בשם אלוהי השחלות.

מאת : לי-את דנקר

15 בינואר 2013 | 2 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, רוצות הריון

 

זאת רק אני או שכמעט כל אישה המתקרבת לגיל שאפשר להתחיל שלא, היא חושבת על אולי עוד כן אחד אחרון ודיי?

משהו מבפנים עוד לא רוצה להזדכות על החיבוק הפנימי עם הרחם. בטח לא כאשר מרגישים שזו עומדת להיות חוויה מסוג אחר. הסלחנות וההשלמה הזו שאנחנו מפתחות לקראת גיל 40, זורקת אותנו היישר למקום הקדמוני שלנו כנשים- הצורך להתעבר ממקום שלם.

השאלה היא למה דווקא עכשיו? הרי זה מנוגד לכל המסלול שנאבקנו עליו עד היום, כל כך חיכינו שהגוזלים יגדלו, יהפכו עצמאיים יותר. מה עם כל פז"מ שיחות העומק עם נשים בסטאטוס דומה של חיתול וקשקשן, תלונות על עייפות, על ההבנה שלא מגלים כלפינו, על הלבד, התסכול על חוסר המיצוי שלנו כנשים, כבעלות מקצוע, כבעלות כישורים מעבר לאימהות.

כמה פעמים אמרנו לעצמינו גם אני רוצה! או עכשיו אני!. סוף סוף הגענו למקום בו חלוקת הזמן שלנו מאפשרת יותר. שהבחירות קלות יותר, שהעול הכלכלי מאוזן יותר.

ונדנדת הזוגיות? מה איתה? כל כך הרבה פניות חדות,אבדות בסיבובים, עליות וירידות. עד שסוף סוף חזרנו להביט אחד לשני בעיניים שוב תחצה בנינו מחלבה? שוב תצמח בנינו חומה? השתגענו?

 

אם את עדיין קוראת את הפוסט הזה אז כנראה שיש לנו שני דברים משותפים לפחות:

  1. השתגענו – עכשיו צריך למצוא עוד נשים במצבנו ולהפוך לקבוצה.
  2. יש בך רצון להתחיל משהו חדש – בואי נבדוק שאכן הרצון זה תינוק.

סמני בעיגול את התשובה המתאימה (אגב, את מהמדפיסות שמקפלות ושומרות בתא הקדמי של התיק?):

  • יש בך צורך לחוויה מתקנת.
  • את בפרק ב' ופרי אהבה משותף זה הדבר שאתם שניכם הכי מייחלים לו.
  • את חווה זוגיות כל כך בודדה ועכשיו, כשהאחרים גדלו, את מרגישה שלהתמודד עם תינוק יהיה קל יותר מלהכיר במציאות שיצרת לעצמך, או במציאות שהתחתנת איתה. תלוי איך תבחרי להסתכל על זה.
  • את אוהבת להיות בהיריון.
  • את חווה געגועים לתקופת הפיציות ובא לך להחיות אותה שוב.
  • עברת שינוי ואת סקרנית להכיר את האימא החדשה שבך.
  • נמאס לך מהעבודה.
  • את שוקלת להתגרש.
  • יש לך רק אחד וחיכית מספיק.
  • הפחד שלא תוכלי לעשות את זה שוב מקנן בך.
  • את רוצה ערימה של ילדים ליד ערימת הכביסה.
  • נמאס לך לישון טוב בלילה, את מתה לחתל, להניק, לרחוץ, לצבוט לחיים, לנקות פליטות.
  • את יודעת שזה זמן לשינוי, את יודעת שאת מוכנה ליצירת פאר של חייך, את מוכנה לקטוף את הפירות, את אמיצה כמו שלא היית מעולם, הפסקת לפחד לומר מה טוב לך ומה לא, התחלת להבין שהמילה ייעוד יש בה משהו שעוד לא התעמתת איתו, ישבת בחשיכה זמן רב מידיי, היית עסוקה בלהגן על העולם ופחות על עצמך, את מבינה שלא היית כנה עם עצמך עד הסוף, את מרגישה שאת בזמן קציר, את מרגישה שהערכה אלייך הולכת ומקבלת פנים נעימות יותר מאז שהתחזקת, את נזכרת שפעם היית קרוצה מחומר אחר, את מתגעגעת לעצמך, כלום כבר לא עושה לך את זה, את מלכת העולם ורוצה להתחיל לצעוד על השטיח הנכון.

מניחה שעכשיו את מחפשת את טבלת החישוב נכון? חשוב לך לדעת מה משמעות הסימון שלך. הגיוני..

אגב, מה משמעות הסימון שלך באמת? זה הצורך בשינוי? ללדת משהו חדש בעצמך שאת מתרגמת באופן טבעי לתינוק או באמת האימהות זו שדופקת על דלת רחמך.

עובר – סוג של עובר אורח בגופך, יצירה שאת מגדלת עד שזו תבשיל ותהיה מוכנה לצאת אל העולם.

מעבר – סוג של גשר שיכול להתחיל אצלך בפנים ולהימתח לאורך תהליך ההבשלה עד שתהי מוכנה לצאת אל העולם.

מה שבטוח.. אחד מהם נשאר לתמיד ואחד הוא רק נקודה בזמן..

 

שמי לי-את דנקר ואני מאמנת אישית לחשיבה יצירתית ופזמונאית. פרטנית ובקבוצה.

בימים אלה מקימה קבוצת נשים בסטאטוס של מ-אולי.. ועד כן! ושרוצות לחוות את התהליך הזה יחד.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

מאוד קשה לי עם השעון שמתקתק / אביגיל

לא מסוגלת לחשוב על להביא עוד ילד לעולם / אמא אנונימית

תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים לקראת ובתהליך ההורות

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “בשם אלוהי השחלות.”

  1. הילה גלסר הגיב:

    לימור זה כל כך נכון השאלה מה יהיה ? באמת מעלפת ומדויקת ומעבר לזה משחררת במילותייך לי -את את הפלונטר שלנו של כולנו ולא רק משחררת אלא מבהרת לנו אותו …אישה כלבבי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סוף שבוע ראשון בלי אמא… – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

8 בדצמבר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, מה עם הצרכים שלי?

תשעה חודשים כמעט, היא בתוכי נעה לה בנעימים, ואז החליטה לצאת לאוויר העולם. שחררתי, פתחתי רגלים והופ, האוצר שלי הפך למשהו מוחשי שאפשר לנשק ולחבק.

חופשת הלידה עומדת להיגמר, צריך לחזור לעבודה. לא, אין אפשרות לקחת אותה איתי. לא הספקתי לנשק ולחבק כמו שרציתי והנה המטפלת בגן חובקת אותה. האם היא תדע מתי אופיר שלי רעבה, האם היא תדאג שהיא לא תבכה ??

פשוט שפה אחרת

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוגוסט 20119 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

מאוד מוצאת חן בעיניי המחאה הזאת.

מעבר לעניין המאבק לצדק חברתי, אני מאוד אוהבת את הדרך האחרת, השפה האחרת שבה היא מתנהלת.

אני מרגישה שבחיי היום אנחנו כל כך רגילות לשפה מסוימת, שחייבת להודות שלא שמתי לב לשלטון שלה, עד לא מזמן. אני מרגישה השפה השלטת, ה'נחשבת', המוערכת יותר בחברה היא השפה ה"יודעת".

אני אמא אך ורק בתנאים שלי ולא בתנאים שהחברה מכתיבה לי

מאת : הילה שרעף גלסר

28 בנובמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם

לפעמים אני פוגשת אמהות נחרצות שיודעות טוב מאוד איך אמא צריכה להתנהג ולידם אני הכי מורדת ולפעמים מרגישה שהן גורמות לי להתערער.
כשהן נוזפות בי "למה הוא עם חולצה קצרה ? לא קר לו ?"…"למה היא בוכה ? היא רעבה ?" כאילו הן אינן סומכות עליי.