אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

השואה בראי אחר, ראי האִמהות שבי

 מחשבותיי נעות, גולשות, עפות

לתקופה ההיא

{בה עוד לא הייתי כלל בתכנון להגיע לעולם}

מקריאת הספרים,

משמיעת הסיפורים,

מראיית הסרטים,

משמיעת השירים,

ותוהה איך אמא יכלה לחיות אם הידיעה שרצחו את ילדיה,

תינוקות שרצו לאכול או לינוק ואין אין אוכל,

מה עושים ? כמה הזוועה בלתי נתפסת.

חושבת עלי …

איך לא הייתי מסוגלת לחיות ,

להקים חיים חדשים בארץ אחרת

הקושי עצום ,

הכאב קורע את הלב וחוצב מחילות של תהום,

אך גאה בכך שהיהודים ששרדו הצליחו להגיע לארץ ישראל ולהקים משפחה ולחיות במדינה

ובכך הם ניצחו , ניצחו את הנאצים….

כי שרדו והקימו חיים חדשים והמשיכו את הדור ….

ציטוט:

"כשהאדם כותב על השואה, הוא לא כותב את המילים. הוא נלחם במילים. כי אין מילים לתאר את מה שהקרבנות הרגישו כאשר המוות היה הנורמה והחיים היו נס." ~ אלי ויזל {אינטלקטואל וסופר יהודי ניצול השואה, חתן פרס נובל לשלום. עוסק בפעילויות חינוכיות להנצחת זכר השואה ומניעת התרחשותה שנית.}

לבלוג שלי- החיים בטרנינג

2 Comments

  • Avatar

    חגית

    אני חושבת על דודים שלי ושכנים שידעתי שהייתה להם משפחה וגם אביה של חמותי עליו השלום. צריך תעצומות נפש אדירות כדי לעשות זאת. גאה בהוריי ז"ל ששרדו את התופת בגיל כה צעיר והביאו חמש בנות – ביניהן אני בת הזקונים. בזכותם קמה המדינה והוקמה המשפחה שלנו. חשוב באמת לזכור ולברך על הכוחות שהעניקו לנו חיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ