מעקב הריון מהחלומות

מאת : שירה דרוקר

31 בדצמבר 2012 | תגובה אחת

כמה כיף שיש לי גם את מאיה המיילדת, שאיתה אפשר לדבר על הכול. על חששות, על חלומות, על תכניות.

מתוך הריון, יומן הריון

 

נפגשנו אצל מאיה המיילדת כבר פעמיים. הילה, התינוקת החדשה בבטן, ואני.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זה מקסים, זה מרגש, זה נפלא, זה כל כך נכון…

יש רופא שמלווה אותי בהריון הזה, נחמד מאוד, חייכן, מקבל, פניתי אליו עם המון המלצות שאכן הצדיקו את עצמן מבחינת הנחמדות. לפעמים נדמה לי שהוא יודע איך קוראים לי גם בלי הכרטיס 🙂

הוא שואל לשלומי, הוא מעיין בתוצאות הבדיקות שאני מביאה אליו, מקליד במחשב, מדי פעם מתבדח ומחייך.

בדיקות האולטרה סאונד שאני עוברת מתבצעות במקצועיות רבה על ידי טכנאיות ורופאים מומחים, שאני אחת מני רבות ששוכבות על מיטת הבדיקות במרפאתם יום יום.

כמה כיף שיש לי גם את מאיה…

שמכירה אותי. שמכירה את המשפחה שלי, את בעלי, את הילה, אפילו את זאת שבבטן.

שאיתה אפשר לדבר על הכול. על חששות, על חלומות, על תכניות.

שמבקשת רשות מהתינוקת לפני שהיא מתחילה לגעת בבטן שלי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שעוצמת עיניים כשהיא ממששת בעדינות, בודקת במומחיות גדולה את הגודל ואת המיקום שלה בפנים, שמסבירה לי ולהילה כל דבר שהיא מגלה וכל דבר שעומד לקרות…

שמתרגשת בדיוק כמוני מזה שיש לי בבטן תינוקת, מזה שהלידה מתקרבת…

אני מרגישה טוב כשאני עם מאיה, כי אני מצליחה לראות את עצמי לפעמים כמו שהיא רואה אותי.

אם היא לא הייתה חלק מהמעגל שמקיף אותי כרגע, היה וודאי משהו חסר. משהו גדול.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא יודעת אם הייתי יכולה להסתפק במעקב סטנדרטי של רופא ואחות ליווי הריון.

זה פשוט לא זה בשבילי.

גם כשהם הכי מקסימים בעולם.

זה לא מתאפשר לחבק כך אישה בהריון, באופן הייחודי הזה שנוצר עם מי שהייתה שם לצדי כשילדתי בפעם הראשונה, שתהיה שם בעזרת השם לצדי כשאלד גם בפעם הבאה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לבלוג של שירה דרוקר

צילומים: שחר ויצמן http://shahar.weitzman.co.il/

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “מעקב הריון מהחלומות”

  1. שירה היקרה

    שוב, כהרגלך, ריגשת אותי

    נשיקות

    מיכל

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סולחת לעצמי על הדיכאון שאחרי הלידה

מאת : חני סער

14 באוגוסט 201110 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

לפני 3 שנים בדיוק ילדתי את בתי. במשך 4 החודשים שלאחר מכן חוויתי דיכאון לאחר לידה. התחושה הייתה שהקירות סוגרים עליי, שאין מוצא. זוהי תחושה כה בודדה ומנוכרת של מישהי שצריכה להחזיק את כולם ועדיין חשה אשמה, על כל דבר שבעולם.

כיום, אני מרגישה שאני יכולה לסלוח לעצמי על התחושות ההן, שבזמנו עלו בעקבותיהן כל כך הרבה רגשות אשמה. ככל שאני שומעת על יותר נשים שעוברות תחושות דומות, כך אני מבינה שהמצב שנקלעתי אליו לא היה באשמתי.

נפרדת מהבלוג, אני במקום אחר

מאת : אחת וזהו

1 במאי 20112 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

עוד מעט חודשיים מהויפאסאנה, ואני מעיזה כבר להגיד בקול רם (ולכתוב שחור על גבי בלוג) – אני במקום אחר.

הבטן לא מתכווצת לי כשאני פוגשת חברה שאוטוטו יולדת, או כשאני מחזיקה על הידיים את התינוק החדש שלה. אני בכלל הרבה פחות עסוקה בזה. העולם פחות מתחלק לי לאנשים עם ילד אחד (וזהו) לעומת כל השאר…

ימים ראשונים אחרי לידה- שיעור בהישרדות

מאת : דלית לוי

13 בספטמבר 201110 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

בימים האחרונים הבנתי שאמהות היא התמודדות תמידית, עם הסתגלות לימים ראשונים. אפשר אולי להגיד על זה על החיים בכלל, אך זה עולה ביתר שאת לאחר יצירת חיים חדשים.

אצלי זה התחיל בימים הראשונים של ההבנה שאני עומדת ללדת (שבוע 37 – מצג עכוז), ואז הימים הראשונים לאחר הלידה, הימים הראשונים של ההנקה, הימים הראשונים בבית – על כל אחד מאלה אפשר לכתוב סיפור נפרד.