אחרי לידה

ילד שלי, בוא אליי הביתה

כשעצוב לי וקשה, כשרע לי על הלב ואני לא מצליחה לראות את ההתקדמות אלא רק את הקשיים, אני פותחת את מה שכתבתי כאן באתר וקוראת את התגובות שלכן נשים יקרות.

הבן שלי עדיין לא חזר הביתה אבל הוא כבר לא מונשם, הוא ער, בוכה ועוד בוכה בגלל כאבים בטן עזים (כך לפחות כך אומרים הרופאים אבל רק לאל הפתרונים).

עברו חודשיים מאז שילדתי אני יודעת שקרה לנו נס מאוד גדול – הוא הורד ממכונת ההנשמה והוא כמו ילד רגיל עכשיו רק עם חמצן באף ומערכת עיכול לא בריאה עדיין.

הוא לא ילד רגיל, את זה אני יודעת. הוא מחובר למכשירי ניטור, ניזון דרך זונדה ומקבל חמצן בכמויות שאני מקווה שלא יזיקו לו בהמשך למרות שאין שום ברירה אחרת.

הוא לא ילד רגיל, כי את מה שהוא עבר לא עבר אף לא אחד מאיתנו, ההורים, בני המשפחה האחרים והחברים.

אני מותשת. לא מצליחה להירגע ולראות רק את הטוב. להאמין שבאמת יהיה טוב. ההתקדמות כל כך איטית. נחתנו מאופוריה הגדולה שהיינו אחרי שהוא הפסיק להיות מונשם ובה חשבנו שעכשיו הכול ילך חלק ואו-טו-טו אנחנו הולכים הביתה.

אני מותשת לראות את כל המקרים הכל כך קשים שסובבים אותי, אותו. הכל חודש פנימה ממש ללא הגנות ויותר חרדות אינסופיות.

אני רוצה שהוא יבוא הביתה ובית החולים שהפך להיות שיגרת חיינו יהפוך לזיכרון רחוק.

אני רוצה שיבריא ויחיה חיים רגילים.

אני רוצה את החיים הקודמים שלי –שלנו ומנסה לראות את האור בכל שינוי הכי קטן.

ילד שלי, בוא אליי הביתה.

 

 

עוד אמהות כותבות:

המצב שלו עדיין קשה מאוד / אפרת

הבן שלי מאושפז / אפרת

 

הילדה עם וירוס בטן עקשן.. אין לי אוויר / אמא אנונימית

העיקר הבריאות| התינוק שלי חולה / הכי אמיתית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

One Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ