בשם אלוהי השחלות.

מאת : לי-את דנקר

15 בינואר 2013 | 2 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, רוצות הריון

 

זאת רק אני או שכמעט כל אישה המתקרבת לגיל שאפשר להתחיל שלא, היא חושבת על אולי עוד כן אחד אחרון ודיי?

משהו מבפנים עוד לא רוצה להזדכות על החיבוק הפנימי עם הרחם. בטח לא כאשר מרגישים שזו עומדת להיות חוויה מסוג אחר. הסלחנות וההשלמה הזו שאנחנו מפתחות לקראת גיל 40, זורקת אותנו היישר למקום הקדמוני שלנו כנשים- הצורך להתעבר ממקום שלם.

השאלה היא למה דווקא עכשיו? הרי זה מנוגד לכל המסלול שנאבקנו עליו עד היום, כל כך חיכינו שהגוזלים יגדלו, יהפכו עצמאיים יותר. מה עם כל פז"מ שיחות העומק עם נשים בסטאטוס דומה של חיתול וקשקשן, תלונות על עייפות, על ההבנה שלא מגלים כלפינו, על הלבד, התסכול על חוסר המיצוי שלנו כנשים, כבעלות מקצוע, כבעלות כישורים מעבר לאימהות.

כמה פעמים אמרנו לעצמינו גם אני רוצה! או עכשיו אני!. סוף סוף הגענו למקום בו חלוקת הזמן שלנו מאפשרת יותר. שהבחירות קלות יותר, שהעול הכלכלי מאוזן יותר.

ונדנדת הזוגיות? מה איתה? כל כך הרבה פניות חדות,אבדות בסיבובים, עליות וירידות. עד שסוף סוף חזרנו להביט אחד לשני בעיניים שוב תחצה בנינו מחלבה? שוב תצמח בנינו חומה? השתגענו?

 

אם את עדיין קוראת את הפוסט הזה אז כנראה שיש לנו שני דברים משותפים לפחות:

  1. השתגענו – עכשיו צריך למצוא עוד נשים במצבנו ולהפוך לקבוצה.
  2. יש בך רצון להתחיל משהו חדש – בואי נבדוק שאכן הרצון זה תינוק.

סמני בעיגול את התשובה המתאימה (אגב, את מהמדפיסות שמקפלות ושומרות בתא הקדמי של התיק?):

  • יש בך צורך לחוויה מתקנת.
  • את בפרק ב' ופרי אהבה משותף זה הדבר שאתם שניכם הכי מייחלים לו.
  • את חווה זוגיות כל כך בודדה ועכשיו, כשהאחרים גדלו, את מרגישה שלהתמודד עם תינוק יהיה קל יותר מלהכיר במציאות שיצרת לעצמך, או במציאות שהתחתנת איתה. תלוי איך תבחרי להסתכל על זה.
  • את אוהבת להיות בהיריון.
  • את חווה געגועים לתקופת הפיציות ובא לך להחיות אותה שוב.
  • עברת שינוי ואת סקרנית להכיר את האימא החדשה שבך.
  • נמאס לך מהעבודה.
  • את שוקלת להתגרש.
  • יש לך רק אחד וחיכית מספיק.
  • הפחד שלא תוכלי לעשות את זה שוב מקנן בך.
  • את רוצה ערימה של ילדים ליד ערימת הכביסה.
  • נמאס לך לישון טוב בלילה, את מתה לחתל, להניק, לרחוץ, לצבוט לחיים, לנקות פליטות.
  • את יודעת שזה זמן לשינוי, את יודעת שאת מוכנה ליצירת פאר של חייך, את מוכנה לקטוף את הפירות, את אמיצה כמו שלא היית מעולם, הפסקת לפחד לומר מה טוב לך ומה לא, התחלת להבין שהמילה ייעוד יש בה משהו שעוד לא התעמתת איתו, ישבת בחשיכה זמן רב מידיי, היית עסוקה בלהגן על העולם ופחות על עצמך, את מבינה שלא היית כנה עם עצמך עד הסוף, את מרגישה שאת בזמן קציר, את מרגישה שהערכה אלייך הולכת ומקבלת פנים נעימות יותר מאז שהתחזקת, את נזכרת שפעם היית קרוצה מחומר אחר, את מתגעגעת לעצמך, כלום כבר לא עושה לך את זה, את מלכת העולם ורוצה להתחיל לצעוד על השטיח הנכון.

מניחה שעכשיו את מחפשת את טבלת החישוב נכון? חשוב לך לדעת מה משמעות הסימון שלך. הגיוני..

אגב, מה משמעות הסימון שלך באמת? זה הצורך בשינוי? ללדת משהו חדש בעצמך שאת מתרגמת באופן טבעי לתינוק או באמת האימהות זו שדופקת על דלת רחמך.

עובר – סוג של עובר אורח בגופך, יצירה שאת מגדלת עד שזו תבשיל ותהיה מוכנה לצאת אל העולם.

מעבר – סוג של גשר שיכול להתחיל אצלך בפנים ולהימתח לאורך תהליך ההבשלה עד שתהי מוכנה לצאת אל העולם.

מה שבטוח.. אחד מהם נשאר לתמיד ואחד הוא רק נקודה בזמן..

 

שמי לי-את דנקר ואני מאמנת אישית לחשיבה יצירתית ופזמונאית. פרטנית ובקבוצה.

בימים אלה מקימה קבוצת נשים בסטאטוס של מ-אולי.. ועד כן! ושרוצות לחוות את התהליך הזה יחד.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

מאוד קשה לי עם השעון שמתקתק / אביגיל

לא מסוגלת לחשוב על להביא עוד ילד לעולם / אמא אנונימית

תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים לקראת ובתהליך ההורות

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “בשם אלוהי השחלות.”

  1. הילה גלסר הגיב:

    לימור זה כל כך נכון השאלה מה יהיה ? באמת מעלפת ומדויקת ומעבר לזה משחררת במילותייך לי -את את הפלונטר שלנו של כולנו ולא רק משחררת אלא מבהרת לנו אותו …אישה כלבבי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

העצמאות בבחירה להיות האמא שאני

מאת : עופרי זוטא

15 באפריל 2013תגובה אחת

מתוך לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

אני עצמאית לבחור, להחליט ולשנות. בכל רגע.

עצמאות מחשבתית ורעיונית.

עצמאות ובתוכה יצירה וכוונה.

גם אם העצמאות הבסיסית שלי לכאורה אבדה לי בדרך, אני משתדלת למצוא אותה בכל יום מחדש.

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני

מאת : לי-את דנקר

5 באפריל 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני!

עוד קצת, ממש עוד טיפה ואני מתהדרת בכתר החוכמה והתבונה, מרחק יריקה מלספר לעצמי שאני סוף סוף בשלה.. חלילה לא קדירה, אבל בשלה להבין כמה קטנות.

מה הקשר בין השריפה בכרמל לאמהות אחרי לידה ?

מאת : שלומית ארד

7 בדצמבר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים, עזרה ודאגה לעצמנו

"מול חבר אמיתי אתה מרשה לעצמך להראות בחולשתך" הרי אי אפשר לדעת מתי תיפול עליך צרה גדולה שתשאיר אותך חסר אונים ותלוי בחסדי אחרים, ומתי יקרה ההפך, ולך תהיה האפשרות להושיט עזרה ולהציל חיים.
נכון שיחסים בין אנשים הם לא בדיוק אותו דבר כמו יחסים בין מדינות. ובכל זאת היה כאן שיעור חשוב:
כמה שתוצאות השריפה חמורות וכואבות, תארו לכם כמה חמור עוד יותר היה יכול להיות לולא בקשת העזרה המיידית.