חודש 9, חודש תשיעי, הריון

חודש 9 – אני מלאה בפחדים וכעסים. מה יהיה?

חודש 9, חודש לפני הלידה – אני מנסה למצוא כמה רגעים אמיתיים של שקט ביני לבין עצמי כדי להצליח לחלץ מתוכי את המצוקה האדירה שאני קוברת בתוך הגוף שלי כבר חודשים, קצת אחרי שגיליתי שהריתי בפעם השנייה.

לפני שגיליתי שהריתי, כל פעם נעתי ונדתי בין רצון גדול לעוד ילד לבין ייאוש עמוק רק מהמחשבה שהנה עוד פעם אצטרך 'לעבור את זה', לעבור שוב את הלידה.

ההריון הראשון היה בסך הכל בסדר. שנאתי את המעקבים של האחיות, שנאתי את ההצקות של הרופאים, אבל היה בסדר. ואז הגיעה הלידה – היה לי חלום מתוק וורוד של לידה טבעית בבית או בצימר- מים מים מים. כמה אני אוהבת מים רגועים ונעימים ונעים וחמימים. כל-כך רציתי ללדת בתוך מים.

חלמתי ללדת במים, יחד עם דולפינים

חלמתי ללדת עם דולפינים, כמו בסרט התעודה שראיתי במהלך ההריון, או כמו מלכה בג'קוזי חמים עם דולה רכה ואמהית שעוטפת אותי ומקלה עלי באמפטיה שלה ובאהבה ללא תנאי. חלמתי על דולה שתהיה רק שלי לשעות של הלידה, שבהן אני מאפשרת לגוף שלי ללדת בדרכו.

אני לא בטוחה שלא מימשתי את הרצון הזה בגלל שהגענו למסקנה שאין לנו תקציב לזה, או בעיקר בגלל מחשבה או אמונה שהגבילה אותי ולא אפשרה לי מתוך חוסר אמונה או פחדים עמוקים להגשים את החלום שלי.

כעת- יש שוב בתוכי חיים חדשים. יש עובר מתוק. אני מרגישה אותו. הוא נע וזע וחי ופועם בתוכי. הוא חלק ממני עכשיו ועוד מעט הוא ייוולד לאוויר העולם ובחוויה האישית שלי, לפחות לשנה או שנתיים או אפילו שלוש – לא יהיו לי ממש חיים משלי. זה לא בהכרח נכון. אבל התחושה הזאת מקננת בי.

מה אני מבקשת לעשות עם החיים שלי? מי אני בעיני עצמי?

בתור התחלה אני מיואשת מזה שעד שמצאתי עבודה שקיבלה אותי כדי שיהיו לי מעט דמי לידה, זאת עבודה נוראית שאני ממש לא אוהבת, בלשון המעטה, להגיע אליה. אני גם סוחבת התקררות שבועיים וכאבי שרירים בחצי גוף ורק המחשבה לחזור לשם מחופשת מחלה, עליה גם ככה לא אקבל כמעט כסף, מייאשת ומעציבה אותי בטירוף.

אין לי שמץ של מושג, בלי קשר לאמהות, להריון וללידה המתקרבת והולכת, מה בעצם אני מבקשת לעשות ולהיות בחיים האלה שלי? מי אני בעצם בעיני עצמי? כל הזמן אני חשה שאולי אם אני מרגישה כל-כך אבודה ואומללה, אולי אני מביאה לעולם עוד נשמה אבודה, שגם היא תלך לאיבוד במסדרונות החשוכים של החיים שאני לא מצליחה לשלוט בהם ולנתב אותם לאן שאני רוצה.

תחושת הילדה או האישה האבודה הזאת גורמת לי לחוש שגם כשזה מגיע להחלטה של איך אני רוצה לבלות את השבועות האחרונים של ההריון ואיך אני בוחרת ורוצה ללדת – גם שם אני הולכת לאיבוד. אני החלטית לרגע אחד שלמרות המצב הכלכלי הבלתי אפשרי שלנו אני חייבת דולה. חשבתי על אחת מתחילה ואז הבנתי שאם כבר אז כבר – לקחת מישהי מנוסה ומקצועית שאני באמת יכולה לסמוך עליה.

פתאום אני חרדה לשחרר את הכסף הזה, ולעשות בחירה, ולקחת עליה אחריות – שאולי גם הפעם, כמו בלידה הראשונה, ארצה נורא ללדת טבעי ובסוף זה יגמר בלידה קשה וארוכה ומתישה ובניתוח חירום קיסרי. והכסף על הדולה סתם יילך לפח.

אני כל הזמן פוחדת וכועסת

אני מלאה בכל-כך הרבה כעסים ופחדים נוראיים. כל הזמן מרגישה פוחדת וכועסת. פוחדת מזה שהגבולות שלי מתערערים כי הולכים לפלוש לתוכי, להתערב לי, להחליט בשביליץ לא משנה כמה אחלום וארצה – אף אחד לא באמת יכול להבטיח לי שהלידה השנייה תהיה חוויה מתקנת לראשונה שבבשרי ובנפשי הותירה צלקות שלמרות נסיונות רבים וחוזרים ונשנים לרפא אותן, הן לא באמת נרפאו.

הגוף שלי כל הזמן מסמן שהוא עצוב וכואב ועייף. הנפש שלי מרגישה אבודה ומיוסרת. בא לי לברוח לאן שהוא. בוררת לי חדרים של פנטזיות שמפיסות את האובדן והכאב מדי פעם באיזו דמות אישה חמימה וטובה שמתמסרת אלי ומעניקה לי את כל מה שחסר לי ושאי פעם ייחלתי לקבל.

פתאום, מתוך כל האנדרלמוסיה שכתבתי עד כה, פתאום עולה זעקה ממעמקים: א מ א! אני תוחבת את האצבעות הנואשות שלי בסדינים ובכרית ומנסה לדלות אותה מאיזשהו מקום שבו היא ודאי הייתה צריכה להיות למעני. עכשיו. נטו. רק בשבילי.

אני רוצה אמא, דמות שתהיה כל הזמן בשבילי

אני רוצה אמא. וזו לא האמא שגדלתי איתה ומתה. זו איזו הבטחה שמעולם לא קיימו עבורי בחווייתי. אמא. דמות שהייתה אמורה כביכול להיות שם בשבילי – תמיד. מישהי שמחבקת ואוהבת ומרגיעה ומפיסה ומפייסת וחומלת. מישהי שנמצאת שם. זה בכלל לא משנה שיש לי בנזוג שהוא מאד רך וטוב ואמהי. הוא לא היא. הוא לא אישה. הוא לא אמא. אני רוצה אותה!!! ואין לי. זה כמו איזה מכתש רגשי, איזה פצע שנפער. ואין לו באמת ריפוי. הוא פשוט שם. כל הזמן – מתנגן.

אין לי באמת זמן לחלום. עוד מעט ייוולד לי תינוק וזו אני שאצטרך להיות ההבטחה הזאת למענו. זו אני שאצטרך להכין את הכל חומרית ולהיות שם למענו גופנית ורגשית. זה בכלל לא יעניין אותו אם הגופנפש שלי פצוע או פצועה. ואם או לא הייתה לי פעם אמא ואיך ומתי היא מתה ונעלמה לחלוטין מחיי. הוא יזדקק לי בכל רמ"ח אבריו ואני אהיה חייבת להיות שם בשבילו. איך הגעתי לזה? מה פתאום בחרתי בכלל להיות בעמדה כזאת? לקחת על עצמי תפקיד כל-כך אחראי והרה חשיבות וגורל למען נשמה אחרת שקורמת עור וגידים וחיים בתוכי?!

בחלומות שלי אני מתמודדת נפלא עם לידה טבעית

בחלומות שלי אני מתמודדת נפלא עם לידה טבעית. גם אם זה בבית יולדות. בן הזוג שלי תומך בי, ויש דולה רכה ומקסימה ונהדרת שמאפשרת לגוף שלי ללדת כרצונו. התינוק שלי בוקע מתוכי, לצד הכאב והפחדים והקונפליקטים השונים, ופתאום הכל מתגמד ונעלם.

מניחים אותי עליי. הוא קטן ומתוק וחסר-אונים, ואין דבר שאני מייחלת בעולם יותר מלהיות האמא שלו. הוא מעניק לי לידה מופלאה ואני מודה לו ומברכת אותו על זה. הוא יונק בקלות, אני מיניקה בקלות. הוא החוויה המתקנת שלי, האור בקצה המנהרה החשוכה שמעולם לא הצלחתי עד הסוף לפענח במבוך חיי.

אנחנו כמו תמונה אימפרסיוניסטית צבעונית ויפהפייה שעשירים נהנים לתלות בחדר האורחים שלהם… אמא והתינוק שלה. רגע של הארה והתגלות. חיבור שמימי עלי אדמות. זאת התמונה שלאורה אני מבקשת להמשיך ולחיות. על אף, ולמרות הכל.

כתבה: אמא לעצמי

**

מחפשת ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה? כל הפרטים כאן.
**

אולי יעניין אותך לקרוא:

עוגת השוקולד הראשונה שלי כאמא / אמא
אמא יקרה לי / אמא לעצמי
האבל על אמא התפרץ אחרי הלידה/ אמא ויהי מה

את מוזמנת גם לפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה:

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה רגשית נשים בהריון, אחרי לידה ובהורות. אני בת 45, נשואה, אמא לשניים (16,9) ואוהבת העמקה, מוסיקה מקפיצה, לצלם, ולהיות בחברת נשים משובחות.

אני אוהבת להיפגש וללוות נשים רגישות (תכונת הרגישות) שחוות את ההורות בעוצמה, שמרגישות רגשות שלפעמים מכניסים אותן ללופים מחשבתיים, והן לא יודעות עדיין איך להתמודד איתם.

אם את מרגישה צורך במרחב עבור עצמך בזמן ההריון, אחרי לידה ובהורות, מקום שבו תוכלי להיות כפי שאת, להבין מה עובר עלייך ולקבל כלים להתמודדות, אז תהליך ליווי רגשי בהורות יכול להתאים לך. 

את יכולה לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי, לשים לב אם את מתחברת למהות ולצורך, וליצור איתי קשר על כל שאלה שעולה בך.

כדי לקרוא עוד קצת עליי, אפשר לקרוא בבלוג שלי או על מי אני

אשמח לפגוש אותך, לימור. 

רוצה להתעדכן בתכנים החדשים?

צרי קשר

אנחנו עדיין לא מכירות, אבל את יכולה להרגיש בנוח לשאול אותי כל שאלה.

חשוב לי שתדעי שהשאלה שלך נשמרת אצלי
באופן חסוי ואני שומרת על הפרטיות שלך באופן הדוק.

אני פה.

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× איך אפשר לעזור לך?