אמהוּת

תהני מהם, הם גדלים מהר

שמתי לב שבזמן האחרון אני באבל.

אני עצובה קצת. קצת הרבה. לא אכביר במילים סחור סחור. הילדה הקטנה שלי גודלת מהר מדי.

היא ממש "ברחה" לי מהידיים. גדלה לה לבד ככה בלי יותר מדי השגחה.

בעוד שאת הגדול גידלנו עם הרבה תשומת לב לכל הפרטים, קטנים כגדולים. כל פיפס נחשב, נחקר והוסקה מסקנה לפעם הבאה.

הקטנה פשוט גידלה את עצמה. ועשיו כבר בת שנתיים ו 3 חודשים וזהו, כבר לא תינוקת.

פעוטה. אי אפשר לצ'קמק אותה כמה שרוצים כי היא לא תמיד מתרצה וכשלא בא לה היא מכפכפת אותו חופשי.

איך זה עבר כל כך מהר, ואיפה הייתי אני?!

ומחשבות על ילד נוסף כל כך אמביוולנטית מתובלות בחרדה ובהלה, זו לא התשובה. לא-לא.

אני רוצה את הילדה שלי בחזרה. תינוקת. לחוות אותה מחדש הרבה יותר.

עד לא מזמן ממש היה קשה לי להזדהות עם הקלישאה "תהני מהם, הם גדלים מהר" ממש בזתי לה.

ועכשיו אני חווה על בשרי את מפח הנפש והגעגוע לילדה הקטנה שלי.

ועכשיו כשאני כותבת את המילים האלה, חושבת במודע שלא לחנוק אותה עם הגעגוע הזה ושלא להפוך אותה קורבן לגעגועים שלי. היא הילדה הקטנה שלי וככה תהיה תמיד, אבל אתן לה לגדול ולפרוח ואלך לחפש היכן לפרוק את יסוריי.

 

3 Comments

  • Avatar

    יעל גל

    ככ מרגש,וגם אני מרגישה כך כלפי הילדה הגדולה שלי,בת שלוש וחצי.הזמן באמת עובר מהר,ותמיד השתדלתי לא לפספס אף שניה.לראשונה שלחתיה לגן בגיל שלוש וחצי,והקושי היה עצום.בייחוד שלי,אבל גם שלה.גם אני מתגעגעת אפילו לזה שהיא עוד הייתה עוברית,חיוך ראשון,צעד ראשון,מילה ראשונה,תינוקת,רכה מתוקה,אבל יחד עם הגעגוע והרצון לעצור את הזמן,צריך לדעת לתת להם לפרוח וללבלב.אני תמיד חושבת על דימוי של עץ בונסאי,שהוא ככ יפה אבל באמת רוצה לפרוח ולגדול ולא שהשורשים שלו,יהיו קשורים אחד לשני,בלי אפשרות לצמוח.אני כמובן מדברת על הכאב שלי,ועל הגעגוע שלי,ויודעת שהזמן לא יעצר מלכת….העגלה נוסעת אין עצור,ולכן מנסה תמיד להנות מהרגעים הקטנים,כי הם הם החיים האמיתיים.

  • Avatar

    יפעת

    אני גם מרגישה ככה. שהבת שלי גודלת לי- כלומר- בלי עין הרע.
    אני כל כך נהנית ממנה, נהנית להסתכל עליה ואני חושבת מה יקרה כשהיא תגדל?

  • Avatar

    נעמה

    כלכך מזדהה..
    והדברים שכתבת מתגלגלים בי כבר תקופה ואפילו באותן מלים- אבל.. געגוע…
    שני ילדים כבר "גדלו לי" ועכשיו כשאני מחזיקה את השלישי הפיצפון אני כבר מכירה את ההרגשה שעתידה לבוא וכבר מעכשיו טיפה באבל בכל יום שעובר והוא גדל עוד טיפה.
    זה אבלשבא במקביל להתרגשות והשמחה שבהתפתחות והגדילה שלהם. מרגש לראות אותם הופכים לפעוטות ואז לילדים ונערים אבל יחד עם ההתרגשות יש געגוע מתמיד לתינוק שהיה תלוי בי באופן מוחלט, שהייתי הכל בשבילו והוא נשאר הכל בשבילי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ