בדיעבד, היה שווה כל רגע, להכיר אותך ולזכות בכבוד להיות אמא שלך

מאת : נטלי

21 באפריל 2013 | 0 תגובות

מתוך יומן הריון

 

מכתבים לאביתר-

חמישה חודשים שאני מנסה ומתעקשת ללא הצלחה לתאר את רגשותיי במילים.

משום מה, ביום שהחלטת להתחיל בתהליך הגעתך לעולם (מסע מפרך של שלושה ימים בחדר לידה..) החדות שהיתה לי בניסוח אבדה. יום יום אני מוצפת בתחושות נפלאות ורגש שאפילו ברגע זה, לאחר שחרור הסתימה המוחית שלי, עדיין ראשי מגמגם כאשר מתבקש לצייר אותיות על דף נקי.

אז החלטתי להתחיל מההתחלה- מגיל יחסית צעיר תכננתי את חיי בקפידה. ידעתי מה אלמד, במה אעסוק והיכן אגור. ידעתי כמה ילדים אצור, עדיין לא עם מי, אבל תמונה צבעונית נרקמה ככול שהתבגרתי. עם השנים בחרתי שמות אשר התנגנו באוזניי וליטפו את נפשי.

כמו כל פרפקציוניסטית הדוקה גלשתי במסלולי הבטוח לעבר שירטוט עולמי. כאשר הווסת שלי איחרה, כך פתאום, גמגמתי בבילבול והפתעה, השתנתי על מקל דקיק והמתנתי לתוצאה. כאשר התוצאה הדהימה אותי, השתנתי על עוד מספר מקלות, אך שני הפסים העיקשים נשארו עקביים.

לא היה בי ספק לאחר ההיסטריה הראשונית שאתה ואני נשארים ביחד, אתה מבפנים לתקופה הקרובה ואני מבחוץ, מנווטת עבור שנינו.

לא אכנס לחודשים הקשים במחלקת הריון בסיכון בבית חולים מרכזי, הכאבים הדימומים והפחדים. הרי בדיעבד, היה שווה כל רגע, להכיר אותך ולזכות בכבוד להיות אמא שלך…

ככל שחלפו הימים, אבדה סבלנותי ודמיינתי את היום שבו נתחבק ונתמודד ביחד, הפעם פנים מול פנים. הכל נהיה כבד, מעייף, קלאוסטרופובי באותה מחלקה לבנה ומשעממת. בשבוע 34, בעת חופשה בביתי, החלה ההופעה… נוזלים חמימים פרצו מתוכי ומצאתי את עצמי אבודה מתהלכת במסדרון ביתי נוטפת דמעות.

זוכרת את אותו לילה, גשם וברד, וחברתי המתרגשת נוהגת בזהירות אשר מזכירה דהירה של צב זקן. הכרות מעמיקה עשינו יום לאחר שפרצת החוצה, אחרי שתי זריקות זירוז ולחצן מצוקה של אפידורל.

אמא שלך.

 

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

 

 

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני אמא שבוחרת לוותר על רגשות אשמה בחיים שלי

מאת : ענת רפופורט

26 באפריל 201113 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם

יש לי ילדה בת 4 חודשים ואני משוגעת עליה. אבל… כל פוסט שמדבר על רגשות אשמה תופס אותי תוהה – למה לבחור ברגשות אשמה? זה כזה בזבוז של אנרגיה. אני לא מבקרת את אלו שמרגישות אשמות, אבל בא לי כל כך לדבר אתן ולהאיר בפניהן שמה שהן עושות הוא טוב, שמה שהן בוחרות הוא טוב והאופן שבו הן מגדלות את הילד שלהן הוא טוב, כי ככה הן בחרו.. ורק חסר הדבר הזה שהוא כל כך קטן אבל כל כך עצום – להיות שלמות עם עצמן על הדרך.

"אהבה ועוד"

מאת : ניצן רדזינר

18 בפברואר 20129 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רק אהבה

כשאני כותבת ליהונתן, אני רוצה לפנות אליו "יהונתן אהובי" ומיד מוחקת בבהלה. מוזר לי. עד עכשיו היה זה בן זוגי שנהגתי לכנותו כך ובכלל, אי אפשר להשוות בין שתי האהבות. הן שונות ומיוחדות, כל אחת בדרך שלה ובעוצמה שלה. עם יהונתן זה אהבה ועוד.

אהבה ועוד הרבה מאוד דאגה.

אהבה ועוד המון סימני שאלה לגבי המשך הקשר.

אהבה ועוד חרדות לגבי תפקודי בקשר הזה.

אהבה ועוד מחשבות על האם מחבקים אותו מספיק בגן.

שבריריות החיים

מאת : מגלה את עצמי מחדש

16 בינואר 20124 תגובות

מתוך אחרי לידה, הריון, פחדים וחרדות אחרי לידה

צועדת לשם בחשש. לאן זה יוביל אותנו?

זריקות של הורמוני גדילה? מעקבים אין סוף?

איזה ילד תהיה?

היום אתה חייכן, שקט ומתוק- שובה כל לב. האם תישאר כזה?

הבטן שלי מתהפכת. המראה הזה, של חבל טבור קשור לא עוזב אותי, לא נותן לי מנוח. ולא, כרגע לא יודעת איך להתמודד איתו.