דיכאון אחרי לידה: "הבעיה שיש לה שם"

מאת : לימור לוי אוסמי

10 ביולי 2012 | 17 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

אם אתן כאן, כנראה שיש משהו בנושא של דיכאון אחרי לידה שמסקרן אתכן. גם אותי.

אני מביאה כאן כמעט במלואה את עבודת הסמינר שלי, שנערכה במסגרת הקורס 'נשיות ונפשיות' בהנחיית ד"ר תמי רזי וד"ר רבקה תובל משיח בממסגרת התואר השני במחלקה ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן.

בעבודה הסמינר תוכלו למצוא מידע על דיכאון אחרי לידה על פי הגישה הרפואית והפמיניסטית וכן ניתוח טקסטים של ספרי הדרכה בתחום ההריון והלידה שפופולריים היום מול אלו שפורסמו בשנות ה 70' בישראל.

המידע כאן יכול להיות עזר רב לנשות מקצוע המתעניינות בתחום של דיכאון אחרי לידה ובכלל, לנשים המרגישות שהיו רוצות להרחיב את ידיעתן בנושא.

לכל מידע נוסף, אשמח לענות על שאלות,

לימור לוי אוסמי  medabrot.imahut@gmail.com

 

באתר ישנם שיתופים מקצועיים ואישיים רבים בנושא דיכאון אחרי לידה, אתן מוזמנות לקרוא.

 

מבוא

'דיכאון אחרי לידה' הוא נושא שמאוד קרוב אליי אישית ומקצועית. באופן אישי, חוויתי קושי גדול אחרי הלידה ולקח לי זמן למצוא את הספר שיעזור לי להרגיש אחרת עם מה שהרגשתי. קריאה בספר ההדרכה ה'רגיל' שליווה אותי בתקופת ההריון לא נתן לי מענה לתחושות שעלו בי והרגשתי לא מובנת ולבד בתחושותיי. מבחינה מקצועית, אני תומכת בנשים אחרי לידה ויוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. אני שומעת חוויות רבות של נשים אחרי לידה ולומדת עד כמה עדיין רבות מהאמהות מרגישות כמו שאני הרגשתי לפני כמעט כ 7 שנים, כאילו כלום עדיין לא השתנה. עדיין אני שומעת נשים שמתאכזבות, המומות, מופתעות מהתחושות שעולות בהן אחרי לידה, כאשר רובן בטוחות שהן היחידות שמרגישות ככה וחשות הקלה עצומה כשהן מבינות שמה שהן מרגישות אלו בעצם תחושות רווחות, טבעיות ואופייניות לנשים אחרי לידה.

השנים חולפות ואותם סיפורים מגיעים אליי. אני מרגישה שאני עושה במרחב שלי כדי לקדם את המודעות לנוכחות של תחושות של נשים אחרי לידה ובפרט על התחושות בדיכאון אחרי לידה וההתמודדות איתו, אך מרגישה שהעבודה עודנה רבה.

עם התחושות הללו הגעתי לכתיבת העבודה. עם תחושה שבמרחב הציבורי יש המון דברים שלא מדוברים על מה שנשים מרגישות אחרי לידה ובטח בכל הקשור לדיכאון אחרי לידה, למרות מחקרים כל כך חשובים ומעניינים שיצאו מעולם האקדמיה. עניין אותי לבדוק כיצד הדיכאון שאחרי הלידה מוצג לנשים בהריון בספרי ההדרכה הפופולריים ביותר היום להריון ולידה ולראות האם משהו השתנה מבחינה היסטורית, מהמידע שהוצג באותם ספרים שפורסמו כאן בארץ לפני 40 שנה. לבדוק האם באופן אישי 'נפלתי' אחרי לידה על ספר שלא מצאתי בו תשובות למה שחיפשתי או אולי יש משהו גורף באופן שבו התחושות הקשות יותר שמופיעות אחרי לידה מוצגות או נעדרות בספרים כיום. לבדוק האם היתה התקדמות מסוימת או שינוי מסוים בין השיח והמידע הקיים כיום על דיכאון אחרי לידה לבין זה שהיה קיים כשאמא שלי נהפכה לאם, ולא הבינה למה אני כל כך מתרגשת ממה שאני עוברת ואיך זה שבי, הפמיניסטית, עדיין קיים הקול שמבקש להיות אם מושלמת שמבטלת את עצמי בפני הילדים וחש אכזבה כשהדבר לא קורה.

שאלות המחקר

על כן, שאלות המחקר שהגעתי איתן לעבודה הן:

כיצד מוצג הדיכאון שאחרי הלידה בספרי ההדרכה הפופולריים להריון ולידה הנמכרים כיום במדפי הספרים בישראל  ?

עד כמה מוצג המידע האקדמי/מחקרי על דיכאון אחרי לידה בספרי ההדרכה הפופולריים להריון ולידה הנמכרים כיום במדפי הספרים בישראל ואיזו גישה משתקפת ביניהם- הגישה הרפואית או הפמיניסטית לדיכאון אחרי לידה ?

מהו הרושם המתקבל בקרב הקוראות את ספרי ההדרכה הפופולריים להריון ולידה הנמכרים כיום במדפי הספרים על דיכאון אחרי לידה בישראל ?

מהו ההבדל בהצגת הדיכאון שאחרי הלידה בין ספרי ההדרכה הפופולריים להריון ולידה הנמכרים כיום במדפי הספרים לבין אלו שיצאו לאור בשנות ה 70' בישראל ?

לשם כך בחרתי בסקירת הספרות להציג את בסיס הידע המחקרי הקיים אודות דיכאון אחרי לידה על פי הגישה הרפואית והגישה הפמיניסטית מבחינת השכיחות, משך, סימנים, תחושות,  אבחון, גורמים, מניעה וטיפול בדיכאון אחרי לידה, שזה המידע שהייתי מצפה למצוא ממקורות מידע פסאדו-רפואיים עממיים כדוגמת ספרי הדרכה פופולריים בתחום ההריון והלידה בדומה למאמרים פופולריים המציגים את הנושא בעיתונות הכתובה והאינטרנטית.

כלי המחקר

את הספרים הפופולריים נכון להיום, בחרתי על פי רשימת ספרי רב מכר מתחום ההריון והלידה לשנת 2011 שקיבלתי מרשת 'סטימצקי'(רשת 'צומת ספרים' לא שיתפה פעולה עם בקשתי). הנחתי שהספרים שהם רבי מכר הם הספרים המשפיעים והמשמעותיים ביותר מבחינת המידע המוצג בהם, מכיוון שהם מגיעים לקהל רב וגדול של נשים בהריון. בחרתי ברשת 'סטימצקי' מכיוון שהיא רשת גדולה שיש בה סניפים בכל רחבי הארץ והנחתי שנתוני המכירות של הרשת משקפים במידה רבה את נתוני המכירות ברמה הארצית בחנויות השונות. כפי שכתבתי, פניתי גם לרשת 'צומת ספרים', אך הם לא נענו לבקשתי.

מתוך רשימת הספרים הללו, בחרתי את הספרים שהם ספרי הדרכה להריון ולידה ואלו הספרים שעלו על פי מיקום המכירה שלהם:

  1. המדריך הישראלי להריון ולידה. מאת: ד"ר עמוס בר, טלי רוזין. הוצאת זמורה ביתן, שנת 2006.
  2. המדריך שלך להריון וללידה- שבוע אחר שבוע לאורך תקופת ההריון ולאחר הלידה. מאת: פרופ' לורה ריילי, הוצאת מטר, שנת 2011.
  3. OMG אני בהריון- המדריך המלא להריון מושלם. מאת: ליאת לוי קופלמן וד"ר הגר שפר, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, שנת 2011.
  4. טבעי ללדת- המדריך המקיף להריון ולידה ולימים שאחרי. מאת: גילה רונאל, מירה ארצי פדן, עלמה כהן-ורדי. הוצאת כתר, שנת 2002.
  5. מדריך הבנות להריון ולידה או כל מה שהרופא שלך לא יספר לך. מאת: וירי יוביין, הוצאת בבל, שנת 2006.
  6. מה לצפות כשמצפים לתינוק. מאת: ארלין אייזנברג, היידי מרקוף, סנדי האטאווי, הוצאת  רות סריקיס, שנת 1994.

לגבי רשימת ספרי ההדרכה מתחום ההריון והלידה הפופולריים בשנות ה 70' לא היו נתונים ברשת סטימצקי. הגעתי לרשימת הספרים על פי הנחה שככל שהספרים היו פופלריים, משפיעים וחשובים בתחומם באותה תקופה, כך סביר שיהיו העתקים שלהם במס' גדול יותר של ספריות האוניברסטאות והמכללות בישראל. גיבשתי רשימה של ספרי הדרכה להריון ולידה מהתקופה ובחרתי את אלו עם מס' ההעתקים הגבוה ביותר ואלו הם:

  1. אל תפחדי מפני הלידה- הדרכה ללידה טבעית. מאת: שלום וישניבסקי. הוצאת יזרעאל, שנת 1973.
  2. לידה טבעית- כיצד ? מאת: רונדה אוונס הארטמן. הוצאת צ'ריקובר, שנת 1976.
  3. לידה טבעית- מדריך לאשה ההרה. מאת: פרדריק וו. גודריץ'. הוצאת סטימצקי, 1976.
  4. הריון, לידה ותכנון המשפחה. מדריך להורים לעתיד. מאת: אלן, פ. גוטמאכר, הוצאת אחיאסף, שנת 1976.
  5. הלידה בחידושיה- השיטה הקלה לקראת לידה קלה יותר בעזרת התגברות על פחד וכאב. מאת: ארנה רייט, הוצאת זלקוביץ, שנת 1969.
  6. הריון לידה ותינוק בא לעולם. מדריך להורים ולהורים לעתיד. מאת: המרכז הרפואי של בוסטון. הוצאת שוקן, שנת 1976.
  7. הלידה- הדרכה ללידה טבעית. מאת: משה לנצט, הוצאת צ'ריקובר, שנת 1968.

מתוך רשימת הספרים של שנות ה 70' ושנות ה 2000', בספרים הבאים לא היה כל מידע על תחושות של נשים אחרי לידה ו/או דיכאון אחרי לידה ועל כן הם לא נכנסו לניתוח:

  1. OMG אני בהריון- המדריך המלא להריון מושלם. מאת: ליאת לוי קופלמן וד"ר הגר שפר, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, שנת 2011.
  2. לידה טבעית- כיצד ? מאת: רונדה אוונס הארטמן. הוצאת צ'ריקובר, שנת 1976.
  3. הלידה- הדרכה ללידה טבעית. מאת: משה לנצט, הוצאת צ'ריקובר, שנת 1968.

 

לגבי שיטת המחקר ותהליך ניתוח הנתונים- ניתן לפנות אליי.

סקירת ספרות

בסקירת הספרות אציג את הגישות הרפואית והפמיניסטית המרכזיות לדיכאון שאחרי הלידה בהתייחסותן לאפיוני הדיכאון שאחרי הלידה.

הגישה הרפואית לדיכאון אחרי לידה

הגישה הרפואית מתייחסת אל הדיכאון שאחרי הלידה כאל הפרעת מצב רוח רצינית (פרי ושות' 1999), דאגה ציבורית רצינית (Wisner et al., 2006), מחלה (Kennedy et al, 2002) שגורמת לנזק קשה לאמהות אחרי לידה ואף מתוארת כ"גנב הגונב את האמהות", במידה ואינו ממטופל כיאות (Kendall-Tackett, 2010). כפועל יוצא מזה, המחקרים היוצאים מגישה זו חוקרים את הדיכאון שאחרי הלידה באופן כמותני, מתוך תפיסה מחקרית פוזיטיביסטית במסגרת רפואית, פסיכיאטרית או פסיכולוגיה ניסויית ומטרתם לחקור את האפידמיולוגיה והאטיולוגיה של ה"מחלה" (Lane et al., 1997; O'Hara & Swain, 1996, Beck, 2001).

רוב החוקרים מסכימים על כך שדיכאון אחרי לידה הינו הפרעה מסוג Major Depressive Episode. הכוללת 3 תופעות (קרון, 1989; פרי ושות', 1999;  גלזר ובראל, 1999):

  1. תוגת האמהות/ בייבי בלוז– שמות נוספים: Baby blues, Maternity blues, עצבות לאחר הלידה, דכדוך לאחר הלידה. תוגת האמהות נחשבת לתופעה רווחת (50%-80%), קלה וחולפת, בקרב אמהות אחרי לידה ונחשבת לחוויה תקינה שאיננה פתולוגית, הכוללת סימפטומים כגון ירידה בריכוז, כאבי ראש, אי שקט, חוסר יכולת לישון, נטייה לבכי, רגישות יתר, שינויים קיצוניים במצב הרוח, היפוכונדריות והרגשה כללית של דכדוך, ייאוש ולחץ במשך 10 ימים עד שבועיים אחרי הלידה, כאשר השיא הוא בימים 4-5. תוגת האמהות אינה נחשבת לתופעה המצריכה טיפול כלשהו.
  2. פסיכוזה של משכב הלידה–  תופעה נדירה וחמורה, המופיעה בשכיחות של אישה לכל 1000 יולדות, מאנית-דפרסיבית באופייה (או דיכאון עם התקפי פסיכוזה), מתרגשת לרוב תוך 30 יום לאחר הלידה, ונחשבת למצב חירום רפואי וכתקופה בה הסיכון לאשפוז פסיכיאטרי גבוה ביותר. הפסיכוזה אחרי לידה משבשת באופן חמור את התפקוד של הנשים הלוקות בה והן סובלות מדיכאון, בלבול, ערפול הכרה, ניתוק קשר עם המציאות, הזיות ומחשבות שווא, שלעיתים קרובות מתמקדות במוות של התינוק או בהיותו אלוהי או שטני. ההזיות האלה עלולות להורות לאישה לפגוע בעצמה או באחרים ולפיכך נשים שסובלות מההפרעה זו נחשבות בסיכון גבוה להתאבדות או להריגת התינוק. במצב זה אין לנשים החולות יכולת להבחין בין מציאות לדמיון, ובולטים בלבול וחוסר התמצאות הדומים לאלה הנראים במצב הרעלה או דליריום. גורמי הסיכון הידועים הם גיל צעיר, הריון ראשון ואנמנזה משפחתית של הפרעות פסיכיאטריות, בעיקר סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית.
  3. דיכאון אחרי לידה. מכיוון שהעבודה מתמקדת בתופעה זו, ארחיב עליה בפריזמה של הגישה הרפואית והגישה הפמיניסטית/חברתית בפרקים הבאים.

דיכאון אחרי לידה ממבט רפואי

אבחנה דיאגנוסטית– המונח 'דיכאון אחרי לידה' מתייחס לאפיזודה דיכאונית לא פסיכוטית אשר מתחילה בתקופה שאחרי הלידה   (Cox et al., 1993; O'Hara, 1994; Watson et al.,1984). טווח חומרת הדיכאון משתרע מאפיזודות זמניות של עצב בעוצמה חלשה עד לדיכאון חמור ומתמשך, כאשר המונח "דיכאון קליני" משמש לתיאור הצורה החזקה והמתמשכת יותר של הדיכאון, הידועה גם בשם 'דיכאון חמור/מג'ורי'  (Snoek & Engedal, 2000).

שכיחות הדיכאון אחרי הלידה במחקרים רבים נמצא כי אחוז הנשים המתמודדות עם דיכאון שאחרי לידה בשנה הראשונה שלאחר הלידה נע בין 10% ל20% (פרי ושות' 1999, Wisner et al., 2004, Warner et al., 1996, O'Hara & Swain, 1996, Cox & Holden, 2003, Halbreich & Karkun, 2006, Gordon et al., 2006  ).

כמה זמן אחרי הלידה מתחיל הדיכאון– הסימפטומים של הדיכאון אחרי לידה מתחילים בדרך כלל בין שבועיים עד 12 חודשים אחרי הלידה (Kendell et al., 1987, Miller, 2002) ומגיעים לשיאם בין 6 ל 12 שבועות לאחר הלידה (Mayberry et al., 2007).

משך הדיכאון שאחרי הלידה – המידע לגבי משך הדיכאון משתנה בין המחקרים ונע בין דיווח על תקופה קצרה של מס' חודשים (Kumar et al.,1984; Watson et al., 1984), לטווח של מספר חודשים עד 14 חודשים ( פרי ושות' 1999) או שנתיים אחרי הלידה (Mayberry et al., 2007) ועד משך של מספר שנים אחרי הלידה (Kendler et al., 1993).

סימני הדיכאון אחרי לידה ואבחונו– הפרעות במצב הרוח לאחר הלידה אינן שונות באופן משמעותי ממחלות רגשיות המתרחשות אצל נשים בזמנים אחרים בחייהן (Cox et al., 1993; Kumar et al.,1984; O'Hara et al., 1991a; O'Hara et al., 1991b). ואינה מסווגת כמחלה נפרדת העומדת בפני עצמה, אלא כחלק מהפרעות מצב הרוח המוגדרות ב DSM-IV  (American Psychiatric Association, 1994).

דיכאון אחרי לידה מאופיין במצב רוח ירוד או אובדן עניין בפעילויות למשך שבועיים לפחות, וסימנים נלווים, הכוללים שינויים בתיאבון או במשקל, בשינה, בפעילות פסיכומוטורית, אנרגיה פחותה, הרגשת חוסר תועלת או אשם, קושי לחשוב, להתרכז או להחליט, שכחה, ירידה בהערכה העצמית, ירידה ביצר המיני, בכי, ייאוש, תנודות רגשיות ותחושות של חוסר יכולת להתמודד עם התינוק. חלק מהנשים עלולות לדאוג יתר על המידה לבריאותו של התינוק או הרגלי האכילה שלו ולראות את עצמן כ 'רעות', בלתי מתאימות לתפקיד האמהות, או אמהות לא אוהבות מספיק ולחלקן אף יש מחשבות חוזרות אודות מוות, תכניות או ניסיונות אובדניים (פרי ושות' 1999;;Robinson et al., 2001 Cox &Holden, 2003 ;Nonacs & Cohen, 1998  ;Dennis & Creedy, 2004; Kendall-Tackett, 2005 ).

קריטריונים להפרעת דיכאון עמוק/מג'ורי על פי ה DSM-IV:

חמישה (או יותר) מהתופעות הבאות צריכות להיות נוכחות במהלך תקופה של שבועיים רצופים, שבהם ישנו שינוי מתפקוד קודם ולפחות אחד משני הסימפטומים הראשונים :

  • מצב רוח דכאוני במשך רוב היום, כמעט כל יום.
  • ירידה ניכרת בעניין או הנאה בהכל, או כמעט בהכל.
  • ירידה ניכרת במשקל, כאשר לא עושים דיאטה או ירידה או עלייה בתיאבון כמעט בכל יום.
  • קושי להירדם או צורך מוגבר בשינה כמעט כל יום.
  • האטה פסיכומוטורית.
  • תשישות או אנרגיה ירודה כמעט כל יום.
  • תחושות של חוסר ערך עצמי או אשמה מופרזת או בלתי הולמת כמעט כל יום.
  • ירידה משמעותית ביכולת לחשוב או להתרכז או להחליט כמעט כל יום.
  • מחשבות חוזרות על מוות (לא רק פחד ממוות),  מחשבות אובדניות חוזרות ללא תכנית ספציפית או ניסיון התאבדןת או תכנית ספציפית להתאבד.
  • באופן ספציפי לדיכאון אחרי לידה: התחלה של אפיזודה בארבעה השבועות לאחר הלידה.

הגורמים לדיכאון אחרי לידה– הממצאים העקביים ביותר שנמצאו כקשורים לדיכאון אחרי לידה במחקרים רבים הם:

  1. העדר תמיכה ליולדת– (Glasser et  al, 2002; Cooper & Murray, 1998; Surkan et  al, 2006; Leahy-Warren et al, 2011; O’Hara & Swain, 1996;   Inandi et al, 2002 ;   Ege et al, 2008;   Gao et al, 2008)
  2. מערכת זוגית לא טובה והעדר תמיכה מבן הזוג–  (Glasser et. al, 2002; Cooper & Murray, 1998; Mauthner, 1998; O’Hara, 1986; Dennis, 2006b &  Ross, L.E; Logsdon & Usui,W, 2001).
  3. מצב סוציו אקונומי נמוך–  (Hobfoll et.al. 1995; Yonkers et.al, 2001; Patel et. al, 2002; Bernazzani et. al, 1997 ).
  4. שכיחות גבוהה של בכי התינוק, טמפרמנט התינוק ובעיות בריאות אצל התינוק –  (Cindy-Lee  & Lori, 2005 ; Akman et. al, 2006; Mcgrath et.al , 2008 ; Beck, 1996 ; Hanington et. al ,2010 ; Kwon et. al, 2006 ; Glasser et. al, 2002 ).
  5. דיכאון במשך ההריון–  (Bernazzani et. al, 1997; Glasser et. al, 2002; O’Hara et. al, 1991 ).
  6. אירועי חיים מלחיצים המשך ההריון או אחרי הלידה–  (Alexander, 2007 ; Beck, 2001 ; Bernazzani et. al, 1997 ׂ;  O’Hara et. al, 1991).
  7. היסטוריה פסיכיאטרית של היולדת–  (Bernazzani et. al, 1997; Glasser et. al, 2002; O’Hara et. al, 1991; Cooper & Murray, 1998).
  8. דפוסי שינה של האם– דפוסי השינה של התינוק ועייפות האם קשורים בצורה חזקה עם סימפטומים דיכאוניים בתקופה שלאחר הלידה (Cindy-Lee  & Lori, 2005 ; Goyal et. al, 2009 ; Okun et . al, 2011 ; ;Posmontier, 2008 Da Costa, et. al, 2006  )

הממצאים הפחות עקביים לגבי הקשר לדיכאון אחרי לידה הם:

  1. ממצאים ביוכימיים- ירידה מהירה ברמות של פרוגסטרון אסטרוגן (Wisner et al., 2002 ; Harris et. Al ,1994 )  וקורטיזול  (Harris et. Al ,1996  ) המתרחשים לאחר הלידה הוצע כאטיולוגיה אפשרית של הפרעות רגשיות לאחר הלידה, אך במגוון מחקרים לא נמצא קשר בין רמות של פרוגסטרון, אסטרוגן, קורטיזול, טריפטופן, פרולקטין ובין מערכות נוירוטרנסמיטרים שונים לבין דיכאון אחרי לידה (O'Hara et. Al, 1991; Llewellyn, Stowe, & Nemeroff, 1997, Hendrick Harris, 1994; Hendrick, Altshuler, & Suri, 1998).
  2. גורמים מילדותיים– למרות שמחקר מטא-אנליזה אחד מצא קשר חלש (0.26) בין גורמים מילדותיים שונים כגון רעלת הריון, הקאת יתר בהריון, צירים מוקדמים, ניתוח קיסרי חירום או אלקטיבי, לידה מכשירנית, לידה מוקדמת ודימום מוגבר בלידה, לבין דיכאון אחרי לידה  ( O’Hara and Swain, 1996) , מרבית המחקרים שנעשו מאוחר יותר  מראים חוסר קשר ביניהם Warner et al. 1996);Johnstone et al., 2001 ;  Josefsson et al., 2002 ; Forman et al., 2000 ).
  3. הריון לא רצוי או לא מתוכנן–  בעוד חלק מהמחקרים מצאו קשר בין השניים (Zekiye et. Al ,2011 ; Beck ,1996 ; Warner et al., 1996 ; Nelson & O'Brien, 2011 ), מחקרים אחרים העידו על חוסר קשר ביניהם (Blom et al. 2010 ; Beck, 2001 ;  Robertson et al., 2004; Matthey et al., 2004 ; Goyal et al., 2010 ).

מניעת דיכאון אחרי לידה– בסקירה מחקרית הכללה 15 מחקרים אודות תכניות פסיכולוגיות ומניעתיות למניעת דיכאון אחרי לידה בכללן פסיכותרפיה בין אישית, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, תחקיר פסיכולוגי, אינטראקציות תומכות, זיהוי טרום לידתי ומעקב לאחר לידה, טיפול גמיש לאחר לידה, אסטרטגיות חינוכיות, והרפיה עם דמיון מודרך (Dennis and Creedy, 2004) נמצא כי נשים שקיבלו התערבות פסיכולוגית נטו לפתח דיכאון לאחר לידה כמו אלו שקיבלו טיפול סטנדרטי.

יחד עם זאת, סוג התערבות שנמצאה כיעילה היתה זו של ביקורי בית לאחר לידה על ידי אחיות בריאות הציבור או מיילדות אשר התעניינו בשלומן של האמהות וסיפקו להן מידע על דיכאון אחרי לידה, לאחר שהוכשרו לזהות ולתמוך בנשים בדיכאון אחרי לידה (Brugha et al, 2011; Glavin et al, 2010b ; Morrell et al., 2009b; Dennis and Creedy, 2004 ). גם תמיכת עמיתות בטלפון (אם לאם) נמצאה כאפקטיבית במניעת דיכאון אחרי לידה אצל נשים בסיכון גבוה להתמודד עם דיכאון אחרי לידה  Dennis et al. ,2009)).

טיפול בדיכאון אחרי לידה– אלו סוגי הטיפול שנמצאו כמסייעים להתמודד עם דיכאון אחרי לידה באופן עקבי במחקרים:

  1. תרפיה קבוצתית– טיפול קבוצתי הוא תהליך אינטראקטיבי שמטרתו להגדיל את התמיכה והרישות החברתי של הנשים ולהקטין את הבדידות החברתית שרבות מהנשים מרגישות אחרי לידה (Horowitz  & Goodman, 2005 ). בסקירה מחקרית של 11 מאמרים בנוגע לאפקטיביות הטיפול בדיכאון אחרי לידה באמצעות טיפול/תרפיה קבוצתית ממגוון שיטות טיפוליות, נמצא כי כל המחקרים מלבד אחד הראו אפקטיביות בהפחת הסימפטומים של הדיכאון אחרי לידה (. (Goodman & Santangelo, 2011
  2. טיפולים פסיכותרפויטים–  הטיפולים הפסיכותרפויטים שנמצאו אפקטיביים לנשים בדיכאון אחרי לידה הם התרפיה הקוגניטיבית- התנהגותית (CBT), (Chabrol et al., 2002; Cooper et al., 2003)   פסיכותרפיה בין אישית (IPT) (Cooper al., 2003; O’Hara, Stuart, Gorman, & Wenzel, 2000), וייעוץ תמיכתי (Chabrol et al., 2002, Cooper et al., 2003). מחקרים הראו שנשים מעדיפות טיפולים מבוססי הקשר אשר מכבדים את ההשקפות שלהן, מכירים בניסיונן ותפקידן ומספקים את העזרה הנדרשת כדי להתמודד עם דרישות האמהוּת  (Berggren-Clive, 1998; Fowles, 1998).
  3. טיפול תרופתי–  בדרך כלל יש צורך בתרופות נוגדות דיכאון במקרים הקשים  של דיכאונות, אך ניתן להשתמש בהם גם במקרי דיכאון בינוניים ( Geddes, et al, 2007) והן יעילות במיוחד במקרים של התמודדות עם הפרעות שינה, תשישות, ירידה בחשק המיני, תנודות רגשיות, הפרעות בתיאבון, חוסר מנוחה, קושי להתרכז וחוסר יכולת ליהנות (Preston and Johnson, 2009) .
  4. פסיכיאטריה– התערבות מומחה בפסיכיאטריה מומלצת במקרים הבאים (פרי ושות', 1999): חשש לפגיעה עצמית או באחר, עדות או חשד לבעיה פסיכוטית, הפרעה חמורה לתפקוד, ניתוק מהתינוק או לחלופין חרדת-יתר לבריאותו, כשל להגיב לנוגדי דיכאון, רצון להמשיך בהנקה תוך טיפול, נטילת סמים או שתיית אלכוהול במקביל.

דיכאון אחרי לידה ממבט פמיניסטי/חברתי

חוקרות חברתיות ופמיניסטיות מתנגדות למודל המחלה של הDSM, אשר לדעתן מגדיר הפרעות במונחים של סימפטומים בדידים חסרי משמעות אישית, אינו מבחין בהקשר החברתי ומתעלם מזהויות יומיומיות וקטגוריות חברתיות אשר מעצבות את הניסיון וגורל החיים של נשים בחברה (Marecek, 2001).

אין אחדות דעים בקרב מדעניות פמיניסטיות/חברתיות בהתייחסותן לדיכאון אחרי לידה, אך ניתן לומר שבאופן כללי הטענה הפמיניסטית חברתית היא שהמודל הרפואי, שעל פיו הדיכאון שאחרי הלידה נראה כפתולוגיה אישית, אינו הולם בגלל שהוא מתעלם מהטבע החברתי פוליטי של ההקשר של מצוקת האמהות. חלק מהמדעניות/ תיאורטיקניות הפמיניסטיות/חברתיות מקשרות את הדיכאון לסטטוס הנמוך של נשים ולתנאים מבניים והגבלות כולל המדיקליזציה של הלידה, מחסור במימון ממשלתי למוסדות לחינוך תינוקות, אופציות לא מספקות לחופשת לידה, אובדן סטטוס וזהות תעסוקתית, בידוד וחלוקה מגדרית של עבודות הבית. הן טוענות שבהינתן תנאי כאלה, זה "נורמלי" שאמהות תהיינה מדוכאות ובהתאם לכך, מתייחסות לתווית "דיכאון אחרי לידה" כלא ראויה, כצורה של שליטה חברתית ורפואית וחלקן טוענות שיש לזנוח מושג זה Romito, 1990b)  ; Doyal, 1995;  Boulton, 1983)

ניתן להגיד כי באופן כללי הגישה הפמיניסטית-חברתית לדיכאון אחרי לידה סוברת כי הדיכאון הינו תגובה מציאותית לאירוע החיים המשמעותי והעוצמתי של הלידה, לאובדן הזהות המתרחש בו, למתח שיש בתפקיד האמהות ולתנאי החיים שיש לנשים כיום בהופכן לאמהות Romito, 1990b)  ; Doyal, 1995; Oakley, 1980 ; Boulton, 1983).

חלק מהייחודיות של הגישה הפמיניסטית היא בשיטת המחקר האיכותנית שלה, המאפשרת לחקור את החוויות הסובייקטיביות של נשים והמשמעויות שהן מייחסות לחוויות אלו.  בחקירת הנושא של הדיכאון שאחרי הלידה ניתן ללמוד רבות מהגישה המחקרית הפמיניסטית/החברתית,  אשר ברובם נעשו על פי שיטת מחקר איכותנית איכותנית, על ההבנות של הנשים המתמודדות עם דיכאון כלפי הדיכאון שלהן, את הסיבות שהן מעניקות לו, ההשלכות של הדיכאון עבורן ועל חיי משפחתן, את תחושותיהן, לבטיהן ועולמן הפנימי בתוך ההתמודדות עם הדיכאון או לאחר ההתמודדות איתו Mauthner, 1999); Scrandis, 2009  ;Bilszta, 2010  ;     ; Dennis et al, 2006;   Goodman & Janice, 2009 ).

ישנן מספר חוקרות פמיניסטיות מרכזיות בנושא דיכאון אחרי לידה, אשר רבים מהמחקרים הפמיניסטיים נשענים על השקפותיהן ומחקריהן:

אן אוקלי (Oakley (1980 –  אוקלי סברה שקשיים אחרי לידה מובנים בצורה הטובה ביותר במסגרת של אובדן, בעיקר אובדן זהות, בשל השינויים החלים בחיי האישה לאחר הלידה בעולם העבודה, במסגרת החברתית (בידוד חברתי) ובמערכת היחסים (מעבר ממערכת יחסים "שווה" או "משותפת" לכזו שאינה שיוויונית). לפי אוקלי (1980), "דיכאון הוא תוצאה של אבל על אובדן הזהות של האם" ועל כן, השאלה לדעתה היא מדוע חלק מן הנשים אינן לוקות בדיכאון שלאחר לידה ומסתגלות בהצלחה לתפקיד האימהי. לדבריה, חוויית הלידה, המציאות שבתוכה הן מבצעות את תפקידן האימהי, והצורך להשלים עם שינויים בחיים וליישם אותם, כל אלה מהווים סיבה טובה לנשים ללקות בדיכאון אחרי לידה.

פטריסיה רומיטו (romito (b1990- רומיטו טוענת שהקשיים הפסיכולוגיים לאחר לידה הם חלק מההתנסות הנורמלית של אמהות ולפיכך דיכאון לא צריך להיחשב כתגובה פתולוגית יוצאת דופן, אלא כתגובה לנסיבות החברתיות- פוליטיות של אמהות. לדבריה, חוסר האונים של  אמהות לאחר לידה נוצר כאשר האם מגלה את הפערים בין הציפיות שלה לבין מציאות האמהות. ובאופן ספציפי, כשהיא נחשפת למדיקליזציה של הלידה, חלוקת התפקידים הלא שווה בעבודות הבית, עול הטיפול בילדים, הבידוד החברתי ושוק העבודה הממוגדר. היא טוענת שככל שהפער גדול יותר, כך האישה חווה תחושה חזקה יותר של אובדן שליטה ובסיכון גבוה יותר להתמודד עם דיכאון אחרי לידה.

פאולה ניקולסון- (1990/Nicolson (1988. ממחקרה   (Nicolson ,1990)עולה כי התקופה שאחרי הלידה היא אחת מהתקופות האינטנסיביות ביותר מבחינת השינוי הפסיכולוגי הכרוך בה, מכיוון שהיא דורשת שינוי טוטאלי של התפקיד הנשי, מערבת שינויים בדימוי הגוף ובזהות הפסיכולוגית הקודמת, משפיעה על האיזון של הכוח במערכת היחסים בתוך הבית ומחוצה לו ומשפיעה על האוריינטציה של העבודה /קריירה (גם אם האישה חוזרת לעבוד). לדעתה, המעבר לאמהות כרוך באובדן ויש להכיר בתקופה זו כתקופה של אי יציבות רגשית, כפי שתקופות אחרות בחיים הכרוכות באובדן, כגון מוות של אדם אהוב וגירושים, זוכים לה.

ניקולסון (1990) סוברת כי תגובת האבל היא תגובה נורמלית לאור האובדן המאפיין את ראשית האמהות, שאמהות חייבות להתאבל ושדיכאון אחרי לידה צריך להיראות  כתגובה בריאה ונורמלית. לפיה, דיכאון אחרי לידה נהפך לבעיה רק כאשר הוא מוגדר ומטופל באופן לא נכון או לא מתאים.

לסלי דויל (Doyal, 1995). טוענת כי חוויית ראשית האימהות ונטייתן של הנשים ללקות בדיכאון קשורות לתנאים החברתיים והכלכליים שבהם מתפקדות הנשים כאימהות. עבודת האמהות היא עבודת תחזוקה של רווחתם הפיזית והרגשית של בני המשפחה, משימה רוטינית וחוזרת על עצמה, חסרת גבולות, בלתי מוערכת, מובנת מאליה, מבודדת חברתית ומבוצעת כמעט בלעדית על ידי האישה. אפיוניה של עבודת האמהות, שנשים מחויבות בה לאחר לידה, משליכה על רווחתן של הנשים, פוגעת באיכות חייהן ולטענתה היא הסיבה לדיכאון בקרב נשים.

מרי בולטון (Boulton, 1983) עוסקת בריבוי המקרים של דיכאון בקרב אימהות לילדים קטנים ומציגה טיעון דומה. לדבריה, הפרקטיקה היומיומית של עבודת הטיפול בילדים היא הגורם העיקרי המחולל דיכאון בקרב אימהות.

תחושות הנשים בדיכאון אחרי לידה והסבריהן לתחושות הללו

מחקרים שונים הראו כי מחשבות שליליות שבדרך כלל נקשרות לנשים במצב דיכאון אחרי לידה, נחוות גם על ידי אמהות שלא הוגדרו כמתמודדות עם דיכאון. ניתן להבין מכך שתחושות שליליות נמצאות על רצף מסוים, שבו נשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה חוות סימפטומים דומים לאלו ש"אינן קליניות", אך בעוצמה גבוהה יותר (; Edhborg et al. 2005 Hall & Wittkowski, 2006 ).

בדיווחי נרטיבים שניתח מחקר מטא-אנליזה בין השנים 1999-2005 בנושא דיכאון אחרי לידה (Knudson-Martin & Silverstein, 2009 ), נמצא כי נשים תיארו את הדיכאון אחרי הלידה כמעבר הדרגתי דרך מנהרה חשוכה מתחושה 'רגילה' של תשישות וקושי לטפל בתינוק אל תחושת חוסר יכולת שתוצאתה היתה ייאוש עמוק והתרחקות מאחרים. נשים בדיכאון אחרי לידה הרגישו רע עם זה שהן מרגישות כפי שהן מרגישות, חששו שהן "משוגעות" או "לא נורמליות" ולחלקן עלו מחשבות על נזק לעצמן או לתינוק כאשר הייאוש השתלט עליהן.

בשל מיתוס ה"אם המושלמת" והאמונה החברתית הרווחת שההפיכה לאם היא אירוע טבעי שבו האם אוהבת את ילדה באופן אוטומטי, ללא תנאי, ומבינה מיסודה את צרכיו של ילדה , (Bilszta et al, 2010) הנשים שהתמודדו עם דיכאון אחרי לידה האמינו שאין עוד אמהות המרגישות את אותן תחושות שהן מרגישות, היו בטוחות שהן "שוגות" וניסו לשנות את עצמן כדי שתוכלנה לחיות על פי האידיאלים של ה"אמא הטובה" (Knudson-Martin & Silverstein, 2009;   Mauthner, 1999, 1995). בהתאם לזאת, אמהות אשר החלימו מהדיכאון שאחרי הלידה הסבירו שהן הפסיקו להיאבק נגד עצמן ומרגישות שהן יכולות לקבל את עצמן ואת ילדיהן כפי שהם. הן הגיעו להבנה ש"אף אחת מאתנו לא מושלמת ואנו פשוט עושות כמיטב יכולתנו" Mauthner, 1999)).

נשים שהתמודדו עם דיכאון אחרי לידה ביקרו את עצמן על בסיס מוסרי והרגישו מידה עמוקה של אכזבה מהאמהוּת ודיכאון אם הן לא עמדו בסטנדרטים  של ה"אם המושלמת" Mauthner, 1999); Berggren-Clive, 1998). הן דיווחו כי הן חשות קונפליקט בין האמא שרצו להיות לבין האמא שהן הרגישו שהן במציאות ולעיתים ביטאו תחושה זו במונחים של חלוקה או מאבק בין שני "קולות" שקיימים בהן, כאשר מערכת אחת של קולות שיקפה את ציפיות האמהות ופרשנותן לערכים ולנורמות התרבותיות בנוגע לאמהות, ואילו המערכת השנייה של הקולות ביטאה את הניסיון האקטואלי, האמיתי, המציאותי, של האמהות עם ילדן בנסיבות חייהן הפרטיות  Mauthner, 1999)).

במשך הדיכאון, הנשים הרגישו שיש רק דרך אחת "נכונה" להיות אמא "טובה", הן התקשו  לשחרר את הדימויים האידיאליים שלהן לגבי האמהות והחשיבה שלהן לגבי האמהות היתה מאוד מונוליטית Mauthner, 1999); Berggren-Clive, 1998). הנשים הרגישו שהן אחזו בציפיות גבוהות ולא מציאותיות לגבי האמהות, אשר התנפצו עם המציאות (Mauthner, 1999; Choi et al., 2005 ).

התחושה שהאם אינה מתאימה לתפקיד האמהות נחווה עבור נשים רבות כדבר מבייש מאוד, משהו שלא ניתן לבטא אותו. נשים חזרו והשתמשו בביטויים כגון "לשמור את הדיכאון בפנים", "לא לדבר על זה", "להסתיר את הבכי" ודיווחו כי הן מרגישות שהן לא יכולות לבטא את תחושות הדיכאון שלהן, מה שיצר הפרדה בינן לבין התינוק, המשפחה והחברים. גם כאשר לנשים היתה סביבה תומכת מבן הזוג והמשפחה, הן עדיין הרגישו שהן לא מובנות ולא חשפו את תחושותיהן מחשש שלא יבינו אותן (Knudson-Martin & Silverstein, 2009 ).

תחושות הנשים שהן אינן יכולות לדבר על הדיכאון חוזקה באמצעות התגובות הלא מותאמות שהן קיבלו מצד בני זוג, משפחה, חברי ונשות מקצוע. נשים סיפרו שחלקם צמצמו את תחושותיהן או שגילו חוסר רגישות כלפי תחושות המצוקה שלהן ולעיתים אמרו ש'מצב הרוח פשוט יחלוף' או 'שלכולן יש את ה'בלוז' (בייבי בלוז). (Knudson-Martin & Silverstein, 2009 ). מאוטנר (1999) הסיקה שהמעבר לשתיקה הגן על האמהות ממה שהן חוו כחוסר תוקף או ביטול של תחושותיהן בידי האחרים ובידי התרבות שבה הן חיות.

מדוע ישנן נשים שאינן בדיכאון אחרי לידה על פי גישות פמיניסטיות ?

בהתאם לתיאורטיקניות הפמיניסטיות השונות בנוגע לדיכאון אחרי הלידה, נובעים ההסברים לשונות בין הנשים בנוגע לתחושותיהן אחרי הלידה:

  1. מאוטנר (1999) – ייתכן שאמהות אשר אינן בדיכאון: א. לא חוות קונפליקט בין הציפיות ומציאות האמהות שלהן. ב.  לא הגיעו לאמהות עם ציפיות לא מציאותיות או ציפיות כל כך גבוהות לגבי האמהוּת. ג. לאמהות יש מציאות חיובית סך הכל אחרי הלידה.
  2. מאוטנר (1999) –  הקונפליקט בין הציפיות למציאות האמהוּת קיים אצל רוב הנשים בחברות המערביות והדיכאון שאחרי הלידה קשור לאופן שבו נשים מתמודדות עימו. ייתכן שאמהות שלא חוות דיכאון מוצאות שקל להן יותר "לשחרר" את הסטנדרטים שאיתן הגיעו לאמהות, לקבל את רגשותיהן המפתיעים ולשתף אותם בהקשרים בינאישיים ומקצועיים לא שיפוטיים.
  3. מאוטנר (1999) – דיכאון אחרי לידה מופיע כאשר נשים מרגישות שהן לא יכולות לחוות, לבטא ולתת תוקף לרגשותיהן וצרכיהן בסביבה תומכת, מקבלת ולא שיפוטית במערכות יחסיהן ובהקשרים תרבותיים רחבים יותר.
  4. דייויס-פלויד (1992) – דיכאון אחרי לידה קשור למידת הסיוע והתמיכה שהאישה מקבלת בראשית האמהוּת. נשים שלא זוכות לסיוע ותמיכה מדווחות על תשישות, בלבול ובדידות, בניגוד לנשים שקיבלו סיוע ותמיכה. נימוק זה תואם את אחד הגורמים לדיכאון אחרי לידה על פי הגישה הרפואית,  כפי שפורט בסעיפים קודמים.
  5. רומיטו (1990)-  חוסר האונים של אמהות לאחר הלידה, המתבטא בדיכאון, נוצר כאשר האם נחשפת למדיקליזציה של הלידה, חלוקת התפקידים הלא שווה בעבודות הבית, עול הטיפול בילדים, הבידוד החברתי ושוק העבודה הממוגדר. ככל שהפער בין הציפיות לבין המציאות הממוגדרת גדול יותר, כך האישה חווה תחושה חזקה יותר של אובדן שליטה ובסיכון גבוה יותר להתמודד עם דיכאון אחרי לידה.
  6. ניקולסון (1990)- דיכאון אחרי לידה נהפך לבעיה כאשר הוא מוגדר ומטופל באופן לא נכון או לא מתאים, כאשר הנשים והסובבים אותה לא מבינות את החשיבות של היכולת להתאבל ולהתמודד עם האובדן המאפיין את ראשית האמהות והתייחסות אל האבל כאל תגובה בריאה ונורמלית לאחר לידה.

התמודדות וטיפול בדיכאון אחרי לידה על פי גישות פמיניסטיות

ההצעות להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה הן פועל יוצא מהגישות הפמיניסטיות השונות וחלק מהייחודיות שלהן, הנובעת מהקשבה לנשים לגבי הדרך שמתאימה להן להתמודד עם הדיכאון מתוך ההבנות האישיות שלהן. ייחודיות נוספת מתבטאת בהתייחסות לצורך בשינוי בקרב הסוכנים החברתיים, האנשים שבאים עם האישה במגע ובהסדרים חברתיים באופן כללי ולא רק התמקדות בשינוי שהאישה עצמה צריכה לעשות כדי להתמודד עם הדיכאון.

מה נשים מרגישות שהן צריכות כדי להתמודד עם הדיכאון שאחרי הלידה ?

לנשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה חשוב להבין מה נורמלי וטבעי בהתמודדויות השונות שישנן בתקופה שאחרי הלידה והן בעלות רצון טבעי לנרמל את הרגשות, הסימפטומים של הדיכאון ודרך התמודדות שלהן עם השינויים שחלו בחייהן . לנשים חשוב שחשיפת מחשבותיהן ותחושותיהן תהיה כלפי מישהי אמפתית, והאמפתיה הינה תנאי קריטי לנשים כדי שתוכלנה לקבל את תחושותיהן ולהתמודד בצורה טובה עם מצוקתן   Mauthner, 1999)). נירמול רגשותיהן וחוויותיהן בפני נשים אמפתיות למצבן נמצא כמסייע לנשים אלו להבין שמה שהן חוות משותף לנשים רבות, דבר המקל עליהן את ההתמודדות עם השינויים שהן חוות בחייהן   Scrandis, 2009)).

נשים אחרי לידה גם מרגישות שהן צריכות להכיר ברגשותיהן בנוגע לזהותן החדשה כ'אמהות' ולהבין את הגורמים התורמים לדיכאון שאיתו הן מתמודדות. הן מרגישות שהבנה עמוקה יותר לדברים שתרמו למצוקתן הרגשית יכול לעזור להן להתמודד עם התחושות השליליות שעולות בהן לאחר לידה ולהפחית את הקושי שלהן לחפש ולקבל עזרה  Bilszta, 2010)).

רוב האמהות מספרות כי הן מעדיפות התערבות שאיננה רפואית-תרופתית Dennis et al, 2006)). ומעדיפות להשתתף בשיחות אישיות, אחת על אחת עם מישהו/י שנתפס בעיניהן כלא שיפוטי

( Goodman & Janice, 2009 ).

מה חוקרות פמיניסטיות מציעות להתמודדות עם הדיכאון שאחרי הלידה ?

  1. להעלות מודעות לאמהות בקרב אמהות ונשות מקצוע לגבי מאפייני התקופה שאחרי הלידה כתקופה קריטית שבה רגשות כגון פחד, כישלון, אי בהירות ואכזבה הינם שכיחים ואינם מעידים בהכרח על פתולוגיה קלינית ( , 2006  Hall; Mauthner, 1999;  Bilszta, 2010).
  2. לעודד אמהות לדבר על תחושותיהן המגוונות (Mauthner, 1999).
  3. לספק לאמהות הקשר תומך, לא שיפוטי ומקבל לתחושותיהן(Mauthner, 1999) .
  4. לנרמל את תחושות המצוקות שנשים מדווחות עליהן מבלי להקטין אותן. אף על פי שמצוקות של נשים אחרי לידה הן שכיחות, נורמליות וטבעיות יש לתת להן מקום, תוקף וביטוי ולהתייחס אליהן ברצינות, על מנת שנשים לא תרגשנה שתחושותיהן מוקטנות או נחשבות ללא חשיבות (Bilszta, 2010 ; Knudson-Martin & Silverstein, 2009).
  5. התמיכה בנשים אחרי לידה היא קריטית לרווחתן הנפשית ויש להגביר מודעות בקרב נשים והתומכים והתומכות בהן לגבי החשיבות ההכרחית שיש בתמיכה בנשים לאחר הלידה ונגישותן לשירותים שונים שיכולים להיטיב עם רווחתן הנפשית, כחלק נורמלי, טבעי והכרחי במסע שלאחר הלידה (; Bilszta, 2010 Choi et al., 2005).
  6. נראה חיוני שאותם מיתוסים חברתיים אודות ה"אם האידיאלית" יפורקו על מנת להפחית את הלחץ של האמהות להתאים את עצמן לסטנדרטים החברתיים של האמהות ולהיטיב עם בריאותן הנפשית לאחר הלידה Bilszta, 2010; Mauthner 1999)).

 

 

כיצד מוצג הדיכאון שאחרי הלידה בספרי ההדרכה הפופולריים להריון ולידה בספרי הדרכה רבי מכר להריון ולידה משנות ה 2000 ?

דיכאון אחרי לידה- בעיה קלינית רפואית ולא תופעה חברתית נורמטיבית

ניכר כי המידע אודות דיכאון אחרי לידה המוצג בספרי ההדרכה להריון ולידה מהעת האחרונה, מלבד בספר 'מדריך הבנות להריון ולידה' (יוביין, 1999), תואם בממדים רבים את הגישה המסורתית הרפואית לדיכאון אחרי לידה ואינו מאתגר אותה  או משלב יחד איתה אלמנטים מהגישה החברתית/פמיניסטית לדיכאון אחרי לידה.

ספרי ההדרכה להריון ולידה מהעת האחרונה מציגים את הדיכאון שאחרי הלידה כ'תופעה' מפחידה, מדאיגה ולא רצויה, נעזרים בז'רגון רפואי לתיאור שלה ומאמצים את החלוקה הרפואית הברורה של הדיכאון ל 3 חטיבות של בייבי בלוז, דיכאון ופסיכוזה, באופן התואם את הגישה הקלינית- הרפואית לדיכאון לאחר לידה, כפי שהוצג בסקירה הספרותית.

דיכאון אחרי לידה- תופעה מפחידה, מדאיגה, לא רצויה

"הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על דיכאון לאחר הלידה הוא שאינו נמשך זמן רב"

כותרת בספר:"לאחר הלידה: ששת השבועות הראשונים. סיבות אפשריות לדאגה. דיכאון".

"יכול לתקוף בכל זמן בשנה הראשונה".

(מה לצפות כשמצפים לתינוק, עמ' 300-298)

" אין ספק שיש בנתון הזה, ובמילה דיכאון בכלל, משהו מפחיד. מאוד מפחיד אפילו".

"אין ביטוח מפניו".

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 446-452)

"את הרצף של הנסיגה הרגשית אחרי לידה אפשר לחלק לשלוש חטיבות"…

(טבעי ללדת, עמ' 264)

"זו בעיה רפואית ולא פגם באישיות".

(המדריך שלך להריון וללידה, עמ' 371)

 

מתוך התיאורים המדגמיים המובאים לעיל, ניתן להבין כי הקוראת הממוצעת הפוגשת את אחד מ 4 ספרים מתוך החמישה שבהם מוצג הדיכאון שאחרי לידה יכולה להתרשם כי דיכאון אחרי לידה הינו תופעה בעייתית, מפחידה, מדאיגה ושלילית (מבטאת נסיגה רגשית), כזאת שמתקיפה יולדות והיה מוטב ליולדת אילו הדיכאון יתרחש זמן קצר ככל האפשר. סביר להניח שעבור הקוראת הממוצעת, מפגש עם תיאור כזה של תופעה אחרי הלידה יוצר לכשעצמו פחד ודאגה מפני הצפוי לה לאחר הלידה או מעורר פחד מפני מה שקורה לה כבר עכשיו, במידה והיא חושבת שהיא מתמודדת עם דיכאון אחרי לידה.

תיאור הדיכאון שאחרי הלידה בספרי ההדרכה להריון ולידה מהעת האחרונה כבעיה רפואית תואם להתייחסות הגישה הרפואית השלטת לדיכאון אחרי לידה, הרואה אותו כמחלה (Kennedy et al, 2002) המהווה סיבה לדאגה (Wisner et al., 2006).

שימוש בשפה רפואית בתיאור הדיכאון אחרי לידה

בשלושה מתוך ארבעת הספרים המתארים דיכאון אחרי לידה ומייצגים את הגישה הרפואית ישנו שימוש בסמנטיקה רפואית קלינית בהתייחסות אל הדיכאון, מה שמחזק את התחושה לקוראת הממוצעת, כי מדובר במחלה, בהפרעה נפשית שההתייחסות אליה היא כאל פתולוגיה נפשית.

"המונח "דיכאון אחרי לידה" מתייחס למעשה לטווח רחב של הפרעות רגשיות…"

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 446)

"התסמינים כוללים.."

(המדריך שלך להריון וללידה, עמ' 371)

"הסימפטומים הנפוצים ביותר הם.."

"אפשר לתאר אותה (בייבי בלוז) כהתנסות נורמטיבית של התקופה הראשונה אחרי הלידה".

(טבעי ללדת, עמ' 268)

חלוקת הדיכאון שאחרי הלידה לשלוש חטיבות: בייבי בלוז, דיכאון אחרי לידה ופסיכוזה

בספרים 'המדריך הישראלי להריון ולידה', המדריך שלך להריון ולידה' ו'טבעי ללדת' ישנה חלוקה ברורה בין הבייבי בלוז, לדיכאון אחרי הלידה ופסיכוזה, התואמת את ההסכמה שיש בקרב חוקרים מהגישה הרפואית לגביה (קרון, 1989; פרי ושות', 1999;  גלזר ובראל, 1999). לדוג':

".. בטווח הרחב של התופעה יש שלוש קטגוריות שצריך להבדיל ביניהן: המצב הקל ביותר בין השלושה הוא ..דכדוך שאחרי הלידה… בין מצב הדיכדוך לבין הדיכאון הקשה ישנו המצב הבינוני. כבר לא רק מצב רוח, ודאי לא דיכאון המחייב אישפוז, אבל בהחלט מצב לא קל הדורש התייחסות…. במצב השלישי, הקיצוני יותר, יש כבר תופעות של חוסר תיפקוד מלא, מחשבות התאבדות, או מחשבות על פגיעה בתינוק".

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 451-450)

גם בספר 'מה לצפות כשמצפים לתינוק' (אייזנברג ושות', 1994) ישנו ניסיון להפרדה בין עוצמות דיכאון שונות, אך הדבר נעשה באופן שאינו תואם או מדויק לספרות המקצועית הרפואית בתחום, וישנו בילבול בין השמות והאפיונים של הדיכאון על חטיבותיו לבין התיאור שלהם.

בארבעת הספרים הללו אין ייצוג לגישה הפמיניסטית לדיכאון אחרי לידה, אשר אינה מתייחסת להפרדה איפיונית ביניהם מבחינת סוג הרגשות הנחווים (לדוג', בכיינות לא מוסברת אל מול רגשות אשמה קשים), אלא מתייחסת אל התחושות השליליות שנחוות לאחר לידה כנמצאות על רצף מסוים, שבו נשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה חוות סימפטומים דומים לאלו של נשים ש"אינן קליניות"  אך בעוצמה גבוהה יותר (; Edhborg et al. 2005 Hall & Wittkowski, 2006 ).

הרחבת הקטגוריה של הדיכאון שאחרי הלידה

בספרים 'טבעי ללדת' (רונאל ושות', 2002), 'המדריך הישראלי להריון ולידה' (בר ורוזין, 2006) 'המדריך שלך להריון וללידה' (ריילי, 2011) ו'מה לצפות כשמצפים לתינוק' (אייזנברג ושות', 1994), מפורטים סימפטומים נפוצים בדיכאון אחרי לידה כחלק מההסבר על הדיכאון.

"התסמינים הם: עצבות, נטייה להתרגז, אדישות, חרדה עזה, חוסר תיאבון, נדודי שינה, פרצי בכי, התנהגות בלתי סבירה, תחושות של חוסר ערך וחוסר יכולת לקבל החלטות או להתרכז".

(המדריך שלך להריון וללידה, עמ' 372)

"הסימפטומים הנפוצים הם: רגשנות, נטייה, לבכי, עצבות ייאוש, רגשות של אי התאמה, אשמה, לאות וחוסר תיאבון. יש תחושה של קושי רב עד כדי חוסר יכולת להתמודד עם התינוק- ותחושה זו מלווה במתח.."

(טבעי ללדת, עמ' 268)

"(תחת הכותרת 'הסימנים') האישה כן מתפקדת ומטפלת בתינוק, אבל לא נהנית. חוסר ההנאה וחוסר הנינוחות הופכים להרגשה המרכזית. הדברים נעשים בצורה מכנית, טכנית. האישה מרגישה שמשהו לא זורם"

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 451)

"אם הדיכאון נמשך יותר משבועיים ומלווה בחוסר שינה, חוסר תיאבון, הרגשה של חוסר אונים ואין מוצא- אפילו דחף להתאבד או לפגוע בתינוק- עלייך לפנות לעזרה רפואית או מקצועית מיד"

(מה לצפות כשמצפים לתינוק, עמ' 300)

לאחר תיאור הסימפטומים, ישנה הפנייה של היולדת לטיפול במידה והסימפטומים קיימים אצלה, לדוג':

"אם את סובלת מאחד הסימנים האלה, כדאי שתפני לייעוץ בהקדם"

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 451)

בעצם תיאור הסימפטומים כחלק מההסבר על הדיכאון בספרי ההריון ולידה שצוינו, ללא ההגדרה האבחונית של הדיכאון על פי הקריטריון הרפואי-קליני של ה ,DSM-IV התחושה שעלתה אצלי, ואני מניחה שגם עולה אצל הקוראת הממוצעת, היא שבמידה ואישה מסוימת מתמודדת עם חלק מהסימפטומים המתוארים בספר תחת הכותרת וההסבר על דיכאון אחרי לידה, אזי ישנה סבירות מסוימת שהאישה מתמודדת עם דיכאון ולכן כדאי לה לפנות לטיפול מקצועי.

באף אחד מהספרים הללו אין התייחסות ל DSM-IV , שאינו מסתפק בתיאור תסמינים מסוימים אצל אישה המתמודדת עם דיכאון בשלבי החיים, אלא מתווה קריטריונים מאוד מדויקים לאבחון: קיום מצב רוח דכאוני במשך רוב/כל היום או/וגם ירידה ניכרת בעניין/הנאה בהכל/כמעט הכל ובנוסף הימצאות לפחות ארבעה מהסיפטומים הבאים במשך כל יום או כמעט כל יום במשך שבועיים רצופים לפחות: אובדן תיאבון/תיאבון מוגבר, קושי להירדם/שינה מרובה, האטה פסיכומוטורית, תשישות/אנרגיה ירודה, תחושות של חוסר ערך עצמי או אשמה מופרזת, ירידה משמעותית בריכוז, מחשבות אובדניות (American Psychiatric Association, 1994).

בספרים הללו לא כתוב בשום צורה או אופן שמרבית הנשים אחרי לידה מרגישות את התחושות המתוארות במסגרת ה'תסמינים' בעוצמה כזאת או אחרת כחלק טבעי ונורמלי מהמעבר לאמהות, ההסתגלות לאמהות ( Hall & Wittkowski, 2006)  (אפרט על כך בנושא בסעיף הבא) ועל כן, בקריאה פשוטה ורגילה של הספרים הללו, הרושם המתקבל מקריאת פירוט התסמינים של הדיכאון הוא שעצם קיומן של התחושות האלה ללא קשר לעוצמתן, לתדירותן, למשכן, לדומיננטיות שלהן, למס' התחושות הקיימות בו זמנית ולתנאי ההכרחי על פי ה DSM-IV שהאישה צריכה להרגיש או מצב רוח דכאוני או העדר הנאה ממשית במשך כל/רוב היום כדי להיות מוגדרת כדיכאונית, יכול להעיד בפני עצמו על בעיה פתולוגית בשם 'דיכאון אחרי לידה'.

מכך ניתן להבין כי המידע המוצג כפי שהוא כיום בספרי ההדרכה להריון ולידה שהוצגו, למעשה מעוות ומרחיב את הקטגוריה של הדיכאון אחרי לידה באופן משמעותי, מכיוון שלפיהם עצם קיום התחושות הללו אחרי לידה כמו מדליק נורת אזהרה לגבי התמודדות האישה עם מחלה קלינית רפואית פתולוגית, דבר שאינו תואם כלל ועיקר את הגישה הרפואית לדיכאון אחרי לידה והגדרתו של הדיכאון על פי ה DSM-IV . על פי תיאור תסמיני הדיכאון בספרים הללו, למעשה רוב הנשים אחרי לידה מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה.

העדר שיח נורמטיבי של תחושות 'שליליות' של נשים לאחר לידה

"צעיף של שתיקה מכסה על שלל התחושות הרגשיות של נשים אחרי לידה"

(טבעי ללדת, עמ' 264)

לא יכולתי לחבר בעצמי משפט מדויק יותר המבטא את העדר השיח הנורמטיבי על תחושות 'שליליות' של נשים אחרי לידה, גם בספר שממנו נלקח הציטוט הנ"ל (רונאל ושות', 2002). סימן הגרשיים על מילה 'שליליות' מושם כדי להביע את דעתי האישית על כך שגם התחושות שנחשבות בחלק מהספרות המקצועית כשליליות, אינן שליליות בעיניי, אלא רק תחושות שקיימות, ללא הטעינות השלילית שלהן.

קריאה מדוקדקת של הספרים 'טבעי ללדת' (רונאל ושות', 2002), 'המדריך הישראלי להריון ולידה' (בר ורוזין, 2006) 'המדריך שלך להריון וללידה' (ריילי, 2011) ו'מה לצפות כשמצפים לתינוק' (אייזנברג ושות', 1994) מראה כי התחושות ה'שליליות' שמרגישות נשים אחרי לידה מוצגות אך ורק במסגרת הפרקים על דיכדוך ודיכאון אחרי לידה, בהם הן מוצגות כתופעות רפואיות, קליניות, המצריכות טיפול רפואי (דיכאון) או לאו (בייבי בלוז).

בכל הספרים הללו לא קיים פרק או קטגוריה שבו מתוארות התחושות ה'שליליות' של נשים אחרי לידה במנותק מתופעת הדיכאון או הדכדוך ומוצגות כתחושות נורמטיביות, רגילות וטבעיות שמרבית הנשים מרגישות לאחר הלידה (לא רק במסגרת עשרת ימי הבייבי בלוז), באופן התואם את המציאות  ( Hall & Wittkowski, 2006). בספרים הללו לתחושות 'שליליות' של נשים אחרי לידה אין מסגרת או אלטרנטיבה של נורמליות ומתקבל הרושם המטעה שכל תחושה 'שלילית' אחרי לידה נמצאת בקטגוריה של דכדוך או דיכאון ואין לה זכות קיום לגיטימי משל עצמה שלא בתוך הקטגוריות הללו.

בספר 'מדריך הבנות להריון ולידה' (יוביין, 1999), לעומת זאת, כן יש פרק נפרד הנקרא 'הטירוף שלאחר הלידה' ובו מצוינות מספר תחושות 'שליליות' של נשים אחרי לידה כגון הפחד מאחריות על גידול הילדים לנצח, פחד שלא לטפל בתינוק כראוי, חרדה שמא יקרה משהו נורא לילד, חשש שהתינוק לא יאהב את האם או שהאם לא תאהב את התינוק, איבוד שליטה ועוד. התחושות שכתובות בספר זה מצומצמות יחסית לידוע בספרות על תחושות של נשים לאחר לידה ( Hall & Wittkowski, 2006) והן כתובות בלשון קלילה וחבר'המנית, לדוג':

"אילו היו חברייך, או אפילו בעלך, תובעניים, אנוכיים ואדישים כל כך לצרכייך, היית נפטרת מהם ללא הנד עפעף. תראי את גוזלך: צרכיו אינסופיים ממש, ומה את מקבלת בתמורה? חיוך עקום פה ושם, או חיתול מלוכלך".

(מדריך הבנות להריון ולידה, עמ' 218)

הלשון הקלילה והתיאורית של התחושות ה'שליליות' שאחרי הלידה יוצרת מסגרת מנרמלת לתחושות הללו. יחד עם זאת,כדאי גם לזכור שבספר הזה אין התייחסותלדיכאון שאחרי לידה על פי הספרות המקצועית הרפואית או הפמיניסטית, אלא כאל קושי שקיים בעקבות תחושת איבוד שליטה על הסביבה לאחר הלידה, בצירוף "חודשיים תמימים של חוסר שינה ופטמות כואבות".

כלומר, ניתן לראות את התחושות ה'שליליות' שאחרי הלידה כמוצגות בספרי ההדרכה להריון ולידה במצבי קיצון: או שהתחושות מוצגות במסגרת ההסבר על  דיכדוך/דיכאון בלבד או שהן מוצגות כנורמליות לחלוטין, תוך התעלמות מהדיכאון שאחרי הלידה והתחושות הקשות יותר שעולות בקרב המתמודדות איתו.

מוגבלות השיח על תחושות של נשים בדיכאון אחרי לידה

איך נשים מרגישות כשהן מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה ?

מה התחושות שעולות בקרב נשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה? התשובות הללו נותרות ללא מענה ברור דיו בספרי ההדרכה להריון ולידה, למרות בסיס הידע הנרחב הקיים בספרות המקצועית בנושא (Hall & Wittkowski, 2006 ; Edhborg et al. 2005 ; Knudson-Martin & Silverstein, 2009 ).

הבחירה שלא להקדיש תשומת לב בספרי ההדרכה להריון ולידה לדיווחי הנשים על תחושותיהן בתקופת הדיכאון ולהרחבה על מהן תחושות הנשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה מנקודת מבטן, אינה עולה בקנה אחד עם הגישה החברתית/פמיניסטית השמה על דיגלה את שמיעת קולות הנשים בחוויותיהן בחייהן בכלל ובחוויית הדיכאון אחרי לידה בפרט (Knudson-Martin & Silverstein, 2009 ). מנקודת מבטי האישית, העדר מקום לתחושות של הנשים אחרי לידה מנקודת מבטן, זהה להיעדר אמפתיה כלפי מה שנשים עוברות, שהיא תנאי קריטי לנשים כדי שתוכלנה לקבל את תחושותיהן ולהתמודד בצורה טובה עם מצוקתן Mauthner, 1999)).

התחושות ה'שליליות' שנשים מרגישות בזמן הדיכאון אחרי לידה הן הסיבה לדיכאון

בספרי ההדרכה להריון ולידה ניתן לדלות על תחושות של הנשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה מתוך שורת התסמינים לדיכאון (ריילי, 2011; רונאל ושות', 2002; 'המדריך שלך להריון ולידה, 2011 ) ומתוך הקטגוריה 'סיבות לדיכאון אחרי לידה' (בר ורוזין, 2006; אייזנברג ושות', 1994).

בתמה 'הרחבת הקטגוריה של הדיכאון שאחרי הלידה' הרחבתי לגבי הבעייתיות של תיאור תחושות הנשים בדיכאון אחרי לידה כתסמיני הדיכאון, בשל שלילת הלגיטימיות שלהן כתחושות נורמליות וטבעיות שקיימות גם אצל נשים שאינן מאובחנות כמתמודדות עם דיכאון.

גם הבחירה להציג את התחושות שנשים מרגישות בדיכאון אחרי לידה תחת הכותרת של 'סיבות לדיכאון' הינה בעייתית מכמה סיבות מרכזיות:

א. הצגת התחושותכסיבות לדיכאון אחרי לידה הינה דבר מטעה, לא מדויק, שאינו תואם את הספרות המקצועית בתחום על הסיבות לדיכאון אחרי לידה.

ב. הצגת התחושות כסיבות לדיכאון אחרי לידה ולא כתחושות העומדות בפני עצמן, בקטגוריה נפרדת, מצמצמת את חשיבותן כנושא חשוב וראוי העומד בפני עצמו ודורש מקום והתייחסות בשל חשיבותו. ידוע כי מתן מידע על תחושות של נשים בדיכאון אחרי לידה לנשים אחרי לידה יכול לעזור במניעת דיכאון אחרי לידה (Brugha et al, 2011; Glavin et al, 2010b ; Morrell et al., 2009b; Dennis and Creedy, 2004 ) וכי לנשים עצמן חשוב מאוד להבין מה נורמלי וטבעי בהתמודדויות השונות שישנן בתקופה שאחרי הלידה   Mauthner, 1999)) והקדשה של פרק נפרד לתחושות של נשים אחרי לידה, כולל בדיכאון אחרי לידה, יכול לעזור במניעה ובהתמודדות עם דיכאון אחרי לידה ובכך חשיבותו הגדולה.

ג. הצגת התחושות כסיבות לדיכאון אחרי לידה עלול ליצור רושם אצל הקוראת שעצם הרגשת התחושות עצמן הן לכשעצמן הבעיה היוצרת את הפתולוגיה שנקראת 'דיכאון אחרי לידה' ובכך שוללת את הלגיטימציה לחוש אותן.

רושם זה עלול להתחזק כאשר הטקסט תומך באופן אקטיבי בהנחה הזאת, כפי שקורה באופן בולט רק בספר 'המדריך הישראלי להריון ולידה' ( בר ורוזין, 2006), אשר מוביל את רשימת ספרי רבי המכר בישראל לשנת 2011 ונחשב כמוביל דעה וידע, ללא ספק.

בספר ישנן הנחות סמויות וגלויות רבות שהתחושות ה'שליליות' עצמן הן בעייתיות אחרי לידה ומוטב שלא יהיו, לרווחתה הנפשית של האישה, כמובן. הנה כמה ציטוטים נבחרים:

"במצב הבינוני האשה כן מתפקדת ומטפלת בתינוק, אבל לא נהנית… ולעיתים מתלוננת שהיא מרגישה שהיא לא אוהבת את התינוק, לא ממש. כאילו חסר משהו ברגש… בשלב הזה מופיעה בדרך כלל הרגשת הבושה הגדולה… כי איך אפשר לא לאהוב את התינוק שלך, ואיזו מן אמא זו שיכולה לחשוב כך ? ….. גם החשק המיני יורד מאוד, דבר שעלול כמובן ליצור בעיות בין בני הזוג".

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 451)

"אשה הסובלת מדיכאון שאחרי לידה, נוטה להשתיק בדרך כלל את הקול הפנימי שלה, כי הוא מאוד מאיים. אף אחת לא יכולה לחיות בשלום עם התחושה הקשה של חוסר נחת כללי, ודאי לא עם ההרגשה שהיא לא ממש אוהבת ורוצה את התינוק שלה."

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 452)

"צריך לדעת שגם עם התינוק… דרוש תהליך של הסתגלות הדדית. צריך לדעת שזה לוקח זמן, ולא להיכנס לחרדה.."

"הטיפול היומיומי בתינוק והפחד ממנו, יכולים גם הם לשמש גורם לדיכאון… הפחד הזה.. יכול בקלות ליצור חוסר שקט וחרדה."

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 450)

הציטוטים הללו מצליחים לשקף היטב את גישת הכותבים ( בר ורוזין, 2006) כי תחושות 'שליליות' כגון חוסר הנאה מהטיפול בתינוק, העדר אהבה לתינוק, העדר חשק מיני, חרדה ופחד הן בעייתיות, יכולות לגרום לדיכאון, לחוסר שקט וחרדה ולכן מובן שהאם לא מוכנה לסבול את קיומן.

העדר הלגיטימיות לתחושות ה'שליליות' לאחר לידה ותפיסתן כגורם לבעיות, היא היא לכשעצמה הגורם לדיכאון על פי חלק מהתיאורטיקניות הפמיניסטיות (Mauthner, 1999) . בניגוד לבר ורוזין (2006), תיאוריות פמיניסטיות  מדגישות כי עצם התחושות העולות לאחר לידה אינן בעייתיות כלל, גם אלו המוזכרות בספר, ואילו הדבר הבעייתי הוא חוסר היכולת של נשים לבטא ולתת תוקף לרגשותיהן וצרכיהן בסביבה תומכת, מקבלת ולא שיפוטית (Mauthner, 1999). כלומר, על פי גישות פמיניסטיות מסוימות, השיח הנוצר בספר 'המדריך הישראלי להריון ולידה' (בר ורוזין, 2006) וההדהוד שלו אצל הקוראת והקהל הרחב בכלל, הוא למעשה הגורם לדיכאון אחרי לידה. התחושות עצמן אינן בעייתיות ומותר לנשים לחוות כל רגש לאחר לידה- גם העדר הנאה מהתינוק, העדר אהבה לתינוק, חרדה או חוסר חשק מיני- אך כאשר נשים שופטות את הרגשות הללו או מקבלות תגובות של שיפוט חיצוני כלפי הרגשות הללו, כפי שקורה בספר, אז נוצרת הבעיה. מכיוון שנוצרת חרדה ופחד מהרגש הלגיטימי, נוצרת גם בושה, הסתרה ואשמה של הרגשות ובכך יש העצמה של התחושות ודומיננטיות שלהן וכניסה למערבולת של דיכאון. הדיכאון אינו נגרם מנוכחותן של הרגשות ה'שליליים' אחרי לידה, אלא מהעדר הקבלה של נשים אותן והחרדה שלהן מפניהן.

שיח האמפתיה והקבלה של התחושות ה'שליליות' לאחר לידה, שנשים כל כך מבקשות כדי לנרמל את תחושותיהן ולהתמודד טוב יותר עם מצוקתן ( Mauthner, 1999) נעדר מהספר ובמקומו קיים שיח של שיפוט, ביקורת וחוסר קבלה.

מידע שגוי, חסר ולא עקבי על דיכאון אחרי לידה

אחד הדברים הבולטים בהצגת הדיכאון שאחרי הלידה בספרי ההדרכה להריון ולידה הוא המידע השגוי והחסר שקיים בהם וחוסר העקביות שקיים בין הספרים. ישנן דוגמאות רבות לכך ובחרתי להעביר מדגם מייצג של דוגמאות, רק על מנת להעביר את הרעיון, מפני שדיון בכל הממדים והדוגמאות הינו נושא לעבודת סמינר או תזה בפני עצמה, ובהחלט נושא מרתק בעיניי שראוי לתשומת לב מעמיקה.

שכיחות הדיכאון אחרי לידה, מועד תחילתו ומשכו

על פי הספרות המקצועית שכיחות הדיכאון נעה בין 10% ל20% (פרי ושות' 1999, Wisner et al., 2004, Warner et al., 1996, O'Hara & Swain, 1996 ) והוא מתחיל בין שבועיים לשנה אחרי הלידה (Kendell et al., 1987, Miller, 2002). לעומת זאת, בחלק מספרי ההדרכה כתוב כי שכיחות הדיכאון הינה  40-50% (אייזנברג ושות', 1994, בר ורוזין, 2006) והוא יכול להתחיל גם ימים ספורים אחרי הלידה (אייזנברג ושות', 1994, רונאל ושות', 2002, ריילי, 2011).

גורמים/סיבות לדיכאון אחרי לידה

יש מספר בעיות מרכזיות באופן שבו מוצגים הגורמים והסיבות לדיכאון אחרי לידה בספרי ההדרכה:

  1. טענה שהגורמים לדיכאון שאחרי הלידה עדיין לא ידועים, למרות גוף הידע הנרחב הקיים בתחום:

"איש אינו יודע מה גורם לו",

"יכול להופיע אצל כל אישה"

(ריילי, 2011),

"המומחים עדיין צריכים לספק הסברים או פתרונות לבעיה"

(אייזנברג ושות', 1994)

2. הצגת תחושות 'שליליות' של נשים אחרי לידה כגורמים/סיבות לדיכאון בפרק המוקדש לגורמי הדיכאון שאחרי לידה, באופן שאינו תואם למידע המחקרי והתיאורטי בתחום. הרחבתי על הבעייתיות בהצגת תחושות 'שליליות' כסיבות לדיכאון אחרי לידה במסגרת התמה "מוגבלות השיח על תחושות של נשים בדיכאון אחרי לידה".

3. כתיבת גורמים שאינם תואמים את גוף הידע המחקרי הקיים – כפי שפירטתי בסקירה הספרותית, כיום יש בסיס ידע נרחב שמתחיל להיות עקבי וברור לגבי הסיבות והגורמים לדיכאון אחרי לידה. למרות זאת, בספרי ההדרכה כתובים גורמים לדיכאון שאינם בהלימה עם גוף הידע המעודכן. להלן מס' דוגמאות לכך:

א.      שינויים הורמונליים– על אף שבמגוון מחקרים לא נמצא קשר בין רמות של פרוגסטרון, אסטרוגן, קורטיזול, טריפטופן, פרולקטין ובין מערכות נוירוטרוסמיטרים שונים לבין דיכאון אחרי לידה (O'Hara et. Al, 1991; Llewellyn, Stowe, & Nemeroff, 1997, Hendrick Harris, 1994; Hendrick, Altshuler, & Suri, 1998), עדיין הגורם הראשון המוזכר בהקשר של דיכאון בספרי ההדרכה הוא ההורמונים (אייזנברג ושות', 1994, ריילי, 2011, בר ורוזין, 2006).

ב.      לאחר לידה ראשונה/שנייה–  בספר 'מה לצפות כשמצפים לתינוק' (אייזנברג ושות', 1994) נכתב שדיכאון אחרי לידה לרוב מתרחש אצל אמהות לילד שני ואילו בספר 'המדריך הישראלי להריון ולידה' (בר ורוזין, 2006) נכתב כי הוא מתרחש לרוב לאחר לידה ראשונה, למרות שלא מצאתי מחקרים עקביים מהעשור האחרון המצדדים באף אחת מהטענות הנ"ל.

ג.       גורמים אישיותיים נפשיים–  בספר 'המדריך הישראלי להריון ולידה' (בר ורוזין, 2006) מוקדשת פיסקה נרחבת להשפעת המבנה האישיותי והנפשי של האישה.

"לנשים הילדותיות והתלותיות יכול להיות קשה על כל עניין הנתינה, והרי להיום אם פירושו קודם כל לדעת ולהעניק.

לנשים הנרקסיסטיות יהיה אולי קשה לקבל את השינוי בדימוי העצמי… לא קל למי שמאוד-מאוד אוהבת את עצמה..

נשים שיש להן בעיה עם שליטה, אלה הפרפקטציוניסטיות ..יכולות למצוא את עצמן בקלות בדיכאון.. עם תינוק בבית, שום דבר לא יכול להיות טיפ-טופ.. צריך לוותר קצת.. ועבור הנשים האלה מדובר כמעט במשימה בלתי אפשרית..

גם נשים שיש להן קשר בעייתי עם אמא שלהן.. מועדות לפורענות.."

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 448)

מלבד העובדה שלא מצאתי אישוש לטענות אלה בספרות מקצועית מהעשור האחרון, אפשר לשים לב לטון הכתיבה השיפוטי והביקורתי העולה בטקסט כלפי אמהות שהן עם 'אישיות  בעייתית' וניתן לשער שנשים שמתחברות לאחת מהגדרות האישיותיות עלולות בנקל להרגיש אשמה מסוימת על מי שהן וחוששות מהדיכאון שמחכה מעבר לפינה בשל תכונתן זו.

ד.      הריון לא רצוי- זוהי שטות–  בעוד שישנם חילוקי דעות בין החוקרים לגבי האם הריון מתוכנן או לא רצוי גורם או קשור לדיכאון אחרי לידה, כפי שפירטתי בסקירת הספרותית (Zekiye et. Al ,2011 ; Beck ,1996 ; Warner et al., 1996 ; Nelson & O'Brien, 2011 , Blom et al. 2010 ; Beck, 2001 ;  Robertson et al., 2004; Matthey). ב'מדריך הישראלי להריון ולידה' (בר ורוזין, 2006) כבר קבעו שזוהי 'שטות' וקוראים תיגר על ספרי הרפואה: "בספרי הרפואה.. נוהגים לציין את מידת היותו של ההריון רצוי או לא רצוי כאחד הגורמים הנפשיים הראשונים העשויים לגרום לדיכאון אחרי לידה, וזו שטות" (בר ורוזין, 2006, עמ' 447).

התעלמות מגורמים/סיבות שנמצאו עקביים בספרות הרפואית– בספרות הרפואית כבר מצטבר גוף ידע מרשים לגבי הגורמים או המשתנים הקשורים לדיכאון אחרי לידה. אף על פי כן, באופן מפתיע, רק חלק קטן מאוד מהם מוזכר בספרי ההדרכה להריון וללידה, אם בכלל, למרות שהוכחו כיציבים בקרב מחקרים רבים בעשור האחרון, כפי שסקרתי בסקירה הספרותית.

ההתעלמות מבסיס הידע הנרחב לגבי הגורמים לדיכאון שאחרי הלידה גם מחסירה מידע הכרחי וחשוב לאמהות, שמרגישות שהבנה עמוקה יותר לדברים שתרמו למצוקתן הרגשית יכול לעזור להן להתמודד עם התחושות השליליות שעולות בהן לאחר לידה ולהפחית את הקושי שלהן לחפש ולקבל עזרה  Bilszta, 2010)) וגם יוצרת מצג שווא כלפי הדיכאון כתופעה עמומה, לא ידועה ולא ברורה, מה שמגביר את אי הוודאות והחשש מפניה.

מעניין לראות שלמרות שחשיבות קבלת העזרה אחרי לידה מוזכרת בכל ספרי ההדרכה בפרק של 'אחרי הלידה', היא איננה מוזכרת באף אחד מהם כאחד מהגורמים המרכזיים לדיכאון אחרי לידה.

DSM-IV

בכל ספרי ההדרכה להריון ולידה לא קיים המידע על אבחון הדיכאון המג'ורי על פי ה DSM-IV , כפי שהסברתי בהרחבה בתמה "הרחבת הקטגוריה של הדיכאון שאחרי הלידה", גם לגבי ההשלכות של בחירה כזאת.

מניעת דיכאון אחרי לידה

ישנם ממצאים עקביים המעידים על כך שקבלת מידע על דיכאון אחרי לידה לאחר הלידה מגורמים מקצועיים (Brugha et al, 2011; Glavin et al, 2010b ; Morrell et al., 2009b; Dennis and Creedy, 2004 ). ותמיכת עמיתות בטלפון (אם לאם) לנשים בסיכון גבוה להתמודד עם דיכאון אחרי לידה  Dennis et al. ,2009)) יכול לעזור במניעת דיכאון אחרי לידה. יחד עם זאת, כל ספרי ההדרכה על הריון ולידה לא הציגו מידע זה.

ב'מדריך הישראלי להריון ולידה' (בר ורוזין, 2006) אמנם ישנה המלצה 'להבין, לשאול ולפתח מודעות' בנושא דיכאון אחרי לידה, אך המלצה זו לא מוצגת ככזאת שהוכחה כעוזרת במניעת דיכאון אחרי לידה בקרב נשים אחרי לידה והפחד מפני הדיכאון מאוד נוכח באופן ניסוח ההמלצה:

"יש שתי דרכים להתמודד עם הפחד: אפשר לטמון את הראש בחול ולהגיד "לי זה לא יקרה", ואפשר לקרוא, להבין, לשאול ולפתח מודעות. בסופו של דבר השאלה היא שאלה של מחיר, ואין ספק שמחיר הפחד וטמינת הראש בחול גבוה הרבה ממחיר ההתגברות עליו"

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 446)

טיפול בדיכאון אחרי לידה

גם בקטגוריה זו חסר מידע חשוב לגבי אופן הטיפול היכול לעזור בהתמודדות עם דיכאון אחרי לידה וישנה חוסר עקביות בין הספרים.

הפנייה לייעוץ–  ההפניה  לייעוץ מקצועי חוזרת על עצמה בכל הספרים המתייחסים אל הדיכאון שאחרי הלידה בצורה כזאת או אחרת:

"אם את מדוכאת, שוחחי עם הרופא שלך. אפשר לטפל בדיכאון לאחר לידה בקלות יחסית באמצעות שיחות טיפוליות או תרופות נוגדות דיכאון הבטוחות לשימוש אמהות מניקות"

(המדריך שלך להריון וללידה, עמ' 372)

"עלייך לפנות לעזרה רפואית מקצועית מיד"

(מה לצפות כשמצפים לתינוק, עמ' 300)

"גם טיפולים מתחום הרפואה האלטרנטיבית שאינם מבחינים בין הגוף לנפש, אלא רואים את התופעות כתוצר של מכלול גורמים, עשויים להועיל"

(טבעי ללדת, עמ' 269)

"אפשר לפנות לרופאת המשפחה או לרופא הנשים שלך, במידה שאת סומכת עליהם ומרגישה שתוכלי למצוא בהם לא רק רופא אלא גם אדם. אפשר לפנות לשיחות ייעוץ במרפאות לבריאות הנפש או לפנות לייעוץ פסיכולוגי.

לפעמים מספיקה אפילו שיחה אחת של ייעוץ ותמיכה, ולפעמים יש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך יותר. במקרים הקשים יותר יש לעיתים צורך בתרופות, וכשצריך אז צריך"

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 452)

לא ניתן להבין מכל הספרים כי שיחות טיפוליות הן דרך התמודדות שנמצאה אפקטיבית להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה (Cooper et al., 2003), וכמו כן חסר מידע לגבי האפקטיביות של תרפיה קבוצתית (Goodman & Santangelo, 2011) ושימוש בתרופות נוגדות דיכאון במקרי דיכאון קשה (Geddes, et al, 2007 ).

בנוסף, חסרה התייחסות לגבי החשיבות בדיבור על התחושות של הנשים שאחרי לידה בהקשר תומך, לא שיפוטי ומקבל (Mauthner, 1999) שינרמל את תחושותיהן מבלי להקטין אותן (Knudson-Martin & Silverstein, 2009 ) כדרך אפקטיבית להתמודדות. לא כל שיחה עם כל איש או אשת מקצוע הם אפקטיביים ותנאים אלו חייבים להיות בשיחה עם אנשי מקצוע, על מנת להרגיש טוב יותר.

מלבד זאת, המידע לגבי פנייה לייעוץ אינה מספקת ומשאירה תחושה עמומה בקרב הקוראת: לאיזה איש מקצוע לפנות ? מאיזה תחום ? מה האפשרויות העומדות בפניי ? מה התנאים החשובים בבחירת איש מקצוע ? היכן למצוא את הגורמים המטפלים ? (טיפת חלב/ קופת חולים/ בריאות הנפש/ באופן פרטי) איך אדע שהטיפול עובד ? כמה זמן ייקח עד שארגיש טוב ?

עצות לטיפול עצמי– בספרים 'מה לצפות כשמצפים לתינוק' (אייזנברג ושות', 1994) ו'המדריך שלך להריון ולידה' (ריילי, 2011) ישנן הצעות לטיפול עצמי או להתמודדות עם ה'מצב' שמפתיע שחלקן מופיעות תחת הפרק על דיכאון אחרי לידה, מפני שהן אינן מותאמות לנשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה על פי הספרות המקצועית (ועל פי הניסיון המקצועי שלי), אלא יותר מתאימות לעצות חבריות לנשים שמתמודדות עם קושי מסוים לאחר לידה:

"בקשי מבעלך להביא ארוחת ערב לבית החולים", "נסי להירגע בחברת הבעל על כוס משקה", "היראי טוב ותרגישי טוב", "נסי לתפוס תנומה כשהתינוק ישן", "הקפידי על תזונה טובה ומתאימה"

(מה לצפות כשמצפים לתינוק, עמ' 299)

"שכבי לישון כשהתינוק ישן", אכלי מאכלים מזינים", "התקלח והתלבשי בכל יום"

(המדריך שלך להריון וללידה, עמ' 372)

ניתן להבין מהעצות הללו שהאחריות על הטיפול באמא מוטלת עליה, למרות שהיא בדיכאון. העצות נראות פשוטות והגיוניות, אך לנשים אחרי לידה ולנשים בדיכאון בפרט, הן יכולות להיות קשות ליישום במידה ואין להן עזרה משמעותית באופן פיסי ונפשי. לדוג', לנשים רבות אחרי לידה קשה מאוד לאכול מאכלים מזינים, לישון כשהתינוק ישן או להתקלח ולהתלבש בגלל המציאות שהן פוגשות אחרי הלידה, שבו הן מטפלות יחידות. נשים המעוניינות להרגיש טוב יותר הפוגשות עצות שנשמעות הגיוניות, אך לא ניתנות ליישום עבורן, יכולות להיכנס למעגל מיותר של אשמה ותסכול שיכול להזיק לבריאותן הנפשית עוד יותר.

העדר התייחסות חברתית לדיכאון אחרי לידה

בכל ספרי ההדרכה להריון ולידה אין כל התייחסות להיבט החברתי של הדיכאון אחרי הלידה, לדיכאון כתוצר של מציאות חברתית מסוימת, כפי שמשתקף בגישות פמיניסטיות/חברתיות לדיכאון אחרי לידה שנסקרו בסקירה הספרותית  בעבודה זו ( 1980Oakley, ; Romito, 1990b; Nicolson, 1988, 1990; Doyal, 1995; Boulton, 1983).

מנקודת המבט שלי- כאשר בעיה קלינית רפואית איננה מוסברת במונחים חברתיים, המסקנה המתבקשת עבור האישה הממוצעת הפוגשת במידע על דיכאון אחרי לידה על פי הגישה הרפואית, היא שמקור הבעיה היא באישה עצמה, דבר שיכול להגביר את הבושה, ההסתרה והאשמה ובכך להעצים את התחושות השליליות ואף ליצור את הדיכאון.

 

ספרי שנות ה 70' והשוואה לספרי שנות ה 2000

בשלושה מתוך שבעת ספרי ההדרכה להריון ולידה משנות ה 70'- 'לידה טבעית- כיצד ?' (אוונס הארטמן, 1976), 'הלידה בחידושיה' (קייט, 1969) ו'הלידה- הדרכה ללידה טבעית'  (לנצט, 1968), לא מופיע כל מידע המתייחס לקושי, דכדוך או דיכאון של נשים אחרי לידה וגם אין כל מידע על תחושות של נשים אחרי הלידה.

בארבעת הספרים האחרים –  'אל תפחדי מפני הלידה' (וישניבסקי, 1973), 'לידה טבעית, מדריך לאשה ההרה' (גודריץ', 1976), 'הריון, לידה ותכנון המשפחה' (גוטמאכר, 1976) ו'הריון לידה ותינוק בא לעולם' (המרכז הרפואי של בוסטון, 1976) אין התייחסות למה שידוע כיום כ'דיכאון אחרי לידה' וישנה התייחסות מעטה מאוד לתחושות של נשים אחרי לידה, מלבד בספר ו'הריון לידה ותינוק בא לעולם' (המרכז הרפואי של בוסטון, 1976) שבו יש הרחבה מפורטת על הנושא.

ראוי לציין שהמחקר אודות הדיכאון שאחרי הלידה היה בחיתוליו עד לשנות ה 70', אך כבר הופיעו מספר מחקרים אודות ל'פתולוגיות' נפשיות הקיימות אחרי לידה, שבעיקר התמקדו ב'בייבי בלוז' ובפסיכוזה שאחרי לידה (Jacobson et al., 1965; Meleges, 1968 ; Robin, 1962 ).

למרות שבספרים לא מוצג הדיכאון שאחרי הלידה כפי שאנו מכירות היום, בכל זאת בחרתי להציג כמה נושאים מעניינים שניתן ללמוד מהם לגבי ההתייחסות לקושי ודיכאון אחרי לידה, לבכי ולתחושות אחרי לידה בתקופת שנות ה 70' בהשוואה לספרי ההדרכה רבי המכר של ימינו בתחום ההריון והלידה.

מה גורם לקושי ודיכאון אצל אישה אחרי לידה ?

"אחרי המאמץ הרב של הלידה, זקוקה האישה למנוחה גופנית, ועוד יותר מזה- למנוחה נפשית."

"הסבתות מהוות בעיה בפני עצמה. מתוך אהבה יתירה לנכד ורצון לטפל בו ולהקל את המעמסה מעל האם הצעירה, מפריזה הסבתא בטיפול… אך אין להפריז בכל, כי כתוצאה מזה נכנסת האישה למצב של דיכאון ומרירות"

"אמנם כאשר חוזרת האישה מבית החולים אין היא חולה, אך התאמצות גופנית יתרה תקשה עליה ועלולה אף להזיק.

"השקט הנפשי של האם, סדר יום תקין, מנוחה, טיפול בעצמה ובילדה ותזונה נכונה משפיעים עליה… האם צריכה להשתחרר מכל דאגה, ובדבר זה יכול לעזור בהרבה הבעל.."

(אל תפחדי מפני הלידה, עמ' 85)

"אין לשכוח שהפציינטית צריכה להתאושש מן השבועות הקשים שבסוף ההריון ומן המאמץ והעייפות של הלידה. קורה שהפציינטית מרגישה את עצמה בטוב ורוצה לראות את כל העולם, אך היא תשלם בעד זה בדיכאון ועייפות יתרה"

(הריון, לידה ותכנון המשפחה. מדריך להורים לעתיד, עמ' 184)

מהטקסט עולה כי ישנה הנחה שמנוחה נפשית ופיזית, המדויקת לצרכים של האישה היא הכרחית לאחר הלידה, כדי למנוע תחושות של קושי, דיכאון, מרירות ועייפות. למעשה, נראה כי בעיניי הכותבים, העדר מנוחה, תמיכה ועזרה אחרי לידה הם הגורם לקושי ודיכאון אחרי לידה וניתן למנוע זאת מבעוד מועד באמצעות הקניית ידע על הדבר והיערכות משפחתית מתאימה.

בטקסט לא כתוב שהאישה היא זו שצריכה לבקש עזרה או לדאוג לה, אלא המידע מועבר כנתון קיים ולכן, הרושם הנוצר הוא שברור שצריכה להיות התגייסות משפחתית/חברתית כדי שהאישה תוכל לנוח, לטפל בעצמה ולאכול טוב.

בכך יש הבדל משמעותי בין ההתייחסות לתמיכה ועזרה ליולדת כפי שהם מוצגים בספרי ההדרכה להריון ולידה בשנות ה 70' ושנות ה 2000. בעוד שבשנות ה 70' מציגים את העזרה והתמיכה ליולדת כהכרחית כדי למנוע תחושות של דיכאון וקושי לאחר הלידה, בשנות ה 2000 העזרה והתמיכה ליולדת מוצגים כפיתרון לבעיה הקלינית של דיכאון אחרי לידה ולא כסיבה או גורם לה או כדרך להימנע מהדיכאון.

בנוסף, בספרי שנות ה 2000 הנוסח מכוון אל האישה, כאל משהו שהיא צריכה לדאוג לקבל אותו או להיעזר בו:

"קבלי עזרה מאחרים. אל תתעקשי לבצע מטלות שאינן דחופות או כורח המציאות. נסי לתפוס תנומה כשהתינוק ישן".

(מה לצפות כשמצפים לתינוק, עמ' 299)

"לגבי העצות הפרקטיות.. מלת הקסם היא עזרה, עזרה, ועוד פעם עזרה. היעזרי במי ובמה שרק תוכלי.. "

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 452)

"העצה הכי טובה שהבנות יכולות לתת לך… להיענות להצעות העזרה של משפחתך וידידייך"

(מדריך הבנות להריון ולידה, עמ' 219)

"בקשי מחברות ובני משפחה לסייע בעבודות הבית ובטיפול בילדייך האחרים"

(המדריך שלך להריון וללידה, עמ' 373)

הספר 'טבעי ללדת' (רונאל ושות', 2002) יוצא דופן בכך שמוקדש בו פרק לחשיבות התמיכה אחרי לידה, אך לא כתוב שהעדר תמיכה או עייפות פיזית/נפשית עלולים לגרום לדיכאון ו/או קושי.

הפער בין אופן הצגת התמיכה והעזרה אחרי הלידה בין שנות ה 70' לשנות ה 2000 מפתיע, בעיקר בגלל גוף הידע המסיבי מהשנים האחרונות  שמראה קשר ברור בין העדר תמיכה ליולדת לדיכאון אחרי לידה (Glasser et  al, 2002 ; Cooper & Murray, 1998; Surkan et  al, 2006; Leahy-Warren et al, 2011; O’Hara & Swain, 1996) והחשיבות שכבר נודעת להגברת מודעות לגבי החשיבות ההכרחית שיש בתמיכה בנשים לאחר הלידה כדי להיטיב עם רווחתן הנפשית (; Bilszta, 2010 Choi et al., 2005).

המידע אודות הקשר בין תמיכה ועזרה ליולדת לקושי רגשי אחרי לידה נעדר באופן מפתיע מהמידע על מניעת דיכאון וגורמי הדיכאון ומופיע רק כפיתרון לנשים הנמצאות בדיכאון אחרי לידה.

עולה השאלה- מדוע בשנות ה2000 התמיכה והעזרה לאחר הלידה מוצגים כפיתרון למי שמתמודדת עם דיכאון אחרי לידה ואילו בשנות ה 70 התמיכה והעזרה אחרי לידה מוצגים כברירת מחדל לכל אישה באשר היא, כדבר שעלול להזיק לה במידה והיא לא תקבלו במידה המדויקת והנחוצה לה ?

וגם שאלה נוספת עולה- מדוע בשנות ה 70' המסר העולה מן הטקסטים הוא שהדאגה לאישה לאחר לידה היא באחריות הסובבים אותה ואילו בשנות ה 2000 האישה היא זו שאחראית לדאוג ולקבל את העזרה שהיא כה זקוקה לו לאחר הלידה ?

מה השינוי החברתי שחל בין השנים הללו שהוביל לשינוי בתפיסה ?  אלו שאלות שמעניין לחקור אותן לעומק במחקרי המשך.

הבדל נוסף הקיים בין הטקטסים של שנות ה 70' ושנות ה 2000 הוא שבשנות ה 2000 נדמה כי הכותבים מתייחסים אל קבלת העזרה כקושי מסוים שקיים אצל הנשים:

"קבלי עזרה מאחרים. אל תתעקשי לבצע מטלות שאינן דחופות או כורח המציאות."

(מה לצפות כשמצפים לתינוק, עמ' 299)

"העצה הכי טובה שהבנות יכולות לתת לך… להיענות להצעות העזרה של משפחתך וידידייך.. נכון, הם עלולים לשגע אותך, או לא לדעת איפה נמצא מה במטבח שלך, אבל בכל זאת כדאי לנסות"

(מדריך הבנות להריון ולידה, עמ' 219)

"לגבי העצות הפרקטיות.. מלת הקסם היא עזרה, עזרה, ועוד פעם עזרה. היעזרי במי ובמה שרק תוכלי..וגם אם הדברים לא יעמדו למסדר כמו שאת בדיוק אוהבת, לא נורא. מי שחשוב כרגע זו את."

(המדריך הישראלי להריון ולידה, עמ' 452)

ההנחה כי לנשים יש קושי בקבלת עזרה מסוג זה מוזכר גם באחר מהספרים משנות ה 70':

"תני לקרובות ולשכנות לעזור לך. הללו מציעות לעתים תכופות לעשות קצת קניות, אך הן נדחות על ידי האם הצעירה, השואפת להפגין עצמאות. דחי את העצמאות שלך לתקופה מאוחרת יותר. קבלי כל עזרה שמציעים לך, ואל תשתדלי להוכיח כמה נוקשה את."

(הלידה בחידושיה, עמ' 162)

מעניין שסוגיה שעלתה רק באחד מהספרים משנות ה70' נמצאת בנוכחות גוברת יותר בספרים משנות ה 2000, ונדמה כי כותבי הטקסטים מבינים כי לנשים כיום יש בעיה/ קושי עם קבלת עזרה – הן מעדיפות להסתדר בעצמן, מפני שהן אוהבות שהכל יהיה כפי שהן רוצות בדיוק, דבר שמקשה על רווחתן הנפשית. האם ההנחה הזאת נכונה או נשענת על גוף מחקרי מסוים ? האם הקושי בקבלת עזרה או ההעדפה להסתדר לבד היא אכן בעייתית ? מה עומד מאחורי הקושי הזה, במידה והוא קיים בשכיחות גבוהה ? אינני יודעת, אך גם אלו נשמעים כנו נושאים מעניינים למחקרי המשך.

הבייבי בלוז

"יש ומרה שחורה יורדת על היולדת יום או יומיים אחרי הלידה ונמשכת כמה ימים. ידועות תקופות של דיכאון ובכי ללא סיבה. אם הנך קורבן של תגובה ממין זה, התייעצי עם הרופא שלך ואל תקשיבי לעצות בני המשפחה. הרופא יסביר לך שראה לא פעם דיכאון אחרי הלידה אצל נשים יציבות, שהן בעלות מזג שקט ומאושר. הדיכאון שלהן עבר אחרי כמה ימים ללא טיפול כלשהו".

(הריון, לידה ותכנון המשפחה. מדריך להורים לעתיד, עמ' 184)

"לעיתים יוקל לך בשעה של מתיחות מתוך התייפחות בבכי בלבד. מעשה זה ידוע בשם "דיכאון בשל תינוק". אם תביני שזהו בבחינת מאורע רגיל אצל אמהות רכות, ושהבכי יביא רווחה לרגשות כבושות בלב, תבינו את וגם בעלך, שאין כל מקום לבהלה"

(לידה טבעית, מדריך לאשה ההרה, עמ' 181)

בשני הספרים הללו מתייחסים אל הבייבי בלוז באופן דומה לאופן שבו הם מוצגים בספרי שנות ה2000- כאל תופעה נורמטיבית , הנמשכת מס' ימים, אינה פתולוגית ולא דורשת הסברים או טיפול מיוחד (בחרתי שלא להרחיב לגבי תיאור הבייבי בלוז בספרי שנות ה2000 מכיוון שזה לא מוקד העבודה), רק שקוראים לה בשמות "מרה שחורה" ו"דיכאון בשל תינוק", באופן שאינו תואם את הספרות המקצועית היום.

בספר 'לידה טבעית, מדריך לאשה ההרה' (גודריץ', 1976) מציינים תוך כדי תיאור ה'דיכאון בשל תינוק' את קיומן של 'מתיחות' ו'רגשות כבושות בלב' לאחר לידה ובכך יש קצת התייחסות לתחושות 'שליליות' מסוימות לאחר לידה.

תחושות 'שליליות' אצל נשים בימים שאחרי הלידה

"רוב האמהות המבכירות יש להן מעין הרגשה שהרך הנולד מבנהו שביר ביותר, והן חוששות ביותר להתעסק בו."

"בהגיעך הביתה תכירי לפתע שמעכשיו מוטל הטיפול בתינוק עלייך, וזה עלול לנסוך בך הרגשה של חוסר ביטחון."

(לידה טבעית, מדריך לאשה ההרה, עמ' 182)

"כאשר נוכחת לראשונה שאת עתידה ללדת תינוק ייתכן שהמחשבה, כי ביום מן הימים יהא עלייך לטפל ביצור אנוש נוסף, לא היתה דווקא הרעיון הראשון שצץ במוחך. נשים רבות אף אינן מעלות מחשבה זו על דעתן, אלא רק לאחר שהתינוק נולד ממש".

(הלידה בחידושיה, עמ' 162)

הציטוטים הללו הם ההתייחסות היחידה שקיימת בספרי שנות ה70', (מלבד הספר 'הריון לידה ותינוק בא לעולם', שאליו אתייחס בנפרד) לרגשות/תחושות של נשים אחרי לידה ואין צורך להסביר שהתייחסות זו היא כמעט אפסית ושולית מאוד.

ההבדל שישנו באופן הצגת התחושות הללו בספרי שנות ה 70' מספרי ההדרכה בשנות ה 2000 הוא שבספרי שנות ה 70' התחושות ה'שליליות' המעטות שמקבלות חשיפה מוצגות כתחושות נורמטיביות של נשים אחרי לידה, בעוד שבספרי שנות ה 2000 התחושות ה'שליליות' מוצגות בקטגוריה של דיכאון אחרי לידה, בסיבות לדיכאון, ואינן עומדות בפני עצמן כתחושות שכיחות רגילות של נשים אחרי לידה. יוצא דופן בהצגת התחושות ה'שליליות' הוא הספר 'מדריך הבנות להריון ולידה' (יוביין, 2006), שבו התחושות ה'שליליות' כן מוצגות כנורמטיביות ושכיחות, אך אין בספר זה כל התייחסות לדיכאון אחרי לידה כפי שאנו מכירות בספרות המקצועית.

הספר 'הריון לידה ותינוק בא לעולם' (מרכז רפואי בוסטון, 1976) יוצא דופן בכל קנה מידה, גם מספרי ההדרכה להריון ולידה שנות ה70' וגם מאלו שבשנות ה2000'. בספר זה ישנה התייחסות ייחודית וארוכה במיוחד למעבר הרגשי של נשים בשלב ההסתגלות לאמהות, מנקודת המבט של האם ומתן פלטפורמה משמעותית לתחושות הנורמטיביות של נשים בתקופה זו. הכתיבה מנוסחת באמפטיות וברוגע העולה מבין השורות וניכר כי נקודת המבט היא פמיניסטית, מעצם הבחירה להתייחס באופן נרחב אל האם ועל המהפכים המתרחשים בחייה, גם ללא קשר לתינוק, וההבנה כי המהפכים הללו הם חלק מהשינוי בחיים שאחרי הלידה ולא מבטאים פתולוגיה כלשהי. לדוג':

"התמונה הסטריאוטיפית של אם עליזה עם תינוקה הראשון אינה מרמזת אף כהוא זה על מלוא היקף הרגשות והתגובות, שליליות וחיוביות כאחת, המהוות חלק בלתי נפרד מן התהליך".

"לנשים יש שאיפות וצרכים אישיים שאינם קשורים באמהות והעלולים להראות (ובצדק) כעומדים בסכנה מחמת דרישותיו של התינוק החדש".

"הניגוד הבלתי נמנע בין צרכים אישיים ותביעות האמהות עלול לגרום למתח נפשי רב."

"אין פירושה שאם טובה אינה חשה לא דו ערכיות-רגשית ולא חרדה ביחס לאמהות… היא עלולה לראות את התינוק כאיום על צרכיה האישיים ולמצוא שעצם אהבתה אליו מגבירה את ההרגשה המצערת הזאת."

"נשים לפעמים מאוכזבות עמוקות בגלל ציפיותיהן הבלתי ראליות לגבי האופן שירגישו כלפי הרך הנולד… מה שדרוש לדעת הוא שאהבה אמהית… אינה מופיעה במלוא פריחתה מלכתחילה".

(הריון לידה ותינוק בא לעולם, עמ' 195-198)

ניתן לראות כי מלבד הספר הנ"ל, הן בספרי ההדרכה להריון ולידה משנות ה70' והן בשנות ה 2000' ניתן מקום קטן מאוד עד אפס מקום לתחושות נורמטיביות של נשים אחרי לידה וגם לתחושות של נשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה.

נוכח העובדה כי קיים מידע רב על התחושות של נשים אחרי לידה- בדיכאון או שלא בדיכאון- ונוכח העובדה שנירמול תחושותיהן של נשים אחרי לידה (Bilszta, 2010 ; Knudson-Martin & Silverstein, 2009) ומידע על תחושות של נשים בדיכאון אחרי לידה הוא קריטי להתמודדות שלהן עם תחושותיהן ועוזר במניעת דיכאון אחרי לידה לידה (Brugha et al, 2011; Glavin et al, 2010b ; Morrell et al., 2009b; Dennis and Creedy, 2004 ), אני תוהה כיצד שיח התחושות של נשים אחרי לידה נעדר כליל מהספרים או מוצג רק כסיבה לדיכאון ומה הסיבה לכך.

 

 

סיכום ודיון

כיום מחקרים רבים מצביעים על  חשיבות הענקת מידע אודות דיכאון אחרי לידה לנשים אחרי לידה כמניעה של הדיכאון ( Brugha et al, 2011; Glavin et al, 2010b ; Morrell et al., 2009b; Dennis and Creedy, 2004 ) ומראים שהתחושות של נשים אחרי לידה נעים על רצף מסוים, ושנשים שאינן מאובחנות כמתמודדות עם דיכאון חשות תחושות 'שליליות' דומות לאלו שמאובחנות, רק בעוצמה שונה (; Edhborg et al. 2005 Hall & Wittkowski, 2006 ). ממחקרים שונים עולה כי נשים מדווחות שחשוב להן להבין את הגורמים לדיכאון  Bilszta, 2010)), חשוב להן להבין שתחושותיהן נורמליות Mauthner, 1999)). וישנן גישות פמיניסטיות הסוברות כי התחושות ה'שליליות' עצמן שנשים מרגישות אחרי לידה אינן בעייתיות כלל ואף מותאמות למציאות שהן פוגשות, ומקור הבעייתיות הוא דווקא בהעדר הלגיטימיות שנשים מרגישות כלפיהן וחוסר היכולת לבטא אותן  Mauthner, 1999)).

בקריאה ובניתוח הטקסטים המתייחסים לדיכאון אחרי לידה בספרות הפופולרית כיום בתחום ההדרכה להריון ולידה עולה תמונה שהדאיגה אותי באופן אישי. מצאתי שלא רק שהטקסטים אינם מדויקים, מבלבלים ולא תואמים את גוף הידע המקצועי הקיים כיום, אלא שיש ביכולתם ליצור מצג שווא ומעוּות לגבי הדיכאון שאחרי לידה, דבר שהינו בעל פוטנציאל להרע לרווחתן הנפשית של נשים אחרי לידה ולהקשות את ההתמודדות שלהן עם דיכאון אחרי לידה ועם תחושות 'שליליות' טבעיות שעולות בהן אחרי לידה באופן כללי.

מניתוח הטקסטים של ספרי ההדרכה הפופולריים ביותר הנמכרים כיום במדפי הספרים בישראל עולה כי הספרים שבוחרים להתייחס אל הדיכאון אחרי הלידה, מתייחסים אל הדיכאון כאל בעיה רפואית קלינית, פתולוגית, תופעה מפחידה, מדאיגה ולא רצויה ומשתמשים במושגים מהז'רגון הרפואי בבואם לתאר אותה. המידע הניתן לקוראות אודות שכיחות הדיכאון שאחרי הלידה, התסמינים, האבחון, הגורמים, אפשרויות המניעה והטיפול לוקה בחסר, לא מדויק, ללא עקביות בין הספרים ולרוב אינו עולה בקנה אחד עם גוף הידע הרחב שקיים כיום על דיכאון אחרי לידה, הן על פי הגישה הרפואית והן על פי הגישה הפמיניסטית.

שיח התחושות הנורמטיביות של נשים לאחר לידה איננו קיים בספרים המתייחסים לדיכאון אחרי לידה ואין התייחסות נפרדת ומקום גם לתחושות של נשים המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה, אלא אם הן מתוארות כסיבה, כגורם, לדיכאון שאחרי הלידה, על כל הבעייתיות שבכך, כפי שהוצגה בגוף העבודה.

העדר השיח הנורמטיבי והפתולוגי על התחושות של נשים אחרי לידה, מידע לוקה בחסר, שלעיתים מטעה ומעוות את גוף הידע המחקרי בנושא של דיכאון אחרי לידה, העדר השיח על הגורמים החברתיים לדיכאון אחרי לידה, יוצרים בנקל תחושה אצל הקוראת הממוצעת כי תחושות נורמטיביות שהיא חשה אחרי הלידה עלולות להיות דיכאון אחרי לידה, אינן תקינות והן בעיה אישית של ולא בעיה חברתית או כזאת שקשורה למציאות חברתית מסוימת. פרשנות זו, יחד עם העמימות לגבי הסיבות ואופן הטיפול ותחושת הבהלה, הפחד והדאגה שקיימים בטקסטים כלפי הדיכאון שאחרי הלידה יכולים להבהיל ולהדאיג את הקוראת שבהריון או אחרי לידה וליצור מצב שלא היה קיים לפני כן- מצב של בושה, אשמה, הסתרה וחשש מהתחושות שעולות בהן ובכך הגברה והתעצמות שלהן ואף יצירה של דיכאון אחרי לידה.

מעניין לראות שלמרות גוף הידע הנרחב שהתגבש בעשרות השנים האחרונות על הדיכאון שאחרי הלידה, ידע שאמור לעזור לנשים אחרי לידה להתמודד עם התחושות ה'שליליות' שעולות בהן, המידע הזה נשאר בכתבי העת האקדמיים ולא מגיע אל קהל היעד שלו בישראל, הנשים שאחרי לידה.

בשנות ה70' גוף הידע המחקרי על דיכאון אחרי לידה היה בתחילתו, אולם על פי רוב הטקסטים המתייחסים לנשים אחרי לידה, ניכר כי לפחות ישנה הכרה כי עזרה ותמיכה מהסביבה היא הכרחית לבריאותה הנפשית והפיסית ליולדת ואין הטלת אחריות על היולדת לבקשה או לקבלה. כמו כן, בספרים אלו אין התייחסות לתחושות מסוימות אשר קיימות אצל נשים אחרי לידה כאל הסיבה לדיכאון אחרי לידה, כפי שקורה בספרים מהעת הנוכחית. בקריאה שלי את הטקסטים של הספרים משנות ה 70' לעומת הספרים רבי המכר היום, עלתה בי תחושה שאמנם הטקסטים של שנות ה70' אינם מתייחסים אל הדיכאון שאחרי הלידה ואל מגוון התחושות ה'שליליות' שעולות בקרב נשים אחרי לידה, אבל לפחות אין בטקסטים הללו בהלה, דאגה, שיפוט ויצירת תמונת מצב שגויה לגביהן, שעלול ליצור מצב חברתי ואישי חמור יותר מהיעדר מידע.

בקריאה שלי את הטקסטים של רבי המכר בתחום ההדרכה להריון ולידה כיום  אני מוצאת שהטקסטים הבוחרים להציג את תופעת הדיכאון שאחרי הלידה אינם רק מציגים ידע, בהתבסס על הגישה הרפואית לדיכאון, אלא בעלי פוטנציאל להבנות מציאות לנשים אחרי לידה בישראל, בשל הפופולריות הרבה שלהם. לטקסטים הללו יש את הכוח ליצור מציאות שייתכן ולא היתה קיימת אילולא הם בחרו להציג את המידע על דיכאון אחרי לידה כפי שהם בחרו. לטקסטים הפופולריים והנגישים הללו יש את הכוח להבנות את התחושה שיש לנשים כלפי התחושות ה'שליליות' שעולות בהן אחרי לידה ואת התחושה שיש להן כלפי המושג דיכאון אחרי לידה וההתמודדות איתו. הבחירה של כותבי טקסטים בנוגע לדיכאון אחרי לידה באופן שאינו תואם את הספרות והידע המקצועי הרפואי או הפמיניסטי יוצר מצג שווא מעוות ולא נכון כלפי תחושות 'שליליות' של נשים אחרי לידה ולמעשה, במקום לקדם את המודעות להימצאותן של תחושות אלה ולבתק את קשר השתיקה הקיים בחברה על דיכאון אחרי לידה, נוצרת מציאות הפוכה. מציאות של החמרת ההתייחסות לדיכאון אחרי לידה ו'תחושות 'שליליות' של נשים אחרי לידה ופוטנציאל של פגיעה ברווחתן הנפשית של נשים.

לספרים הללו יש את הכוח והיכולת לשנות מציאות ולהיטיב עם רווחתן הנפשית של נשים אחרי לידה, יש להם את הכוח להכתיב מגמות, הלכות רוח, טרנדים ועוד. מדוע, אם כן, נושא הדיכאון אחרי לידה והתחושות ה'שליליות' של נשים אחרי לידה אינן מקבלים את הבמה הראויה להם ? זו שאלה שראוי להמשיך ולחקור, בשל ההשפעה המשמעותית שיש לטקסטים האלה בהבניית מציאותן של נשים רבות בישראל.

 

ביבליוגרפיה

אוונס הארטמן, ר. (1976). לידה טבעית- כיצד ? הוצאת צ'ריקובר.

אייזנברג, א., מרקוף, ה., האטאווי, ס.( 1994). מה לצפות כשמצפים לתינוק. הוצאת  רות סירקיס, רמת גן.

בר, ע. רוזין, ט. (2006). המדריך הישראלי להריון ולידה, הוצאת זמורה ביתן, תל אביב.

גודריץ'., פ. (1976). לידה טבעית- מדריך לאשה ההרה. הוצאת סטימצקי.

גוטמאכר, א.פ. (1976). הריון, לידה ותכנון המשפחה. מדריך להורים לעתיד. הוצאת אחי אסף.

גלסר, ש., בראל, ו. (1999).  כלי יישומי למחקר ואיתור דיכאון לאחר הלידה. הרפואה,136 חוב' י'.

גודריץ'., פ. (1976). לידה טבעית- מדריך לאשה ההרה. הוצאת סטימצקי.

המרכז הרפואי של בוסטון. הריון לידה ותינוק בא לעולם. מדריך להורים ולהורים לעתיד. הוצאת שוקן.

וישניבסקי, ש. (1973). אל תפחדי מפני הלידה- הדרכה ללידה טבעית. הוצאת יזרעאל.

יוביין, ו. (2006). מדריך הבנות להריון ולידה או כל מה שהרופא שלך לא יספר לך. הוצאת בבל, תל אביב.

לוי קופלמן, ל. שפר, ה. (2011). OMG אני בהריון- המדריך המלא להריון מושלם. הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב.

לנצט, מ. (1968). הלידה- הדרכה ללידה טבעית. הוצאת צ'ריקובר.

פרי, ת., ניצן, ז., קפלן, ב., בן רפאל, צ. (1999). דיכאון  לאחר לידה. הרפואה, כרך 136 חוברת ב', עמוד 153- 157.

רונאל, ג., ארצי פדן, מ., כהן-ורדי, ע. (2002). טבעי ללדת- המדריך המקיף להריון ולידה ולימים שאחרי, הוצאת כתר, ירושלים.

רייט, א. ( 1969). הלידה בחידושיה- השיטה הקלה לקראת לידה קלה יותר בעזרת התגברות על פחד וכאב. הוצאת זלקוביץ.

ריילי, ל. (2011). המדריך שלך להריון וללידה- שבוע אחר שבוע לאורך תקופת ההריון ולאחר הלידה, הוצאת מטר, תל אביב

קרון, ת.., (1989) נשיםורודות, הוצאת עם עובד, תל אביב.

 

 

 

Alexander, J.L. (2007). Quest for timely detection and treatment of women with

depression. Journal of managed care pharmacy, 13, 3-11.

Akman, I., Kuscu, K., Ozdemir, N., Yurdakul Z, Solakoglu, M., Orhan, L.,

Karabekiroglu, A., Ozek, E. (2006). Mothers' postpartum psychological adjustment

and infantile colic. Arch Dis Child, 91,417-419.

American Psychiatric Association. (1994). Diagnostic and statistical manual of mental

disorders,(4th ed), American Psychiatric Association, Washington DC.

Beck, C. T. (1996a). A meta-analysis of predictors of postpartum depression. Nursing

Research, 45, 297-303.

Beck, C.T. (1996).  A meta-analysis of the relationship between postpartum depressionand infant temperament. Nursing Research, 45, 225–230.

Beck, C. T. (2001). Predictors of Postpartum Depression: An Update. Nursing

Research, 50, 275-285.

Berggren-Clive, K. (1998). Out of the darkness and into the light: Women’s

experiences with depression after childbirth. Canadian Journal of Community

Mental Health, 17, 103-120.

Bernazzani. O., Saucier. J.F., David. H., Borgeat. F. (1997). Psychosocial predictors

of depressive symptomatology level in postpartum women. Journal of Affective

Disorders, 46, 39-49.

Bilszta, J., Ericksen, J., Buist, A., Milgrom, J. (2010). Women’s experience of

postnatal depression – beliefs and attitudes as barriers to care, NURSING, 27 ,

44-65.

Blom, E.A., Jansen, P.W, Verhulst, F.C., Hofman, A., Raat, H., Jaddoe, V.W.V.,

Coolman, M., Steegers, E.A.P., Tiemeier, H. (2010). Perinatal complications

increase the risk of postpartum depression. The Generation R Study. BJOG,

117(11):1390-1398.

Boulton, M.G. 1983, On being a mother, Tavistock Publications, London and New

York.

Brockington, I. (2004a). Postpartum psychiatric disorder. The Lancet, 363, 303–310.

Brugha, TS., Morrell, CJ., Slade, P., & Walters, SJ. (2011). Universal prevention of

depression in women postnatally: cluster randomized trial evidence in primary

care. Psychol Med, Apr, 41(4), 739-48.

Chabrol, H., Teissedre, F., Saint-Jean, M., Teisseyre, N. Roge, B., & Mullet, E.

(2002). Prevention and treatment of post-partum depression: A controlled

randomized study on women at risk. Psychological Medicine, 32, 1039-1047.

Choi, P.  Henshaw, C. Baker, S. & Tree , J. (2005). Supermum, superwife,

supereverything: Performing femininity in the transition to motherhood. Journal of

reproductive and infant psychology, 23, 2, 167-180

Cindy-Lee D. & Lori. R (2005). Relationships among infant sleep patterns, maternal

fatigue, and development of depressive symptomatology. BIRTH, 32:3, 187-193.

Cooper, PJ., & Murray, L. (1998). Postnatal depression, clinical review. British

Medical Journal, 316, 1884–1886.

Cooper, P. J., Murray, L., Wilson, A., & Romaniuk, H. (2003). Controlled trial of the

short- and long-term effect of psychological treatment of post-partum depression.

British Journal of Psychiatry, 182, 412-419.

Cox, JL., & Holden, J. (2003). Perinatal mental health: A guide to the Edinburgh

Postnatal Depression Scale (EPDS), Gaskell, London.

Cox, J. L., Murray, D., & Chapman, G. (1993). A controlled study of the onset,

duration and prevalence of postnatal depression. British Journal of Psychiatry,

163, 27-31.

Creswell, J. (1998).  Qualitative inquiry and research design-Choosing among five

traditions. London: Sage

Daley, A.J., Macarthur, C, Winter, H. (2007). The role of exercise in treating

postpartum depression: A review of literature. Journal of midwifery and women's

health, 52, 56-62.

Davis-Floyd, R. E., 1992. Birth as an American Rite of Passage, University of

California Press.

Dennis, CL., & Creedy D. (2004). Psychosocial and psychological interventions for

preventing postpartum depression. Cochrane Database of Systematic Reviews,

18.

Dennis. C.L. , Lee l.C ., Leinic. (2006). Postpartum Depression Help-Seeking

Barriers and Maternal Treatment Preferences: A Qualitative Systematic Review.

Birth. Vol. 33,  4 ,323-331.

Dennis, C-L., Ross, L.E.(2006b). Women's perceptions of partner support and

conflict in the development of postpartum depressive symptoms. Journal of

advanced nursing, 56, 58-99.

Dennis, CL., Hodnett. E., Kenton. L., Weston. J., Zupancic. J., Stewart. DE., & Kiss.

  1. (2009). Effect of peer support on prevention of postnatal depression among

high risk women: multisite randomised controlled trial. British Medical Journal, 338, a3064.

Doyal, L. , 1995, what makes women sick, Houndmills, Basingstoke: Macmillan

Press.

Edhborg, M., Friberg, M., Lundh, W., Widström, A.M. (2005). ‘‘Struggling with life’’:

Narratives from women with signs of postpartum depression, Scandinavian

Journal of Public Health, 33, 261–267.

Ege, E., Timur, S., Zincir, H., Geckil, E., Sunar- Reeder, B. (2008). Social support

and symptoms of postpartum depression among new mothers in Eastern Turkey.

Journal of Obstetric Gynaecologic Research, 34, 585–593.

Forman, D. N., Videbech, P., Hedegaard, M., Salvig, J. D., & Secher, N. J. (2000).

Postpartum depression:identification of women at risk. British Journal of

Obstetrics & Gynaecology, 107, 1210-1217.

Fowles, E. R. (1998). The relationship between maternal role attainment and

postpartum depression. Health Care for Women International, 19, 83-94.

Geddes, J.R., Furukawa, T.A., Cipriani, A., Barbui, C. (2007). Depressive disorder

needs an evidence base commensurate with its public health importance, The

Canadian Journal of Psychiatry, 52,543-544.

Glasser, S., Barell, V. Boyko, V., Ziv‌, A., Lusky, A., Shoham, A., Hart. S. (2002).

Postpartum depression in an Israeli cohort: Demographic, psychosocial and

medical risk if actors. Journal of  Psychosomatic Obstetrics & Gynecology, 21, 99-

108.

Gao, L., Chan, S., Mao, Q. (2008) Depression, perceived stress and social support

among first-time Chinese mothers and fathers in the postpartum period. Research

in Nursing & Health, 32, 50–58.

Glavin, K., Ellefsen, B., & Erdal, B. (2010c). Norwegian Public Health Nurses’

Experience in Using a Screening Protocol for Postpartum Depression. Public

Health Nursing, 27, 255-261.

Glavin, K., Smith, L., Sørum, R., & Ellefsen, B. (2010b). Redesigned community

postpartum care to prevent and treat postpartum depression in women – a one

year follow up study. Journal of Clinical Nursing, 19, 3051-62.

Goodman, Janice H. (2009). Women's Attitudes, Preferences, and Perceived

Barriers to Treatment for  Perinatal Depression. Birth. 36, 60-69.

Goodman, J. H., Santangelo, G. (2011). Group treatment for postpartum depression:

a systematic review, Archives of Women's Mental Health, 14, 93-277.

Goyal, D., Gay, C., Lee, K.A. (2010). How much does low socioeconomic status

increase the risk of prenatal and postpartum depressive symptoms in first-time

mothers? Womens Health Issues, 20, 96–104.

Goyal, D.,  Gay, C., Lee, K. (2009). Fragmented maternal sleep is more strongly

correlated with depressive symptoms than infant temperament at three months

postpartum, ARCHIVES OF WOMEN'S MENTAL HEALTH, 12, 229-237.

Gordon, TE., Cardone, IA., Kim, JJ., Gordon, SM., & Silver R.K. (2006). Universal

perinatal depression screening in an Academic Medical Center. Obstetrics &

Gynecology, 107, 342-347.

Halbreich, U., & Karkun, S. (2006). Cross-cultural and social diversity of prevalence

of postpartum depression and depressive symptoms. Journal of Affective

Disorders, 91, 97-111.

Hall, P. & Wittkowski, A. (2006). An exploration of negative thoughts as a normal

phenomenon after childbirth, Journal of midwifery & women's health, 51:5, 321-

330.

Hanington L., Ramchandani P., Stein A. ( 2010) . Parental depression and child

temperament: Assessing child to parent effects in a longitudinal population study.

Infant Behavior and Development ,33, 88–95.

Harris, B. (1994). Biological and hormonal aspects of postpartum depressed mood.

British Journal of Psychiatry, 164, 288-292.

Harris, B., Lovett, L., Smith, J., Read, G., Walker, R., Riad-Fahmy , D. (1994). “Maternity

blues and major endocrine changes: Cardiff puerperal mood and hormone study II ;308 :949-953.

Harris. B., Lovett. L., Smith, J., Read, G., Walker, R., Newcombe, R. (1996). Cardiff

puerperal mood and hormone study. 3. Postnatal depression at 5 to 6 weeks

postpartum, and its hormonal correlates across the peripartum period. Br J

Psychiatry 168:739–744.

Heh, SS., & Fu, YY. (2003). Effectiveness of informational support in reducing the

severity of postnatal depression in Taiwan. Journal of Advanced Nursing, 42, 30-

36.

Hendrick, V., Altshuler, L. L., & Suri, R. (1998). Hormonal changes in the postpartum

and implications for postpartum depression. Psychosomatics, 39, 93-101.

Horowitz, J.A., Goodman, J.H. (2005). Identifying and Treating Postpartum

Depression, Journal of Obstetric, Gynecologic, & Neonatal Nursing, 34, 264-273.

Johnstone, S. J., Boyce, P. M., Hickey, A. R., Morris-Yatees, A. D., & Harris, M. G.

(2001). Obstetric risk factors for postnatal depression in urban and rural

community samples. Australian and New Zealand Journal of Psychiatry, 35, 69-

74.

Hobfoll, S.E., Ritter, C. Lavin, J. Hulsizer, M. R., Cameron, R. P. (1995). Depression

prevalence and incidence among inner-city pregnant and postpartum women.

Journal of Consulting and Clinical Psychology, 63, 445-453.

Inandi, T., Elci, O., Ozturk, A., Egri, M., Polat, A., Sahin, T. (2002) Risk factors for

depression in postnatal first year, in eastern Turkey. International Journal of

Epidemiology, 31, 1201–1207.

Jacobson, L., Kaij, L., Nikssonm, A. (1965). Post-partum Mental Disorders in an

Unselected Sample: Frequency of Symptoms and Predisposing Factors,BRITISH

MEDICAL,  1, 1640-1643.

Josefsson, A., Angelsioo, L., Berg, G., Ekstrom, C. M., Gunnervik, C., Nordin, C. et

al. (2002). Obstetric, somatic, and demographic risk factors for postpartum

depressive symptoms. Obstetrics and Gynecology, 99, 223-228.

Kendell, R. E., Chalmers, J. C., & Platz, C. (1987). Epidemiology of puerperal

psychoses. Br.J Psychiatry,150, 662-673.

Kendall-Tacket, KA. (2005). Depression in new mothers: Causes, consequences,

and treatment alternatives, Haworth Maltreatment and Trauma Press, New York.

Kendall-Tackett, K. ( 2010) Depression in New Mothers: Causes, Consequences,

and Treatment Alternatives. Second edition, oxon: The Haworth.

Kendler, K.S., Neale, M.C., Kessler, R.C., Heath, A.C., Eaves, L.J., 1993.

Alongitudinal twin study of 1-year prevalence of major depression in women. Arch.

Gen. Psychiatry 50 (11), 843–852.

Kennedy HP, Beck CT, Driscoll JW (2002). A light in the fog: Caring for women with

postpartum depression. Journal of Midwifery & Women’s Health ,'47(5):318-30.

Knudson-Martin, C., Silverstein, R. (2009). Suffering in Silence: A Qualitative Meta-

Data-Analysis of Postpartum Depression,Journal of Marital and Family Therapy,

35, 145-158.

Kumar, R. & Robson, K. M. (1984). A prospective study of emotional disorders in

childbearing women.British Journal of Psychiatry, 144, 35-47.

Kwon, M.K., Kim, H.W., Kim, N.S., Jang, J.A. (2006). Postpartum depression and

maternal role confidence, parenting stress, and infant temperament in mothers of

young infants. Journal of Korean Academy of Child Health Nursing, 12, 314–321.

Lane, A., Keville, R., Morris, M., Kinsella, A., Turner, M., & Barry, S. (1997). Postnatal

depression and elation among mothers and their partners: Prevalence and

predictors, British Journal of Psychiatry, 171, 550-555.

Leahy-Warren, P., McCarthy, G., Corcoran, P. (2011). Postnatal depression in first-

time mothers: prevalence and relationships between functional and structural social

support at 6 and 12 weeks postpartum. Arch Psychiatr Nurs, 25, 84-174.

Llewellyn, A. M., Stowe, Z. N., & Nemeroff, C. B. (1997). Depression during

pregnancy and the puerperium. Journal of Clinical Psychiatry, 58 Suppl 15, 26-32.

Logsdon, M.C., Usui,W.(2001). Psychosocial predictors of postpartum depression in

diverse groups of women.Western journal of nursing research, 23, 74-563.

Meleges, F.T. (1968). Postpartum Psychiatric Syndromes, Psychosomatic Medicine,

1, 95-108.

Marecek Jeanne (2001). Disorderly constructs: Feminist frameworks for clinical

psychology. Handbook of the psychology of women and gender.(pp. 303-

316)Hoboken, NJ, US: John Wiley & Sons IncUnger, Rhoda K. (Ed).

Matthey, S., Phillips, J., White, T.( 2004). Routine psychosocial assessment of

women in the antenatal period: frequency of risk factors and implications for

clinical services. Arch Womens Ment Health ,7,223–9.

Mauthner, N. S. (1995). Postnatal depression: The significance of social contacts

between mothers.Women’s Studies International Forum, 18, 311-323.

Mauthner.N. S. (1998). Re-assessing the importance and role of the marital

relationship in postnatal depression: methodological and theoretical implications,

Journal of reproductive and infant pschycology, 16, 157-175.

Mauthner, N.S. ( 1999 ). :Feeling Low and Feeling Realy Bad About Feeling Low":

Women's Experiences of Motherhood and Postpartum depression. Canadian

psychology, 40:2, 143-161.

Mayberry, L. J., Horowitz, J. A., & Declercq, E. (2007). Depression symptom

prevalence and demographic risk factors among U.S. women during the first 2

years postpartum. Journal of Obstetric Gynecologic & Neonatal Nursing, 36(6),

542-549.

Mcgrath, J. M., Records, K., Rice, M. (2008). Maternal depression and infant

temperament characteristics. Infant Behavior and Development , 31, 71-80.

Miller, L. J. (2002). Postpartum depression. JAMA, 287, 762-765.

Nicolson, P.( 1998). Postpartum deoression: psychology, sceince and the transition to

motherhood. Lomdon: routledge.

Nicolson. P. (1990).Understanding postnatal depression: a mother-centred approach.

Journal of Advanced Nursing, 13, 689-695.

Nelson, J.A. O’Brien, M. (2011) Does an Unplanned Pregnancy Have Long-Term

Implications for Mother–Child Relationships? Journal of Family Issues, 1, 211-

307.

Nonacs, R. & Cohen, L. S. (1998). Postpartum mood disorders: diagnosis and

treatment guidelines. Journal of Clinical Psychiatry, 59 Suppl 2, 34-40.

Morrell, CJ., Slade, P., Warner, R., Paley, G., Dixon, S., Walters, SJ., Brugha, T.,

Barkham, M., Parry, GJ., & Nicholl, J. (2009b). Clinical effectiveness of health

visitor training in psychologically informed approaches for depression in postnatal

women: pragmatic cluster randomized trial in primary care. British Medical

Journal, 338, a3045.

Oakley, A. 1980., women Confined – Towards a Sociology of Childbirth, Martin

Robertson. Oxford.

O'Hara, M. W. (1986). Social support, life events, and depression during pregnancy

and the puerperium. Arch.Gen.Psychiatry, 43, 569-573.

O'Hara, M. W. (1994). Postpartum depression:Causes and Consequences. New

York: Springer-Verlag.

O'Hara, M.W., Schlechte, J.A., Lewis, D.A. (1991). Controlled prospective study of

postpartum mood disorders: Psychological, environment, and hormonal variables.

J Abnormal Psychol 1:63-73.

O’Hara, M.W., & Swain, A. M. (1996). Rates and risk of postpartum depression — a

meta- analysis. InternationalReview of Psychiatry, 8, 37-54.

O’Hara, M.W., Schlechte, J.A., Lewis, D.A., Varner, M.W. (1991). Controlled

prospective study of postpartum mood disorders: psychological, environmental,

and hormonal variables. Journal of Abnormal Psychology,100, 63-73.

O’Hara, M. W., Stuart, S., Gorman, L. L., & Wenzel, A. (2000). Efficacy of

interpersonal psychotherapy for postpartum depression. Archives of General

Psychiatry, 57, 1039-1045.

O’Hara, M.W., Zekoski, EM., Philipps, LH., & Wright EJ. (1990). Controlled

prospective study of postpartum mood disorders: Comparison of childbearing and

nonchildbearing women. Journal of Abnormal Psychology, 99, 1–5.

Okun, M.L., Luther, J., Prather, A.A., Perel, J.M., Wisniewski, S. Wisner, K.L. (2011).

Changes in sleep quality, but not hormones predict time to postpartum

depression recurrence, Journal of Affective Disorders ,130, 378–384.

Patel, V. Rodrigues, M., Desouza, N. (2002). Gender, poverty, and postnatal

depression: A study of mothers in Goa, India. American Journal of Psychiatry,

159, 7-43.

Posmontier, B. (2008). Sleep Quality in Women With and Without Postpartum

Depression, JOGNN, 37, 722-737.

Preston, J., Johnson, J. (2009). Clinical psychopharmacology made ridiculously

simple, 6th ed. Miami, FL: MedMster.

Robertson, E., Grace, S., Wallington, T. (2004) Antenatal risk factors for postpartum

depression: a synthesis of recent literature. Gen Hosp Psychiatry ,26, 289–95.

Robertson, E., Celasun, N., and Stewart, D.E. (2003). Risk factors for postpartum

depression. In Stewart, D.E., Robertson, E., Dennis, C.-L., Grace, S.L., &

Wallington, T. (2003). Postpartum depression: Literature review of risk factors and

interventions.

Robin, A. A. (1962). The psychological changes of normal parturition, PSYCHIATRIC

QUARTERLY, 36, 129-150.

Robinson, G. E. & Stewart, D. E. (2001). Postpartum disorders. In N.L.Stotland & D.

E. Stewart (Eds.),Psychological aspects of women's health care (2nd ed. ed., pp.

117-139). Washington, DC: AmericanPsychiatric Press,Inc.

Warner, R., Appleby, L., Whitton, A., & Faragher, B. (1996). Demographic and

obstetric risk factors for postnatal psychiatric morbidity. British Journal of

Psychiatry, 168, 607-611.

Romito, P. (1990b). Postpartum Depression and the Experience of Motherhood,Acta

obstetricia et gynecologica Scandinavica, 69, Pages 1-37.

Scrandis. D.A., (2009). Normalizing Postpartum Depressive Symptoms With Social

Support.  Scandinavian. Journal of  Public Health, Vol. 37, No. 3, 239-245.

Snoek, JE., & Engedal, K. (2000). Psykiatri. Kunnskap, forståelse, utfordringer,

Akribe, Oslo (in Norwegian).

Strauss, A., & Corbin, J. (1990). Basics of qualitative research: Grounded theory

procedures and techniques. Newbury Park, CA: Sage

Surkan. P.J., Peterson, K.E., Hughes, M.D., Gottlieb, B.R. (2006).The Role of Social

Networks and Support in Postpartum Women's Depression: A Multiethnic Urban

Sample, Maternal and child health journal,10 ,375-383.

Warner, R., Appleby, L., Whitton, A., & Faragher, B. (1996). Demographic and

obstetric risk factors for postnatal psychiatric morbidity. British Journal of

Psychiatry, 168, 607-611.

Watson, J. P., Elliott, S. A., Rugg, A. J., & Brough, D. I. (1984). Psychiatric disorder

in pregnancy and the first postnatal year. British Journal of Psychiatry, 144, 453-

462.

Wisner, K.L., Chambers, C., Sit, D.K.,( 2006). Postpartum depression: a major public

health problem. JAMA 296 (21), 2616–2618.

Wisner, K. L., Parry, B. L., & Piontek, C. M. (2002). Clinical practice. Postpartum

depression. N.Engl.J.Med., 347, 194-199.

Yonkers, K.A., Ramin, S.M., Rush, A.J., Navarrete, C.A., Carmody, T., March, D.,

Heartwell, S.F., Leveno, K.J. (2001). Onset and persistence of postpartum

depression in an inner-city maternal health clinic system. American Journal of

Psychiatry, 158,1856-1863.

Zekiye, k., Keziban, o., Emine, G. (2011). Effects of unplanned pregnancy on

maternal health in Turkey, Midwifery, 27, 2, 288-293.

 

 

נושאים קשורים :

17 תגובות ל- “דיכאון אחרי לידה: "הבעיה שיש לה שם"”

  1. סיון קונוולינה הגיב:

    מדהימה שכמוך! בהחלט מקווה למצוא זמן להתפנות לזה בקרוב, כל כך מעניין! תודה!

  2. שירה דרוקר הגיב:

    קראתי וכל הכבוד. נראה לי שעשית עבודה מצויית בהעברת המסר, עכשיו רק נותר לקוות שהוא יגיע לאזניים הנכונות. ומזל טוב ענקי על הגעתך לקו הסיום, אלופה!

  3. אמא בוורוד... הגיב:

    וואו נשמע מעניין… ברגע שהילדים ילכו לישון או יסיימו את חופשת הקיץ אשב אקרא … קראתי ברפרוף וזה סוחף ומעניין!
    מקווה להתפנות בקרוב!

  4. לימור יקרה, עבודתך מרתקת ועושה סדר בשיח המבולבל על דיכאון לאחר לידה. את מעלה שאלות מצויינות ואקרא כמובן יותר בעיון אחכ.
    חנה

  5. שירה הגיב:

    קראתי בעניין רב, כתוב מעולה

  6. ד.ד. הגיב:

    היי יקרה, עבודה מעניינת מאד, ונושא כל כך חשוב. מזדהה עם הרבה מהכתוב.

  7. דליה גולדשטיין הגיב:

    שלום לקוראות,

    שמי דליה ואני סטודנטית לביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה.
    במסגרת עבודה סמינריונית על דכאון לאחר לידה והעברה בין דורית הייתי מעוניינת לראיין נשים שאובחנו עם דיכאון לאחר לידה.
    הממצאים יוגשו בעילום שם תוך שמירה על פרטיות ואנונימיות המרואיינות.

  8. אוסי הגיב:

    לימור יקירתי,

    את מדהימה זה ידוע!! ועשית כאן עבודה עבור נשים לשנים הבאות.
    אקרא שוב ובשקט בהמשך.
    כל הכבוד.

  9. תמר ארז הגיב:

    לימור יקרה,
    תודה על ההפנייה לאתר. מאוד התרגשתי ללמוד על האפשרות החשובה שהוא מספק לנשים "לדבר אימהות" , וכן נהניתי מקריאת מאמר טוב וחשוב זה.
    תמר ארז

  10. רחל סטולרו-חיים הגיב:

    מדהים! עבודה מעולה וחשובה. תודה שכתבת במילים את מה שהרגשתי ולא הצלחתי לנסח בעצמי.

Trackbacks/Pingbacks

  1. כותרות לרגע « האחות הגדולה - 13/07/2012

    […] "הבעיה שיש לה שם" – הצגת הדיכאון שלאחר הלידה בספרי… (לימור לוי אוסמי, נשים מדברות אמהות) […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידה נשית – איך זה ללדת בלי בן זוג ? מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

12 בינואר 20114 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, סיפורי לידה

הגענו לבית החולים בשעה 10:00 לערך ומיון יולדות היה עמוס לעייפה. לקח זמן עד שקיבלו אותי ובדיקת המוניטור הראתה שיש צירים לא סדירים. כלומר אני נשארת ולא עוברת למחלקת היי-ריסק.

כאשר סיימתי את כל הבדיקות במיון, העומס עבר לחדרי לידה והייתי צריכה לחכות להיכנס לחדר לידה.

השעה כבר הייתה 12:00. "לכי קצת" ייעצה האחות "זה יזרז את הלידה".

איזו מין ילדה את היית ?

מאת : אמא אחת

17 במאי 20122 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בערך שבועיים אחרי שבני נולד, פגשתי בה. בילדה הפנימית שבי, שהביטה בסיטואציה החדשה בפליאה מהולה בכעס.

האמת, נפגשנו כבר בהריון, בעוד הילדה הפנימית דרשה מקום לעצמה וחששה מה יקרה כשהתינוק יוולד ולמה בכלל הוא צריך להיוולד והאם הוא יתפוס את מקומה.

אני זוכרת את עצמי מנסה פשוט להקשיב לה, להבין מה מציק לה ולהסביר שהיא תמיד תהיה איתי, גם כשהתינוק יוולד. שהוא לא יחליף אותה כמו שהיא מפחדת.

מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי: אני בדיכאון אחרי לידה

מאת : אמא שמרגישה בדיכאון אחרי לידה

5 בדצמבר 201210 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

בכל בבוקר אני מתעוררת עם קצת כח ושואלת את עצמי האם כוחי יספיק לי היום?

האם יספיק לטפל בה? להאכיל, לחתל, לחייך, להרגיע, להתייחס אל ביתי? האם יהייה לי את הכח להעניק לה את היחס אשר היא ראויה לו היום?

האם יספיק כוחי לטפל בעצמי? לאכול, לדבר לעצמי, לחזק את עצמי, לדרבן, לשכנע את עצמי במילות עידוד לטפח תקוות ושאיפות להאמין קצת שעוד מעט זה יעבור, יגמר, ישתנה?

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם