אמא'לה, ללדת זה פחד מוות!

מאת :

14 ביולי 2012 | 0 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני בדיוק 4 חודשים אחרי לידה ורק עכשיו מתיישבת לכתוב את סיפור הלידה שלי.

התעכבתי כי אני רוצה הפעם לספר סיפור אמיתי, פנימי, אבל למרות זאת לשמור חלק מהחוויה לעצמי.

הפעם אנסה לוותר על הפרטים היבשים שכוללים בדיקות טרחניות, תרגול יוגה או טלפונים למיילדת.

הפעם אני רוצה לכתוב על התחושות והרגשות ועל העוצמות שהלידה הזאת הביאה אותי להתמודד איתם.

עוצמות שאני מתרגשת ומפחדת לפגוש.

אולי בגלל זה לקח לי זמן לשבת ולכתוב.

 

הלידה של גלי היא כל מה שפיללתי ורציתי, לידה בברכת ילדים גדולה, בסלון הבית.

לידה שבה אני מודעת לכל התקדמות שלה אליי, אלינו, החוצה.

לידה שבה אני מקבלת תמיכה, עזרה ועיטוף מהמיילדת הצמודה רונית, ומבעלי האוהב, אב בנותיי.

לידה שבה אני מרשה לעצמי לצעוק ובעיקר לפחד.

פחד מוות מהכאב שתכף מגיע, עם הציר הבא.

פחד מוות מהכאב הצורב שיגיע כשאאלץ להוציא אותה מגופי.

 

איך מרפים שכשכואב לעזאזל?

לנשום לנשום

להרפות להרפות

לפחד

לכאוב

להעזר בתרופה הומאופטית, לאכול תמר ולשתות מים. לאכול פרוסה עם אבוקדו.

הכל בתוך הבריכה, הכל מוגש אליי על ידי רונית על פי בקשתי.

ופתאום יש רגע של שיר שממלא את הלב ואת הפה, שיר שבו אני מבקשת:

 

"תנו לשמש לעלות, לבוקר להאיר

הזכה שבתפילות אותנו לא תציל

מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן

בכי מר לא יעירו…."

 

אני נרדמת

מתעוררת ומברכת את יקיריי, מברכת  את חברותיי שימצאו אהבה וזוגיות, מברכת את בנות דודותיי היתומות מאם

מברכת את חברתי ההריונית שהתייתמה מאמה לא מזמן, ומבינה שהנה זה מגיע.

תכף יגיע הרגע שבו אאלץ להוציא אותה החוצה לעולם ולהתמודד עם הכאב.

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

תצאי כבר!!!!

רוצה לצאת מהבריכה ולנוח

איזו הקלה, איזה שקט עוטף אותי

שלווה

גלי בוכה בקול גדול ואני עטופה. שוכבת ונחה.

רעש והמולה וכלום לא עובר דרכי.

אני עם ביתי החדשה והיא איתי.

החרדה של הסביבה לא חודרת אליי. אני מאושרת. או אולי לא מרגישה כלום.

 

זו בדיוק הלידה שרציתי וזה מטורף.

 

רעות שלומי רסלר, מלווה שיווקית ומנהלת את גדולה- מעגל שיווק נשי- ארגון לקידום נשים עצמאיות.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מיתוס האימהות או מדוע איננו מסכימות להיות פחות מאמהות מושלמות?

מאת : שירלי מיראכור

10 במרץ 20120 תגובות

מתוך אחרי לידה

מיתוס האימהות מדבר על קיומה של אמא טובה ואמא רעה. הפסיכואנליטיקאית והפסיכותרפיסטית מלאניי קליין הגדירה אמא טובה כאמא שמוכנה למלא תמיד את צרכיהם של ילדיה, מקריבה מעצמה ללא גבול למענם ונמצאת איתם תמיד.

לעתים, כשאנחנו חושבות שאנחנו לא עונות על ההגדרה של אמא טובה אנחנו מתמלאות ברגשות אשמה. מה הסיבה לכך?

אופן הגידול של בנות ובנים שונה בחברתנו. כחלק מהשוני, אנו כנשים גדלות תחת הציפייה שנהפוך יום אחד לאימהות. הדגש שמושם הוא על כך שנהיה אמהות טובות. מבחינת ציפיות החברה מאתנו, לא כל-כך משנה איזו קריירה ניצור לעצמנו, כל עוד נשים את האימהוּת שלנו בראש סדר העדיפויות ונביא לעולם את מספר הילדים המקובל בחברה מעודדת-הילודה שלנו.

במהלך חיינו, אנו מפנימות את הציפיות הללו מאתנו ומציירות לעצמנו תמונה די שלווה של איך תראה מציאות חיינו כשנהפוך לאמהות. אמהות לפעמים מספרות לי שעד הלידה דמיינו את עצמן יושבות כשתינוק מלאכי מונח לידן על הספה והן בענייניהן.

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה

מאת : אמא ה'

22 בנובמבר 201123 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בחיים שלי לא חשבתי שכך ייראו השבועות הראשונים של אחרי לידה. איזו טלטלה רגשית מטורפת. אתמול בלילה בזמן שהנקתי אותה את אחת ההנקות האחרונות שלנו, חשבתי לעצמי שמזמן לא הרגשתי כל כך ילדה קטנה בעצמי, כל כך אבודה, לא יודעת וחסרת אונים ומצד שני מסתכלת על הייצור הקטן ונפעמת מהמחשבה שהיא שלי. נוצרה בצלמי.

סתם יום של חול

מאת : חני סער

13 בפברואר 20135 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

היא התבוננה במחוג השניות שבשעון הקוקייה הישן שקיבלה מסבתה וחשבה לעצמה: ״יש לי עוד שלושים ושש דקות". בנה התינוק נרדם לפני דקות אחדות, ואינו ישן מאז היוולדו יותר מארבעים דקות ברצף. שקט מתוח ליטף את גופה כמו מתוך שיתוק, בעודה יושבת על ספתה הישנה בסלון, צופה בנדנדה שתלה בעלה רק לפני שבוע בחצר ביתם ובוהה. לא מסוגלת להביא את עצמה לעשות דבר בזמן שנותר, למרות שיש לה המון מה לעשות. ממשיכה להתבונן על המחוגים זזים לעבר הגיליוטינה- השעה עשר ועשרים.