עוברים יקרים שלי

מאת :

15 בספטמבר 2012 | 11 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

עוברים יקרים שלי!

אני כל כך מנסה לא לחשוב עליכם בכלל.. ולא הולך לי..
הוחזרתם אליי, לגופי, בסוף תהליך מייגע של הפריה חוץ גופית שנמשך חצי שנה תמימה, לפני 8 ימים מלאים. ארבעתכם. שאלתי את הרופא מה טיב העוברים שלי, והוא אמר שאף אחד מכם לא מושלם. אז מה? גם הוא לא!  אני מחייכת לעצמי.. מנסה לשבור לעצמי את המועקה המחשבתית שלי, הבודדת הזו, בקצת הומור עצמי. קשה לי.

קשה לי בכלל להתייחס אליכם. הפחד מהכישלון הורס אותי. הפחד מעוד שלילי בבדיקת הבטא מותיר אותי חסרת אונים בתוך השבועיים האלה של הציפייה למועד הבדיקה. שבועיים. בסהך הכל שבועיים, שבכל פעם מחדש מרגישים כנצח. אז אני לא מרשה לעצמי להתחבר אליכם, לא מרשה לעצמי להתנהג כאישה בהריון, לא מרשה לעצמי לומר שאתם בתוך הבטן שלי, ויכול מאד להיות שאחד מכם, אולי אפילו שניים, יהיו גיבורים של אמא ויחזיקו מעמד בשבילי, ויחבקו אותי חזק מבפנים, ויצמדו לדופן הרחם שלי, ויהיו התינוקות שלי… ואני לא מצליחה. לא מצליחה לא לחשוב עליכם בכלל, מנסה להדחיק כדי שהזמן יעבור מהר ובכל זאת בסוף כל יום מסתכלת בלוח השנה ואומרת לעצמי- "עוד יום הסתיים, רק עוד כך וכך ימים עד הבדיקה…"
ויש לי עוד זמן..
בעוד ארבעה ימים, ביום ה-12להחזרה, אמורה הייתי לעלות לבית החולים ולעשות את בדיקת הבטא המיוחלת. הבדיקה שתגיד אם אני בהריון או לא. אבל זה חג, ראש השנה. ולבית החולים לא אכפת שאני כל כך מחכה ליום הזה. אין בדיקות דם בראש השנה. אז אני אאלץ לחכות עוד יומיים, עד אחרי החג כדי לדעת אם שרדתם, בכלל.
ואני חושבת לעצמי, האם כדאי לי לעשות בדיקה ביתית ב-17 לחודש ולא לחכות לבדיקת הבטא ב-19? ומתלבטת.. כי אם התוצאה תהייה שלילית, ייהרס לי כל החג. ולעומת זאת, אם תהיה חיובית, תתחיל לי שנה נפלאה…

וגם אם כן תהיה תשובה חיובית, לא אשקוט עד שאראה דופק, ועד שאדע כמה עוברים יש לי.. האם אחד או יותר? אבל זה כבר דאגות של הריון שאני מוכנה לסבול, רק שיגיע כבר…

וכל כאב בטן הופך למפחיד, מתפללת שיהיה גזים או סתם כאב של עיכול ולא סימן למחזור מתקרב. בכל פעם שאני הולכת לשירותים אני אומרת תודה לאל שזה רק זה.. ובודקת בדקדקנות שאין סימנים לדימום.

בסבב ההפריה הקודם הדימומים של המחזור החלו ביום ה-11 אחרי ההחזרה של העוברים. גם הם לא שרדו, גם הם היו ארבעה כמוכם. ארבעה ילדים שלי שלא שרדו…
ובסבב שלפניו, עוד שלושה לא שרדו וגם בראשון ארבעה. 11 עוברים שלי מצאו את מותם עוד לפני תחילת חייהם. הם היו עוברים, הם היו בתוכי, והם נפלו לי.. אז איך אני יכולה להרשות לעצמי להיקשר אליכם? איך?? אני לא רוצה להיפרד!!

והדמעות שלא מפסיקות לזלוג אחרי כל קושי וכישלון כזה, והצרחות שלי מתוך שינה על האובדן העצום והחשש.. ושוב להתחיל את הכול מהתחלה.. חודשים של זריקות כואבות בבטן, ולעלות כל יומיים לבית החולים לעוד בדיקה נרתיקית פולשנית וחודרנית למעקב הזקיקים שנעשית על ידי טכנאית רנטגן שראתה כבר הכל ואינה מתרגשת ואינה רגישה ואינה מסבירה ומעודדת.. ובדיקות דם חוזרות ונשנות כל יומיים שמשאירות לי ידיים מחוררות וכחולות כמו לנרקומן, והעייפות שנילווית  לזה, וסערת הרגשות הנגרמת מגוף נשי מפוצץ בהורמונים ורגיש עד למאד…
ועוד ניתוח שאיבת ביציות בהרדמה מלאה עם כל הפחד והסיכונים המתלווים לזה, ועוד החזרת עוברים… והכי גרוע זה הנפיחות בגוף מההורמונים שגורמת לי להיראות  בהריון. ואנשים חטטנים מסביב, חסרי טאקט ששואלים אותי בחיוך מעושה "נו, מה מתבשל בבטן?" בעודם נועצים בי מבט רעב לרכילות צהובה, ואני יכולה רק לומר: "שום דבר, אני סתם שמנה" ולהיאלץ להחליק את זה כאילו בהומור, וכאילו זה לא נגע בי, כשעוד נים בלב מתחיל לדמם מכאב…

הנחמה היחידה שלי היא ההצלחה הבודדת, שעד כה לא הייתי זקוקה ליותר ממנה- בני היחיד, הצלחה של הפריה בדיוק כמוכם, לפני 3 שנים. לפעמים אני שואלת את עצמי "למה אני צריכה עוד אחד? יש לי כזה ילד מופלא.." אבל עוד לפני שמסיימת את השאלה, הרגש האימהי מתפרץ ומגן עליכם- כי הם הילדים שלך! וכן, כי את רוצה עוד כאלה! ושלא יהיה בן יחיד, וכי תמיד חלמת להיות אמא להרבה ילדים, לפחות 4-5, ואלוהים ביאס ונתן לך חוסר פריון דפוק וביציות זקנות מטומטמות כבר בגיל 25 במקום בעוד 30 שנה.. ושם כבר מתחילה ההאשמה העצמית וההלקאה כי הגוף שלי בוגד בי ומזדקן טרם זמנו ולא נותן לי להיות כמו כולם ולעשות ילדים בדרך הטבע ולא בצלחת מעבדה…
אז אני מתחננת לאלוהים, לקראת יום כיפור, שייתן לי עוד נס כזה של הצלחה כמו האחד היחיד והמיוחד המדהים שלי,

ולשנה החדשה מאחלת לכם עוברים יקרים שלי,

שלחיים טובים תיכתבו ותחתמו!
ובע"ה, שאת חג ראש השנה הבא, נחגוג ביחד סביב השולחן ולא בפחד.

אוהבת אתכם, אמא.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

11 תגובות ל- “עוברים יקרים שלי”

  1. זיוה ויינשטיין הגיב:

    מחזקת אותך! ריגשת אותי עד כדי דמעות מאחלת לך שתהיה לך שנה מלאת ילדים!! שיעבור לך בשלום ושסוף סוף יהיה לך נחת!!

  2. מזמינה אותך להגיע להצגה שלנו
    כל כך מזדהה עם מה שכתבת
    בהצלחה ושנה טובה..:)

  3. כתבת מקסים ומאוד ריגשת. הרבה כאב יש בדרך הזו ובאי הצדק של כמה קל לחלקנו לעומת כמה קשה לחלק אחר. אני מאחלת לך שתמשיכי להינות מהנס הזה שכבר יש לך ושלא תאבדי תקווה להגשמת החלום שלך. פעם אחת זה כבר הצליח ואני מקווה מאוד בשבילך שיהיו לך עוד גיבורים שיחבקו אותך חזק מבפנים… אני בטוחה שכשתבוא ההצלחה העוברים שלך יזכו לאמא מיוחדת שיודעת להעריך ולאהוב.

  4. רינה רונן הגיב:

    ריגשת אותי מאוד עינבר
    מחבקת חיבוק ענקי
    דב ראשון טכני המקסימום להקדמה של בטא זה היום ה-11 אחרי ההחזרה ולא לפני כי יכול להראות לך שלילי וזה יהיה חיובי….
    אני אישית מכירה כמה נשים נפלאות שהעוברים שהכניסו להן הוגדרו כ"סיכוי קלוש ביותר" ובזמן זה הם בגן עכשיו..
    כל עובר יש לו סיכוי להיקלט והרחם זה האינקובטור הכי טבעי ונכון לעובר .
    שולחת לך אהבה ללא תנאי ואמונה עד הסוף שהפעם יגיע ההריון המיוחל – בקיצור את בהריון עד שלא יוכח אחרת ואם יוכח זכרי שהכל זה עניין של התמדה ורצון ופחד מהצלחה וכישלון הוא על אותו משקל. כל כך הורגלנו לקבל שלילי שלפעמים קשה להאמין שיהיה חיובי בעיקר שיושב לנו בראש שהרופא אמא שהוא לא מושלם. אנשים לא מושלמים! תינוקות כן 🙂
    תראי את הבן המתוק שלך ותזכרי שהכל אפשרי!!
    והעוברים שלא שרדו עד כאן לאהיו אמורים להגיע , אולי לא היו בריאים?

    מתפללת באהבה גדולה ושולחת הצלחה בטיפול הזה כי את ראויה וכי מגיע לך ובעיקר כי את רוצה

  5. גל מיכאלי הגיב:

    וואו ענבר…
    אני מתפללת בשבילך שיצליח!!!
    בע"ה שתזכי להיות אמא שוב, שתזכי לילד שיגדל בתוכך, בריא ומקסים ו…שלך!
    שתהיי שוב בהריון במעמד ה"חשוב" כל כך הזה, המיוחד ומיוחל כל כך…
    אני מתפללת בשבילך שהקב"ה ישמע ויזכה אותך!!!
    האם יש בקשה עמוקה מזו של אמא???
    לשאת את בניה בבטנה?!
    אני מחזיקה 20 אצבעות…כי זה כל מה שיש לי, ואתפלל בשבילך להצלחה ופריון, וכשאצום בכיפור ואדליק נרות לפני כן, אכוון לזכותך את היום הזה.
    אני מחזקת אותך, ומעריצה את ההתמודדות שלך, מאחלת שהקושי והמאמץ יישא "פרי" בקרוב מאד 🙂

    ממני,
    גל

  6. ענבר הגיב:

    תודה לכן זיוה אורית ורינה!

  7. יקירתי!
    מה שכתבת בהחלט יצא מן הלב ונכנס ישורת ללב. כל מי שחוותה את המסע הקשה הזה יודעת בדיוק איפה היא הייתה בכל אחד מהשלבים שהדגשת בכתיבתך, וכל מי שלא חוותה ודאי הבינה קצת יותר מה אישה שעוברת טיפולי פוריות מרגישה וחשה.
    אני שולחת חיבוק גדול. לא קלה היא דרכינו, אבל אני מאושרת שאכן את אימא ושאת מכירה גם את טעמה של הצלחה!
    אני תמיד אומרת למטופלות שלי שגוף שנכנס כבר להריון וילד ידע לעשות זאת שוב וזה בהחלט צריך לעודד אותך ולחזק אותך.
    אני יכולה לספר לך שדווקא כשהייתי בסבב להבאת אחת או אחות לבני הגדול (בסוף יצאו תאומים תודה לאל), כל פעם שהרגשתי שאני מאבדת אחיזה או "מתבשלת" על עצמי הייתי מחבקת את בני בכורי ושואבת כוחות ממנו. עבורו זה היה עוד חיבוק אוהב מאימא אבל עבורי זה נתן לי את הכוח בידיעה שאכן זה יצליח שוב ותודה לאל אני אימא ל 4 בנים טפו טפו 🙂
    אני שולחת המון כוחות וחיבוקים! תאמיני בהצלחה שלך ולכי איתה עד הסוף.
    כולי תקווה שהבשורה שקיבלת לחג הייתה חיובית וגם אם חלילה לא, אני מאחלת לך מכל הלב הצלחה גדולה בקרוב.
    נשיקות, איריס 🙂

  8. הדר הגיב:

    וואוהו לא הפסקתי לבכותתתת כתבת כ"כ יפה ובכזה פירוט נכון לצערי.. פתחת כל מיתר בלב בלב נוגע
    תודה רבה לך
    בעז"ה אני מאחלת לך ולכל מאותגרות הפוריות שנה פוריה ושאף אחת לא תפיל את פרי בטנה..אמן!

  9. דנה הגיב:

    כתבה ישנה .. אבל קראתי רק עכשיו .. מקווה שאת חובקת יותר משני ילדים 🙏🏼🙏🏼🙏🏼

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם גם אתן מוכנות לשבור את קשר השתיקה ? דיכאון אחרי לידה

מאת :

18 באוקטובר 20100 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי

כאשה שחוותה דיכאון אחרי לידה ויצאה מהמשבר, הרגשתי, למדתי והבנתי שה"חלל" החברתי והציבורי הקיים בארץ בשל קשר השתיקה בענין, ממש בלתי נסבל ומקומם . כל אלו הביאו אותי לפעולה ועשיה.

לא חוזרת לעצמי

מאת :

6 בנובמבר 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

חצי שנה אחרי הלידה, לאט ובהדרגה אני מבינה שכבר לא אהיה מי שהייתי. לא מבחוץ ולא מבפנים.

הגוף שלי החלים, כבר לא כואב, כבר יכולה להשתמש בחופשיות בשרירי הבטן שלי, היציבה השתפרה, המשקל חזר להראות מספרים שאני מכירה מפעם, אבל הכול מרגיש שונה.

"איזה יופי חזרת לעצמך" אני שומעת הרבה. לא ממש יודעת איך להגיב. להגיד תודה?…

אני מבינה שזאת אמורה להיות מחמאה, אבל קשה לי עם הביטוי הזה.

כאילו אישה בהריון היא לא עצמה, ואישה שיולדת היא לא עצמה, ואישה שהשתנתה לאחר הלידה היא לא עצמה?

עשרה חודשים בלי שינה- זו הישרדות !!

מאת :

8 במאי 201122 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

אם פעם היו אומרים לי שטיול עם תינוק בעיר יעשה לי כל כך טוב, אם היו אומרים לי שלבלות איתו אחר צהריים רגוע ימלא אותי אושר, אם היו מתארים לי איך אעוף באוויר מכל תזוזה קדימה בהתפתחות המוטורית, מכל נכונות לפתוח עוד טיפונת את הפה ולאכול משהו מלבד בקבוק מטרנה….