אני אחרי לידה, למה אני צריכה להעמיד פנים שהכול בסדר איתי, למה אני צריכה להעמיד פנים שטוב לי

אני אחרי לידה, למה אני צריכה להעמיד פנים שהכול בסדר איתי? למה אני צריכה להעמיד פנים שהכול טוב?

הרבה זמן שלא כתבתי ושוב אני מוצאת את עצמי בשאלה אחת גדולה-  למה אני צריכה להעמיד פנים? למה אני צריכה להעמיד פנים שהכול טוב, הכול וורוד ,כשבתוך תוכי אני לא מרגישה טוב? כבר 8 חודשים אחרי לידה בקיסרי לא מתוכנן ולא רצוי, ואני עדיין לא משלימה איתו. אופס, לא הייתה לי ברירה, אבל מה עדיף? עדיף חיים חדשים שברוך ה' צוחק מחייך וגורם לאושר, אבל עדיין משהו פגוע בי? האם אני בכלל ראויה להיות אמא? האם מה שאני עושה זה נכון? ועוד שאלות שמלוות אותי לאן שאלך.

חוזרים הביתה מבית החולים ומה עושים עכשיו? הבעל חוזר לעבודה, אימי גרה רחוק ממני ואין מקום בבית שלה לארח אותי ואת התינוק, כך שחוזרים לדירה המושכרת שלי ושל בעלי, ומה שקורה זה שאני נתקלת ביום יום, שעות שאני לבד, אני עם הילד נטו. איך אני מתמודדת עם זה? עובר יום ועוד יום ואני עדיין לבד, מחכה שבעלי יחזור מהעבודה. אף אחד לא מתקשר, אף אחד לא מתעניין, ומה אני אמורה להרגיש חוץ מבדידות? הרגשת דחייה? לשחק אותה שהכול וורוד כשההיפך הוא הנכון?

מישהו מהמשפחה בכלל חשב שאני זקוקה לעזרה בבית? מישהו בכלל חשב שאני לא מסתדרת לבד? מה פשעתי שילדתי בניתוח קיסרי? מה אני צריכה לבקש עזרה? כמות הפעמים שהייתי מתקשרת ולא הייתי מקבלת מענה גדול כל כך,  עד שנפגעתי. כן, לא נורא. פעם ראשונה שנפגעתי זה קרה בניתוח ופעם שנייה שהתגלה לי שכאילו לאף אחד לא אכפת ממני ומה בעלי אשם? זה לא הוא, זה המשפחה שלו.

ועכשיו, שמונה וחצי חודשים אחרי לידה, אני ממש מתחילה להרגיש, לשמוע, להבין שבבוקר אני קמה ואני מתלבשת, מתאפרת ומנסה להראות כאילו הכול וורוד והולכת לעבוד. כן, כבר חודש וחצי שאני עובדת, סוף סוף במשהו שגורם לי לסוג של סיפוק. אני מטפלת במעון, ילדים זה שימחה לא? אז אני אומרת לכם, כן!

אבל איך שיורד הלילה מחשבות ושאלות צפות עולות ומטרידות האם אני מטפלת מספיק טוב באושר הפרטי שלי, הבן שלי? אולי אני עושה טעות שהכנסתי אותו למעון? אולי אני לא מספיק טובה בשביל המשפחה של בעלי שלא שואלים לשלומי? אולי אני בכלל טעות? חשוב לציין שאבא שלי הלום קרב, דבר שמשפיע קשות על כל משפחתי על אימא, אח ואחותי, אולי בגלל המצב הזה המשפחה של בעלי דוחקים אותי?

הלוואי והייתי מוצאת את התשובה המתאימה למצבי. אני מקווה להתעודד ולהרים ראש במיידי, כי האושר שלי ברוך ה' צריך אותי ואני לא רוצה ליפול עמוק עמוק.

 

אם את אחרי לידה, זה יכול לעניין אותך:

ליווי רגשי אחרי לידה ראשונה
ליווי רגשי לאמהות שיש להן ילדים גדולים בבית
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" הרצאה דיגיטלית
שיתופים אישיים ומקצועיים על דיכאון אחרי לידה

לדף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה רגשית נשים בהריון, אחרי לידה ובהורות. אני בת 45, נשואה, אמא לשניים (16,9) ואוהבת העמקה, מוסיקה מקפיצה, לצלם, ולהיות בחברת נשים משובחות.

אני אוהבת להיפגש וללוות נשים רגישות (תכונת הרגישות) שחוות את ההורות בעוצמה, שמרגישות רגשות שלפעמים מכניסים אותן ללופים מחשבתיים, והן לא יודעות עדיין איך להתמודד איתם.

אם את מרגישה צורך במרחב עבור עצמך בזמן ההריון, אחרי לידה ובהורות, מקום שבו תוכלי להיות כפי שאת, להבין מה עובר עלייך ולקבל כלים להתמודדות, אז תהליך ליווי רגשי בהורות יכול להתאים לך. 

את יכולה לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי, לשים לב אם את מתחברת למהות ולצורך, וליצור איתי קשר על כל שאלה שעולה בך.

כדי לקרוא עוד קצת עליי, אפשר לקרוא בבלוג שלי או על מי אני

אשמח לפגוש אותך, לימור. 

רוצה להתעדכן בתכנים החדשים?

צרי קשר

אנחנו עדיין לא מכירות, אבל את יכולה להרגיש בנוח לשאול אותי כל שאלה.

חשוב לי שתדעי שהשאלה שלך נשמרת אצלי
באופן חסוי ואני שומרת על הפרטיות שלך באופן הדוק.

אני פה.

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× איך אפשר לעזור לך?