ילד שלי, בוא אליי הביתה

מאת : אפרת

19 באוקטובר 2012 | תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

כשעצוב לי וקשה, כשרע לי על הלב ואני לא מצליחה לראות את ההתקדמות אלא רק את הקשיים, אני פותחת את מה שכתבתי כאן באתר וקוראת את התגובות שלכן נשים יקרות.

הבן שלי עדיין לא חזר הביתה אבל הוא כבר לא מונשם, הוא ער, בוכה ועוד בוכה בגלל כאבים בטן עזים (כך לפחות כך אומרים הרופאים אבל רק לאל הפתרונים).

עברו חודשיים מאז שילדתי אני יודעת שקרה לנו נס מאוד גדול – הוא הורד ממכונת ההנשמה והוא כמו ילד רגיל עכשיו רק עם חמצן באף ומערכת עיכול לא בריאה עדיין.

הוא לא ילד רגיל, את זה אני יודעת. הוא מחובר למכשירי ניטור, ניזון דרך זונדה ומקבל חמצן בכמויות שאני מקווה שלא יזיקו לו בהמשך למרות שאין שום ברירה אחרת.

הוא לא ילד רגיל, כי את מה שהוא עבר לא עבר אף לא אחד מאיתנו, ההורים, בני המשפחה האחרים והחברים.

אני מותשת. לא מצליחה להירגע ולראות רק את הטוב. להאמין שבאמת יהיה טוב. ההתקדמות כל כך איטית. נחתנו מאופוריה הגדולה שהיינו אחרי שהוא הפסיק להיות מונשם ובה חשבנו שעכשיו הכול ילך חלק ואו-טו-טו אנחנו הולכים הביתה.

אני מותשת לראות את כל המקרים הכל כך קשים שסובבים אותי, אותו. הכל חודש פנימה ממש ללא הגנות ויותר חרדות אינסופיות.

אני רוצה שהוא יבוא הביתה ובית החולים שהפך להיות שיגרת חיינו יהפוך לזיכרון רחוק.

אני רוצה שיבריא ויחיה חיים רגילים.

אני רוצה את החיים הקודמים שלי –שלנו ומנסה לראות את האור בכל שינוי הכי קטן.

ילד שלי, בוא אליי הביתה.

 

 

עוד אמהות כותבות:

המצב שלו עדיין קשה מאוד / אפרת

הבן שלי מאושפז / אפרת

 

הילדה עם וירוס בטן עקשן.. אין לי אוויר / אמא אנונימית

העיקר הבריאות| התינוק שלי חולה / הכי אמיתית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “ילד שלי, בוא אליי הביתה”

  1. אישה נדירה ומיוחדת, מצטרפת לאיחולים שאחלת לעצמכם. כל כך מגיעה לכם השיגרה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך אתן מתמודדות ?

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

3 בינואר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

הכוחות שלי….

אני צריכה לאגור כוחות ולא יודעת כיצד, אני אמא לכל החיים וזאת הבנתי מיד , לעיתים אני מרגישה שכולנו אמהות חד הוריות, הכל מוטל על הכתפיים שלנו, התינוקת, הבית, הסידורים, העבודה, החיים האהבה, המראה האוכל הכל, ואין אין עזרה.

פעם היו גרים יחד בשכונות וכולם עזרו לכולם והסבתות היו שם לטפל לשמור ולתמוך .והיום…..הסבתות עובדות עצמאיות , יש להן לו"ז צפוף ואנו נותרנו לבדנו, מנסים לאגור כוחות , לשאוב כוחות ויחד עם כל זה לתת לקטנה שלנו {בת 10 חודשיים} את כל האהבה והיחס החם שניתן לתת.

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק א'

מאת : קרן פרידמן גדסי

24 בנובמבר 20106 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

יש משהו מאיים כאשר היא אומרת בקול רם שהרגישה חסרת אונים בלידה, שהיה שם פחד משתק, בדידות תהומית.

זה יכול לאיים על 'סיפור הלידה הטובה'. זה יכול לאיים על תחושת המוצלחות שהיא רוצה להחזיק בתוכה, אולי זה מאיים על התחושה שלה כלפי האיש שלה. אם תגיד שהרגישה לבד, מה זה אומר עליו ? הוא הרי היה כל כך מקסים בלידה וניסה לעזור, איך היא יכולה להגיד שהרגישה שם לבד?

"אני אפילו לא יודעת למה אני בוכה", היא אולי תאמר.

מאז שאנו הורים, כבר פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים

מאת : רעות שלומי רסלר

19 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

אני צריכה את הגן עדן הפרטי שלי, את האהבה שלי, מושלמת ושלמה.
להעמיד לעצמי מראה ולכתוב על הפגמים?
על זה שמאז שאנו הורים אנו פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים,
על זה שאנו כל כך עייפים בסוף היום וכל מה שאנו רוצים זה לרבוץ מול הטלוויזיה,
על זה שאנו כל כך עסוקים בעבודה, בתחזוק הבית, בסידורים, בהנאה מהילדה, שלא נשאר לנו זמן להנות אחד מהשניה?