אני אמורה.

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בינואר 2013 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות

 

אני אמורה להיות יותר סבלנית.

אני אמורה להאכיל כל 3 שעות.

אני אמורה לעשות טקס שינה.

אני אמורה להחליף לה חיתול אחרי כל  האכלה.

אני אמורה לקלח אותה פעם בכמה ימים, אולי כל יום.

אני אמורה לדאוג שיהיה לה טוב.

אני אמורה להכיל את הכעס של הבן שלי.

אני אמורה שלא להיות קרציה.

אני אמורה לעשות יותר סקס.

אני אמורה לבשל לעצמי אוכל מזין.

אני אמורה לאכול אוכל מזין.

אני אמורה להזיז את הגוף.

אני אמורה לישון כשהיא ישנה.

אני אמורה לדעת מה אני רוצה מהחיים שלי.

אני אמורה להיות רזה יותר.

אני אמורה לעבור דירה.

אני אמורה לקחת משכנתא.

אני אמורה להרגיל אותה למוצץ.

אני אמורה להיות יותר בקשר עם האחיות שלי.

אני אמורה לפרנס.

אני אמורה להרגיש חיונית יותר.

אני אמורה לסדר את הבית.

אני אמורה לקפל כביסה.

אני אמורה לצאת מהבית 'להתאוורר' קצת.

אני אמורה ללכת לחוגי תינוקות.

אני אמורה למצוא לה גן לשנה הבאה.

אני אמורה לסגל אותה לבייביסיטר.

אני אמורה להיות יותר ברורה.

אני אמורה להיות יותר קלילה.

אני אמורה, זה לא אומר שאני חייבת.

 

 

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “אני אמורה.”

  1. סיגלית שביט הגיב:

    מה, את אמורה את כל זה??? מי אמר לך את זה? זה טירוף!
    קחי את הרשימה הזאת ותשרפי אותה!
    עכשיו את אמורה להתכרבל עם שמיכה ולהתפנק עם ספר טוב.
    🙂

Trackbacks/Pingbacks

  1. מכות רצח « האחות הגדולה - 20/01/2013

    […] אני אמורה (לימור לוי אוסמי, נשים מדברות אמהות) […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא'לה

מאת : סשה חזנוב

10 בינואר 201227 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

אני עומדת באמצע מחלקת התינוקות בחנות גדולה עם בני הקט צורח על הידיים ומסתכלת על שברי חיי הקודמים מפוזרים על מדפי הלבשה תחתונה ועיצוב הבית.

הדברים האלה חדלו להתקיים אי שם במהלך החודשים האחרונים והצטמצמו למבצעי חיתולים, שוברי הנחה למגבונים לחים ואוברולים לקיץ. וחבל, מכיוון שבחיי לא היה מזיק לי לעשות סיבוב בשאר המחלקות ולנסות למזער את דמותי כקלישאה המהלכת על שתיים של "פלטו עלי ולא ישנתי חודשיים".

האשליה של אימא מאושרת, מצוחצחת ומגולחת למשעי, המצוידת בסבלנות של אחת תֶרזה שכבה מנופצת לרגליי, בעודי דורכת עליה שוב ושוב בניסיון להרגיע את העולל שונא השופינג שלי, גם אם השופינג בשבילו. עצם המחשבה שאין שום שופינג אחר באופק או ששופינג זה מה שנותר לשמירה על שפיותי היא התגלמות הפרדוקס של חיי הנוכחיים.

כן, שמחתי לגלות שלעמוד כך בפרהסיה קבל עם ועדה עם חיתול מלוכלך, ילד המאדים מבכי, מבט עייף ומיוזע, לא מטריד אותי כפי שחשבתי שיקרה. אני תמיד יכולה לזקוף את זה לזכות שעות המדיטציה הארוכות טרום ההורות, לזכות הבגרות הנפשית או שפשוט להודות שיש משהו באימהות שמפנה את כל הביקורתיות החיצונית על פיה ומצמצם אותה לכדי התפקוד האימהי נטו, לביקורת העצמית המשובללת פנימה שמשאירה את העולם החיצון להתנהלותו בלעדייך. תחושה מוזרה להרגיש חופשיה בו ברגע שבו את הכי מגויסת עד המשאב האחרון שבך…

לולא היוהרה או האשליה (שהרי הן בכל מקרה אחיות תאומות) של "לא אהיה כמו כל האימהות האלה", הייתי מצליחה לראות

סבתא בחדר לידה

מאת : כרמי מרציאנו

21 במרץ 20132 תגובות

מתוך לכל אמא, סבתאות

סבתא בחדר לידה.

שנים רבות אני דולה.

התינוקות הראשונים שלוויתי בני בר מצווה ויותר.

בעבודתי כדולה פגשתי אנשים. זוגות.

במשקפי הדולה את יכולה לקלוט את הזוגיות.

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום – על טראומה מהלידה

מאת : אחת האמהות

23 בפברואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום. הכל בסדר, אבל כל כך לא. יש שם משהו, בפנים, שהוא מעבר ליומיומי, לרגיל, למשפחתי, לשגרתי – משהו שמרגיש לי כבד מנשוא. אני מכירה אותו, אני מזהה אותו, בתהליך קשה מנשוא אני גם מטפלת בו. הוא מעל ומתחת לחיוך, לאושר, לחיבוק. הוא כל כך חלק ממני שהוא יכול להופיע בכל רגע. הוא פגש אותי בלידה, ומאז אנחנו יחד.