היריון,  להיערך ללידה ולהורות

"הישרדות- הריאליטי שלי"

עליתי על רכבת ההרים.  אני ב"הישרדות" בערוץ הפרטי שלי בין אוהביי, וכמו חצי מהמדינה אני מחכה לתאריך המיוחל ה29 לאוגוסט!!! אז יוכרז הזוכה המהולל, השורד, ולמעשה השורדת זו תהיה אני!!!  בלי תחמונים, בלי בריתות,  ובלי אסטרטגיות. זכיתי להגיע לפיינל!!!

עליתי על רכבת ההריון הזו  לפני תשעה חודשים. אוטוסטרדה של נסיעה רצופה בלי תחנות ביניים,  one way ticket של חגיגת הורמונים, בחילות, עליות וירידות, מיחושים וריגושים כאלו ואחרים, בדיקות, דקירות, העמסות סוכר וכל מיני שונות ומשונות, טרנספורמציה הנמשכת תשעה חודשים ויותר…כשהפרס הסופי להישרדות הזו היא התינוק שלי, שזה הרבה יותר ממיליון שקל. אך גם שמקבלים בוכטה של כסף, הרי שמגיעים עוד עניינים שאין לצפות להם.

שאני כותבת את זה בצורה פשטנית זה עשוי להישמע כמו צרות של עשירים או של נוברישים שאין להם מושג ירוק מה הם אמורים לעשות עם ההון שנפל בחלקם, אבל זו המציאות. לעיתים התינוק לו פיללנו מביא איתו הרבה יותר משניתן לצפות.

מסע ההישרדות שלי מתרחש ברכבת שועטת, ברכבת הזו אין עצירה ואין כרטיסן שמברר מולך אם את רוצה לרדת ולנוח קצת על איזה ספסל של תחנה ולאסוף כוחות להמשך הדרך, זו רכבת מבורכת שמביאה איתה חיים, זו רכבת שאת ברת מזל שהתאפשר לך לעלות עליה, רכבת שלא כל אחת מצליחה להשיג כרטיס נסיעה ואת זאת את חייבת לזכור, זו רכבת הבריאה וברגע שעלית עליה או אז מצופה שתתרווחי לך על כיסא הנסיעה עם שדייך העצומים וכרסך התופחת ותאמרי : "אני נראית נהדר ומרגישה נפלא, אני אמא אדמה ובו בזמן מרגישה סקסית, שלווה ורגועה,  ומעל הכל מוכנה לתחנה האחרונה, זו שבה הדלת נפתחת והמטריה היישר בתוך ה…תחת! "

ולאחריה גל של הורמונים, תפרים טחורים ומצבי צבירה חדשים יקיפו אותך,  ומיד תתאהבי בנסיך או בנסיכה, כי כך מצופה וכתוב בספרים, ופניך הרעננות לאחר נסיעה של תשעה חודשים ופתיחת המטריה, יאירו בהתעלות  ושמחה אדירה וחיבור ישיר ומניק בינך ובין העולל הצווח.

בעקבות דיכאון אחרי לידה שחוויתי, לאחר הלידה הראשונה, ובעקבות התערוכה שאצרתי" אי-מהות " שעסקה בנושא, נדרש ממני אומץ כביר שוב לעלות על הרכבת הזו. הפעם מתוך ידיעה, פיקחון, ניסיון.  אומרים שכל נסיעה ברכבת היא קצת שונה וקצת אחרת, הנוף לא תמיד אותו נוף וכך גם הרוח לא צפויה .

כעת אני בחודש התשיעי בשבוע 39. המתח בעיצומו. רוב  הנסיעה כבר מאחורי…אבל אני דרוכה מתמיד מכינה עצמי כמו הכנת חדר לחמ"ל, לתחנה האחרונה ולזו שאחריה, בתקווה לחוויה מתקנת. הפעם אני רוצה להיערך כך שבין הפכפכותה של הנסיעה, בין גבעות והרים של אושר ובלבול, אכין את עצמי .אז איך מכינים? יש לכן רעיונות?

תמיכה רגשית משפחתית, חברתית לא תמיד בנמצא. אז כמו שקונים שמלה או כל דבר אחר אני מתכונת להשכיר שירותי של דולה וכן סיוע ראשוני, אשמח אם תשתפו גם אתם ברעיונות והמלצות.  איך מכינים את עצמך לתחנת הלידה האחרונה, כזו שתביא עמה שמחה ושלוה לקראת המהפך החדש, לקראת קבלת המיליון, בתקוה שתצביעו בשבילי.

 

נורית טל-טנא,אוצרת אמנות , אצרה את התערוכה "אי-מהות" – אודות דכאון אחרי לידה ולינק לאתר , שיפתח במידע אודות התערוכה הזו, הנה כאן :

http://nurit-tal-tenne.wix.com/official-website#!page-4

 

16 Comments

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    יקרה, העצה הכי גדולה שאני יכולה לתת לך הוא- תאמיני בעצמך ובכוחות שיש לך להתמודד. לא אומרת להתמודד לבד חלילה, אלא לבקש את הסיוע הנדרש לך לפי הצרכים המשתנים.
    משתמשת במה שכתבת: "ברכבת הזו אין עצירה ואין כרטיסן שמברר מולך אם את רוצה לרדת ולנוח קצת על איזה ספסל של תחנה ולאסוף כוחות להמשך הדרך"
    באמת, כל כך חשובות העצירות האלה, בתוך התנועה המהירה. עצירה יכולה להתרחש גם בדקות או שעות. אחרי לידה, נסי לחשוב מהי עצירה בשבילך ואיך אפשר לסייע לך ליצור אותה.
    רוצה גם להזכיר לך את מה ששלחת לפרוייקט של האתר (שטרם פורסם)- לדאוג שתהא שם מישהי שתתפוס אותך.
    גם מזכירה שאם מתחילות מחשבות פסימיות, חרדות ודיכאון- קודם כל ללכת לישון. הרבה מכל אלה מגיע מהעייפות הזאת
    נשיקות

    • Avatar

      נורית טל-טנא

      הי לימור
      אכן עצה מבורכת ונכונה, הכנתי לעצמי תמיכה שזה אומר דולה ומישהישתבוא לאחר לידה.
      ובינתיים עשיתי במהלך היום הזה כמה עצירות שכללו שחיה בבריכה…היום עובר וכנראה שאני נכנסת לחודש העשירי.

  • Avatar

    אסתר

    היי,

    קראתי את הפוסט ונכנסתי לאתר התערוכות שלך.
    ומשם – לראיונות שלך בתערוכת אי-מהות.

    ריגשת אותי!

    ואני בטוחה שבעצמות הגדולות שלך, ובהכנה שלך, יקל עליך הפעם לעבור את זה,

    רק תזכרי,
    שטיפונת דכדוך שתהיה,
    זה לא אותו דכאון,

    תרגישי רק טוב,
    ומלא הצלחה.

  • Avatar

    אביגיל

    וואו, כמה מרגש להיות בתחנה האחרונה! הציפייה וההתרגשות בשיאם ואיתם כמובן כל הפחדים צפים להם וחוסר הוודאות ומה יהיה?
    אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת, אני אחרי לידה אחת. אחריה חוויתי תנודות הורמונליות, לא חמורות מידי אבל באותו הרגע הן היו כסוף העולם. הכל התבלבל, העצב והשמחה, ההתאהבות והעייפות, הכאב וההורמונים…
    עזרו לי אנשים ועזר לי הזמן, אבל לא חייבים לבד. עזר לי מאד גם להכין את הגוף שלי לפני ולעזור לו אחרי עם דיקור סיני (רפואה סינית קלאסית), כמו כן פורמולת צמחים מותאמת אישית לתקופה הלא פשוטה שמגיעה אחרי לידה, להתחזקות ותמיכה מעבר לבן זוג, אחיות, אמהות, שכנות ושאר אוהבים…
    אשמח לתת לך המלצה בפרטי אם תרצי, תשאירי מייל ואחזור אלייך 🙂
    בהצלחה במסע!

  • Avatar

    גילי רוזנר עבדיצדק

    נורית יקירתי כאמא לתאומים בני 10 חודשים גיליתי על בשרי שכדאי להשקיע את הכסף בעזרה. אפילו אם מישהי מחליפה אותך לשלוש שעות פעם בשבוע ובזמן הזה את יכולה לבחור מה שבא לך לעשות ובעיקר לעשות קצת הפסקה בראש ואת יודעת שתחזרי הילדים מסודרים הכביסה מקופלת והכלים נקיים זה פשוט עושה פלאים להרגשה.
    לילדים עד היום קיבלתי בגדים וצעצועים יד שניה מבני משפחה וחברים ואת הכסף השקעתי בתשלום למטפלת ובייביסיטר שעזרו לי המון.

    • Avatar

      נורית טל-טנא

      הי גילי. עצות חשובות ביותר, עזרה בכסף. אין מה לעשות למי שיאנו מבורך בעזרה משפחתית.זה כנראה הזמן לפתוח את הארנק ואת המשכנתא…

  • Avatar

    אירה גנאור

    תלתולה,
    את הקול שלי קיבלת.
    אין לי הרבה להוסיף מעבר למה שכתבת. את כל כך יודעת ומוכנה. את מתכוננת לגרוע ומקווה לטוב.
    כפי שסיפרתי לך בזמנו, אני "ריפדתי" עצמי במערך תמיכה, בחלקו של משפחה וחברות, והשלמתי בשרותים נרכשים בתשלום, כדי ליצור את המצב הטוב ביותר שיכולתי להרשות לעצמי, להמשיך ולתפקד במשימה הלא פשוטה הזו של האמהות.
    את הדכאון אחרי לידה כבר פגשת, ואם תפגשי אותו שוב (ואני מאחלת לך שלא) תוכלי להסתכל לו בעיניים ולדעת שהוא זמני וחולף.
    אולי הציפייה לשלווה ואושר אחרי הלידה זו אגדה אורבנית, שסיפרו לנו כדי שנקיים מצוות פרו ורבו. אולי אפשר להסתפק ברגעים, בתוך כל "המהומה" הזאת של אחרי הלידה, בהם את מסתכלת על התינוק שלך ואומרת "זה שווה".
    את כבר יודעת שהכוחות חוזרים בקצב שלהם, ובינתיים תנוחי תנוחי תנוחי בכל רגע פנוי, ואל תהססי לבקש ולקחת עזרה.
    שיהיה לך בהצלחה בתחנה הקרובה ובכל התחנות הבאות, ורק בשורות טובות.
    שלך,
    אירה

    • Avatar

      נורית טל-טנא

      מקסימה, איזה כיף לקבל את התגובה שלך. תלתולה ..מיאו.

  • Avatar

    מעין צח - פשוט יוגה

    קודם כל מגיע לך כל הכבוד שהסכמת לעלות על הרכבת הזו שוב. האומץ הזה אינו מובן מאליו.

    בנוסף, עושה רושם שחלק חשוב בהתמודדות הינו שכעת את מגיעה לחוויה הזו בעיניים מפוקחות, כי לעיתים דכאון נובע מהתנפצות החלום, ההבדל התהומי בין הפנטזיה למציאות.

    מעבר לכך, מומלץ לפגוש כל רגש ורגש שעולה בתוכך, מתוך קבלה מוחלטת של אותו הרגש וסקרנות להפתח אליו, להכיל אותו, להרגיש אותו, לחוות אותו דרך החושים והגוף. כשיש קבלה ופתיחות לכל מנעד הרגשות, ההתמודדות עם סערת הרגשות הרבה יותר קלה ומביאה לשקט.
    המאמר "עולם הרגש" בקישור הבא, מדבר על איך לעשות זאת בפועל.
    http://www.simply-yoga.co.il/world-of-emotions/

    המאמר "יוגה ומדיטציה לטיפול בדכאון" בקישור הבא מגדיר מהו דכאון, מפרט מה הסמפטומים לאבחון דכאון קליני, מעלה את הבעייתיות של תרופות נגד דכאון ומציג כלים מעולם היוגה והמדיטציה שעוזרים במניעה וטיפול בדכאון.
    http://www.simply-yoga.co.il/yoga-for-depression/

    בהצלחה!

  • Avatar

    אוסי

    יקירתי,

    אני חושבת שבקוראי את מילותיך כאן את אולי כבר אחרי???
    מה אספר לך שאינך יודעת, כן יהיה לא קל, אבל האור הוא מאיר תמיד תמיד גם כשנדמה שהכי חשוך.
    יצרת לך כבר תמיכה ראשונית חשובה מאוד. ותראי בהמשך מה שצריך.
    אולי משהו קטן וזה מישהו שידאג שיהיה אוכל בבית. אחרת תמצאי עצמך רעבה ואוכלת במבה…

    נשיקות ובהצלחה.
    אוסי

    • Avatar

      נורית טל-טנא

      אוסי יקרה, איזה כיף לשמוע ממך. תודה על העידוד, יודעת שאת מבינה היטב מה שעובר עלי, את עברת בהצלחה רבה גם כברת דרך לא פשוטה…בינתיים אני עוד כאן כדברי השיר "וקורה שהדרך מתמשכת יש ללכת ללכת..שום דבר לא ידוע …" אני באיחור בסוף שבוע 40. מגיבה כאן , עצבנית וזוללת במבה. אכן הזכרת לי שחשוב שיהיה אוכל בבית ומשהו יותר מזין מבמבה…בהחלט חשוב לאחר לידה וגם לפניה…נשיקות. אולי הלילה תסתיים הנסיעה הזו…אולי מחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ