מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי: אני בדיכאון אחרי לידה

מאת :

5 בדצמבר 2012 | 10 תגובות

בכל בבוקר אני מתעוררת עם קצת כוח ושואלת את עצמי האם כוחי יספיק לי היום?

 

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

זהו? הסכמתי? לקטלג, לכתר, ואולי להפנים? לקבל?

אני חווה דיכאון אחרי לידה. "עמוק" אם נלך על הניסוח של בן זוגי.

הוא לא אמר לי את זה … הוא סיפר את זה לנציג וירטואלי של נט"ן אחרי התפרקות נוספת שלי. עצומה יותר , עמוקה יותר עצובה יותר שהותירה אותו בהול, מפוחד, חסר עצה ודעת. לי הוא לא אמר את זה…….. אחר כך קראתי את המלל של שיחתם שהושארה על צג המחשב.

זה קרה אחרי שחזרנו מטיפול זוגי ראשון. לרגע חשבתי שמצאתי, מעט מעט כוח ורצון לנסות, לנסות להתמודד גם עם הזוגיות האובדת שלי. שאולי אפשר להיעזר בה, לשקם, להתמודד, אולי. אולי אפשר לא לוותר אולי אפשר למצוא עוד קצת כוח גם לזה……..

כי כוחי הולך ונגמר. בכל בבוקר אני מתעוררת עם קצת כח ושואלת את עצמי האם כוחי יספיק לי היום?

האם יספיק לטפל בה? להאכיל, לחתל, לחייך, להרגיע, להתייחס אל ביתי? האם יהיה לי את הכוח להעניק לה את היחס אשר היא ראויה לו היום?

האם יספיק כוחי לטפל בעצמי? לאכול, לדבר לעצמי, לחזק את עצמי, לדרבן, לשכנע את עצמי במילות עידוד  לטפח תקוות ושאיפות להאמין קצת שעוד מעט זה יעבור, יגמר, ישתנה, זה חייב לא?! האם יהייה לי כח להחניק את הדמעות?

האם יספיק בכדי להעמיד פנים  כלפי כל העולם? או לפחות מי שיתקשר היום…המשפחה, החברים, האם יהיה לי הכוח לחייך, לספר סיפורים, להסתיר?

האם יספיק בכדי לא לריב איתו שוב? מה הוא אשם? האם יספיק בכדי לעצור בעצמי, לשלוט בעצמי, בזעמי, בכעסי,  בהרה געש שבליבי, כדי לשרוד עוד לילה אולי עם קצת שינה……..

אז אתמול שחזרנו, בדרך, חשבתי שאולי הקצת כח יספיק גם לזה , לא לוותר על הזוגיות האובדת שלנו.

ורציתי להאמין שכן והנה נכנסה לה תקווה קטנה לליבי חלקיק קטן של אופטימיות.

זה החזיק אולי שעה או שעתיים ואז באה ההתפרקות

חזקה ועצומה מתמיד בדרך שוברת ומרצצת  את בזיק התקווה העדין שעוד לא גובש

הרגשתי שזהו. פשוט זהו. אני נגמרת ואין יותר ממני. צעקתי, זעקה חנוקה , הילדה בחדר ישנה, בכיתי, רעדתי,

יצאתי לרחוב והשארתי מאחור בן זוג שמחפש עזרה ואני לא יכולתי לעשות כלום!!!

הייתי צריכה? מה כבר יכולתי? ושוב רגשות האשמה צפים, המצפון מעיק חזרה לרגשות שכבר כל כך מוכרים.

התרגלתי אליהם?

אז אני מחליטה,

מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי:

אני בדיכאון אחרי לידה.

 

 

עוד אמהות ונשות מקצוע כותבות:

איך זה מרגיש להיות שפויה או משוגעת בדיכאון אחרי לידה? / תמר קלר, מלווה בהריון ואחרי לידה

למה לא אמרו לי? / אילת גורליצקי

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

10 תגובות ל- “מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי: אני בדיכאון אחרי לידה”

  1. אוסי הגיב:

    אישה יקרה,
    הפוסט שלך הוא הוא תחילתה של החלמה היכולת להבין שיש כוחות שגדולים עליך עכשיו היא בהחלט שלב חשוב.
    אם את רוצה אני לרשותך, תוכלי למצוא אותי דרך לימור.
    אני מציעה לא לחכות בשלב הזה ולפנות לעזרה מקצועית.
    אני חוויתי דיכאון אחרי הלידה הראשונה שלי וזה היה מתיש ביותר יכולת ההשרדות חזקה יותר מיכולתי להחיות את היום יום.
    אני נעזרתי בעזרה מקצועית שעזרה לי מאוד. אחר כך גם נזקקתי לטיפול תרופתי שהרים אותי על הרגלים והחזיר לעצמי את עצמי.
    תחושת אובדן העצמי היא שהיתה לי קשה ביותר התחושה שאני לא מצליחה לשלוט בחיי.
    מקווה שתעזרי כוח לפנות לעזרה ויש כל מיני דברים, שתמצאי את מה שמצאים לך.
    אני לרשותך.
    אוסי

  2. אוסי הגיב:

    ונשיקה וחיבוק 🙂

  3. ד.ד. הגיב:

    יקירתי, חברתי לקושי, להלם, לכאב, למועקה. לא יודעת מה להגיד, לא יודעת איך. הזוגיות שלי גם מתפרקת. אבל לפני הכל, אני מנסה לעצור את ההתפרקות של עצמי. כי בלעדי, לא יהיה זוג להציל, ולא אמא. הלוואי שיכלתי לכתוב לך שהייתי שם ואני כבר לא. אבל אני לא יכולה. אני ממשיכה ליפול וליפול. בדרך אני מנסה לתפוס מה שאני יכולה. ענפים ועצים, ובעל, ופסיכולוגית, וחברה. כדי שהנפילה פחות תכאב. תמצאי לך מישהו להאחז בו. תטפלי בעצמך, תקבעי תור לפסיכאטר ולפסיכלוג. היום. עכשיו. כי גם איתם זה לא פשוט, אבל זה עוזר לעצור את הנפילה. בעלך יחכה. עד שתבריאי.

    • יקרה,
      אני שמחה שאת עדיין פה, קוראת ומגיבה.
      נהדר שאת מייצרת לך סביבה תומכת מסביבך בנפילה הכואבת שאת מרגישה עכשיו. אני שומעת שבזכותם הנפילה כואבת פחות וזו באמת נחמה אדירה.
      אין לי שום ספק בכלל שאת תרגישי אחרת, תרגישי יותר טוב, אני רואה את זה קורה. את לא מוותרת, את נלחמת להרגיש אחרת, את תומכת באחרות ואת נפלאה. אולי את לא רואה את זה עכשיו, אבל את תרגישי אחרת. נשמע לי שאת במסע ריפוי מהעומק.
      תמשיכי להיות פה, שמחה תמיד לראות אותך מבליחה
      לימור

  4. אישה יקרה,
    את נפלאה ונהדרת ועשית עכשיו צעד אדיר, פשוט אדיר.
    היכולת שלך עכשיו להגיד "יש לי משהו ויש לזה שם" היא הדרך שלך להחלמה. ממש ככה.
    זה לא ממש משנה איך נקרא לזה, דיכאון בעוצמה Xאו Y או האם זה בכלל דיכאון לפי הקטגוריות הרפואיות. מה שמשנה הוא שאת כאן, מבינה שאת עוברת משהו שהוא קשה, שהוא משפיע עלייך ועל בני ביתך והמשהו הזה מבקש התייחסות אחרת ממה שהיתה נהוגה עד עכשיו, מבקש שינוי. משהו מכל מה שהיה עד עכשיו לא מתאים יותר.
    ועכשיו, כשיש שם למה שאת מרגישה, הרבה יותר קל לך ולסביבה להתנהג אחרת ולהיות קצת אחרת.
    ה'אחרת' הזה יכול להציל אותך, ממש ככה.
    אני בטוחה שאת לא ממש יודעת כרגע מה את צריכה או מה את רוצה או מה יכול לעזור לך להרגיש אחרת וזה בסדר, זה חלק מהתהליך. עצם זה שאת בתהליך של קבלה והבנה שאת מרגישה משהו לא טוב עכשיו, לא משהו שדמיינת אותו או רצית אותו, הוא צעד ראשון חשוב במעלה.
    אני מקשרת אותך לכמה מאמרים שנכתבו כאן באתר ואולי יוכלו לעזור ואני גם מזמינה אותך ליצור איתי קשר במייל ואוכל לסייע, אפילו במעט medabrot.imahut@gmail.com

    http://www.medabrotimahut.co.il/2012/11/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94-%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%9B%D7%AA-%D7%9C%D7%A2%D7%A6%D7%91/

    http://www.medabrotimahut.co.il/2011/10/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9E%D7%99/

    http://www.medabrotimahut.co.il/2011/08/%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%AA-%D7%9C%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94/

    http://www.medabrotimahut.co.il/2011/08/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%A9%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%99-%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%9C/

    ויש עוד מאמרים ושיתופים נוספים בקטגוריה 'דיכאון אחרי לידה' פה באתר.
    ברוכה הבאה אלינו, אשמח שתישארי ותכתבי עוד.
    יש משהו בכתיבה ובתגובות התומכות שיש בקהילה שיצרנו שמאוד יכולות לעזור בדרך להרגיש אחרת
    שלך,
    לימור

  5. יפעת הרץ הגיב:

    אם ואחות.

    רוצה לתת לך כח בההצה אל עצמך. לרגעים של הריק והאובדן העצמי. לרגעים של כל סימני השאלה ובמיוחד לרגעים שבהם אפילו אין כח לשאול.
    אני כותבת דברים שאולי ישמעו לא הגיוניים אבל נסי ללכת איתם…
    ציינת במכתב כעס זעם ויציאה אל הרחוב.
    ואני בתוך כאב הקריאה של דברייך שמחתי לקרוא את שלושת המילים הללו, והנה הסבר למה.

    אנחנו בתרבות שבה מסבירים לנו שכעס וזעם הם לא טובים הם דברים שצריך לכבות
    א ב ל בואי נסי להתסתכל על כעס וזעם- מה יש בהם? א נ ר ג י ה. המון אנרגיה, היא פשוט ממוקמת במקום שורד וזועק אבל היא שם. כשאת מתחברת באופן לא רצוני או כן רצוני לזעם וכעס את מתחברת למקור אנרגיה שיש בך והוא זמין רק בצורה או בעיקר בצורה מסויימת עכשיו. זה אומר ש י ש ל ך כ ח !!!!!!
    אולי בגלל זה הוא מתפוצץ בכל מיני מקומות, כי הכעס הזה הוא כח חיות. לא פלא שאנחנו נאחזות פה כל כך הרבה פעמים בכעס, הוא פשוט עוזר לעבור יום אפילו שעל פניו זה מרגיש כאילו הוא מעייף ( הוא באמת מעייף אבל הוא עוד דברים חוץ מזה)
    בכל פעם שריק נורא תיזכרי שכעסת. תזכרי שהרגשת משהו חזק. כי אז זה אומר שיש כח בגוף ובנפש. הכח שיוצא בצורת כעס. בכח הזה תאחזי חזק חזק עד שהוא יוכל להפוך לכוחות אחרים.
    כשהגוף ירגיש טוב יותר ומאוזן יותר, כשהטיפול הזוגי יאסוף אתכם, כשהשינה תהיה קצת יותר ( וחשוב חשוב חשוב חשוב לישון מאוד) הדרך החוצה תתחיל להיסלל.

    חשוב להגיד למטפלת הזוגית ( מקווה שהיא בעלת הכשרה ראויה ובעלת נסיון) שעכשיו זה זמן לאסוף אתכם ולחזק את בן זוגך כדי שיחזיק אותך. את הפתרונות העמוקים לענייני הזוגיות השוטפים תוכלו למצוא שתרגישי טוב יותר. לא עכשיו. בנתיים שיחבק אותך בלי סוף.

    שולחת חיבוק וירטואלי ומלא אנרגיה נשית עוטפת
    יפעת

  6. מרים מילר הגיב:

    שלום לך, קראתי בכאב את דברייך. התמיכה , החיבוק והעצות הטובות של החברות שהגיבו מחממות את הלב אבל כדי לצאת מזה ואפשר לצאת כדאי לך לפנות לפסיכיאטר ולפסיכולוג. את יכולה לצאת מזה ויפה שעה אחת קודם למענך, למען ביתך, למען הזוגיות שלך ולמען עתיד יפה, נעים ובריא יותר.

  7. חני סער הגיב:

    יקירה,

    הפוסט שלך אמיץ ומעורר השראה בעיניי.
    אני כתבתי שני מאמרים שלימור צירפה עבורך לאחר חוויה מאוד לא פשוטה שעברה עליי לאחר לידת בתי הראשונה. אני זוכרת שכשגיליתי שיש לתופעה הזו שם (וכרגע איני נכנסת לדיון האם מדובר בתופעה רפואית, תרבותית, חברתית- בעיניי הרבה יותר חברתית ותרבותית מאשר רפואית, אבל זה עניין לדיון אחר), הוקל לי מאוד. פתאום הבנתי מה עובר עליי, וזו הייתה נחמה קלה, אך נחמה.
    הצעד הזה של כתיבה, של להודות שמשהו אינו כשורה, לדבר את הקושי ללא בושה אמיץ ביותר, ומהווה תחילתה של דרך עבורך, כך אני מאמינה.
    אשמח לשתף אותך באופן פרטי ולספר מה עבד עבורי במקום הזה, ושולחת לך חיבוק גדול. באמת שהאומץ שלך אינו מובן מאליו.

    חני

  8. ה.ק. הגיב:

    קוראת אותך ומחבקת..
    את אמיצה, וההכרה בכך- בקושי, היא התחלה של משהו גדול וחשוב שיכול לעזור בהחלמה
    היינו שם..עדיין שם, אבל במקום אחר..
    חרדות,דיכאון,מחשבות אובדניות,משבר זוגי..החלום הגדול מתנפץ בשתי ידיים.
    שנה אחרי אני יכולה להגיד לך שמתאוששים,שאפשר לקום ולאסוף את השברים .. למשהו אחר וחדש..זהות חדשה ממש..
    בעזרת טיפול נכון ותמיכה מסביב-זה אפשרי!
    בקשר לתמיכה-גיליתי כמה קשר השתיקה יכול להיות אכזרי ורק לגרום לכדור הקשה הזה להמשיך להתגלגל..
    כמה אנרגיות השקעתי בלהסתיר..ב"לשמור על כבודי ועל שמי"..כמה אנחנו כחברה לא מקבלים את השינוי העצום הזה שאנחנו עוברות בין רגע-משהו נשאב ממך עם הלידה,וצריך להחזיר את הדבר הזה..
    כשהתחלתי את הטיפול שעברתי -התחלתי גם לשתף..גיליתי כמה רק מסביבי- חברות שעברו דברים כאלה…ולא ידעתי כלום..
    כמה השיתוף שיחרר,הוריד הר של מעמסה..
    אם תרצי, אשמח לכתוב לך את הדברים שעזרו לי
    חיבוקים וכוחות שלוחים אלייך

  9. מיכל הגיב:

    ואוו, מדהים, הוצאת לי את המילים מהלב. גם לי לקח זמן להשלים עם זה, זה קצת מקל כששמים לזה כותרת אבל זו בעיקר עבודה יומיומית והרבה עקב בצד אגודל. נשיקות

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך פוגעת בנו הצעת החוק לעידוד הנקה ?

מאת :

12 ביולי 201162 תגובות

מתוך הנקה, קוראות לשינוי

אין ספק בליבי שהכוונה העומדת מאחורי ההצעה לעידוד הנקה, הינה כוונה טובה שמטרתה להיטיב עם בריאותן של תינוקינו, אך ברצוני להסב את תשומת ליבך שההצעה הפרקטית לעידוד הנקה, כפי שהיא מתבטאת בסעיף 5, נתפסת כפוגעת ו/או לא יעילה מבחינת נשים רבות.

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי

מאת :

28 בדצמבר 201012 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, קושי אחרי לידה, קושי באמהות

לא היה לי דיכאון אחרי לידה. אבל לדעתי הייתי ממש על הסף.

לא ידעתי למה אני נכנסת. שום דבר לא הכין אותי לזה. בעיקר אמרו לי לפני הלידה- תשני כמה שיותר. אז הכינו אותי ללילות ללא שינה. אבל מה עם כל השאר ??? תינוק חדש זו חוויה כ"כ ממלאת, ומכילה כל רגש אפשרי במנעד הרגשות…אשר הופכת אותי פתאום מאישה עם כל הצרכים שלה- לאמא.

קודם כל זה צרכי התינוק. אוכל, חיתולים, אמבטיות, חיסונים, רופאים, כביסות, עגלה, סלקל.

רצו שאעשה הפלה, אבל עכשיו אני אמא.

מאת :

13 באוקטובר 20102 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

אבא שלי הגיע יחסית מאוחר מאוד ועד אז סבלתי עד עמקי נשמתי וניסיתי להתאפק שלא לקחת אפידורל. בסוף,אבא הגיע ובמקום לחתום הוא התחיל לדבר עם המרדים ברוסית לגביי ההשלכות של האפידורל.

בסוף התחלתי להתעצבן ואמרתי לו באמצע ציר: "אני לא יכולה יותר תחתום כבר !!!!"

אבא שלי חתם ומאז הכול הפך להיות רגוע.

אחריי קבלת האפידורל התחלתי להזיז את הרגליים והאצבעות וככה עד סוף הלידה העיקר שאוכל אחר כך ללחוץ.

מקבלת האפידורל הכול זרם מאוד מהר. תוך כמה שעות בודדות פתיחה 5 ואז 9 . בין לבין, אבא שלי נכנס לחדר הלידה וניסה לתמוך בי