ימים טובים יותר

שלום לך חרדה, באמת שלא התראנו כבר עשר שנים יפות ומשוחרות. היה כל כך כיף בלעדייך. לדעת שהיית  שהשתנתי ושלא תשובי יותר (לפחות כך חשבתי).

האמת שלא התגעגעתי אלייך בכלל, אבל החלטת להופיע לפני חצי שנה בערך. נכון שלא בעוצמות של אז כשהייתי צעירונת אבל את כאן, מזכירה לי יום יום שמשהו לא בסדר, שצריך לשנות, צריך להתקדם והעצירה במקום היא לא טובה לי, לא כרגע.

ארבע וחצי שנים של סיפוק, הגשמה, ייעוד, אהבה ועוד מילים יפות וטובות ומנחמות.

מה קרה שם לפני ארבע שנים? אמהות. האימהות פגשה אותי, יותר נכון אני פגשתי אותה. והיה שם הכל: אהבה אינסופית, ניהול הבית, סדר יום. אני הבוס!! וגם הבוסית הקטנה היתה שם, אבל עדיין אני הייתי הנהגת של הספינה. בנחישות, בסבלנות שלא הכרתי בעצמי, בחיוך, בקבלה, בחשק קמתי כל בוקר לתפקיד החדש של חיי – אמהות. והרגשתי שם הכי טוב שניתן להרגיש, כמו שבשום מקום לא הרגשתי בחיי, הרגשתי בבית. בוקר בוקר שנתיים תמימות. ועדיין גם כששחררתי את בתי  לגן ידעתי מה הדרך, ידעתי שאני רוצה לצאת קצת מהבית, לפגוש מבוגרים, להרוויח קצת כסף ובראש כבר התבשל לו האח הקטן . בקלות מידי נכנסתי להריון איתו. בנתיים הלכתי, למדתי והשקעתי גם בעצמי.

כשנולד הפלא גם איתו עדיין היה בסדר הוא ישן טוב, אכל טוב, הכל היה טוב, הזוגיות היתה טובה, הבטחון שלי היה בשמים “איזה אמא נפלאה אני, יש לי שני ילדים ואני מסתדרת כל כך טוב” אמרתי לעצמי. וגם בתי הקטנה קיבלה אותו באופן מושלם והבית התנהל על מי מנוחות.

אבל הקושי לא איחר לבוא. קושי של לבד, קושי של שני ילדים. קושי של בעל שמגיע מהעבודה בערב ואם אני  לא אעשה ,לא אנקה ולא אקנה, כלום לא יקרה כאן. נכון שניתן לחלק איזה הוראה לבעל אבל גם זה כבר מתיש. כמה אפשר להגיד? אתה לא רואה שצריך לסדר? לקלח? להאכיל? לקנות? לכבס? או אולי אבל רק אולי לתת לי קצת שקט ??

התסכול חילחל לכל פינה, כבר לא אותה אמא טובה שהייתי, כועסת, חסרת סבלנות, ממורמרת אפילו, לא אוהבת יותר את מה שאני עושה. אבל צריך לעשות אני אומרת לעצמי, הקטן איתי בבית ואני צריכה להמשיך אפילו שקשה, אפילו שבכלל בכלל אין לי כוח ובא לי להתפטר מכאן, ללכת שמשהו אחר יבצע את כל המשימות כאן.

אני קוראת לזה “זעקת האמהות” זעקה קיימת בנפש, אך שקטה ,שקטה. עוד אחת מיני רבות שלא מדברים עליה. כאילו ככה זה צריך להיות, כאילו שתסכול ומרמור צריך להיות מנת חלקנו. כאילו שצריך לקבל את הבדידות. את זה שאין כאן שבט ואין עזרה אמיתית ונתינה ללא תמורה. את זה שעשינו ילדים ואנחנו צריכות להתמודד עם זה 24/7 .

אמא זה מובן מאליו, היא צריכה לעשות הכל, וכמובן גם לא להתלונן – כי ככה זה. נכון שבחרתי להישאר איתם בבית ולגדל אותם בשנים הראשונות, אבל גם לא עשיתי אותם לבד והם לא רק שלי, אז למה הכל עליי?? (חוץ מפרנסה).

ומהצד קולות הרקע של האנשים שאמורים להיות הכי קרובים אלי ולהבין אותי. ההורים שלי לדוגמא: “עזבי אותו (בעל) הם אומרים, הוא עייף הוא עובד בעבודה פיזית”. אבל מה איתי, אני לא עובדת? לא קורעת את התחת במיליון משימות יומיומיות, שלא תמיד מתגמלות, שמעייפות, פיזיות וגם נפשיות.

ואור הזרקורים אליו. הוא מפרנס, כל הכבוד לו.. באמת כל הכבוד. אבל גם לי מגיע כבוד. מגיע שיעריכו, והכי חשוב שיגידו. שיגידו כמה עבודה נפלאה אני עושה, כמה זה לא מובן מאליו, כמה אומץ צריך כדי להישאר איתם בבית, כמה חוזק נפשי יש לי, כמה לא קל לחנך ילדים, כמה מחשבה ורגש צריך להשקיע בזה וכמה כישורים צריך כדי להחזיק בית, ילדים ובעל ושהכל מתפקד בסך הכל בהרמוניה?

אבל זה לא קורה. נכון שאני צריכה להגיד את זה לעצמי, אבל לא תמיד אני משתכנעת מעצמי.

אז התעייפתי, אפילו מאוד. וכשאני מתעייפת וצריכה שינוי כנראה שהחרדה שלי מגיעה. בת טיפוחיי הניזונה ממחשבות שליליות, תסכול,ביקורת ועוד כהנה וכהנה משקעים מהעבר.

מחכה שתלכי לך, שתלכי לעוד עשר שנים, יהיה נחמד שגם ליותר או בכלל. אבל למרות הכל, גם אותך אני אוהבת כי את תמיד מזכירה לי שצריך שינוי ושכלום לא נשאר כמו שהוא.

יודעת שיגיעו ימים טובים יותר באמת יודעת. זאת תקופה ,זאת רק תקופה והכל פועל לטובתי…..

 

 

עוד אמהות כותבות:

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן / אמא של שירה

רק אל תגידי שקשה / אמא טרייה

למה לא אמרו לי?! / אילת גורליצקי

למה אני צריכה להעמיד פנים? / אמא אנונימית

קריסה אימהית / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

אני ממליצה לך להתעדכן בתכנים ובאירועים החדשים:

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור ויצרתי את האתר הזה כדי לאפשר לנשים להרגיש יותר טוב בהורות שלהן.

אני מלווה רגשית נשים בהריון ואחרי לידה  ועוזרת להן להתמודד עם הקשיים הרגשיים האופייניים, אך לא מדוברים.

אני מאמינה שאת יכולה להרגיש טוב יותר בהורות שלך.

אשמח ללוות אותך,

לימור 

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× מרגישה אתגר רגשי בהריון ואחרי לידה?