנכיחה את עצמה בבטן שלי בבחילות, בכאבי הראש, הפרקים, העייפות . בקיצור , מרגישה כל מילה שלך, ולומדת לחיות עם כל זה עד האמהות ואז שוב בעוד גלגול, ואולי גם עוד אחד 😉

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דמיון מודרך בהריון: כלי עוצמתי למסע ההריון והלידה

מאת : שירלי וינטר סלע

8 במרץ 2011תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

דמיון מודרך הוא כלי שדרכו הנפש חושבת בתמונות. הוא יוצר קשר עם המציאות הפנימית הסובייקטיבית שלנו. תמיד היה נהוג לחשוב שאין קשר בין הגוף לנפש אבל היום יש מספיק הוכחות המעידות על כך שהשימוש בדימויים מחשבתיים- מסוג דמיון מודרך, בעלי השפעה פיזולגית ונפשית כאחד. המטרה כאן היא יצירת חוויות חדשות שיכולות להפוך לדרך התמודדות עם החיים שלנו כאן ועכשיו. כך שכל השפעה לטובה על מצבנו הנפשי, מביאה איתה שיפור במצבנו הגופני, המביא לשחרור של הורמונים המשרים רגיעה, שעוברים לעובר ומשפיעים עליו.

לבנות לעצמך ולילדייך חיים חדשים

מאת : עטרת ליפשיץ

23 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

אלימות רגשית מוגדרת כתהליך ארוך ומתמשך, שבו אדם אחד מתערב באופן שיטתי בתוך עולמו הפנימי והרגשי של אדם אחר, במחשבותיו, רגשותיו, תפיסת עולמו ותכונותיו האישיות. אלימות מסוג זה מתרחשת בדרך כלל בין אנשים קרובים, בני משפחה ונסתרת מעיני כל בשל מופעיה שאינם נראים כלפי חוץ, ואינם ניתנים לאבחנה.

חודש שביעי, הלידה בפתח

מאת : אורית פינגלה

19 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

חשבתי לעצמי…עוד חודשיים במינימום הלידה תתרחש לה, המחשבות מתרוצצות בראש והחששות בלב..

לא משנה כמה אפחד ואחשוש מרגע הלידה ולא משנה אם נשארו לי עוד חודשיים, גם אם הייתי חוזרת להתחלה,עדיין הקץ יגיע והלידה תחול מתישהו ואת הכאבים ארגיש בסופו של דבר.

עברה לי עוד מחשבה שבה אני רואה את האקט של הלידה כמשהו שמנקה את הגוף מכל מה