"הישרדות- הריאליטי שלי"

מאת : נורית טל טנא

30 באוגוסט 2012 | 16 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

עליתי על רכבת ההרים.  אני ב"הישרדות" בערוץ הפרטי שלי בין אוהביי, וכמו חצי מהמדינה אני מחכה לתאריך המיוחל ה29 לאוגוסט!!! אז יוכרז הזוכה המהולל, השורד, ולמעשה השורדת זו תהיה אני!!!  בלי תחמונים, בלי בריתות,  ובלי אסטרטגיות. זכיתי להגיע לפיינל!!!

עליתי על רכבת ההריון הזו  לפני תשעה חודשים. אוטוסטרדה של נסיעה רצופה בלי תחנות ביניים,  one way ticket של חגיגת הורמונים, בחילות, עליות וירידות, מיחושים וריגושים כאלו ואחרים, בדיקות, דקירות, העמסות סוכר וכל מיני שונות ומשונות, טרנספורמציה הנמשכת תשעה חודשים ויותר…כשהפרס הסופי להישרדות הזו היא התינוק שלי, שזה הרבה יותר ממיליון שקל. אך גם שמקבלים בוכטה של כסף, הרי שמגיעים עוד עניינים שאין לצפות להם.

שאני כותבת את זה בצורה פשטנית זה עשוי להישמע כמו צרות של עשירים או של נוברישים שאין להם מושג ירוק מה הם אמורים לעשות עם ההון שנפל בחלקם, אבל זו המציאות. לעיתים התינוק לו פיללנו מביא איתו הרבה יותר משניתן לצפות.

מסע ההישרדות שלי מתרחש ברכבת שועטת, ברכבת הזו אין עצירה ואין כרטיסן שמברר מולך אם את רוצה לרדת ולנוח קצת על איזה ספסל של תחנה ולאסוף כוחות להמשך הדרך, זו רכבת מבורכת שמביאה איתה חיים, זו רכבת שאת ברת מזל שהתאפשר לך לעלות עליה, רכבת שלא כל אחת מצליחה להשיג כרטיס נסיעה ואת זאת את חייבת לזכור, זו רכבת הבריאה וברגע שעלית עליה או אז מצופה שתתרווחי לך על כיסא הנסיעה עם שדייך העצומים וכרסך התופחת ותאמרי : "אני נראית נהדר ומרגישה נפלא, אני אמא אדמה ובו בזמן מרגישה סקסית, שלווה ורגועה,  ומעל הכל מוכנה לתחנה האחרונה, זו שבה הדלת נפתחת והמטריה היישר בתוך ה…תחת! "

ולאחריה גל של הורמונים, תפרים טחורים ומצבי צבירה חדשים יקיפו אותך,  ומיד תתאהבי בנסיך או בנסיכה, כי כך מצופה וכתוב בספרים, ופניך הרעננות לאחר נסיעה של תשעה חודשים ופתיחת המטריה, יאירו בהתעלות  ושמחה אדירה וחיבור ישיר ומניק בינך ובין העולל הצווח.

בעקבות דיכאון אחרי לידה שחוויתי, לאחר הלידה הראשונה, ובעקבות התערוכה שאצרתי" אי-מהות " שעסקה בנושא, נדרש ממני אומץ כביר שוב לעלות על הרכבת הזו. הפעם מתוך ידיעה, פיקחון, ניסיון.  אומרים שכל נסיעה ברכבת היא קצת שונה וקצת אחרת, הנוף לא תמיד אותו נוף וכך גם הרוח לא צפויה .

כעת אני בחודש התשיעי בשבוע 39. המתח בעיצומו. רוב  הנסיעה כבר מאחורי…אבל אני דרוכה מתמיד מכינה עצמי כמו הכנת חדר לחמ"ל, לתחנה האחרונה ולזו שאחריה, בתקווה לחוויה מתקנת. הפעם אני רוצה להיערך כך שבין הפכפכותה של הנסיעה, בין גבעות והרים של אושר ובלבול, אכין את עצמי .אז איך מכינים? יש לכן רעיונות?

תמיכה רגשית משפחתית, חברתית לא תמיד בנמצא. אז כמו שקונים שמלה או כל דבר אחר אני מתכונת להשכיר שירותי של דולה וכן סיוע ראשוני, אשמח אם תשתפו גם אתם ברעיונות והמלצות.  איך מכינים את עצמך לתחנת הלידה האחרונה, כזו שתביא עמה שמחה ושלוה לקראת המהפך החדש, לקראת קבלת המיליון, בתקוה שתצביעו בשבילי.

 

נורית טל-טנא,אוצרת אמנות , אצרה את התערוכה "אי-מהות" – אודות דכאון אחרי לידה ולינק לאתר , שיפתח במידע אודות התערוכה הזו, הנה כאן :

http://nurit-tal-tenne.wix.com/official-website#!page-4

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

16 תגובות ל- “"הישרדות- הריאליטי שלי"”

  1. יקרה, העצה הכי גדולה שאני יכולה לתת לך הוא- תאמיני בעצמך ובכוחות שיש לך להתמודד. לא אומרת להתמודד לבד חלילה, אלא לבקש את הסיוע הנדרש לך לפי הצרכים המשתנים.
    משתמשת במה שכתבת: "ברכבת הזו אין עצירה ואין כרטיסן שמברר מולך אם את רוצה לרדת ולנוח קצת על איזה ספסל של תחנה ולאסוף כוחות להמשך הדרך"
    באמת, כל כך חשובות העצירות האלה, בתוך התנועה המהירה. עצירה יכולה להתרחש גם בדקות או שעות. אחרי לידה, נסי לחשוב מהי עצירה בשבילך ואיך אפשר לסייע לך ליצור אותה.
    רוצה גם להזכיר לך את מה ששלחת לפרוייקט של האתר (שטרם פורסם)- לדאוג שתהא שם מישהי שתתפוס אותך.
    גם מזכירה שאם מתחילות מחשבות פסימיות, חרדות ודיכאון- קודם כל ללכת לישון. הרבה מכל אלה מגיע מהעייפות הזאת
    נשיקות

    • נורית טל-טנא הגיב:

      הי לימור
      אכן עצה מבורכת ונכונה, הכנתי לעצמי תמיכה שזה אומר דולה ומישהישתבוא לאחר לידה.
      ובינתיים עשיתי במהלך היום הזה כמה עצירות שכללו שחיה בבריכה…היום עובר וכנראה שאני נכנסת לחודש העשירי.

  2. אסתר הגיב:

    היי,

    קראתי את הפוסט ונכנסתי לאתר התערוכות שלך.
    ומשם – לראיונות שלך בתערוכת אי-מהות.

    ריגשת אותי!

    ואני בטוחה שבעצמות הגדולות שלך, ובהכנה שלך, יקל עליך הפעם לעבור את זה,

    רק תזכרי,
    שטיפונת דכדוך שתהיה,
    זה לא אותו דכאון,

    תרגישי רק טוב,
    ומלא הצלחה.

  3. אביגיל הגיב:

    וואו, כמה מרגש להיות בתחנה האחרונה! הציפייה וההתרגשות בשיאם ואיתם כמובן כל הפחדים צפים להם וחוסר הוודאות ומה יהיה?
    אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת, אני אחרי לידה אחת. אחריה חוויתי תנודות הורמונליות, לא חמורות מידי אבל באותו הרגע הן היו כסוף העולם. הכל התבלבל, העצב והשמחה, ההתאהבות והעייפות, הכאב וההורמונים…
    עזרו לי אנשים ועזר לי הזמן, אבל לא חייבים לבד. עזר לי מאד גם להכין את הגוף שלי לפני ולעזור לו אחרי עם דיקור סיני (רפואה סינית קלאסית), כמו כן פורמולת צמחים מותאמת אישית לתקופה הלא פשוטה שמגיעה אחרי לידה, להתחזקות ותמיכה מעבר לבן זוג, אחיות, אמהות, שכנות ושאר אוהבים…
    אשמח לתת לך המלצה בפרטי אם תרצי, תשאירי מייל ואחזור אלייך 🙂
    בהצלחה במסע!

  4. גילי רוזנר עבדיצדק הגיב:

    נורית יקירתי כאמא לתאומים בני 10 חודשים גיליתי על בשרי שכדאי להשקיע את הכסף בעזרה. אפילו אם מישהי מחליפה אותך לשלוש שעות פעם בשבוע ובזמן הזה את יכולה לבחור מה שבא לך לעשות ובעיקר לעשות קצת הפסקה בראש ואת יודעת שתחזרי הילדים מסודרים הכביסה מקופלת והכלים נקיים זה פשוט עושה פלאים להרגשה.
    לילדים עד היום קיבלתי בגדים וצעצועים יד שניה מבני משפחה וחברים ואת הכסף השקעתי בתשלום למטפלת ובייביסיטר שעזרו לי המון.

    • נורית טל-טנא הגיב:

      הי גילי. עצות חשובות ביותר, עזרה בכסף. אין מה לעשות למי שיאנו מבורך בעזרה משפחתית.זה כנראה הזמן לפתוח את הארנק ואת המשכנתא…

  5. אירה גנאור הגיב:

    תלתולה,
    את הקול שלי קיבלת.
    אין לי הרבה להוסיף מעבר למה שכתבת. את כל כך יודעת ומוכנה. את מתכוננת לגרוע ומקווה לטוב.
    כפי שסיפרתי לך בזמנו, אני "ריפדתי" עצמי במערך תמיכה, בחלקו של משפחה וחברות, והשלמתי בשרותים נרכשים בתשלום, כדי ליצור את המצב הטוב ביותר שיכולתי להרשות לעצמי, להמשיך ולתפקד במשימה הלא פשוטה הזו של האמהות.
    את הדכאון אחרי לידה כבר פגשת, ואם תפגשי אותו שוב (ואני מאחלת לך שלא) תוכלי להסתכל לו בעיניים ולדעת שהוא זמני וחולף.
    אולי הציפייה לשלווה ואושר אחרי הלידה זו אגדה אורבנית, שסיפרו לנו כדי שנקיים מצוות פרו ורבו. אולי אפשר להסתפק ברגעים, בתוך כל "המהומה" הזאת של אחרי הלידה, בהם את מסתכלת על התינוק שלך ואומרת "זה שווה".
    את כבר יודעת שהכוחות חוזרים בקצב שלהם, ובינתיים תנוחי תנוחי תנוחי בכל רגע פנוי, ואל תהססי לבקש ולקחת עזרה.
    שיהיה לך בהצלחה בתחנה הקרובה ובכל התחנות הבאות, ורק בשורות טובות.
    שלך,
    אירה

  6. קודם כל מגיע לך כל הכבוד שהסכמת לעלות על הרכבת הזו שוב. האומץ הזה אינו מובן מאליו.

    בנוסף, עושה רושם שחלק חשוב בהתמודדות הינו שכעת את מגיעה לחוויה הזו בעיניים מפוקחות, כי לעיתים דכאון נובע מהתנפצות החלום, ההבדל התהומי בין הפנטזיה למציאות.

    מעבר לכך, מומלץ לפגוש כל רגש ורגש שעולה בתוכך, מתוך קבלה מוחלטת של אותו הרגש וסקרנות להפתח אליו, להכיל אותו, להרגיש אותו, לחוות אותו דרך החושים והגוף. כשיש קבלה ופתיחות לכל מנעד הרגשות, ההתמודדות עם סערת הרגשות הרבה יותר קלה ומביאה לשקט.
    המאמר "עולם הרגש" בקישור הבא, מדבר על איך לעשות זאת בפועל.
    http://www.simply-yoga.co.il/world-of-emotions/

    המאמר "יוגה ומדיטציה לטיפול בדכאון" בקישור הבא מגדיר מהו דכאון, מפרט מה הסמפטומים לאבחון דכאון קליני, מעלה את הבעייתיות של תרופות נגד דכאון ומציג כלים מעולם היוגה והמדיטציה שעוזרים במניעה וטיפול בדכאון.
    http://www.simply-yoga.co.il/yoga-for-depression/

    בהצלחה!

  7. אוסי הגיב:

    יקירתי,

    אני חושבת שבקוראי את מילותיך כאן את אולי כבר אחרי???
    מה אספר לך שאינך יודעת, כן יהיה לא קל, אבל האור הוא מאיר תמיד תמיד גם כשנדמה שהכי חשוך.
    יצרת לך כבר תמיכה ראשונית חשובה מאוד. ותראי בהמשך מה שצריך.
    אולי משהו קטן וזה מישהו שידאג שיהיה אוכל בבית. אחרת תמצאי עצמך רעבה ואוכלת במבה…

    נשיקות ובהצלחה.
    אוסי

    • נורית טל-טנא הגיב:

      אוסי יקרה, איזה כיף לשמוע ממך. תודה על העידוד, יודעת שאת מבינה היטב מה שעובר עלי, את עברת בהצלחה רבה גם כברת דרך לא פשוטה…בינתיים אני עוד כאן כדברי השיר "וקורה שהדרך מתמשכת יש ללכת ללכת..שום דבר לא ידוע …" אני באיחור בסוף שבוע 40. מגיבה כאן , עצבנית וזוללת במבה. אכן הזכרת לי שחשוב שיהיה אוכל בבית ומשהו יותר מזין מבמבה…בהחלט חשוב לאחר לידה וגם לפניה…נשיקות. אולי הלילה תסתיים הנסיעה הזו…אולי מחר.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

משהו בבטן אמר לי שזה לא זה

מאת : אוסי הורביץ

9 בפברואר 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

ואכן מצאתי. גיליתי שיש טיפול בשיטת הפלדנקרייז בו התינוק אינו בוכה והשיפור מהיר ביותר. הגעתי לאישה מדהימה (שרי בומפלד) שהחלה לטפל באופיר וכבר אחרי טיפול ראשון אפשר היה לראות את התיישרות עמוד השידרה של אופיר. לא אפרט כל שלב ושלב, אך מהר מאוד אוצרי קיבלה מחדש את היכולת שלה לזוז חופשי ויכלה להתפתח ולהשיג את כל מה שעיכב אותה עד כה (כמו התהפכות מהבטן לגב ולהפך וכדומה).

אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי, אני רוצה לידה נרתיקית

מאת : נורית מלאכי

7 ביוני 2011תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

בחודש שביעי התחלתי להבין שהלידה, המילה הזו, שעד עכשיו רק ריחפה באוויר, כבר די קרובה ואמיתית, ואם אני רוצה שתהיה כמו שאני רוצה, הגיע הזמן להתכונן. אז כתבתי מכתב לעצמי ולגל הדולה המקסימה שלי, בו סיפרתי על פחדיי, ועל הרצון שלי להתגבר עליהם.

התחלתי גם לקרוא המון בפורומים, יותר מכרגיל, והגעתי למסקנה שאני לא רוצה בית חולים, בכלל לא רוצה. מכיוון שהיה לי ברור שאף מיילדת לא תיקח VBAC2 (לידה וואגינלית אחרי 2 ניתוחים קיסריים) בלידת בית, חשבתי על לידה ללא עזרה, רק אני, אבא, וגל אם תהיה מוכנה.

אין לב אחד בישראל שלא מתכווץ עכשיו

מאת : אורית פינגלה

5 בדצמבר 20100 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

אוףףףףףף !!!!!!! סוף סוף אפשר לנשום קצת לרווחה, למרות שכלום לא ינחם את המשפחות שאיבדו את יקיריהם וכלום לא יעזור, כעת לפחות, למשפחות שפוקדות את אהוביהם בבתי החולים. כלום לא ינחם את אלו שאיבדו את כל רכושם בלהבות האכזריות… התחושות מאוד מאוד קשות ומכבידות על הנשימה הסדירה ובזמנים כאלו, אין לב אחד בישראל שלא מתכווץ. […]