כל זה לא חשוב, כי אתה היפראקטיבי

מאת :

1 בנובמבר 2012 | 4 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

למה הם פשוט לא מבינים?

למה שמו מטרה על ראשך

מדוע אותי הם מאשימים?

ילד שלי, ילד גאון ומוצלח שלי,

איך אפשר לטעות בך?

יש לך עיניים חמות וטובות,

לב זהב ונתינה אינסופית,

אבל כל זה לא חשוב כי יש לך הפרעת קשב וריכוז קשה..

כל זה לא חשוב כי אתה היפראקטיבי,

כל זה לא חשוב כי התסכול שלך מעפיל על הכל…

ילד שלי,

אני מנסה להגן עלייך, לעמוד לצידך,

גם כשהתסכול שלך עף עליי אני אשתדל להיות שם למענך.

ילד שלי, ניסיתי להוציא אותך מבית ספר, אבל אז הוכרזתי כאמא בעייתית שלא עוזרת והולכת נגד המסגרת.

שיחות על גבי שיחות,

הם אומרים שאני אמא מזניחה שלא אכפת לי,

הם מאיימים שייקחו אותך לפנימייה ,

איך אפשר להגן על ילד ממורה שטוענת שהוא אשם ?

ששואלת אם הרבצת ואתה, בדיוק כמו שחונכת, עונה את האמת ומודה שהיית אלים והיא מאידך פותחת בחקירה צולבת ומביאה עדים…

למה??? "הרי אמרתי את האמת" ככה סיפרת לי.

ומה אני אענה לך ילד שלי?

איך אוכל להסביר משהו שאיני מבינה בעצמי?

למה לא מנסים לעזור?

למה עשיתי אבחונים? למה לקחתי אותך למיטב המומחים?

ואיך זה שאני המזניחה, שאני הפושעת,

איך זה שכל עולמי מתמוטט ?

איך זה שמערכת החינוך כושלת ואתה נופל בין הכסאות?

לכל מי שתהה, הילד שלי אינו מושלם,

עושה טעויות וזורק מילים, מתעצבן, כועס, מתוסכל בעיקר.

ושלא תטעו, אני מחנכת ביד רמה.

אין קללות -דבר ראשון הוא כבוד האדם

ובסוף מערכת החינוך שאליה שלחתי אותך בהתלהבות ובהתרגשות רבה, אותה מערכת חינוך היא זאת שהרסה אותך.

ילד ללא ביטחון

'ילד דפוק' קראת לעצמך 'ילד חרא, ילד טיפש'.

מערכת חינוך שרמסה את כבודך,

מורה שמרשה לעצמה לתפוס אותך בחוזקה ולגרור אל תוך הכיתה…

מורה אחרת שלא מוכנה להקשיב,

ומורה אחת שלא מבינה שאם תלמיד משועמם בכיתה זה הזמן לתת לו דפי עבודה מאתגרים יותר ולא להתנער ולא 'אני לא מסוגלת' או 'לא יכולה'.

הלכתי לשיחה בבית הספר ישבת שם וראית אותי מיוסרת ואתה כל כך רגיש ילד.

תבינו, הילד שלי אמפתי, הוא חווה ומקרין את כל מה שקורה סביבו.

והתחלת להתייסר ולסבול לבכות ולהקיא את הכאב החוצה.

אני בחיים לא אשכח את מילותייך הם אלו שנותנות לי כוח להילחם למענך,

אמרת: ״אני כמו עיוור שלא רואה ולא מכיר את הדרך. אני צריך כלב נחייה שיעזור לי להתמודד״

מבטיחה לך ילד שלי, אני אהיה כלב הנחייה שלך עד שתלמד את הדרך לבד.

אני אלחם למענך עד זוב דם,

אני אדאג שיהיה לך טוב,

אני אדאג שאתה תלמד, כי אם בלי לשבת בכיתה אתה מוציא 90 אז מה יקרה שתשב בלי מטרה על ראשך…

מה יקרה אז… מה יקרה באותו יום שתפרח ותלבלב…

אני אשב אעמוד ארוץ ואלחם עד שתגיע לנחלה

אז שיבינו אותך

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

דיכאון כיתה א'/ מאיה הובני

אמא בקליטה / הילה גלסר

גן בפעם הראשונה/ אביבית זהבי בינשטוק

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

4 תגובות ל- “כל זה לא חשוב, כי אתה היפראקטיבי”

  1. ליביה בלן הגיב:

    סיפורך מאוד נגע לליבי – בנך הוא כנראה עוד קורבן של מערכת חינוך בינונית ולא מכילה.
    מחזקת את ידייך למצוא את הכח לעמוד במכבש הלחצים של המערכת ולראות ולעזור לבנך תוך כדי

  2. נ הגיב:

    כל כך מבינה, למדתי את הנושא, ובאמת מערכת החינוך לא עוזרת, למרות שזו בעיה שמאד דורשת שיתוף של מערכת החינוך. שיהיה לכולנו בהצלחה בהתמודדות.

  3. זהבית הגיב:

    מכירה ומזדהה. מזל שיש לו אותך.
    תמצאי כל דרך אפשרית לחזק את עצמך ואת התקווה.
    אני בטוחה שהוא מקסים., תמשיכי להגיד לו את זה.
    ימים טובים,
    זהבית.
    אמהות עושות שלום.

  4. חגית הגיב:

    כתבת מאוד אמיתי וחזק מהבטן. יש המון אהבה לצד הכעס והתסכול האדיר שאת חווה.

    אני מלאת הערצה לכל הורה שמתמודד/ת עם ילדו/ה מול מערכת החינוך, בעיקר כשיש קושי.

    ומלאת חששות מה יהיה כשילדי שלי יילך לבית הספר…

    כילדה ונערה עברתי בחווייתי גיהנום בבית הספר אבל גם כשניסיתי בעצמי לעזור בדרכים אלטרנטיביות וניסיתי להיכנס למערכת חינוך ולכזאת של חינוך מיוחד, גיליתי שהמערכת כל-כך קשה וקשוחה ולא נעימה ולא מאפשרת שאפילו אני כבוגרת הולכת לאיבוד ועושה טעויות נוראיות ובכלל לא מרגישה שעוזרת, אולי אפילו מזיקה, לילדים שכל-כך רציתי לעזור להם.

    אין ספק ששינוי חייב להתרחש, עמוק מבפנים, בתוכנו ואמן שזה יחלחל גם למערכת הכל-כך לא בריאה הזאת.

    בראש ובראשונה חשוב לנסות למצוא את שביל הזהב עבור בנך. בזמנו למדתי שיטת אלבאום וראיתי שהיו לא מעט ילדים שזה הקל עליהם ועזר להם לפחות לשפר את הדימוי העצמי.

    מאחלת שבכל דרך או נתיב שתבחרי/ו- תצליחו ליצור את הטוב לכם כמשפחה ובעיקר לילד שבעל כורחו ובעל כורחכם וחרף כל מאמציכם, סובל כל-כך…

    חיבוק חם ממני.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להיות אמא לקלאבר (קלאב פוט club foot)

מאת : אמא בעילום שם

26 במרץ 201410 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

קלאב פוט. פעם ראשונה ששמעתי את המונח הזה. שבוע 16 הריון ראשון. ערב חג שבועות. אנחנו אחרונים בתור, אבל הוא לא מוותר, ממשיך בסקירה עוד ועוד לוודא שהוא לא מוצא עוד מומים. קלאב פוט דו צדדי.

איזו תמימה הייתי. הוא מסביר לי שיש בעיה בכפות רגליים, ואני אומרת, 'בסדר זה יתקן את עצמו ברחם, עד הלידה יש עוד חצי שנה'. לא מבינה ממה הוא מתרגש. הוא לא ניסה להלחיץ, אבל אמר שיש צורך בסדרת בדיקות לוודא שקלאב פוט הוא לא קצה קרחון של משהו גדול יותר.

מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?

מאת : מירב שרייבר

29 בינואר 2012תגובה אחת

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אגתה כבר בת 9 חודשים. היא ערנית וסקרנית ונראה שהיא יודעת מאד מה היא רוצה וצריכה. את זה כבר חשתי בבטן. ידעתי שיש לה אישיות חזקה. איך? התנועות שלה היו מאד מפוקסות. כשלא אהבה משהו, כמו מוסיקה חזקה או ריח סיגריות, הייתה בועטת מבפנים, כשרצתה שאוכל משהו או אשתה, הייתה מתנועעת בחוסר נחת ומעירה אותי באמצע השנה כדי לאכול. כשעמדתי קרוב מדי למערבל כדי להכין עוגה, היא סימנה לי בברור, שהרעש חזק לה מדי ושאתרחק.

איך הבנתי מה היא אומרת או צריכה ממני? התחושה הייתה שהיא מדברת איתי בלי מילים. לא הייתי צריכה לנחש או לנסות להבין. זה היה חד וברור. זו לא הייתי אני שחשבתי עבורה, אולי זה לא נעים לה, היא פשוט דיברה איתי.

אני מנסה לחזור אחורה להחלטה שלי ללדת בבית ואני שואלת את עצמי, אז מי בעצם עשתה את ההחלטה הזאת, אני או היא? אף פעם לא חלמתי או דמיינתי ללדת בבית. לא הכרתי אף אחת שילדה בבית. אמא שלי אחות בבית חולים והדרך לבית היולדות באיכילוב היה די ברור עם כל הקשרים שיש לנו שם. אך הסיפור שלי מוביל אותי לאיטליה, שם חייתי בארבע שנים האחרונות, שם התאהבתי, הריתי וילדתי.

הלידה וההורות כטקס חניכה , כסיפור הירואי

מאת : דנית צור אלמוג

12 באפריל 20113 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

פעם, לפני הרבה שנים, בממלכת שומר, חיה מלכה, בשם איננה. איננה היתה מלכת שמיים וארץ, שמלכה על פני שבעה מקדשים והיתה אהובה מאוד על כל נתיניה. היא הובילה קרבות אינספור, ניהלה את ענייני ממלכתה ביד רמה והיתה גם משוררת רבת כשרון.

יום אחד שמעה איננה קריאה פנימית.