איפה אני בתוך האמהוּת?,  אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

מיומנה של עקרת בית

 

אני חולה על הילדים שלי, באמת, אבל אחרי 3.2 שנים שאני מתפקדת כאמא במשרה מלאה,

ברגע שבעלי לוקח אותם לגינה ואני נשארת לבד-אוטומטית שמה עליי MP3 ופורצת בריקודי גנגהם סטייל ברחבי הבית.

 

בחיים לא חשבתי שאהיה מהאמהות האלו ש"יושבות" בבית ומגדלות ילדים. למה מרכאות? כי גיליתי שהביטוי "יושבת בבית" מקומו עם עוד אשליה נפלאה "חופשת לידה". גיליתי שעל אף היותי בבית-אם לא אדרוש לשבת, זה פשוט לא יקרה.

להיות אמא בבית זה קשה, נפלא, מחרפן, מתגמל, מתסכל, ממלא בגאווה, מרים גבות לאנשים ובעיקר טוב לי עם הבחירה שלי.

 

טוב, זה לא שעזבתי קריירה משגשגת כמנכל"ית בחברת סטארט אפ, אבל תמיד חשבתי שבגיל 32 כבר אעשה משהו יותר טוב מניגוב ישבנים.  אז לא, כנראה שזו הדרך שבא הייתי אמורה לצעוד.

אמנם עשיתי קריירה מניגוב ישבנים (הקמתי משפחתון) אבל תמיד יש לי תחושה שאני רוצה עוד, ללמוד עוד, להחליט מה אהיה כשאהיה גדולה.

אני מסתכלת על חברותי מבית הספר, אחת פסיכולוגית, אחת מדריכת טיולים, השלישית מורה מדהימה ליוגה ומה אני?

הכייף הזה של לגדל את הילדים שלך, לראות ולנצור כל רגע בינקות ובילדות לעומת תחושת השנים שזולגות מבלי שממש גיליתי מה אני אמורה לעשות כקריירה מתסכלות.

מתי מרגישים שיודעים מה רוצים לעשות כקריירה?

האם יש אמא שמגדלת את הילדים וזה לגמרי ממלא ומספק אותה? אם יש כזאת כולי קנאה בה.

 

אני אוהבת לטפל בילדים באמת ובתמים, בשלי ובמתוקים שלא שלי,

אבל התחושה הזו שאני מחמיצה משהו מעבר לפינה שעוד לא גיליתי מה הוא כל הזמן אורבת לי.

אני מקווה להגיע לשלמות הזו שבה אני ארגיש כשאני אדע מה אני רוצה. תמיד נראה שכולן יודעות מסביב מה הן צריכות להיות ורק אני עוד צפה.

אבל בינתיים נשארה לי עוד חצי שעה של חופש עד שהאינדיאנים חוזרים מהגינה.

הלכתי לרקוד.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

למה לא מספיק להיות "רק" אמא? / שירה דרוקר

אני בוחרת להיות "רק" אמא/ אולגה רגלמן

האמהות של פעם הן לא האמהות של היום/ אמא אנונימית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

מה זה ליווי רגשי לאמהות ולמי הוא יכול להתאים?

את אמא. נכנסת למסע שרב הנסתר בו על הגלוי.

את פוגשת התמודדויות, רגשות ומחשבות שלא חשבת שתפגשי.

האם יש לך עם מי לדבר עליהם בכנות?

זה נכון, בהורות יש יופי ושמחה, אבל גם יש בה גם כאב, אשמה, תסכול, ייאוש, ולעתים הבושה גוברת על הצורך והרצון לעשות שינוי ולהיות האמא שאת רוצה להיות.

יש דרך עבורך, היא קיימת. ההורות שלך לא חייבת להיות מלאה באשמה, תסכול, כעסים ותסכול מתמשך.

צעד אחר צעד, דרך הקשבה, מחויבות ורכות, את יכולה ללמוד איך להיות טובה אלייך, ודרך זה ליצור קשר טוב יותר גם עם הילדים שלך.

כאן הפרטים על ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה

את יכולה ליצור איתי קשר דרך הווטסאפ ( 0522835020)

7 Comments

  • לימור לוי אוסמי

    אלסנדרה, מתחברת בהמון מובנים. בעיקר בנוגע לפער הזה בין מה שמרגיש נכון כרגע לבין החלק הזה שרוצה עוד ולא מסתפק במה שקיים, שלפעמים אולי מקטין את מה שקיים כרגע.
    לגדל ילדים זה משמעותי. מאוד. גם ילדים שלנו וגם של אחרות. אבל זו באמת שאלה האם זה הדבר (עם ה' הידיעה) המשמעותי עבורך, האם זה מספק אותך, האם זה מאפשר לך דברים מסוימים שחשובים לך ברובד המקצועי והאם זה מה שנכון לך כרגע, ברגע זה ממש.
    תוהה ביני ובין עצמי לגבי הקריטריונים והחשיבות בלעשות משהו 'משמעותי'. האם זה עבור עצמי או עבור איך שאראה בסביבה ?
    תודה על הכתיבה

  • מיכל אלבז

    אלסנדרה, מאוד קל להתחבר למה שכתבת. כל אם שנשארה בבית עם ילדיה חווה את הקושי הזה בהגדרה, בזהות, את השאלות.. זה תהליך, אבל מה שמפריע לי לשמוע בתוך התהליך הזה שלך, זה איך את מגדירה את מה שאת עושה היום, בעודך מתלבטת. "מנגבת ישבנים" נשמע כמו משהו שאת אומרת כדי לרצות את הסביבה שבטח חושבת כך. האם את באמת חושבת שבזה מסתכמת עבודתך? לא נראה לי, ואם אכן לא כך, אז אל תסכימי להגדיר את עצמך כך. זה נפלא לגדל את ילדייך ואת של האחרים. זה לא מספיק מוערך. כשהם יגדלו יהיה לך קל יותר לחפש ולמצוא תשובות.

    • אלסנדרה

      אני יודעת שעבודתי לא מסתכמת בניגוב ישבנים,אני יודעת שאני לגמרי מדהימה בתפקיד זה,עבדתי קשה בכדי להרוויח כעצמאית ובשיא הצניעות ההורים והילדים מרוויחים בגדול שיש להם אותי.
      הגעתי לזה אחרי התעללות נפשית ופיזית שבכורי חווה והחלטתי שצעירי לעולם לא יחווה כל עוד אני יכולה.
      אני מרגישה אבל שאני כבר בת 32 ויכולת להיות כל כך הרבה יותר אם רק ידעתי מה אני רוצה להיות יותר….

      • לימור לוי אוסמי

        אני מרגישה שיש חלק בהורות במשרה מלאה, במיוחד כשיש לצידה תחושה ש'זה לא מספיק', שהוא מרגיש שההורות זה 'ניגוב ישבנים'. או 'קקי פיפי פליטות'. בעיניי זה יופי שאת שמה לב לזה ולא מדחיקה או מכחישה את זה, כי זה לגמרי נמצא וחלק מההורות והטיפול.
        יש משהו סיזיפי בלהיות הורה במשרה מלאה וכשלא שמים לב לסיזיפיות הזאת, היא בעיניי משתלטת יותר.
        ואני חושבת שאם את מאוד מחוברת לטיפול בילדים ותפסיקי לטפל במשפחתון בילדים שלך אלא רק בשל אחרים, אולי תרגישי אחרת

  • דנה דנה

    היי אלסנדרה מה שלומך?
    שמי דנה, אני עורכת את העבודה הסמנריונית שלי בנושא עבודתן השקופה של עקרות בית בישראל, הייתי שמחה לראיין אותך למחקרי
    בבקשה צרי קשר במידה ויתאים לך להתראיין.
    כמובן שהכל נעשה תחת חיסיון מלא
    אחלה יום, דנה
    danot5@walla.com

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?