אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

לכל השדים והשינויים

 

"בא לי ללכת איתך יד ביד".. כך הוא הגיב כשהסברתי לו שהוא פחות ופחות מדליק את האור לאחרונה.

"על זה אני מדברת! כשאני אומרת שאתה חסר לי", עניתי, "על השקט שבחיבור, על ההוקרה הזוגית, על הבסיס הפשוט והכל כך עוצמתי. אני יודעת מה אני אומרת, אנחנו עוברים שינויים.. מתפתחים.. זה מצריך שוב לערוך היכרות מחדש אחד עם השני. עכשיו.. לא בשיא העונה כשיקר, תלויים במבצעי הדקה ה- 90 כדי להגיע אחד אל השני. אני רוצה לעוף אליך כל בוקר כמו ציפור. לנוח לכמה דקות על החבל הכי מתוח שלך ולנער את הכנפיים. לעמוד עליו עם הרגליים הקטנות שלי ולהרגיש יציבה כשאתה מחזיק אותי/אותנו".

אני יכולה להישבע שאני שומעת את אנחת הקוראת עד לכאן. בטוחה שיש אותך, שחוזרת עכשיו לתחילת הפוסט כדי להתחיל לקרוא מחדש, לא לפני שהרמת עיניים מוודאת שאין הפרעות. אולי יש אותך, שמבלי להמשיך לקרוא, את מעתיקה את הלינק, שולחת לחברה ומוסיפה את המילים שכתבת כבר עשרות פעמים: "את חייבת לקרוא". רק כדי להקל על עצמך להוריד ממשקלה של תובנה שאת סוחבת מבלי לתת לה מקום כבר הרבה זמן. אני יודעת, זה קל יותר לחלוק בנטל השינוי.

"שינוי", "שונה" איך שלא נקרא לשד הזה, או "שינויים" כשמדובר בצמד שדים תאומים, הם יצורים המבליחים לחיינו מיום היוולדנו כאילו שגופנו או נשמתנו הם מסעדת גורמה משובחת, המכילה כל שדרוש לשד שרק הרגע יצא מן הבקבוק.

ומה הוא כבר יודע אם רק הרגע יצא? חוץ מאוכל הוא לא זקוק לדבר. כמו תינוק. רגע, אז מה חסר לנו בעצם כדי להתמודד עם שינוי, שהרי עם תינוק אנו יודעות בוודאות איך להתמודד ואם לא אז במי להיעזר כדי לדעת יותר. ומה ההבדל בניהם בכלל?:

תינוק שינוי
נוצר מחיבור של שני קצוות נוצר מחיבור של שני קצוות
מתפתח לאט ונולד בצורה חדשה מתפתח לאט ונולד בצורה חדשה
מטלטל את העולם אליו הגיח מטלטל את העולם אליו הגיח
מבקש הכרה בקיומו מבקש הכרה בקיומו
זקוק למזון כדי לגדול זקוק למזון כדי לגדול
לוקח את כל תשומת הלב לוקח את כל תשומת הלב
גדל והופך לצורה חדשה גדל והופך לצורה חדשה

 

שלא תטעי, אני פריקית של שינויים, להטוטנית שינויים, טורפת שינויים, מתפרנסת משינויים וללידה שכזו יש סימנים מקדימים, (כמו בצירים). זה מתחיל בדקירות ועובר להתכווצויות, לילות בלי שינה כשאני משנה את התנוחה מספר פעמים בשעה, חרדות מחשבות, קוראת בספרים, מדברת עם זאת ועם זה, בודקת, חשה, מקשיבה, מתבוננת, כולי ממתינה לשד, דרוכה על פתחו של בקבוק וברגע שזה יוצא מבחינה בו.

יש לו הרבה צורות לשד הזה, יש את השד הזוגי ההוא מתחילת הפוסט, יש את השד המקצועי, השד הפנימי המסמל שהגעת לקצה ואין יותר מקום למלא, השד המשפחתי, השד החברי .. ועוד ..

ומה אנחנו עושות? קודם כל, נלחמות!!!! שולפות ציפורניים, צועקות, מאיימות, כועסות, רבות, מתכנסות, מתעצבות, משוות, מדחיקות, משלמות, נכנעות, סופגות. לא חבל? שד זה לא דבר קשה לטיפול, תסתכלי בטבלה. מהרגע שזה מבקש הכרה בקיומו ועד לרגע בו הוא גדל והופך לצורה חדשה יש לך את כל הידע והכלים לקבוע אם זה יגדל להיות שד טוב או שד רע.. אם תכירי בו, תאכילי אותו במה שאת תבחרי, את זו שתקבעי לאיזה גודל יגיע וכמה תשומת לב יקבל.

ואם תטפחי בעיניים פקוחות, אולי תאהבי את הצורה החדשה שהשד גדל להיות. כל כך תהי מרוצה שאולי תגדלי לו אחים ובהמשך תהיו משפחה.

 

שמי לי-את דנקר ואני מאמנת אישית לחשיבה יצירתית ופזמונאית. פרטנית ובקבוצה.

לבלוג שלי

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"/ לי-את דנקר

40 שנה לחצות את המדבר זה הגיוני/ לי-את דנקר

להחליט או להשקיט/ לי-את דנקר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

3 Comments

  • Avatar

    הילה פיאלקוב

    אשפית מילים נפלאה שכמותך. את כותבת נפלא, אהבתי מאוד את ההשואה המדויקת כל כך בין שינוי לתינוק (למרות שתינוק הוא בעצם סוג של שינוי) ואהבתי במיוחד את התמיכה הזוגית המדוייקת שלך, ציפור העומדת על חבל יציב. תענוג

  • Avatar

    סשה

    דנקר האהובה,
    לא קורה לי הרבה, אבל אין לי הרבה מילים כרגע..
    אולי למעט העובדה שפתחת את עיניי למשהו חשוב ומהותי עם הטבלה שלך
    צריכה קצת זמן עיכול והרהור
    ובינתיים – בראבו ותודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ