אחרי לידה,  איפה אני בתוך האמהוּת?,  אמהוּת

ועכשיו לכתוב

 

ועכשיו לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לא להפסיק לכתוב
ולהבין שאני נחנקת
שהדמעות לא מספיקות כדי לכסות על האבנים שבבטן
כל המילים שלי רוצות לירוק החוצה את כל החיים שלי.
יש לי תחושה שככה שנים יכולות לחלוף בלעדיי, בלי זה, בלי הכרה.
אני עכשיו נלפתת,
הכביסה הכלים הרצפה
אני עכשיו.

במקום לכתוב אני אוכלת ורעב עקשן, טירופי, מתנפל .
אני שוקעת במלמולי המסך, חושבת ללא הרף על מה יכול היה להיות.
מטילה עצמי בכוח לתוך אהבתן הרכה של הכלבה והילדה, כאילו רק שם אני מסוגלת להימצא.
מאפשרת לעצמי להישמט מן הסדקים.

במקום לכתוב אני מכינה עוגת ענבים.
הילדה ישנה, אני מנסה לכתוב ובמקום לחדור פנימה אני כותבת על עוגת ענבים.
במקום לפרוט את נימי נשמתי , אני מתיישבת מול הטלוויזיה עם קערת קורנפלקס.
איפה אני יכולה להתחיל? והגוף שלי עוד שזור בגוף שלה, עדיין אני לא מסוגלת לפתוח משהו בפני עצמו. בפני עצמי.

במקום לכתוב אני מנקה. עומדת ושוטפת ידיים. שוטפת ידיים. שוטפת ידיים. המים שיורדים אל הכיור שקופים, אבל אני עכורה.
עדיין לא מעבדת את חלקיקי האושר, הטירוף, אי הוודאות.
אני נעה ונדה על לוחות טקטוניים נרגשים, רגע מתייצבת ומנשקת לראשה האפרוחי,
רגע מאבדת אחיזה ומתייפחת.

זר לא יבין זאת. אין בי כבר מקום לשתיקת כל כך הרבה מילים.

 

הדר צפריר-ריגר היא משוררת ואימא לתינוקת נפלאה בת שנה וארבעה חודשים

 

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

דרך הכתיבה/ לימור לוי אוסמי

ועכשיו לכתוב/ הדר צפריר ריגר

מה אפשר לעשות כשהצרכים של הילד מתנגשים עם הצרכים שלך? / ליטל גרין

ואיפה אני בתוך האמהות? / ליטל גרין

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ