השואה בראי אחר, ראי האִמהות שבי

מאת :

7 באפריל 2013 | 2 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

 מחשבותיי נעות, גולשות, עפות

לתקופה ההיא

{בה עוד לא הייתי כלל בתכנון להגיע לעולם}

מקריאת הספרים,

משמיעת הסיפורים,

מראיית הסרטים,

משמיעת השירים,

ותוהה איך אמא יכלה לחיות אם הידיעה שרצחו את ילדיה,

תינוקות שרצו לאכול או לינוק ואין אין אוכל,

מה עושים ? כמה הזוועה בלתי נתפסת.

חושבת עלי …

איך לא הייתי מסוגלת לחיות ,

להקים חיים חדשים בארץ אחרת

הקושי עצום ,

הכאב קורע את הלב וחוצב מחילות של תהום,

אך גאה בכך שהיהודים ששרדו הצליחו להגיע לארץ ישראל ולהקים משפחה ולחיות במדינה

ובכך הם ניצחו , ניצחו את הנאצים….

כי שרדו והקימו חיים חדשים והמשיכו את הדור ….

ציטוט:

"כשהאדם כותב על השואה, הוא לא כותב את המילים. הוא נלחם במילים. כי אין מילים לתאר את מה שהקרבנות הרגישו כאשר המוות היה הנורמה והחיים היו נס." ~ אלי ויזל {אינטלקטואל וסופר יהודי ניצול השואה, חתן פרס נובל לשלום. עוסק בפעילויות חינוכיות להנצחת זכר השואה ומניעת התרחשותה שנית.}

לבלוג שלי- החיים בטרנינג

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “השואה בראי אחר, ראי האִמהות שבי”

  1. חגית הגיב:

    אני חושבת על דודים שלי ושכנים שידעתי שהייתה להם משפחה וגם אביה של חמותי עליו השלום. צריך תעצומות נפש אדירות כדי לעשות זאת. גאה בהוריי ז"ל ששרדו את התופת בגיל כה צעיר והביאו חמש בנות – ביניהן אני בת הזקונים. בזכותם קמה המדינה והוקמה המשפחה שלנו. חשוב באמת לזכור ולברך על הכוחות שהעניקו לנו חיים.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הפחד הגיע והתחיל לחלחל כבר בבוקר שאחרי הלידה – מיומנה של אם חד הורית

מאת :

19 בינואר 20115 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אחרי הלידה, ההתאוששות והפרידה מהמשפחה, הגעתי למחלקת היולדות בשעה 21:00. בבוקר הציף אותי פחד, פחד גדול עמוק וסודי – האם אצליח לזהות את הבת שלי ? צעדתי לכיוון חדר הילודים, הגוף כבד וכואב מהטראומה של אמש (הלידה) והראש עובד שעות נוספות. בחשש נכנסתי לחדר ולהפתעתי, ברגע ראשון קלטתי אותה, ילדתי היקרה, "הנה אמא שלך זיהתה אותך, […]

בשבילי להניק זה להגיד לתינוק שלי: "אמא פה בשבילך, אני אוהבת אותך"

מאת :

19 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הנקה בשבילי היא חלק בלתי נפרד מהאמהוּת. מבחינתי לא קיימת אופציה אחרת להזנת התינוקות שלי (סליחה אם זה נשמע קצת קיצוני אבל זו רק דעתי האישית והאמונה שלי – אני לא באה להטיף לכל מי שבחרה אחרת).

בשבילי לא להניק ? לא רוצה לחשוב אפילו על לא להניק… אני אמות מבפנים.

ברור שההנקה היא גם בשבילי, באיזשהו מקום, והיא גם חלק מתפיסת העולם האימהית הכוללת שלי- חשוב לי להרגיש שאני מעניקה לילדיי את הטוב ביותר.

מידת ההשפעה של חוויית לידה הוליסטית על החיים שלאחר הלידה. זווית אישית

מאת :

3 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עזרה ודאגה לעצמנו

אז למה הפעם לא חוויתי את הבייבי בלוז? למה אף אחות לא ניגשה אלי ודיברה אלי כאילו שהיא יודעת בדיוק מה עובר עלי? אולי כי לא הייתי מספר במערכת?

אני חושבת שעם כל הכבוד להורמונים, בכל אחת מאיתנו פועם לב ייחודי ומיוחד, לכל אחת מחשבות וקשת רגשות ייחודי לה, וכל ניסיון להכליל את החוויה שאחרי הלידה נוגע בשטחיות נסיבתית שאינה מכילה את מלוא הדרה, יופייה וייחודה של כל אישה.

מה הפלא שעולים רגשות קשים כל כך? מה הפלא שנשים רבות חוות תחושה של בדידות ואובדן החופש?

חווית לידה הוליסטית בעיני אינה מתמצה בלידה ללא אפידורל עם כדור עם חבל, בג'קוזי או בפרימוס… חווית לידה הוליסטית היא בראש ובראשונה חוויה של הכלה וכבוד אל האישה היולדת ואל נימי נפשה ומאווייה והיא לא נגמרת אחרי שהתינוק יוצא מהרחם, היא ממשיכה זמן רב אחרי שהדופק בחבל הטבור מפסיק. ואולי גם פה טמונה אחת הבעיות- יש היום מודעות הולכת וגוברת לחוויית הלידה, ואני מאוד שמחה על כך, אבל מה קורה אחרי הלידה?