מורכב

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 2013 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

מורכב.

זה מורכב לי.

זה מורכב.

מורכב.

זה מורכב מהמון חתיכות,

חלקים,

היבטים,

דעות,

גישות,

נקודות מבט,

ידע,

טכניקות.

ואני, אני רק אני, עם מה שאני,

לומדת, חוקרת, מתפתחת, אבל

לא יודעת הכול,

ולפעמים מרגישה שלא יודעת כלום,

כי זה מורכב.

והמורכב הזה עושה לי לא לעשות,

עושה לי להפסיק.

כי זה מורכב.

ואם זה מורכב, אז זה רציני.

ואם זה רציני, ואני לא יודעת את כל המורכבות,

ובכל זאת בוחרת להיות עם זה,

אז אני הופכת את זה ללא רציני,

לשטחי.

ואני לא אוהבת שטחי,

ואני מרגישה שאני לא מתייחסת לזה בכבוד הראוי,

אני מרגישה שאני מזלזלת.

ואז אני לומדת עוד,

פונה למי שכבר 'יודעת',

למי שכבר 'רצינית',

ואז אני מרגישה שאני מתקדמת, שאני יודעת,

שיש לי את התשובות,

שאני יכולה להתמודד עם המורכב.

אבל לאט או מהר, מבינה שה'אמת' היא לא אמת,

שהמורכב יותר מורכב,

ושזה לא הידע או הדרך הטובים לי ביותר,

שזה לא ממש מדויק או ברור לי או מסתדר לי.

שזה ממש לא זה.

ואז שוב לוקחת צעד אחורה.

לוקחת הפסקה.

נושמת.

חושבת ומרגישה שאני לא צריכה להתעסק עם זה יותר,

שזה גדול מדיי

ומורכב מדיי

וכל הדבר הזה בכלל לא אני,

כי הרי אם זאת 'אני', אז הייתי יודעת,

כי הרי אם זאת 'אני', אז לא הייתי עושה הפסקה,

כי הרי אם זאת 'אני', אז הייתי ממשיכה.

 

####

כאן קצב החיים הכתיב הפסקה

####

 

ההפסקה הביאה אותי להתלבטות:

האם להשאיר את מה שיצא ולפרסם כך, כפי שהוא, למרות שהיתה הפסקה יזומה שקטעה את מה שרצה להגיע מאוחר יותר ?

האם לגנוז ?

האם לשתף בהתפתחות, בתובנות ובתנועה שנוצרה מאז הכתיבה ?

כרגע בוחרת בקצב החיים האותנטי ומשאירה כפי שהקצב קבע.

 

לימור

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לשנות תנוחה כשלא נוח/ לימור לוי אוסמי

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידה, דיכאון ולידה מחדש . חלק ב'

מאת : אפרת דבוש נאור

17 במאי 201113 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני אוחזת בו, מביטה בו ארוכות, זה באמת הבן שלי? פתאום לא ברור לי מה אני מרגישה. כל מה שקרה עד עכשיו הוביל לרגע השיא הזה ופתאום לא ברור לי מה אני מרגישה. ריקנות?

לא נותרתי עם התחושה הריקה לשנייה נוספת. מיד שטף אותי רגש עצום של אשמה, צורך לגונן ולפצות. דאגה.

האמהות של פעם הן לא האמהות של היום

מאת : אמא אנונימית

29 במרץ 20117 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

חברות יקרות, ככל שהתקדמנו בשנים אנחנו יותר ויותר משקרות את עצמינו בכל מיני סיפורים על רצון למצות את עצמינו, לפתח קריירה, להתפתח ולהרגיש שיש בנו מעבר לאמהות, אבל!!!!!!! מה רע בלהיות למס' שנים אמהות וזהו??????? למה לשנות את הטבע? למה לבזבז אנריגה חיונית וזמן על דברים כל כך תפלים במקום להשקיע הכל בהעמדת ילדים מאושרים, עם בטחון עצמי וגב חזק שנתמך על היותנו שם עבורם?

טיפולי פוריות: ימי התום

מאת : ליטל אוהב ציון

2 בדצמבר 20107 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

כמה שנים קדימה, כל אחת בקצב שלה, פוגשת את הקן שלה, האמיתי – לא זה מגיל ארבע. הם כבר יוצאים יחד כמה חודשים, חלקם כבר גרים יחד והבחורות חוזרות לחלומות על חתונה…

כחצי שנה – שנה אחרי החתונה מתחילים להירקם להם חלומות על הריון, אז כבר זורקים לפח את כל אותם אמצעי מניעה שלא העזנו לזוז בלעדיהם בעבר ומתחילים במצוות פרו ורבו…