אני בדיכאון אחרי לידה, האם יהיה לי כוח להעביר את היום ולהעמיד פנים שהכול בסדר

אני בדיכאון אחרי לידה, האם יהיה לי כוח להחניק את הדמעות, האם כוחי יספיק כדי להעמיד פנים כלפי העולם?

 

זהו, הסכמתי לקטלג, לכתר, ואולי להפנים ולקבל. אני בדיכאון אחרי לידה. "עמוק" אם נלך על הניסוח של בן זוגי. הוא לא אמר לי את זה, הוא סיפר את זה לנציג וירטואלי של ער"ן אחרי התפרקות נוספת שלי. עצומה יותר , עמוקה יותר עצובה יותר שהותירה אותו בהול, מפוחד, חסר עצה ודעת. לי הוא לא אמר את זה, אחר כך קראתי את המלל של שיחתם שהושארה על צג המחשב.

זה קרה אחרי שחזרנו מטיפול זוגי ראשון. לרגע חשבתי שמצאתי מעט מעט כוח ורצון לנסות, לנסות להתמודד גם עם הזוגיות האובדת שלי. שאולי אפשר להיעזר בה, לשקם, להתמודד, אולי. אולי אפשר לא לוותר אולי אפשר למצוא עוד קצת כוח גם לזה, כי כוחי הולך ונגמר. בכל בבוקר אני מתעוררת עם קצת כוח ושואלת את עצמי האם כוחי יספיק לי היום? האם יספיק לטפל בה? להאכיל, לחתל, לחייך, להרגיע, להתייחס אל ביתי? האם יהיה לי את הכוח להעניק לה את היחס אשר היא ראויה לו היום?

האם יספיק כוחי לטפל בעצמי? לאכול, לדבר לעצמי, לחזק את עצמי, לדרבן, לשכנע את עצמי במילות עידוד  לטפח תקוות ושאיפות להאמין קצת שעוד מעט זה יעבור, יגמר, ישתנה, זה חייב לא?! האם יהיה לי כוח להחניק את הדמעות? האם יספיק בכדי להעמיד פנים  כלפי כל העולם? או לפחות מי שיתקשר היום, המשפחה, החברים, האם יהיה לי הכוח לחייך, לספר סיפורים, להסתיר? האם יספיק בכדי לא לריב איתו שוב? מה הוא אשם? האם יספיק בכדי לעצור בעצמי, לשלוט בעצמי, בזעמי, בכעסי,  בהרה געש שבליבי, כדי לשרוד עוד לילה אולי עם קצת שינה.

אתמול כשחזרנו, בדרך, חשבתי שאולי הקצת כוח יספיק גם לזה , לא לוותר על הזוגיות האובדת שלנו. ורציתי להאמין שכן והנה נכנסה לה תקווה קטנה לליבי חלקיק קטן של אופטימיות. זה החזיק אולי שעה או שעתיים ואז באה ההתפרקות חזקה ועצומה מתמיד בדרך שוברת ומרוצצת  את בזיק התקווה העדין שעוד לא גובש הרגשתי שזהו. פשוט זהו. אני נגמרת ואין יותר ממני. צעקתי זעקה חנוקה , הילדה בחדר ישנה, בכיתי, רעדתי, יצאתי לרחוב והשארתי מאחור בן זוג שמחפש עזרה ואני לא יכולתי לעשות כלום!!!

הייתי צריכה? מה כבר יכולתי? ושוב רגשות האשמה צפים, המצפון מעיק חזרה לרגשות שכבר כל כך מוכרים. התרגלתי אליהם? אז אני מחליטה, מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי: אני בדיכאון אחרי לידה.

 

אם את אחרי לידה, זה יכול לעניין אותך:

ליווי רגשי אחרי לידה ראשונה
ליווי רגשי לאמהות שיש להן ילדים גדולים בבית
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" הרצאה דיגיטלית
שיתופים אישיים ומקצועיים על דיכאון אחרי לידה

דף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה רגשית נשים בהריון, אחרי לידה ובהורות. אני בת 45, נשואה, אמא לשניים (16,9) ואוהבת העמקה, מוסיקה מקפיצה, לצלם, ולהיות בחברת נשים משובחות.

אני אוהבת להיפגש וללוות נשים רגישות (תכונת הרגישות) שחוות את ההורות בעוצמה, שמרגישות רגשות שלפעמים מכניסים אותן ללופים מחשבתיים, והן לא יודעות עדיין איך להתמודד איתם.

אם את מרגישה צורך במרחב עבור עצמך בזמן ההריון, אחרי לידה ובהורות, מקום שבו תוכלי להיות כפי שאת, להבין מה עובר עלייך ולקבל כלים להתמודדות, אז תהליך ליווי רגשי בהורות יכול להתאים לך. 

את יכולה לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי, לשים לב אם את מתחברת למהות ולצורך, וליצור איתי קשר על כל שאלה שעולה בך.

כדי לקרוא עוד קצת עליי, אפשר לקרוא בבלוג שלי או על מי אני

אשמח לפגוש אותך, לימור. 

רוצה להתעדכן בתכנים החדשים?

צרי קשר

אנחנו עדיין לא מכירות, אבל את יכולה להרגיש בנוח לשאול אותי כל שאלה.

חשוב לי שתדעי שהשאלה שלך נשמרת אצלי
באופן חסוי ואני שומרת על הפרטיות שלך באופן הדוק.

אני פה.

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× איך אפשר לעזור לך?