לידה אחרת, לידה "מחוברת"

מאת : מיטל טולדנו

6 בפברואר 2013 | 0 תגובות

בהשקפת העולם שלי תמיד הייתי נגד אפידורל (לעצמי – לא כשיפוטיות על נשים שכן לוקחות), אבל לא הרגשתי שיש לי אלטרנטיבה. מבחינתי זה היה או אפידורל – או ... אפידורל.

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

 

כבר לפני מס' שנים, היה לי ברור שאת הלידה הבאה אני רוצה לחוות אחרת מהלידות הקודמות.

בזמן ההריון הראשון שלי (לפני 17 שנה) – מאד פחדתי מהלידה. לא פחדתי מזה שיהיה לי ילד, לא היו לי חששות שיהיו תקלות בלידה, או שהילד יצא לא בריא. הפחד הגדול שלי היה מהכאב! הכאב היה נראה לי כאב בלתי נסבל, ולא היה לי ברור איך אני הולכת להתמודד איתו.

בלידה הראשונה קבלתי חומר מטשטש – שכנראה פעל את פעולתו, כי הזיכרונות מהלידה גם נהיו מטושטשים. אני זוכרת את עצמי אומרת מספר ימים אחרי הלידה ש"אני זוכרת שהיה נורא – אבל אני לא כל כך זוכרת למה…"

לקראת הלידה השנייה הפחד חזר, ובגדול. עכשיו כבר היה ברור לי שאקח אפידורל – כי איך בכלל ניתן להתמודד עם כזה כאב??? רק מה – הגעתי לבית החולים כבר עם צירי לחץ, ולא היה מצב שאקבל אפידורל.
הלידה הזו התאפיינה בתחינות חוזרות ונשנות ממני אל בעלי "בוא נחזור הביתה, נחזור ללדת ביום אחר", והמיילדת לעומת זאת כל הזמן אומרת לי – "הנה, המרדים כבר מגיע" (סתם להשתיק אותי כמובן). למזלי הבת שלי יצאה תוך חצי שעה, אך על אף הזמן הקצר שהלידה הזו התרחשה – היא הכי טראומטית עבורי.

חשוב לי לציין שבהשקפת העולם שלי תמיד הייתי נגד אפידורל (לעצמי – לא כשיפוטיות על נשים שכן לוקחות), אבל לא הרגשתי שיש לי אלטרנטיבה. מבחינתי זה היה או אפידורל – או … אפידורל. לא יכלתי לחשוב שאעבור שוב את הסיוט הזה. לכן בלידות השלישית והרביעית עשיתי הכל על מנת להגיע בזמן ולקבל אפידורל, ואף קבלתי.

במהלך השנים האחרונות, במקביל וכחלק מתהליכי התפתחות שאני עוברת – התחלתי להתבונן גם על נושא החיבור לגוף. "להקשיב" למה שהוא "אומר" לי, להיות יותר ערה למה שאני מכניסה לתוכו.

יחד עם התהליכים שעברתי עם עצמי – גיליתי שיש מקצוע חדש (ישן) בעולם – דולה. תומכת לידה. במהלך תוכנית רדיו שמעתי את רחלי וינשטוק, ו"סימנתי" אותה. היה לי ברור שאת הלידה הבאה שלי אני עוברת עם דולה, וכנראה זו תהיה רחלי.

סוף סוף הייתה לי אלטרנטיבה. הבנתי  שאפשר להגיע ללידה בלי הפחד המשתק (גם אם עדיין לא ידעתי איך). הבנתי שאפשר שהלידה תהיה אחרת.

כשהגעתי לחודש השביעי יצרתי קשר עם רחלי, ויצאנו לדרך. מפגשי ההכנה נגעו במספר רבדים: הגוף, הרגש, הרוח. במפגשים רחלי התחדד והתבהר לי הרצון שלי:

  • שהלידה לא "תקרה" לי, שלא אהיה פסיבית וחסרת אונים, אלא שאהיה פעילה, שאדע איך לעזור ללידה להתקדם, ושאדע איך ניתן להפחית את הכאב.
  • שאקבל את הלידה ושאשמח בה – כי זו הדרך של הילדון שלי, שכל כך חיכיתי לו – לבוא לעולם.
  • שאהיה נוכחת בלידה, עם כל חושיי, ושהלידה תהיה חוויה חיובית עבורי.
  • שהלידה תהיה מהירה.

תודה לאל – ותודה לרחלי, הכל הכל התגשם!

כשבאו צירים ועד שרחלי הגיעה – הייתי קשובה לגוף שלי – והשתמשתי בטכניקות שרחלי לימדה אותי על מנת להקל על הכאב. לא הייתי מבוהלת, ולא נתתי לפחד לנהל אותי (מה לעשות, עדיין היה קצת פחד…).

מספר מועט של צירי לחץ – ועם התמיכה המדהימה של רחלי – הילד פשוט יצא החוצה במהירות.

כמובן שהיה גם כאב. כאשר רוצים להיות נוכחים ולחוות – חווים גם כאב. אבל הפעם הרגשתי שאני יכולה ומוכנה להתמודד איתו – בשביל לקבל את המתנה המדהימה שהבורא שלח לי.

במהלך כל הלידה הייתי נוכחת, ביטאתי את הרצונות שלי – אך גם נאלצתי "לזרום" עם מיילדת שמרנית שלא הסכימה לכל בקשה. כאבתי, צעקתי – אבל גם שמחתי, וצחקתי. הייתי מחוברת למה שעובר עלי – ובו זמנית מחוברת לכל מה שקורה בחדר.

אני כותבת ומתרגשת מחדש. קשה לי להאמין שאני מתארת לידה כ"חוויה חיובית" – אבל זה בדיוק מה שזה היה! בסוף הלידה הרגשתי שאם צריך – אני אפילו יכולה לעבור את זה שוב.

אחרי שיָגֵל יצא, וראיתי אותו שוכב למרגלותיי על המיטה – הוצפתי בהודיה. הודיה על תינוק בריא ומקסים, הודיה על בעלי שנכח ותמך לאורך כל הדרך (ועדיין), הודיה על רחלי שהקלה בעדינות אך באפקטיביות רבה, והודיה על חוויה מופלאה, על שזכיתי לחוות לידה אחרת, לידה "מחוברת".

מיטל טולדנו (מאמנת אישית לנשים בזוגיות)

 

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא יקרה לי

מאת : אמא לעצמי

14 בספטמבר 20119 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

בני כבר בן שנתיים ושמונה חודשים. מאז הלידה אני כמהה לכתוב על הכאב של אובדן אם. של חווית הגדילה לצד אמא מעורערת, אומללה, דיכאונית, אלימה, לא יציבה.

וכל הזמן יש פתיל בתוכי שבוער וממגר. אולי זו אשמה. אולי גם בושה.

לפי היהדות, הבת שלי לא נחשבת לבן אדם- לידה שקטה

מאת : לימור לוי אוסמי

10 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

הופתעתי לגלות, שלפי היהדות, הבת שלי לא נחשבת לבן אדם.
כיוון ולא הגיעה לגיל שבועיים, התינוקת שלי, שהיה לה דופק, ידיים, רגליים, ראש וגוף והכל- לא נחשבת לאדם. ומאחר וכך, לא מגיעה לה קבורה רגילה, הלוויה, שבעה, שלושים, שנה, לא קורעים בגד.
מאחר והיא לא נחשבת בן אדם, גם לא קוראים לה “תינוקת”. השם החדש שלה הוא “נפל”.
במכתב הסיכום לא כתוב “נולדה תינוקת ללא רוח חיים” כי אם “נפלטה עוברית ממין נקבי ללא רוח חיים”.
לתת לה שם? לא לתת לה שם?..".

תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים !!

מאת : לימור לוי אוסמי

5 בפברואר 20116 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

בישראל אוהבים ילדים, הרבה ילדים. ילדים זה נהדר, ילדים זה נפלא ו 3 ילדים במשפחה חילונית 'רגילה' זה הכי הכי טוב. אושר גדול.

אושר או אולי סתם נוהל רגיל ? לא משנה, לא נתקטנן, יש נורמה ולא משנים את הקיים, כי כנראה יש סיבה טובה לקיומה, ובכלל, יש לנו בעיה דמוגרפית שצריך לפתור, זה לא רק שהילדים הם אושר גדול- זו מצווה !