זהו. אני לא מניקה.

מאת : שירה דרוקר

3 בספטמבר 2012 | 4 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

זהו. אני לא מניקה. היה נדמה לי שזה יימשך לנצח, אבל כנראה שבאמת לכל דבר יש סוף…

הגעתי למקום שכבר לא היה לי טוב. והרגשתי שגם לה זה כבר לא טוב במתכונת הזאת.

נהייתי עצבנית, כאב לי, הציק לי.

במשך חודשיים בערך עוד הייתי בהכחשה ובניסיונות לגייס עוד ועוד סבלנות ותעצומות נפש כי לא היה לי הגיוני להפסיק להניק. היא "רק" בת שנה ושלושה חודשים! והיא כל כך צריכה ורוצה את זה, לא הייתי מסוגלת לחשוב על גמילה בצורה ריאלית. קראתי ובדקתי אבל לא הייתי סגורה על זה.

ואז הגיע הרגע שבו אמרתי די. כבר לא יכולתי להמשיך. ההרדמויות הפכו מתישות, לילות שלמים של הנקה אינטנסיבית וכואבת, כשהיא יונקת אני מוצאת את עצמי מתחננת בבכי עצור שתסיים כבר, וכשמסיימת מתעוררת בחוסר נוחות ובבכי היסטרי מבקשת עוד… לא יכולתי לסבול ככה יותר.

בפעם הראשונה לדעתי מאז שהיא נולדה בחרתי בחירה שהיא יותר בשבילי מאשר בשבילה. זה הרגיש לא טוב בהתחלה. לא רגיל.

בדיעבד אני כל כך שמחה בשביל שתינו.

התכוננתי נפשית לתהליך ארוך, קשה, שובר לב ומרסק, וקיבלתי "מתנה". בתוך יומיים היא הבינה. והדהימה אותי הבגרות שלה והמוכנות שהייתה לה לתהליך כזה. פתאום ראיתי אותה ילדה גדולה. כבר לא התינוקת הקטנה שמחוברת לי לציצי סביב השעון.

והרווחתי גם משהו קטן בשבילי. ההנקה הייתה חלק מהותי מהזהות שלי כאמא. ועכשיו אני מרגישה שאני אמא "שונה". עדיין טובה, עדיין אוהבת ומעניקה, אבל בדרך אחרת, שהיא לפעמים הרבה יותר תובענית ומאתגרת מ"פשוט" לתת ציצי. אני מתמודדת יום יום עם סיטואציות שבעבר היו מתחילות ומסתיימות בציצי. לדבר על הנקה בזמן עבר זה מוזר…

ואני מרגישה המון גאווה בעצמי על איך שעברתי את התהליך הזה. ממקום מאוד שלם ובטוח. הובלתי את הילה בצורה טובה אל דרך חדשה. התפלאתי כמה ביטחון היה לי שאני עושה את הדברים בצורה נכונה, אבל פשוט ידעתי את זה. והיא אישרה את זה בהסתגלות הטובה שלה.

אז זהו.

אני לא מניקה.

תמה תקופה יפה והתחילה תקופה יפה חדשה.

בהצלחה לכל הגומלות!

 

לבלוג של שירה דרוקר

 

 

עוד אמהות כותבות:

זה מרגיש כמו פרידה ראשונה | גמילה מהנקת לילה / ענבל לוי

לבד במלכודת ההנקה / אמא מניקה

יכול להיות שההנקה היא לא חלום האמהות שלי? / אוסי הורביץ

צריך תנאים להנקה / אוסי הורביץ

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “זהו. אני לא מניקה.”

  1. תקופה חדשה מתחילה 🙂

  2. ליאת חכמון הגיב:

    היי, אני כל כך מבינה אותך…. כל הכבוד על ההחלטה האמיצה!!! גם אני מניקה את בתי, מיקה בהנקה מלאה! היא כבר בת 11 חודשים וזה נעשה די קשה… בדיוק כמו שתיארת לילות ארוכים ומתישים של הנקה מתמשכת… אני מאמינה שאגמול אותה ממש בקרוב… אני מחוזקת ושמחה לדעת שיש עוד כמוני.תודה.

  3. כרמית הגיב:

    הי,
    אני שמחה בשבילך, נשמע שבאמת קיבלת את ההחלטה הנכונה בשבילך.
    רציתי לומר שאפשר לגמול מהנקה רק בלילה – וכן להמשיך להניק במשך היום (במידה ואישה לא רוצה להפסיק להניק לגמרי) וכך לקבל שנת לילה רצופה בלי לסיים את ההנקה…
    בהצלחה לכולן!
    כרמית

  4. שירה גולן הגיב:

    גם אני גמלתי את טליה מהנקה לפני חודש, באותו הגיל, ובהחלט מה שחשבתי שיהיה מייסר ומתיש היה יחסית קצר ולא כ"כ נורא…קריאות ה"ניני" (ציצי) תוך נדנוד המיטה חלפו תוך יומיים..ובמקומם, טפו טפו, זכיתי סופסוף לשינה רצופה בלילות החודש האחרון. בקיצור, מזדהה עם כל מילה…גם אני הרגשתי שדי ולא בא לי יותר…ובהחלט נוכחתי לדעת שהתדר ההחלטי שלי והסמכות ההורית הם אלו שתרמו לתהליך הזה להצליח! יישר כוח לגמילות נוספות בחיינו- טיטולים, מוצצים, שמיכי, והרגלים רעים…כשיגיע הזמן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ביום שבו נולדת

מאת : שירלי יהלום

15 בדצמבר 2012תגובה אחת

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

עם השנים נפערה תהום בינינו. תהום שלא ראיתי או לא רציתי לראות עד בעצם אותו יום משפחה בביה"ס. שבו כל הילדים רצו להורים לחיבוק, ואתה- לא הסכמת. הייתי האמא היחידה שעמדה מיותמת ללא חיבוק מהילד שהיא כל כך אוהבת ולא מבינה למה.

גדלת להיות ילד מקסים חכם ורגיש, שיודע לעמוד על שלך, ולהתעקש על דרכך. וזו כנראה היתה המתנה הגדולה שלך אליי. מתנה שהבנתי רק מהמסע שעברתי. לא איפשרת לי להפוך אותך למי שאני רציתי. למי שאני כיוונתי אותך.

מזל טוב ! באיזה שבוע את ?

מאת : לימור לוי אוסמי

6 ביולי 20118 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

בזמן האחרון אני מקבלת מספר הולך וגדל של איחולים לבביים של "מזל טוב! באיזה שבוע את" ?

למען הסר ספק, אתחיל בעובדות: אני בת 35, יש לי ילד אחד בן 5.5, השמנתי 10 ק"ג בשנה האחרונה ו- אני לא בהריון.

'רוצָה חברוּת?' על בדידות אחרי לידה

מאת : אמא ענבר

27 באוקטובר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

הבדידות, החדגוניות, השעמום… יום רודף יום ונגמר. או יותר נכון לתחושותיי- היום כלל לא נגמר, אין לו התחלה ואין לו סוף. אין יום ואין לילה, השינה המקוטעת, וההזויה, הדאגה הבלתי פוסקת לתינוק ולבית, ולבעל ולכלבה ולאוכל ולתוכי ולכל העולם מסביב ואין לי עם מי לחלוק….

מראש לא היו לי הרבה חברות גם לפני ההיריון והלידה. איכשהו יצא שלא נשארו לי חברות ילדות מביה"ס היסודי ומהתיכון כמו לכולם. גם לא מהצבא. גם לא מאף עבודה שעבדתי בה בחיי והחלפתי הרבה מקומות עבודה. עם הרבה אנשים נשארתי בקשר אבל כולם ויריטואליים, בפייסבוק וכאלה. לא בחיים היומיומיים.