"הישרדות- הריאליטי שלי"

מאת :

30 באוגוסט 2012 | 16 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

עליתי על רכבת ההרים.  אני ב"הישרדות" בערוץ הפרטי שלי בין אוהביי, וכמו חצי מהמדינה אני מחכה לתאריך המיוחל ה29 לאוגוסט!!! אז יוכרז הזוכה המהולל, השורד, ולמעשה השורדת זו תהיה אני!!!  בלי תחמונים, בלי בריתות,  ובלי אסטרטגיות. זכיתי להגיע לפיינל!!!

עליתי על רכבת ההריון הזו  לפני תשעה חודשים. אוטוסטרדה של נסיעה רצופה בלי תחנות ביניים,  one way ticket של חגיגת הורמונים, בחילות, עליות וירידות, מיחושים וריגושים כאלו ואחרים, בדיקות, דקירות, העמסות סוכר וכל מיני שונות ומשונות, טרנספורמציה הנמשכת תשעה חודשים ויותר…כשהפרס הסופי להישרדות הזו היא התינוק שלי, שזה הרבה יותר ממיליון שקל. אך גם שמקבלים בוכטה של כסף, הרי שמגיעים עוד עניינים שאין לצפות להם.

שאני כותבת את זה בצורה פשטנית זה עשוי להישמע כמו צרות של עשירים או של נוברישים שאין להם מושג ירוק מה הם אמורים לעשות עם ההון שנפל בחלקם, אבל זו המציאות. לעיתים התינוק לו פיללנו מביא איתו הרבה יותר משניתן לצפות.

מסע ההישרדות שלי מתרחש ברכבת שועטת, ברכבת הזו אין עצירה ואין כרטיסן שמברר מולך אם את רוצה לרדת ולנוח קצת על איזה ספסל של תחנה ולאסוף כוחות להמשך הדרך, זו רכבת מבורכת שמביאה איתה חיים, זו רכבת שאת ברת מזל שהתאפשר לך לעלות עליה, רכבת שלא כל אחת מצליחה להשיג כרטיס נסיעה ואת זאת את חייבת לזכור, זו רכבת הבריאה וברגע שעלית עליה או אז מצופה שתתרווחי לך על כיסא הנסיעה עם שדייך העצומים וכרסך התופחת ותאמרי : "אני נראית נהדר ומרגישה נפלא, אני אמא אדמה ובו בזמן מרגישה סקסית, שלווה ורגועה,  ומעל הכל מוכנה לתחנה האחרונה, זו שבה הדלת נפתחת והמטריה היישר בתוך ה…תחת! "

ולאחריה גל של הורמונים, תפרים טחורים ומצבי צבירה חדשים יקיפו אותך,  ומיד תתאהבי בנסיך או בנסיכה, כי כך מצופה וכתוב בספרים, ופניך הרעננות לאחר נסיעה של תשעה חודשים ופתיחת המטריה, יאירו בהתעלות  ושמחה אדירה וחיבור ישיר ומניק בינך ובין העולל הצווח.

בעקבות דיכאון אחרי לידה שחוויתי, לאחר הלידה הראשונה, ובעקבות התערוכה שאצרתי" אי-מהות " שעסקה בנושא, נדרש ממני אומץ כביר שוב לעלות על הרכבת הזו. הפעם מתוך ידיעה, פיקחון, ניסיון.  אומרים שכל נסיעה ברכבת היא קצת שונה וקצת אחרת, הנוף לא תמיד אותו נוף וכך גם הרוח לא צפויה .

כעת אני בחודש התשיעי בשבוע 39. המתח בעיצומו. רוב  הנסיעה כבר מאחורי…אבל אני דרוכה מתמיד מכינה עצמי כמו הכנת חדר לחמ"ל, לתחנה האחרונה ולזו שאחריה, בתקווה לחוויה מתקנת. הפעם אני רוצה להיערך כך שבין הפכפכותה של הנסיעה, בין גבעות והרים של אושר ובלבול, אכין את עצמי .אז איך מכינים? יש לכן רעיונות?

תמיכה רגשית משפחתית, חברתית לא תמיד בנמצא. אז כמו שקונים שמלה או כל דבר אחר אני מתכונת להשכיר שירותי של דולה וכן סיוע ראשוני, אשמח אם תשתפו גם אתם ברעיונות והמלצות.  איך מכינים את עצמך לתחנת הלידה האחרונה, כזו שתביא עמה שמחה ושלוה לקראת המהפך החדש, לקראת קבלת המיליון, בתקוה שתצביעו בשבילי.

 

נורית טל-טנא,אוצרת אמנות , אצרה את התערוכה "אי-מהות" – אודות דכאון אחרי לידה ולינק לאתר , שיפתח במידע אודות התערוכה הזו, הנה כאן :

http://nurit-tal-tenne.wix.com/official-website#!page-4

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

16 תגובות ל- “"הישרדות- הריאליטי שלי"”

  1. יקרה, העצה הכי גדולה שאני יכולה לתת לך הוא- תאמיני בעצמך ובכוחות שיש לך להתמודד. לא אומרת להתמודד לבד חלילה, אלא לבקש את הסיוע הנדרש לך לפי הצרכים המשתנים.
    משתמשת במה שכתבת: "ברכבת הזו אין עצירה ואין כרטיסן שמברר מולך אם את רוצה לרדת ולנוח קצת על איזה ספסל של תחנה ולאסוף כוחות להמשך הדרך"
    באמת, כל כך חשובות העצירות האלה, בתוך התנועה המהירה. עצירה יכולה להתרחש גם בדקות או שעות. אחרי לידה, נסי לחשוב מהי עצירה בשבילך ואיך אפשר לסייע לך ליצור אותה.
    רוצה גם להזכיר לך את מה ששלחת לפרוייקט של האתר (שטרם פורסם)- לדאוג שתהא שם מישהי שתתפוס אותך.
    גם מזכירה שאם מתחילות מחשבות פסימיות, חרדות ודיכאון- קודם כל ללכת לישון. הרבה מכל אלה מגיע מהעייפות הזאת
    נשיקות

    • נורית טל-טנא הגיב:

      הי לימור
      אכן עצה מבורכת ונכונה, הכנתי לעצמי תמיכה שזה אומר דולה ומישהישתבוא לאחר לידה.
      ובינתיים עשיתי במהלך היום הזה כמה עצירות שכללו שחיה בבריכה…היום עובר וכנראה שאני נכנסת לחודש העשירי.

  2. אסתר הגיב:

    היי,

    קראתי את הפוסט ונכנסתי לאתר התערוכות שלך.
    ומשם – לראיונות שלך בתערוכת אי-מהות.

    ריגשת אותי!

    ואני בטוחה שבעצמות הגדולות שלך, ובהכנה שלך, יקל עליך הפעם לעבור את זה,

    רק תזכרי,
    שטיפונת דכדוך שתהיה,
    זה לא אותו דכאון,

    תרגישי רק טוב,
    ומלא הצלחה.

  3. אביגיל הגיב:

    וואו, כמה מרגש להיות בתחנה האחרונה! הציפייה וההתרגשות בשיאם ואיתם כמובן כל הפחדים צפים להם וחוסר הוודאות ומה יהיה?
    אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת, אני אחרי לידה אחת. אחריה חוויתי תנודות הורמונליות, לא חמורות מידי אבל באותו הרגע הן היו כסוף העולם. הכל התבלבל, העצב והשמחה, ההתאהבות והעייפות, הכאב וההורמונים…
    עזרו לי אנשים ועזר לי הזמן, אבל לא חייבים לבד. עזר לי מאד גם להכין את הגוף שלי לפני ולעזור לו אחרי עם דיקור סיני (רפואה סינית קלאסית), כמו כן פורמולת צמחים מותאמת אישית לתקופה הלא פשוטה שמגיעה אחרי לידה, להתחזקות ותמיכה מעבר לבן זוג, אחיות, אמהות, שכנות ושאר אוהבים…
    אשמח לתת לך המלצה בפרטי אם תרצי, תשאירי מייל ואחזור אלייך 🙂
    בהצלחה במסע!

  4. גילי רוזנר עבדיצדק הגיב:

    נורית יקירתי כאמא לתאומים בני 10 חודשים גיליתי על בשרי שכדאי להשקיע את הכסף בעזרה. אפילו אם מישהי מחליפה אותך לשלוש שעות פעם בשבוע ובזמן הזה את יכולה לבחור מה שבא לך לעשות ובעיקר לעשות קצת הפסקה בראש ואת יודעת שתחזרי הילדים מסודרים הכביסה מקופלת והכלים נקיים זה פשוט עושה פלאים להרגשה.
    לילדים עד היום קיבלתי בגדים וצעצועים יד שניה מבני משפחה וחברים ואת הכסף השקעתי בתשלום למטפלת ובייביסיטר שעזרו לי המון.

    • נורית טל-טנא הגיב:

      הי גילי. עצות חשובות ביותר, עזרה בכסף. אין מה לעשות למי שיאנו מבורך בעזרה משפחתית.זה כנראה הזמן לפתוח את הארנק ואת המשכנתא…

  5. אירה גנאור הגיב:

    תלתולה,
    את הקול שלי קיבלת.
    אין לי הרבה להוסיף מעבר למה שכתבת. את כל כך יודעת ומוכנה. את מתכוננת לגרוע ומקווה לטוב.
    כפי שסיפרתי לך בזמנו, אני "ריפדתי" עצמי במערך תמיכה, בחלקו של משפחה וחברות, והשלמתי בשרותים נרכשים בתשלום, כדי ליצור את המצב הטוב ביותר שיכולתי להרשות לעצמי, להמשיך ולתפקד במשימה הלא פשוטה הזו של האמהות.
    את הדכאון אחרי לידה כבר פגשת, ואם תפגשי אותו שוב (ואני מאחלת לך שלא) תוכלי להסתכל לו בעיניים ולדעת שהוא זמני וחולף.
    אולי הציפייה לשלווה ואושר אחרי הלידה זו אגדה אורבנית, שסיפרו לנו כדי שנקיים מצוות פרו ורבו. אולי אפשר להסתפק ברגעים, בתוך כל "המהומה" הזאת של אחרי הלידה, בהם את מסתכלת על התינוק שלך ואומרת "זה שווה".
    את כבר יודעת שהכוחות חוזרים בקצב שלהם, ובינתיים תנוחי תנוחי תנוחי בכל רגע פנוי, ואל תהססי לבקש ולקחת עזרה.
    שיהיה לך בהצלחה בתחנה הקרובה ובכל התחנות הבאות, ורק בשורות טובות.
    שלך,
    אירה

  6. קודם כל מגיע לך כל הכבוד שהסכמת לעלות על הרכבת הזו שוב. האומץ הזה אינו מובן מאליו.

    בנוסף, עושה רושם שחלק חשוב בהתמודדות הינו שכעת את מגיעה לחוויה הזו בעיניים מפוקחות, כי לעיתים דכאון נובע מהתנפצות החלום, ההבדל התהומי בין הפנטזיה למציאות.

    מעבר לכך, מומלץ לפגוש כל רגש ורגש שעולה בתוכך, מתוך קבלה מוחלטת של אותו הרגש וסקרנות להפתח אליו, להכיל אותו, להרגיש אותו, לחוות אותו דרך החושים והגוף. כשיש קבלה ופתיחות לכל מנעד הרגשות, ההתמודדות עם סערת הרגשות הרבה יותר קלה ומביאה לשקט.
    המאמר "עולם הרגש" בקישור הבא, מדבר על איך לעשות זאת בפועל.
    http://www.simply-yoga.co.il/world-of-emotions/

    המאמר "יוגה ומדיטציה לטיפול בדכאון" בקישור הבא מגדיר מהו דכאון, מפרט מה הסמפטומים לאבחון דכאון קליני, מעלה את הבעייתיות של תרופות נגד דכאון ומציג כלים מעולם היוגה והמדיטציה שעוזרים במניעה וטיפול בדכאון.
    http://www.simply-yoga.co.il/yoga-for-depression/

    בהצלחה!

  7. אוסי הגיב:

    יקירתי,

    אני חושבת שבקוראי את מילותיך כאן את אולי כבר אחרי???
    מה אספר לך שאינך יודעת, כן יהיה לא קל, אבל האור הוא מאיר תמיד תמיד גם כשנדמה שהכי חשוך.
    יצרת לך כבר תמיכה ראשונית חשובה מאוד. ותראי בהמשך מה שצריך.
    אולי משהו קטן וזה מישהו שידאג שיהיה אוכל בבית. אחרת תמצאי עצמך רעבה ואוכלת במבה…

    נשיקות ובהצלחה.
    אוסי

    • נורית טל-טנא הגיב:

      אוסי יקרה, איזה כיף לשמוע ממך. תודה על העידוד, יודעת שאת מבינה היטב מה שעובר עלי, את עברת בהצלחה רבה גם כברת דרך לא פשוטה…בינתיים אני עוד כאן כדברי השיר "וקורה שהדרך מתמשכת יש ללכת ללכת..שום דבר לא ידוע …" אני באיחור בסוף שבוע 40. מגיבה כאן , עצבנית וזוללת במבה. אכן הזכרת לי שחשוב שיהיה אוכל בבית ומשהו יותר מזין מבמבה…בהחלט חשוב לאחר לידה וגם לפניה…נשיקות. אולי הלילה תסתיים הנסיעה הזו…אולי מחר.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שמונה ימים אחרי לידה

מאת : ענת

25 במרץ 2014תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

שמונה ימים אחרי לידה.

עם עייפות מטשטשת חושים,

היא מקהה את מוחי והכל נהפך לכתמים.

על הרצפה כתמי לכלוך מטרידים

בסדין כתמי פיפי של תינוקת זעירה

אמא שלי, רציתי לומר לך תודה

מאת : אוסי הורביץ

29 ביוני 201114 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

כל כך הרבה נכתב על יחסי אמהות בנות, זה כל כך מורכב ולעיתים אף מסובך, הפעם אני רוצה לכתוב עלייך, האמא שלי הפרטית.

כשנולדתי, היית בת 38, שזה מאוד מאוד מבוגר בזמן ההוא…ובכל זאת רצית בת וניסית בפעם הרביעית והאחרונה והצלחת – יצאתי אני.

נולדתי בקיבוץ, מה שאומר שבזמן ההוא בלינה המשותפת נלקחה ממך בעצם חלק מן ההורות, מן החויות של גידול הילד בעצמך, לראות אותי ישנה בלילה למשל, או לקבל אותי כשאני חוזרת מבית הספר ולשמוע את החוויות שעברו עלי שם ועוד כהנה וכהנה. בעיקר נלקחה ממך ההורות, בכך שהצוות החינוכי היה הפוסק ולא ההורה.

האבל על אמא התפרץ אחרי הלידה

מאת : אמא ויהי מה

13 באפריל 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות ובנות, לכל אמא, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני בהחלמה אחרי ניתוח קיסרי, הכל כואב ובעלי ש"איים" שלא נוגע בילדה ולא מטפל, עזר לי מההתחלה, מבית החולים, ומאז הוא שותף פעיל בכל הטיפול בה.

ואז ניסיתי להניק ולא הצלחתי. נעזרתי באחות ועוד אחות ויועצת הנקה שממש ניסתה לעזור וניסינו הכל כולל פטמת סיליקון והילדה לא ינקה. טוב, אני עקשנית, לא מוותרת.