עוברים יקרים שלי! אני כל כך מנסה לא לחשוב עליכם בכלל.. ולא הולך לי.. הוחזרתם אליי, לגופי, בסוף תהליך מייגע של הפריה חוץ גופית שנמשך חצי שנה תמימה, לפני 8 ימים מלאים. ארבעתכם.
שאלתי את הרופא מה טיב העוברים שלי, והוא אמר שאף אחד מכם לא מושלם. אז מה? גם הוא לא! אני מחייכת לעצמי.. מנסה לשבור לעצמי את המועקה המחשבתית שלי, הבודדת הזו, בקצת הומור עצמי. קשה לי.
קשה לי בכלל להתייחס אליכם. הפחד מהכישלון הורס אותי. הפחד מעוד שלילי בבדיקת הבטא מותיר אותי חסרת אונים בתוך השבועיים האלה של הציפייה למועד הבדיקה. שבועיים. בסהך הכל שבועיים, שבכל פעם מחדש מרגישים כנצח.
אני לא מרשה לעצמי להתחבר אליכם, לא מרשה לעצמי להתנהג כאישה בהריון, לא מרשה לעצמי לומר שאתם בתוך הבטן שלי, ויכול מאד להיות שאחד מכם, אולי אפילו שניים, יהיו גיבורים של אמא ויחזיקו מעמד בשבילי, ויחבקו אותי חזק מבפנים, ויצמדו לדופן הרחם שלי, ויהיו התינוקות שלי… ואני לא מצליחה. לא מצליחה לא לחשוב עליכם בכלל, מנסה להדחיק כדי שהזמן יעבור מהר ובכל זאת בסוף כל יום מסתכלת בלוח השנה ואומרת לעצמי- "עוד יום הסתיים, רק עוד כך וכך ימים עד הבדיקה…"
האם לעשות את בדיקת הבטא?
יש לי עוד זמן.. בעוד ארבעה ימים, ביום ה-12להחזרה, אמורה הייתי לעלות לבית החולים ולעשות את בדיקת הבטא המיוחלת. הבדיקה שתגיד אם אני בהריון או לא. אבל זה חג, ראש השנה. ולבית החולים לא אכפת שאני כל כך מחכה ליום הזה. אין בדיקות דם בראש השנה. אז אני אאלץ לחכות עוד יומיים, עד אחרי החג כדי לדעת אם שרדתם, בכלל.
אני חושבת לעצמי, האם כדאי לי לעשות בדיקה ביתית ב-17 לחודש ולא לחכות לבדיקת הבטא ב-19? ומתלבטת.. כי אם התוצאה תהייה שלילית, ייהרס לי כל החג. ולעומת זאת, אם תהיה חיובית, תתחיל לי שנה נפלאה…
וגם אם כן תהיה תשובה חיובית, לא אשקוט עד שאראה דופק, ועד שאדע כמה עוברים יש לי.. האם אחד או יותר? אבל זה כבר דאגות של הריון שאני מוכנה לסבול, רק שיגיע כבר…
וכל כאב בטן הופך למפחיד, מתפללת שיהיה גזים או סתם כאב של עיכול ולא סימן למחזור מתקרב. בכל פעם שאני הולכת לשירותים אני אומרת תודה לאל שזה רק זה.. ובודקת בדקדקנות שאין סימנים לדימום.
עוברים יקרים, איך אני יכולה להרשות לעצמי להיקשר אליכם?
בסבב ההפריה הקודם הדימומים של המחזור החלו ביום ה-11 אחרי ההחזרה של העוברים. גם הם לא שרדו, גם הם היו ארבעה כמוכם. ארבעה ילדים שלי שלא שרדו… ובסבב שלפניו, עוד שלושה לא שרדו וגם בראשון ארבעה. 11 עוברים שלי מצאו את מותם עוד לפני תחילת חייהם. הם היו עוברים, הם היו בתוכי, והם נפלו לי.. אז איך אני יכולה להרשות לעצמי להיקשר אליכם? איך?? אני לא רוצה להיפרד!!
והדמעות שלא מפסיקות לזלוג אחרי כל קושי וכישלון כזה, והצרחות שלי מתוך שינה על האובדן העצום והחשש.. ושוב להתחיל את הכול מהתחלה.. חודשים של זריקות כואבות בבטן, ולעלות כל יומיים לבית החולים לעוד בדיקה נרתיקית פולשנית וחודרנית למעקב הזקיקים שנעשית על ידי טכנאית רנטגן שראתה כבר הכל ואינה מתרגשת ואינה רגישה ואינה מסבירה ומעודדת.. ובדיקות דם חוזרות ונשנות כל יומיים שמשאירות לי ידיים מחוררות וכחולות כמו לנרקומן, והעייפות שנילווית לזה, וסערת הרגשות הנגרמת מגוף נשי מפוצץ בהורמונים ורגיש עד למאד…
לפעמים אני שואלת את עצמי: "למה אני צריכה עוד ילד?"
ועוד ניתוח שאיבת ביציות בהרדמה מלאה עם כל הפחד והסיכונים המתלווים לזה, ועוד החזרת עוברים… והכי גרוע זה הנפיחות בגוף מההורמונים שגורמת לי להיראות בהריון. ואנשים חטטנים מסביב, חסרי טאקט ששואלים אותי בחיוך מעושה "נו, מה מתבשל בבטן?" בעודם נועצים בי מבט רעב לרכילות צהובה, ואני יכולה רק לומר: "שום דבר, אני סתם שמנה" ולהיאלץ להחליק את זה כאילו בהומור, וכאילו זה לא נגע בי, כשעוד נים בלב מתחיל לדמם מכאב…
הנחמה היחידה שלי היא ההצלחה הבודדת, שעד כה לא הייתי זקוקה ליותר ממנה- בני היחיד, הצלחה של הפריה בדיוק כמוכם, לפני 3 שנים. לפעמים אני שואלת את עצמי "למה אני צריכה עוד אחד? יש לי כזה ילד מופלא.." אבל עוד לפני שמסיימת את השאלה, הרגש האימהי מתפרץ ומגן עליכם- כי הם הילדים שלך! וכן, כי את רוצה עוד כאלה! ושלא יהיה בן יחיד, וכי תמיד חלמת להיות אמא להרבה ילדים, לפחות 4-5, ואלוהים ביאס ונתן לך חוסר פריון דפוק וביציות זקנות מטומטמות כבר בגיל 25 במקום בעוד 30 שנה..
שם כבר מתחילה ההאשמה העצמית וההלקאה כי הגוף שלי בוגד בי ומזדקן טרם זמנו ולא נותן לי להיות כמו כולם ולעשות ילדים בדרך הטבע ולא בצלחת מעבדה…
אז אני מתחננת לאלוהים, לקראת יום כיפור, שייתן לי עוד נס כזה של הצלחה כמו האחד היחיד והמיוחד המדהים שלי,
ולשנה החדשה מאחלת לכם עוברים יקרים שלי,
שלחיים טובים תיכתבו ותחתמו!
ובע"ה, שאת חג ראש השנה הבא, נחגוג ביחד סביב השולחן ולא בפחד.
אוהבת אתכם, אמא.
כתבה: ענבר
**
מחפשת ליווי רגשי לקראת הריון, לידה והורות?
תקופת טיפולי הפוריות והניסיון להביא ילד לעולם היא תקופה מאתגרת רגשית ופיסית. ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים במטרה לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, חיזוק האמונה ויצירת משמעות. כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד.
**