סליחה שאני זו אמא שלך

מאת : אמא אנונימית

23 במרץ 2013 | תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

סליחה,

אני מבקשת סליחה.

סליחה שאני זו אמא שלך,

סליחה על בילבול,

סליחה על כאב,

סליחה שעדיין לא נפתח לי הלב,

סליחה על תשישות,

סליחה על חרטה,

סליחה על חיבוק עם דמעה מלוחה,

סליחה על געגוע לרגע קודם,

על ציפייה דרוכה שהכול יעלם,

סליחה שהגעתי בידיים ריקות,

סליחה שאני לא אם האימהות.

סליחה,

אני מבקשת סליחה,

סליחה שאני זו אמא שלך.

** הטקסט נכתב לאחר הלידה. היום אותה אמא כבר שנתיים לאחר לידה ומרגישה אחרת.

עוד אמהות מצטערות:

אני מצטערת שתינוק מדהים כמוך קיבל אמא כמוני… / הכי אמיתית

אולי לעולם לא אהיה האישה ש.. / תניה תוויל

 לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא / אמא אנונימית

אני אמא הכי טובה.. שאני יכולה / אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גופנית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

תגובה אחת ל- “סליחה שאני זו אמא שלך”

  1. אביטלי הגיב:

    אמא יקרה…
    אני רוצה לחבק אותך ולהזכיר לך שאת האמא הכי טובה לילדתך.
    אני רוצה להזכיר לך לבקש סליחה גם מעצמך ושתזכירי את זה לעצמך.
    אף אחת מאיתנו לא אמא מושלמת – זה רק לפעמים נראה ככה על אחרות כשמסתכלים מהצד.
    ממליצה בחום לתלות שלט גדול בבית: אני האמא הכי טובה של ילדי.
    לקרוא ולשנן כל יום כמה פעמים ביום.
    ומקווה שעם השינון גם תתחילי להאמין בזה ובעצמך.

    ואם אפשר להקל ולעזור במשהו רק תגידי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי

מאת : שירה דרוקר

16 בינואר 201226 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, תחושות מגוונות אחרי לידה

הבוקר כשהילה התעוררה והעירה אותי, הייתי עצבנית כל כך. לא הצלחתי לראות עד כמה היא חמודה וחייכנית. רק רציתי לישון. וכמובן שזה לא קרה… אחרי שעה ארוכה של ניסיונות כושלים לחזור לישון, רועי, בעלי, לקח אותה איתו לסלון.

נשארתי לבד בחדר. בכיתי.

במקום להרגיש שהוא מנסה להקל עליי, הרגשתי שאני בעונש. המחשבה שעברה לי בראש שוב ושוב הבוקר – "אין לי שליטה". אין לי בחירה. בנוגע לשום דבר.

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי. שאני לא מחליטה שום דבר. שאני נגררת, נשלטת, חסרת חוט שדרה. סדר היום שלי נקבע ומנוהל על ידי אחרים. וזאת כל כך לא אני…

השינוי בחיי: ממעצבת אופנה מצליחה למנחת מעגלי העצמה לנשים

מאת : אהלה מוזיקנט

11 במאי 20110 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

נולדתי תאומה- לאח תאום ואיש מדהים. יודעת היום שבחרתי בדרך של שיתוף כבר מהרחם- באתי לעולם ונפשי שלובה בנפש נוספת. במהלך חיי פגשתי נשמה משלימה- האיש שיחדיו אנחנו חצי שנות דור- והוא החבר הכי טוב שלי. אם היו שואלים אותי כשהייתי קטנה: מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? הייתי אומרת : מורה ! –במובן של להורות דרך, להעצים , ולדעת

התינוקת של כולם

מאת : קרן גולוב

14 ביולי 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

חשבתי שהיא הנסיכה שלי, אבל היא הנסיכה של כולם. בהתחלה לא היה אכפת לי והיה לי קל לתת אותה לבני המשפחה כדי להגניב עוד שעת שינה. אבל ככל שעברו השבועות, נהיה לי יותר ויותר קשה לחלוק אותה עם בני המשפחה.
כשהיא נרדמת על אנשים אחרים, הלב צובט. כאשר היא מתחילה להתרגל לשתות מבקבוק, הלב צובט. אני רוצה אותה לעצמי, כאשר במקביל אני רוצה לחזור לחיי ולהמשיך עם עיסוקיי. איך כל זה אפשרי? הכל נראה כמלכוד והשיעור החשוב של ללמוד לשחרר ולהבין שלא הכל בשליטתי מתחיל.