המצב שלו עדיין קשה מאוד

מאת :

3 באוקטובר 2012 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

כתבתי כאן לפני חודש או יותר נכון – ארבעה שבועות (בהריון למדתי ששבועות לא תמיד מקבילים לחודשים).

כתבתי על התחושות הקשות שבהליכה הביתה והשארת התינוק שלי בבית חולים.

כמה דמעות שפכתי מאז, כמה כאב, כמה תחנונים לבורא עולם וכמה פחד יכול בן אדם אחד להכיל.

המצב שלו עדיין קשה מאוד. הוא עבר ניתוח מסובך, הריאה שלו התמוטטה והוא עלה על מכונת לב ריאה, ירד מהמכונה ועדיין מורדם ומונשם.

אבל – הוא פוקח עיניים מדי פעם ומסתכל בי בעיניים הגדולות והיפות שלו במן מבט עמוק שמתערפל לאחר כמה שניות מרוב חומרי הרדמה (הרגעה) שהוא מקבל.

אני חושבת שזה הניסיון הכי קשה שעברתי בחיים שלי. הניסיון הכי קשה שלנו – של בעלי והבן היותר גדול (בן שנתיים…) שעברנו בחיים.

כשהציגו לנו את הבעיה (בקע סרעפתי) בהריון, הרופאים המליצו להמשיך בהריון, לנתח לאחר הלידה ולמרות שההחלמה ארוכה היא בוא תבוא.
לא העלנו על דעתנו מה מצפה לנו, עם מה אנחנו אמורים להתמודד, עם מה הבן שלנו הקטן אמור להתמודד ולהילחם. הוא אכן נלחם, גם בימים שאני מאבדת תקווה הוא ממשיך במאבק ואני כל כך מתביישת ברגעים הללו כשאני מוותרת והוא – לא.
הוא רוצה לחיות, אני יודעת את זה ומנסה להיות חזקה בשבילו, להאמין מכל הלב שהוא יחלים, שיהיה טוב, כמו שאמרה לי אחת האחיות בטיפול נמרץ – "אם את לא תאמיני שהוא יצא מזה, מי כן יאמין?"

אבל זה קשה. בימים שיש הטבה כלשהי או לפחות לא החמרה אנחנו נושמים לרווחה ובימים שהמצב מדרדר אני תוהה אם לא עדיף שהכול יסתיים, אולי יתנו לנו לחזור כמה חודשים אחורה ולהחליט אחרת. ואז – בושה גדולה עוטפת אותי, איך אני מוותרת, איך אני מסוגלת לחשוב ככה והאם זה בגלל שאני רוצה שלי יהיה יותר קל ולא רק בגלל שאני רוצה להקל עליו.

אני אוהבת אותו כל כך. רוצה להיות אתו כל הזמן ומבינה שאי אפשר כי גם בעלי וגם הבן הגדול יותר צריכים אותי. אני מלטפת אותו שעות, מצמידה את הלחי שלי ללחי שלו ושרה לו שירים שקטים ומרגישה איך הגוף הקטן הזה רוצה את האהבה שלי.
אנשים אומרים לי שהוא מושגח מלמעלה, שהקב"ה עושה לנו נס אחרי נס כשהוא מצליח לשרוד.

אני רוצה שיהיו לו חיים טובים ובריאים עד כמה שניתן, שיהיה איתנו שמח ומאושר. אנחנו אוהבים אותו עד בלי קץ ובזכותו יודעים היום להעריך את החיים שלנו.

רק מי שהיה כל כך קרוב לקצה, שהטלטל בין חיים למוות, יודע עד כמה הקיום שלנו אינו מובן מאליו.

אנחנו לא נחזור להיות אותם האנשים. לטוב ולרע.

התפללו עלינו –שיבריא ויתחזק. אנחנו, אני והוא, בימים אלו מרגישים כמו גוף אחד והנשמה שלו נאחזת בעולם הזה ולא מרפה, מזינה את הגוף הקטן שלו בעוצמה גדולה.

 

 

עוד שיתופים של אפרת:

ילד שלי, בוא אליי הביתה / אפרת

הבן שלי מאושפז / אפרת

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “המצב שלו עדיין קשה מאוד”

  1. מחזיקה אלף אצבעות לבריאות והתחזקות במהרה- אמן !!

    אני רק יכולה להניח שאם הייתי במקומך, אותן תחושות היו עולות לי..
    ואל תשכחי- יש גם חוסר תקווה ובושה, אבל גם אהבה ותקווה ואמונה ויש מקום לכל הרגשות האלה. תמשיכי לכתוב אם זה עוזר לך לתת מקום לכל הרגשות שביום יום נדחקות להן תחת מעטה הבושה.
    מקווה שבקרוב קרוב תסתכלי על זה ממבט לאחור ותוכלי לטפוח לעצמך על השכם- עשיתי את זה !

  2. מיכל ארד הגיב:

    אפרת היקרה!

    אני מתפללת למען בריאותו של בנך,
    שיזכה לרפואה שלמה!!!

    אני מסכימה עם לימור, אני מניחה שגם אצלי היו עולות אותן מחשבות אם הייתי במקומך

    את אישה מיוחדת…

    אני מאחלת לכם שהשלווה תשכון בביתכם ושהשמחה תעטוף אתכם

    בהמון אהבה
    מיכל

  3. חן הגיב:

    אפרת יקרה,

    לא מכירות אך נפעמת מהיכולת כתיבה שלך ומהמסירות.
    מתפללת חזק חזק לבריאות והחלמה שיבואו במהרה ובביתכם תשרור רק שמחה וחוויות טובות מהיום והלאה.
    את אמא נהדרת והוא בן נהדר.
    מחזיקה אצבעות ולא משחררת.
    מחכה לעדכונים.

    חן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא טובה יותר

מאת : אמא אחת

30 ביולי 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה

לפעמים אני מרגישה שמגיעה לו אמא יותר טובה ממני.

אמא יותר סבלנית. אמא שיותר אוהבת להקריא סיפור או לקחת לגינה למרות שחם. אמא שלא צריכה לא פעם ולא פעמים לעצור את עצמה לפני שהיא מרגישה בתוכה את הצורך להתפרץ או להתעצבן או לאבד שליטה. ולפעמים גם מאבדת שליטה.

לפעמים אני מפנטזת שאני לא צריכה יותר כלום. פשוט כלום רק להיות אני עצמי. בלי להעמיד לעצמי איזה רף של אמא שהייתי רוצה להיות. בלי רגשות אשמה כשאני כמובן לא מגיעה לרף של זה, או של אחרות שאני רואה סביבי. בלי לנסות לתמרן כל הזמן בין הצרכים שלי לשלו. כמה זה קשה.

"אני לא מבינה למה אני מרגישה תסכול וכעס.." – שאלה של אמא אחרי לידה

מאת : אמא מתוסכלת

19 בספטמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אמא אחרי לידה שואלת: "אני לא מבינה למה אני מרגישה תסכול וכעס, כשהתינוק שלי הוא כזה מלאך קטן ומדהים בן ארבעה חודשים. פשוט קשה לי לשמוח בימים האחרונים, כשהוא שוב חזר להירדם רק עם ידיים ונדנודים והוא ניג'ס רוב היום. קשה לי פיסית, שלא לדבר שבמזג אוויר הלוהט הזה, פשוט בלתי נסבל לצאת איתו החוצה במנשא. אני […]

פרחי באך בהריון ובלידה- כיצד הם יכולים לעזור לך?

מאת : איריס גומס

1 במרץ 2011תגובה אחת

מתוך הריון, רפואה משלימה בהריון ולידה

Crab Apple היא תמצית פרחי באך שמטהרת תחושות. אם זה בגלל שאת לא אוהבת להסתכל על עצמך במראה, אם יש לך תחושה של גועל עצמי שמלווה אותך – התמצית תעזור לך לקבל את ההופעה שלך ולהרגיש יותר בטחון לגבי איך שאחרים רואים אותך.
אם את מרגישה יותר מדי מגוננת ודואגת לשלום העובר, את יכולה להיעזר בתמצית Red Chestnut ולתמיכה בשינויים והסתגלות בתמצית Walnut.