יומן היריון

בדיעבד, היה שווה כל רגע, להכיר אותך ולזכות בכבוד להיות אמא שלך

 

מכתבים לאביתר-

חמישה חודשים שאני מנסה ומתעקשת ללא הצלחה לתאר את רגשותיי במילים.

משום מה, ביום שהחלטת להתחיל בתהליך הגעתך לעולם (מסע מפרך של שלושה ימים בחדר לידה..) החדות שהיתה לי בניסוח אבדה. יום יום אני מוצפת בתחושות נפלאות ורגש שאפילו ברגע זה, לאחר שחרור הסתימה המוחית שלי, עדיין ראשי מגמגם כאשר מתבקש לצייר אותיות על דף נקי.

אז החלטתי להתחיל מההתחלה- מגיל יחסית צעיר תכננתי את חיי בקפידה. ידעתי מה אלמד, במה אעסוק והיכן אגור. ידעתי כמה ילדים אצור, עדיין לא עם מי, אבל תמונה צבעונית נרקמה ככול שהתבגרתי. עם השנים בחרתי שמות אשר התנגנו באוזניי וליטפו את נפשי.

כמו כל פרפקציוניסטית הדוקה גלשתי במסלולי הבטוח לעבר שירטוט עולמי. כאשר הווסת שלי איחרה, כך פתאום, גמגמתי בבילבול והפתעה, השתנתי על מקל דקיק והמתנתי לתוצאה. כאשר התוצאה הדהימה אותי, השתנתי על עוד מספר מקלות, אך שני הפסים העיקשים נשארו עקביים.

לא היה בי ספק לאחר ההיסטריה הראשונית שאתה ואני נשארים ביחד, אתה מבפנים לתקופה הקרובה ואני מבחוץ, מנווטת עבור שנינו.

לא אכנס לחודשים הקשים במחלקת הריון בסיכון בבית חולים מרכזי, הכאבים הדימומים והפחדים. הרי בדיעבד, היה שווה כל רגע, להכיר אותך ולזכות בכבוד להיות אמא שלך…

ככל שחלפו הימים, אבדה סבלנותי ודמיינתי את היום שבו נתחבק ונתמודד ביחד, הפעם פנים מול פנים. הכל נהיה כבד, מעייף, קלאוסטרופובי באותה מחלקה לבנה ומשעממת. בשבוע 34, בעת חופשה בביתי, החלה ההופעה… נוזלים חמימים פרצו מתוכי ומצאתי את עצמי אבודה מתהלכת במסדרון ביתי נוטפת דמעות.

זוכרת את אותו לילה, גשם וברד, וחברתי המתרגשת נוהגת בזהירות אשר מזכירה דהירה של צב זקן. הכרות מעמיקה עשינו יום לאחר שפרצת החוצה, אחרי שתי זריקות זירוז ולחצן מצוקה של אפידורל.

אמא שלך.

 

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ