אמא מיוחדת

מאת :

14 באפריל 2013 | 0 תגובות

לגדל ילדה ייחודית ומיוחדת כזו זה בכלל לא ברור מאליו...

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

אני אמא של.
אני של גיא ושל מאי ושל איימי ושל אורי.
אני גם הבת של.
אני גם אשה של.
וגם אחות של.

אבל היום אני מרגישה בעיקר אמא של.
כתבתי אתמול פוסט על איימי שלי שהיום היא בת חמש.
כתבתי פוסט עליה שהיה בעצם בעיקר עלי. אמא שלה.
ועל האימהות שלי – לה.
קיבלתי המון המון המון תגובות מרגשות שהפתיעו וריגשו אותי מאד.

4

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואז ישבתי וקראתי שוב את הפוסט שכתבתי.
וקראתי על עצמי.
אמא של איימי.
אני לא מכירה איימי אחרת.
אני לא יודעת להיות אחרת אמא של איימי.
היא מי שהיא ואני לומדת להיות אמא שלה לאורך הדרך.
וכמה שאני לומדת.

5

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לגדל ילדה יחודית ומיוחדת כזו זה בכלל לא ברור מאליו…
אני לומדת ממנה ואיתה כל יום מחדש.
אני גאה בה כל כך.
למדתי בזכותה להוקיר ולהעריך כל התקדמות גם אם היא נראית קטנה.

למדתי שלכל הישג יש ערך ומשמעות.
למדתי שהאתגר הוא שלה אבל יותר מזה שלנו.

 הילדה המיוחדת שלי היום בת חמש.

ואני גאה ומתרגשת להיות אמא מיוחדת.

ומאחלת לי שאצליח להמשיך לעמוד באתגר בגאווה והצלחה.
שאצליח להמשיך ללמוד מהקשיים ולהתחזק מהם ולא להיכנע.
וגם שימשיכו להיות חברות טובות שמלוות ומחזקות אותי לאורך הדרך כי בלעדיהן הבדידות הייתה חונקת מדי.

ומאחלת לילדה שלי שתמשיך תמיד להיות היא ולעשות רק מה שטוב לה.

 

 אביטלי רונן, בת זוג ליזהר רונן אמא לארבעה. בעלת בלוג שמספר על בנותי האוטיסטיות ומשפחתנו כולה. ומנהלת דף הפייסבוק של הקרן למען למען הבנות. תומכת/יועצת/מקשיבה להורים שזקוקים לעזרה בנושאים שונים.

צילומי הסטודיו צולמו על ידי עידית רפאל.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הייתה לי לידת תאומים מדהימה ! אז למה אני בטראומה ?

מאת :

20 בדצמבר 20116 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

את כולם הלידה הזו עניינה – לידת בזק של תאומים בשבוע מוקדם. "כבר אין זמן לאפידורל" אמרה הרופאה. רציתי לעמוד, לזוז – לא נתנו לי מפחד לצניחת חבל הטבור של התאום השני. הרופאה השכיבה אותי על המיטה, נגעה והרגישה את הראש. את המוניטור חיברו כבר ישר לגולגולת.

"תדחפי" היא אמרה.

"את יכולה" אמרו האחיות.

מכתב לאישה יקרה

מאת :

22 באוגוסט 20119 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

יקרה שלי,

אני חושבת עלייך הרבה בזמן האחרון. רואה אותך מדי פעם באיזה תמונה מזדמנת, ושוקעת במחשבות.

אני מתגעגעת אלייך מאוד. אני חושבת שאף פעם לא התגעגעתי כמו שאני מתגעגעת אלייך. הגוף שלי כואב מרוב געגועים אלייך.

ואני גם מקנאה בך. בזה שאת שלמה עם עצמך, את חושבת שאת כל יכולה, את מאמינה בעצמך כל כך, מרגישה שאין דבר שיעמוד בפנייך, ושאת תגיעי לכל מקום שאליו תרצי להגיע. הכול פתוח והכול אפשרי בעינייך. את לא מפחדת משום דבר והכול "קטן עלייך".

שנתיים בלי התינוקת שהייתה יכולה להיות לי

מאת :

7 בינואר 20136 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

בבוקר נולדה תינוקת, עוברית קטנה ללא רוח חיים. דומה לדניאל שלי, עם שיער קצת יותר כהה. רצינו לקרוא לה נועה.

אני מצטערת, אבל זה לא התסריט שכתבתי לחיים שלי. בבקשה לעצור, יש כאן טעות, זה אמור לקרות למישהי אחרת, לא לי. אני לא חלק מסטטיסטיקה. אף פעם לא הייתי.

מהימים הראשונים אני זוכרת הכחשה ורצון לשנות את המציאות. זה לא היה הגיוני וזה לא היה פייר וזה פשוט לא החיים שלי. אני זוכרת מקלחות ארוכות, אני זוכרת התפרצויות בכי שלי, וחיבוקים גדולים של בן זוגי. ואני זוכרת פעוטה בת שנה ותשע שהייתי צריכה להסביר לה שאין. אין תינוקת. בשפה פשוטה. פשוט אין. מהעיניים שלה זה היה מובן – כמו שאין טלוויזיה עכשיו, ואין גלידה עכשיו, אז גם אין תינוקת.