סבתא בחדר לידה

שנים רבות אני דולה.

התינוקות הראשונים שלוויתי בני בר מצווה ויותר.

בעבודתי כדולה פגשתי אנשים. זוגות.

במשקפי הדולה את יכולה לקלוט את הזוגיות.

את היחסים עם האמא שלי האמא שלו.

לפעמים יש אמא מלטפת, תומכת, שותקת.

ולפעמים יש אמא מלחיצה, לחוצה, מתערבת.

אני זוכרת שפעם הייתה אמא שכל הזמן רצתה שבתה תלך לקיסרי.

כל הלידה נידנדה. קראה למיילדת לרופאה כדי שבתה תלך לקיסרי, כי הלידה הולכת לאט.

ופעם היתה אמא שלא נתנה לבעל להתקרב בכלל לאשתו.

ובלידה אחרת חמות שנכחה..והזיזה את אם היולדת הצידה.

אני מנסה ללכת בין הטיפות.

לפעמים שולחת את הסבתות להביא קפה.

לפעמים מציעה להן לצאת אתי לאכול משהו כדי לאפשר לזוג להיות לבד.

פעם זה עצבן אותי.

אחר כך למדתי לקלוט מה קורה ליולדת ולנתב.

למה אני מספרת לכן???..

כי אני סבתא. דולה.

וכשכלתי ילדה הבנתי את הצורך להיות לגונן.

לדאוג, לשמוח,

ולפעמים לשכוח להשאיר את הזוג לבד.

כל כך הייתי שקועה בשמחה ובהתרגשות,

שכל התיאוריות היפות נשכחו ממני לגמרי.

אז כלתי,

 אם יצא לך לקרוא אי פעם בבלוג הזה,

אני מצטערת.

לפוסט קודם של כרמי מרציאנו: לומדת להיות סבתא