דלתות מסתובבות- מאיפה באת ילד ?

מאת : רינה רונן

16 בינואר 2013 | 2 תגובות

כל התהליכים פתוחים לילד...  וילד זה רק ילד, והשאלה 'מאיפה הגיע?' לא רלוונטית

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

 

תוך כדי מקלחת ושטיפת כלים אני מפליגה לכל כך הרבה מקומות, זיכרונות, חוויות….

ממציאה מחדש ויולדת מחשבה וריגוש חדש…

הפעם זה קרה בתחילת המקלחת היומית – עלו לי מחשבות – מה היה קורה אם הייתי יולדת ולא מאבדת את העובר שלי?

היה לי ילד אחד אחרי כמה טיפולי פריון והייתי מגדלת אותו באושר ואולי… חולמת גם על בת או/ו על עוד ילד והייתי מנסה שוב….

אבל, מה היה קורה אם את העובר הזה הייתי מאבדת כמו שזה קרה, ואת אחותו העוברית כן הייתי יולדת בלידה בריאה ומגדלת אותה?

הייתה לי בת כמו שחלמתי והייתי מסתפקת בה או שהייתי מעיזה להמשיך שוב למרות האובדן הראשון ולהבין שבפעם הראשונה זה היה חוסר מזל משווע…

ושוב, מה היה קורה אם כמו שזה קרה במציאות  שאת 2 העוברים הייתי מאבדת והפונדקאית שלי הייתה נכנסת להריון ויולדת לנו ?

הייתי מאושרת שיש לי ילד אחרי מסע ארוך.. ומסתפקת בו ומגדלת בהרבה אהבה.

מה היה קורה אם אחרי כל המסע הייתי נשארת, מקווה ומצפה לילד שלא מגיע גם מתהליך הפונדקאות?

הייתי מאמצת ילד בדיוק כמו שעשיתי וסוף סוף חווה את השמחה ואת השלמות של האמהות.

כל המחשבות האלו הובילו אותי למקום אחד ענקי – ערוץ הילדים המהמם (לא הערוץ של הטלוויזיה), שבו כל הילדים מגיעים מתהליכים שונים, מביצית ו/או רחם אחר, מיולדת אחרת, והמשותף ביניהם זה שכולם ילדים.

משיחות רבות עם מטופלות פריון שהמסע שלהם מתעכב/תקוע… מה שיושב להן בראש זה- 'אם זה לא ממני אז מעדיפה להיות בלי ילדים'.

כמעט בדיוק כמו שרבים אומרים 'אם אני לא אעבוד במקום העבודה X או לא אשיג את Y,  אני מצידי אשאר מובטלת כל חיי ורווקה כל חיי…'

כל התהליכים פתוחים לילד…  וילד זה רק ילד והשאלה 'מאיפה הגיע?'  לא רלוונטית.

הוא שלך, שלך, שלך ולא רק שלך, הוא הילד שלך, את אמא שלו- הללויה!

 

חומר למחשבה באהבה,

רינה רונן

 

רינה רונן, תומכת ומייעצת בתהליכי פריון- IVF, פונדקאות, אימוץ , תהליכים אנרגטיים לפני לידה ומטפלת בתטא הילינג בכל תחומי החיים rinaronen1@gmail.com

 

*צילום: מירב פלברג

לבלוג שלי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “דלתות מסתובבות- מאיפה באת ילד ?”

  1. עינת שחף הגיב:

    מקסים רינה! ילד הוא ילד ובאמת לא משנה מהיכן הגיע. גם אני הבן הבכור של היה מטיפולי פוריות של מספר שנים, הוא היה העובר האחרון של אותה סידרה ולא האמתי בכלל שאני יכולה להיקלט, אני זוכרת שאני עומדת מיד אחרי ההחזרה ושואלת את האחות אם זהו זה העובר האחרון וצריך שוב להתחיל מההתחלה. היא עוד אמרה כן ואז נפל לה האסימון ואמרה לי: "לכי לנוח ותחשבי חיובי" לא הלכתי לנוח וגם לא חשבתי בכלל… ואז הוא בא. עדיין לא חשבתי שאני בכלל יכולה להיקלט שגילתי אחרי שנה שאני שוב בהריון… טבעי… שניהם מדהימים ומיוחדים שלי (לראשון הדרך הייתה כואבת וארוכה אך בהחלט מכשלת ומלמדת). ורק מלראות את התמונות מידי פעם, של בתך אני מבינה שאת והיא באתן לעולם רק בשביל למצוא זו את זו. נראה שיש קשר מדהים והיא שלך בהחלט! ואגב היא מהממת…
    התהליך שעוברת אישה בטיפולי הפוריות הוא מסע ארוך ועצמי אל תוך הנפש. אני יכולה להעיד על עצמי כי לא הבנתי בכלל מה קורה לי, לגוף לנפש. אני מנסה להיזכר בתחושות שלי שאני הייתי שם וזוכרת שלא יכולתי לחשוב קדימה "על מה יהיה אם לא?" אלא הייתי עם עצמי (ממש ניתקתי את עצמי מכל רעש חיצוני) באותו רגע באותה נקודה וגם באותו כאב (והמון כאב פיזי ורגשי). נורא קשה להיות באופימיות אחרי זמן של נסיונות וכשלונות. גם שהתשובה בסוף היא חיובית את לוקחת בערבון מוגבל כי גם היית בחיובי שהפך מהר לשלילי… הפוסט מדהים וצודק כל אם (עכשיוית או עתידית) כל כך לא משנה הצורה בה הגיע ילדה לעולם אלא החיבור האמיתי , האהבה והצמיחה ההדדית. הרי הם הפכו אותנו להורים ומלמדים אותנו כל יום! (יואו חפרנית שכמוני, אוהבת לקרוא אותך את מדהימה)

  2. אנונימא הגיב:

    כל כך נכון בעיניי, גם אני חושבת ומאמינה כמוך…
    🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שנתיים בלי התינוקת שהייתה יכולה להיות לי

מאת : נירה טל

7 בינואר 20136 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

בבוקר נולדה תינוקת, עוברית קטנה ללא רוח חיים. דומה לדניאל שלי, עם שיער קצת יותר כהה. רצינו לקרוא לה נועה.

אני מצטערת, אבל זה לא התסריט שכתבתי לחיים שלי. בבקשה לעצור, יש כאן טעות, זה אמור לקרות למישהי אחרת, לא לי. אני לא חלק מסטטיסטיקה. אף פעם לא הייתי.

מהימים הראשונים אני זוכרת הכחשה ורצון לשנות את המציאות. זה לא היה הגיוני וזה לא היה פייר וזה פשוט לא החיים שלי. אני זוכרת מקלחות ארוכות, אני זוכרת התפרצויות בכי שלי, וחיבוקים גדולים של בן זוגי. ואני זוכרת פעוטה בת שנה ותשע שהייתי צריכה להסביר לה שאין. אין תינוקת. בשפה פשוטה. פשוט אין. מהעיניים שלה זה היה מובן – כמו שאין טלוויזיה עכשיו, ואין גלידה עכשיו, אז גם אין תינוקת.

אמא שואלת: "אחרי כמה לילות נטולי שינה, אני הופכת לסוג של מפלצת"

מאת : אמא שמפחדת

26 בספטמבר 20106 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אמא שואלת: אני מאוד מפחדת ממה שאני מרגישה כלפי התינוקת שלי. אני מאוד אוהבת אותה ונותנת לה המון חום ואהבה פיזית ומילולית. מעולם לא הרמתי עליה את הקול או פגעתי בה פיזית. אבל, אחרי כמה לילות נטולי שינה שאני כ"כ עייפה, אני הופכת לסוג של מפלצת… לפעמים, כשהיא "מנג'סת" וקשה לה, בא לי לצרוח עליה, […]

עכשיו הבנתי עצמאות אימהית מהי

מאת : אילנה איצקוביץ'

15 באפריל 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היום אני כבר אמא לשניים. כל קושי ואתגר הפך לכפול. בתוך כל העצמאות האימהית הזו שכחתי לגמרי את העצמאות שלי כאישה. את הצרכים שלי, את המשמעות שלי לא רק כאמא, אלא שלי, של עצמי.
עכשיו הבנתי – עצמאות אימהית מהי. זה להיות אמא במשרה מלאה שגם יודעת לשחרר ולא שוכחת את עצמה בדרך…