שיתוף מרגש, כנה ופתוח של אישה שלא מצליחה להיכנס להריון ומשתפת במחשבות וברגשות שלה לגבי עצמה. בסוף הפוסט אפשר למצוא מילים מאשת מקצוע לגבי ההתמודדות האפשרית בתקופת טיפולי הפוריות.
אני היונקת המושפלת שלא יכולה להתעבר. זו בעצם המטרה האמיתית היחידה שלי בחיים. הסיבה לקיומי. כל החינוך שלי נועד להביא אותי לבגרות מינית כדי להשלים את המשימה החשובה ביותר- להביא צאצאים לעולם.
אבל אני מורדת ומסרבת. והגוף שלי לא רוצה, ומוחי משבית לי את השחלות. וכל העולם יכול להתפוצץ, אבל אני נועדתי לחיים אנוכיים של טיולים מיותרים, שינה מאוחרת, שקט ורוגע. אין ילדים צורחים לגדל, שום ילד לא יאכזב אותי בגיל מאוחר יותר, או ישלח אותי לבית אבות בניגוד לרצוני. אני לא יכולה לגרום לזה לקרות כי זה משהו שפשוט קורה, ואת לא יכולה לעשות את זה.
יום אחד זה יקרה לי, אבל אולי גם לא
אבל השחלות שלי יבשות כמו המדבר שאת אוהבת. ואולי יום אחד כאשר תביסי את הדרקון הגדול ביותר שלך, שיטפון גדול יבוא, המבול של המאה. זה ישטוף את קירות הוואדי העתיקים. מפלים יבשים שוב יזכרו בקרירות של המים, ויחצבו את קירות הקניון עמוק עוד יותר. המים ימצאו את דרכן לסדקים קטנטנים, ויתעוררו זרעים קטנים שהיו רדומים במשך שנים רבות, כמעט כבר ויתרו על חלקם. ומהם יצמחו פרחים משונים ביותר, במקום המיוחד במינו, וזה יהיה מדהים וחולף בדיוק כמו השיטפון.
אז אולי יום אחד זה יקרה לי, או שאולי זה לא יהיה. קניוני המדבר הם הכי יפים יבשים ושוממים, בוטים ועירומים. יש להם מה להסתיר. ברגע ששיטפון חייתי נכנס לגופם, באותה מהירות הם רוצים להיפטר ממנו. זה מסורבל, כבד, חמקמק, חודרני ואגרסיבי מדי. עדיף לדחוק ולהסיט את המים למקום אחר בתרם ישנו את המציאות בשטח.
מרגישה כמו בבות קרטון, כמו מגזרה של מה שהייתי פעם
אז ילד לא יקרה לי אני מניחה. ואף אחד לא יודע, אף אחד לא יודע, רק אני. אני מרגישה כמו בובת קרטון, מגזרה חלולה של מה שהייתי פעם. היו זמנים שנהגתי להסתכל על עצמי במראה במשך שעות. נהגתי לבחון כל עפעף כל מבט, כל חלק. ציירתי דיוקנים של עצמי ותהיתי אם אני יכולה להיות דוגמנית (lol!). היום אני מתחמקת מהמראה עד כמה שאני יכולה ומעדיפה שלא לראות. אם אני נתקלת בהשתקפות המחרידה שלי, זעקה ספונטנית של תדהמה מוצאת את דרכה אל תוך חלל חדר האמבטיה. המראה בשוק על מה שקרה לצעירה הפורחת שפעם החזיקה כל כך הרבה פוטנציאל והיום אפילו לא יכולה ליצר ביצית אחת מטופשת כל חודש. בשביל מה היא טובה?
אומללות אוהבת חברה ואני מתנצלת על הפרוזה העלובה ופתטית, אבל יש לי כמה חברים אומללים אמיתיים משלי. מצבם, באיזה שהוא מקום גרוע משלי. תקועים במקומות עבודה מוצצי דם, עם מבוי סתום, ללא גברים, או ללא סיכויים, חוץ מזיון מזדמן פה ושם, מזדקנים, בודדים, וחסרי ילדים כמוני. אני לא יודעת מה קרה. פעם היינו קולים. רבצנו במשך שעות על החופים בגואה, צעקנו למלצרים להביא לנו קולה או פאי תפוחים. היינו מלכים, העולם היה שלנו, בכיס הקטן. המלצרים לקחו את הזמן שלהם עם ההזמנות שלנו, כי הם ידעו שנחכה, לא היה לנו לאן ללכת.
מילה מאשת מקצוע: הערך העצמי שלנו, כשלא מצליחות להיכנס להריון
אני חושבת על המינוח השגור "לא מצליחה להיכנס להריון"- יש בו כבר את הייחוס של הצלחה וכישלון. מה אם במקום זה נגיד 'אני לא נכנסתי להריון עדיין', או 'הגוף שלי לא נכנס להריון עדיין' – בלי הערך של 'הצלחה' כלשהי לגבינו? זה כבר מכניס את כל המערכת הרגשית גופנית שלנו להתכווננות קצת אחרת.
אני מודה על הפוסט הכנה והחשוב הזה, והלוואי ויהיו עוד כאלה. כל כך חשוב לדבר בכנות ופתיחות על מה שאנחנו מרגישות כשאין סנכרון בין הרצון להיכנס להריון, לבין חוסר ההגשמה שלו בפועל. הפער הזה כואב, מהדהד, מפעיל, ויכול ליצור הסקת מסקנות שפוגעת בנו.
לא מעט נשים בטיפולי פוריות שאני פוגשת מרגישות חוסר ערך, חוסר תכלית, חוסר הצלחה, כישלון. כמו הכותבת, הן מרגישות שהן לא 'מצליחות' במה שהן תופסות שאמור להיות קל, טבעי, אורגני, ללא מאמץ. כשההריון לא מגיע בזמן ובקצב שהן היו רוצות, ובטח כשהן בתוך הפרוטוקול הרפואי, התודעה שלהן מקשרת בין "אין הריון" לבין – "אני דפוקה" ו"משהו חסר בי", והמסקנה הזאת כואבת במיוחד.
חלק מהעבודה הרגשית בתקופה הזאת היא להיות ערות, לשים לב לפרשנויות הקטנות והגדולות שמתרחשות בשניות, ומכאיבות לנו בגוף וברגש. לאתר מילים פוגעניות שהתודעה שלנו אומרת לנו על עצמנו – על מי שאנחנו, על הגוף שלנו, על העתיד שלנו, על התכלית שלנו – ולבחור שלא להזין את המחשבות האלה ולא להאמין להן.
כניסה להריון לפעמים אורכת זמן. זה לא אומר שמשהו פגום בך, שמשהו חסר בך, או שאין תכלית לקיומך. זה רק אומר שכרגע, יש משהו בחיים שלך שאורך יותר זמן ממה שריצית וקיווית. לכל אחת מאיתנו יש משהו בחיים שהיא ממש הייתה רוצה ושמחה לקבל עכשיו, וזה לא קורה. אצלך זה קורה כרגע בתחום של הפוריות, וזה באמת לא קל.
מכיוון שהתקופה שבה את לא בהריון נמשכת זמן רב, ומפגישה אותך עם רגשות ומחשבות לא קלים, כדאי להגדיל את המשאבים שיש לך ולקבל עוד תמיכה. זה אומר לעשות יותר דברים שמהנים אותך, לוותר על דברים שגוזלים אנרגיות, להכניס דברים מזינים לגוף ולנפש – כל אלו יעזרו לך להתמודד עם אתגרי התקופה.
טיפול וליווי רגשי יכול לעזור לך לחצות את התקופה עם הזנה ותמיכה עבורך, ויאפשר לך לרכוש כלים נוספים להתמודדות עם הרגשות והמחשבות שעולים ביתר שאת. הוא יכול לעזור לך בתוך מה שמרגיש כמו לופ, כמו משהו שאת נסחפת אחריו ושולט בך, לעבר הנהגה של הרגשות והמחשבות שלך, כדי לעבור את התקופה הזאת בצורה שקרובה יותר לאיך שחשוב לך לעבור אותה.
לפרטים נוספים על הטיפול ולקביעת שיחת טלפון ראשונית, את יכולה ליצור איתי קשר. אני תמיד עונה.
שלחי לי הודעה בוואטסאפ
שלכן,
לימור לוי אוסמי
מטפלת רגשית בנשים ואמהות, בגישת CBT-ACT
אולי גם יעניין אותך:
טיפולי פוריות: איך להעביר את תקופת ההמתנה לבדיקת הריון חיובית / לימור לוי אוסמי
כמה רחוק את מוכנה ללכת/ מאירה ברנע גולדברג
גם את מוזמנת לפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה