ארבע לפנות בוקר אנ'לא נרדמת

מאת : אמא מיכי

26 באפריל 2013 | 2 תגובות

מהרגע שאני מבינה שיש מצב מיוחד שלא קשור למשהו שעשיתי או עושה ושככל הנראה שינה טובה כבר לא תהיה כאן הלילה, אני מקבלת את הידיעה ונרגעת, עצבים וכעס לא יעזרו פה

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

 

היה קשה להרדים לשנת הלילה היום, פעם ראשונה שהרדמתי בטיול בעגלה,

ואז הוא קם ב24:00 לאכול, שזו שעה לא רגילה, ושוב לא היה לו קל להירדם,

ועוד פעם ב 2:00 ואני אומרת לעצמי- משהו לא הגיוני, הוא לא אמור להיות רעב, נותנת צד ראשון, וצד שני, ושלישי, ורביעי, והוא בשלו- לא נרדם, או שנרדם בידים ומתעורר כשאני מניחה בעריסה.

אני מתחילה להתעצבן, העייפות חודרת ומחלחלת ויוצאות לי מילים ואנחות מהפה- אוף…, נו כבר… נמאס לי… יש לי מלא תוכניות למחר… אתה תעיר את האח הגדול שלך, איזה מסכנה אני ולמה רק אני קמה, אולי נעיר גם את הבן זוג שיראה גם הוא מה זה…

ופתאום אני קולטת- יש ירח מלא בחוץ.

אתמול בהליכה, הירח היה כמעט מלא וחברתי להליכה שגם בחופשת לידה, הזכירה לי שבחודש שעבר נפגשנו 5 נשים בחופשת לידה בבוקר אחד וכולנו סיפרנו שהיה לילה מזעזע, ומישהי ציינה שהלילה זרח ירח מלא ואולי זה קשור.

אני כמעט מתפתה לשלוח לכולן SMS לשאול אם הן גם ערות אבל לא רוצה להעיר, למרות שיש לי הרגשה שכולן ערות…

מהרגע שאני מבינה שיש מצב מיוחד שלא קשור למשהו שעשיתי או עושה ושככל הנראה שינה טובה כבר לא תהיה כאן הלילה, אני מקבלת את הידיעה ונרגעת, עצבים וכעס לא יעזרו פה.

אני מניחה את ניר בעריסה שישחק, הולכת לשירותים שותה כוס מים, אנחנו משחקים, החלפתי חיתול, אני מבינה שאולי חלק מהתוכניות של מחר לא יתממשו וזה בסדר. ניר לא ישן והוא גם לא ירדם, לא משנה כמה אני אניק אותו, אנדנד בעריסה או אשיר לו שיר, משהו מפריע לו לישון, או יותר נכון- משהו גורם לו להיות ער וכנראה שככה זה צריך להיות ולא נותר לי רק לקבל את הידיעה וללוות אותו בדרכו שלו.

 

כבר ארבע וחצי והוא מתחיל להראות סימני עייפות- אולי עכשיו זה יקרה סוף סוף, אני כמעט ומתפתה לצאת החוצה לראות אם הירח שקע… אבל זה לא באמת יקרה…

פתאום הוא נרדם, נרדם לבד תוך כדי משחק, ואני מרוב התרגשות על התובנות יושבת וכותבת כי אני יודעת שעוד שעה כשנקום לבוקר חדש באור יום הכל יראה לגמרי אחרת…

 

עוד אמהות כותבות על… שינה :

עשרה חודשים בלי שינה- זאת הישרדות! / הכי אמיתית

הלוואי וגם אותי היו לוקחים עכשיו במנשא / שלומית ארד

מתי נהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי? / אמא של אביגיל

לישון כדי לחיות / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “ארבע לפנות בוקר אנ'לא נרדמת”

  1. רויטל הגיב:

    היי,
    הייתי רוצה לדעת אם יש לך את הסיבה מדוע דווקא בירח מלא הם לא ישנים טוב.

    לאחר שקראתי את הפוסט שלך בפעם הראשונה, עקבתי אחרי הלילות שהבן שלי מתעורר באמצע הלילה, משהו שהוא לא אופייני לו, ופשוט רוצה לשחק.

    התוצאה אכן היתה שבכל הלילות היה ירח מלא

    תודה!
    רויטל

    • מיכי הגיב:

      היי רויטל
      רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך,
      אין לי תשובה ברורה או מלומדת
      הבנתי שבליל ירח מלא יש אנרגיות אחרות ויש בד"כ גם יותר פשעים
      אבל אני לא יודעת למה
      בכל מקרה עצם הידיעה, גורמת לי להתנהג אחרת בלילה שיש ירח מלא, למרות שמאז כתיבת הפוסט עברו שני לילות של ירחים מלאים בשינה מתוקה… 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני בהריון עם שני תינוקות ואין לי עזרה

מאת : אמא אנונימית

29 במאי 20147 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

אני קצת כועסת וקצת מבינה.
אני אם לשני תינוקות -בני שנה ושנתיים ואופס, גיליתי שאני שוב בהריון! (אני בחודש שביעי). הוריי גרים רחוק ממני ומשפחתו של בעלי לא נרתמים לעזר כלל.
אני מוצאת את עצמי מצד אחד כועסת על כולם על כך שאמא שלי לא באה לעזור ומשפחתו שגרה קרוב לא תומכת. ומצד שני מבינה- זה לא בעיה שלהם המצב שאני נמצאת בו כרגע (רושמת 'אני' ולא 'אנחנו').

הרהורים של חודש אחרי לידה

מאת : איריס גומס

30 ביוני 20138 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לא משנה כמה שמעתי שיהיה קשה, שצריך לדאוג להרבה מאוד תמיכה, אי אפשר באמת לתאר את עוצמת הרגשות, את גודל הקושי, הייאוש, העצב, הבדידות, הדכאון התהומי, העייפות וההנקה התובענית, הרגשה של סוף העולם, שנגמרו החיים ושאי אפשר לברוח לשום מקום. אולי בחרתי שלא להקשיב באמת למה ששמעתי, אולי לא באמת הבנתי, אולי רציתי להאמין שאצלנו זה יהיה אחרת, כי אנחנו יודעים איך להתמודד עם קשיים, כי הבת שלנו תהיה שונה, כי יש לנו תמיכה, כי התכוננו לזה ואנחנו כבר מאוד רוצים ומחכים. אבל אני חושבת שבעיקר לא שומעים את הקולות האלה. כאילו יש איזו הסתרה וברגע שקצת חוזרים לאיזון כבר לא חוזרים אחורה לספר על זה, וברגעי הקושי האמיתיים קשה מאוד לדבר על זה (לי לפחות).

לא האמנתי שזה ייקח כל כך מהר. סיפור לידה.

מאת : אמא אנג'לינה

15 באוקטובר 20100 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

מגיעים לחדר לידה ואני כבר לא יכולה יותר. כל ציר אני מתחננת כבר לאפידורל. בסוף המרדים מגיע ואיתו הישועה בשעה 11:00 ואז החיים ממש יפים, הגוף מתחיל להירדם, אין יותר כאבים ואפשר לנוח קצת. כל שעה בערך נכנסת המיילדת בודקת וכל פעם יש עוד קצת התקדמות.

במהלך היום אני די שוכבת ולא עושה כלום, אבא מנמנם ומדי פעם אני שולחת אותו לנסות לשכנע את סבתא רחלה ללכת הביתה. בשלב מסויים אני גם מגלה שסבתא יעל הגיעה ואז אני מבינה שזה מקרה אבוד…