אצלי הכל בסדר…

מאת :

26 באוקטובר 2012 | 5 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

אצלי הכל בסדר…

כך שרה ג'וזי קץ בשירה, וגם אני אומרת שאצלי הכל בסדר, סביבה נחמדה …

אך האמת שפתאום לפתע עברתי הרבה שינויים, מעבר הדירה לעיר אחרת, הקטנה בגן חדש ומקום עבודתי שעזבתי אחרי 5 שנים.

ועכשיו שוב הכל חדש, מפצירה בי לא להישבר, לאסוף את כוחותיי יחד ולאחד אותם לאנרגיות חיוביות ומחשבות ורודות.

יהיה טוב,

אני בהמתנה כמו בשיחה ממתינה , יודעת שעכשיו זהו פסק זמן רק בלי השוקולד…והעשייה תגיע ותפרוץ.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

5 תגובות ל- “אצלי הכל בסדר…”

  1. נשמעים הרבה שינויים ביחד,
    שיעבור בטוב ובקלות 🙂

  2. אילנה הגיב:

    אביבית, אם כל זה לא היה נופל עליך בו זמנית, היה לך משעמם … 🙂
    אכן המון שינויים, אך למרבה המזל, הכל מבחירה שלך (או שלכם), לכן (כנראה) זה מה שרצית.
    מבינה לליבך מאוד, המצב מאוד מאוד קשה ומאתגר,
    בטוחה שתצליחי לעבור את התקופה על הצד הטוב ביותר, בזכות מי שאת ומה שאת מסוגלת.
    מקווה שתרדי מהשיחה הממתינה במהרה….
    אוהבת מאוד מאוד,
    אילנה

  3. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    אילנוש יקרה ואהובה, מתגעגעת ונכון עשינו צע שרצינו אבל עדיין קצת קשה ….
    מקווה לשוב במהרה למרתון הזה של החיים…..

    יום נפלא

  4. דלית לוי הגיב:

    מעברים, אני כל כך מזדהה איתך. כאילו מהרגע שנהיינו אימהות נידונו להסתגלות קבועה למעברים ושינויים שמלמדים אותנו כל פעם עוד משהו על עצמנו ועל הכוחות שלנו.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה בגן היא מצליחה לאסוף את עצמה ואיתי יש איבוד עשתונות מוחלט?

מאת :

15 ביוני 20143 תגובות

מתוך לכל אמא, רגשות אשם

הבכורה שלי בת 6.4 . רגישה . פרפקציוניסטית. התאכזבה שוב מעצמה שאיבדה עוד משהו (בפעם השלישית ביומיים האחרונים). אני כמובן טורחת לספור לה.. (אכזבה #1 מעצמי) .

הזעם שלה שוב פורץ. מנסה להתקרב להגיד משהו והיא מרחיקה אותי. כל המשפחה מנסה להגיע לאוטו והכל קורה מול העיניים של חמותי (שתחיה – היא והביקורת שלה). בסוף אני לוקחת אותה חצי דרך בידיים. מגיעים לאוטו וזה לא נרגע. הצרחות בלתי נסבלות ככה שאני חייבת לסתום אוזניים (אכזבה #2 מעצמי).

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום – על טראומה מהלידה

מאת :

23 בפברואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום. הכל בסדר, אבל כל כך לא. יש שם משהו, בפנים, שהוא מעבר ליומיומי, לרגיל, למשפחתי, לשגרתי – משהו שמרגיש לי כבד מנשוא. אני מכירה אותו, אני מזהה אותו, בתהליך קשה מנשוא אני גם מטפלת בו. הוא מעל ומתחת לחיוך, לאושר, לחיבוק. הוא כל כך חלק ממני שהוא יכול להופיע בכל רגע. הוא פגש אותי בלידה, ומאז אנחנו יחד.

בבקשה, תפסיקו להעביר ביקורת

מאת :

6 באוגוסט 201120 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, קוראות לשינוי, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני אמא כבר שלושה חודשים.

זו תקופה של למידה עצומה, הסתגלות, התגבשות. יש גם רגעים קשים. אבל אני מוצאת שהכי קשה לי – עם הביקורת. לפעמים אני ממש רוצה לברוח ולחיות על אי. לבד. רק אני, בעלי והילה. מוכנה להסתדר עם הכול בלי עזרה, אבל לא מסוגלת להתמודד עם הביקורת.