הבן שלי מאושפז

מאת :

26 באוגוסט 2012 | 12 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

הבן שלי מאושפז. ילדתי אותו לפני שלושה ימים. הוא החליק מתוכי ללא כאב, כמעט ללא מאמץ ועכשיו הוא רחוק ממני. אני בבית והוא שם.

אני הולכת לישון היום לראשונה בבית שלי, עם האיש שלי, עם הבן הגדול יותר שלי והוא שם. אני כמעט לא זוכרת את פניו למרות שהייתי אתו כל יום מאז שילדתי אותו ואני מתגעגעת, מרגישה אשמה שאני לא שם כל הזמן לידו. הוא נמצא בבליל הקולות האיומים של הפגייה והצפצופים הבלתי נגמרים.

הוא לא פג. דווקא נולד במשקל יפה של 3.412 אבל הוא צריך לעבור ניתוח. הריאות שלו לא יכלו לגדול כיוון שהקיבה שלו עלתה לבית החזה דרך חור בסרעפת ודחקה את הכול ימינה. ידענו על זה משלב מוקדם והחלטנו בכל זאת להביא אותו לאוויר העולם ולתת לו סיכוי לחיים טובים יותר לאחר הניתוח. האם החלטנו נכונה? אני לא חזקה כמו שחשבתי והמצב ההורמונאלי לא ממש עוזר. קשה לי לראות אותו ככה, קשה לי שאף פעם עדיין לא החזקתי אותו, שאף אחד עדיין לא חיבק אותו והוא לבד שם. מקבל את הטיפול הכי טוב שיש אבל לבד.

יש רגעים שאני בכלל לא זוכרת שילדתי אותו, שלא נקשרתי אליו, שזה לא שלי אלא סיפור של מישהי אחרת. אבל הוא היה בתוכי – את זה אני יודעת, את זה אני זוכרת. בתוך כל בליל התחושות הללו אני נעה – בין כאב לאשמה לגעגוע לתקווה אהבה חמלה והכחשה.

הוא עובר ניתוח מחר בבוקר, איתן שלי, ואני מקווה שיחזיק מעמד, שיחלים, שאהיה חזקה, שבעלי יהיה חזק וידע לבקש את התמיכה לי ולא רק להיות העוגן שלי כי גם לו קשה.

 

עוד שיתופים של אפרת:

ילד שלי, בוא אליי הביתה / אפרת

המצב שלו עדיין קשה מאוד / אפרת

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

12 תגובות ל- “הבן שלי מאושפז”

  1. איריס כהן הגיב:

    מתפללת לרפואתו תיהיו חזקים

  2. מצטרפת לתפילות.
    אני בעצמי ילדתי לפני שבוע וחצי ויכולה מאוד להתחבר לתחושה שלך על זה שאת רחוקה ממנו ברגעים הללו, עדיין לא מרגישה שנקשרת.
    מתי הניתוח צפוי להיות ?

    מחזיקה אצבעות שיעבור מהבר ובבריאות שלמה, שתחזרו הביתה ויהיה לך את כל הזמן שבעולם לחבק, לנשק, ללטף ולהיקשר אליו כמו שהיית רוצה.
    חיבוק גדול
    לימור

  3. ענבר הגיב:

    אפרת יקרה!
    מקווה שהניתוח עבר בשלום, מאחלת לאיתן החלמה מהירה וטובה ומלאה! שיזכה לחיים ארוכים מאושרים ובריאים בע"ה לעשרות שנים מאושרות עם הוריו ואחיו האוהבים!
    שולחת לך חיבוק ענק לתמיכה וחיזוק!
    ולא פחות חשוב- מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    שתגדלי אותו בנחת ובשלווה ובבריאות!!
    ענבר בן הרוש.

  4. אמא ברשת הגיב:

    שולחת לך חיבוק חזק ומחזיקה אצבעות.
    הקשר שלך איתו הוא חזק – גם אם בבליל ההורמונים/דאגה/פחד זה מרגיש לרגעים לא אמיתי.
    תזכרי שאת עושה הכי טוב שאת יכולה בשבילו!!
    מאחלת לך שהכל יעבור בשלום ובקרוב תוכלי לחבק אותו.
    עדי.

  5. רותי דייויס הגיב:

    לבי איתך. מברכת אותך מרחוק בכוחות להתמודד. לזכור שבכל רגע את עושה הכי טוב שאת יכולה בשבילו. דברי אתו בלבך היי איתו ברוחך הוא ירגיש הוא לא יהיה לבד. ואל תשכחי את האח הגדול זה בסדר לאהוב אותו ולהיות אתו בלי להרגיש אשמה. תמצאי מישהו שאת יכולה לבכות אצלו ולהניח את הראש על כתפו זה חשוב לבריאות הנפשית שלך כדי שתוכלי להמשיך לתפקד. חיבוק

  6. מיכי הגיב:

    אפרת יקרה
    מקווה שהניתוח עבר בהצלחה
    מחבקת אותך בלב, למרות שאיננו מכירות
    מאחלת לך שיהיה רק טוב ושתעברו במהרה את התקופה הקשה
    מיכי

  7. מאיה נותקין הגיב:

    מחזיקה אצבעות ומאחלת בריאות שלמה והחלמה מהירה. מאיה

  8. יפעת הגיב:

    בריאות. אהבה. כח. עמידות. לשנן כשהכל נהיה מוטרף מכדי לשאת. לשנן תוך כדי דמעות וצעקות לשנן שאי אפשר לישון. לשנן בתוך כל המקומות שקשה בהם.

    בריאות. אהבה. כח. עמידות. יש לך כח עצום. תדמייני את הכי הכי הכי הכי טוב שאת יכולה ובכח תעיפי ( רק לעכשיו) עם השינון את התדר הרע.

    בריאות. אהבה. כח. עמידות.

  9. רינה רונן הגיב:

    שולחת ריפוי מלא ואהבה ללא תנאי לאיתן הקטן וחיבוק וכח לך ולמשפחתך.
    את אמיצה יקירה ואת עושה את ה100 אחוז שלך מבלי להתפרק
    מחבקת אותך

  10. אפרת חיים הגיב:

    תודה לכולכן על כל המילים הטובות.
    איתן עבר את הניתוח בשלום. יש לו עוד דרך ארוכה (להתחיל לנשום לבד בריאות הזעירות שיש לו, להתעורר, להתחיל לאכול ולבוא אלינו הביתה.
    אני כל כך מקווה שעשינו את ההחלטה הטובה בשבילו ושנהיה חזקים בשבילו.

    • איזה בשורות טובות !
      מחזיקה אצבעות חזק להחלמה טובה, בריאה ומהירה

    • מיכל ארד הגיב:

      אפרת אישה יקרה!
      תודה על השיתוף,
      שולחת לך ולאיתן המתוק רפואה שלמה,
      שיחזור הבייתה במהרה ותוכלו להתאחד יחד כמשפחה,

      בהמון אהבה
      מיכל

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידת בית: אם משהו משתבש בלידה, אין את מי לתבוע

מאת : שירה דרוקר

31 במרץ 20118 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אבל הפגיעה החמורה יותר היא באוטונומיה של הנשים היולדות. כי אנחנו לא באמת יכולות לבחור בחירה חופשית מבין כל מאפשרויות החוקיות העומדות בפנינו (חברה דמוקרטית, זוכרים?). אנחנו נאלצות לבחור באפשרויות אחרות, פחות מועדפות עבורנו, כי אין לנו כסף, או כי אין למיילדת ביטוח, או כי זה סתם יותר מאתגר מבחינה פרוצדוראלית…

אז בוחרים ללדת בבית חולים, כי אין באמת אופציה אחרת שנראית הגיונית, בכפוף לכל ההפרעות. אבל אני רוצה לחזק ולעודד נשים ששוקלות ללדת בבית, לא להיכנע. ללכת עד הסוף עם הבחירה האמיתי והטבעית שבחרתם מהלב, מהגוף, מהטבע…

ללדת זה כואב. מאוד כואב

מאת : שירה דרוקר

14 במאי 201116 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

חמישה ימים עברו מאז שנולדה הילה. ימים מבלבלים, ימים של הסתגלות, ימים שבהם נתתי לחוויה לשקוע, לחלחל, ורק עכשיו אני מוכנה לבטא את מה שעברתי. עברנו. אני מאוד רוצה לספר את הסיפור כמה שיותר קרוב למועד הלידה, כי יש המון דברים שאני מרגישה עכשיו שאולי יהפכו מטושטשים בהמשך, וחשוב לי לבטא גם אותם.

שם הציור: "אמא"

מאת : אמא אנונימית

31 במאי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

ציור שציירתי עוד לפני שהייתי אמא בעצמי.

תמיד מצאתי בי כמיהה לחזור למקום המוגן הזה – הרחם. האמת, שמאז שאני אמא, אני כבר לא מרגישה ככה! יש לי את הרחם המשפחתי שלנו וטוב לי בו.