להיות במשקל גבוה אחרי לידה
אחרי לידה,  אמהוּת,  גוף ומשקל,  ציפיות מהסביבה

על חנות בגדים, עלייה במשקל ונשים אחרי לידה

 אתמול קניתי מכנסיים ב'אריטסו שמט'. אולי זה יישמע בנאלי, לא מעניין ואפילו משעמם, אבל בשבילי זה היה צעד מאוד משמעותי, כי בשנתיים האחרונות העליתי המון במשקל, כ 10 ק"ג. אפשר להגיד שזאת הייתה עלייה מודעת במשקל, חלק מתהליך פנימי חיובי, כזה שאיפשר לי להתרחב מבפנים ולהגדיר מחדש את מה שמתאים לי ומה שלא. תהליך שאיפשר לי לשים סימני שאלה לגבי מה שאני אוכלת, למה אני בוחרת את סוג הספורט שאני עושה, למה אני מתלבשת כפי שאני מתלבשת ועוד.

היו שם שאלות בלי תשובות, ובאין תשובות.. יש וואקום. לספורט ולאכילה המסודרת לא היה תחליף שהתאים ל'אני המתרחבת מבפנים' והתחלתי לבדוק גבולות- האם  אוהב את עצמי במשקל גבוה יותר? האם אעריך את עצמי? מה יהיה הדימוי העצמי שלי במשקל שונה? ובתוך כל השאלות והאין תשובות, המשקל התחיל לעלות.

בכל משקל שהייתי לא אהבתי את הגוף שלי

בתוך תהליך ההתרחבות, שמתי לב שבכל משקל שהייתי לא אהבתי את הגוף שלי. מגיל מסוים רציתי להיות רזה יותר, חטובה יותר, התביישתי ללכת לים, וכשהסתכלתי בתמונות של עצמי לא אהבתי את מה שאני רואה. אז, מה משנה המשקל אם גם ככה אני לא אוהבת את הגוף? התחושה הפנימית היא אותה תחושה – הגוף שלי לא מספיק טוב כפי שהוא. לא אהבתי את הגוף בעבר ולא אוהבת בהווה. משקל נמוך יותר לא גרם לי אף פעם לאהבה גדולה יותר אל הגוף או אפילו לשביעות רצון ממנו.

ואז הגיע הריון ועוד עלייה במשקל. הגוף כבר התחיל להיות מאוד כבד ולא נעים. מכביד. ואז הגיעה התקופה שאחרי הלידה. ילדתי, ושבעה חודשים אחריה אני עדיין עם בטן של הריון, כזאת שבקלות אומרים עליה 'מזל טוב' אם לא מכירים אותי. כל הבגדים שבבית כבר קטנים או לוחצים או סתם נראים רע או שרוואלים. ואני לא כזאת מתה על שרוואלים.

לקנות בגדים  במשקל הזה זאת משימה בלתי אפשרית

לקנות בגדים בחנויות שהייתי רגילה לקנות בהם, זאת משימה בלתי אפשרית עד מדכאת בעליל. גם ככה אני שונאת לקנות בגדים ואין לי סבלנות לזה, גם ככה אני עייפה מלילות הפכפכים, אז אני צריכה גם לשוטט בחנויות ולפגוש עוד זוג מכנסיים שלא עולות על הירכיים או לוחצות על הבטן המשתפלת?

תוך כדי ההדרה שלי את עצמי מהקניונים בגלל תסכול מתמשך, שמתי לב שזה מפריע לי. מפריע לי להיראות מוזנחת, וזה כבר לא בגלל איך שזה נראה כלפי חוץ, ולא בגלל שאני חוששת שלא יאהבו אותי או לא יעריכו אותי. אני שמחה שכבר לא איכפת לי הנושא הזה, אבל לי איכפת. אני שמה לב שכשאני מתלבשת טוב יותר, זה משפיע על מצב הרוח שלי, זה מרומם לי את הנפש ונותן לי אנרגיות.

אז יצא שכבר כמה שבועות אני אומרת לעצמי שאני חייבת, פשוט חייבת לקנות בגדים, אבל לא עושה עם זה כלום, כי אני יודעת שבחנויות שאותן אני מכירה אין סיכוי שאמצא. בתוך כל הדבר הזה, פגשתי שלשום קרובת משפחה שקצת יותר גדולה ממני במשקל ולבשה ג'ינס מקסים ומיד שאלתי אותה מהיכן היא קנתה. "מאריסטו שמט", היא ענתה. וואללה?? בחיים לא נכנסתי לשם.

סוף סוף אפשר להרגיש נורמלית

יום למחרת קפצתי מיד לקניון, ומצאתי!! איזה הבדל זה ללכת לחנות שבה המעצבים באמת מבינים את הגוף המלא יותר ותופרים עבורו. פשוט מורגש שסגנון המכנס אחר (לא, אין שם גזרה נמוכה) וסוף סוף אפשר להרגיש נורמלית! ללבוש מכנסיים שמתאימות לי כפי שאני כרגע, בלי להתנצל, בלי להתבאס ואפילו לאפשר לעצמי לבחור מכנס שאני אוהבת ולא לקחת את מה שרק עולה עליי.

עשה לי כל כך טוב לקנות מכנסיים! הרגשתי שאני יכולה להיות קצת יותר מטופחת, שאוכל להרגיש טוב עם הגוף כפי שהוא עכשיו, כמה שזה קשה לי ומאתגר אותי המסע עם המשקל.ואז היכתה בי ההבנה. מעניין איך הייתי מרגישה אם המציאות הייתה מותאמת לצרכים שלי. אם מלכתחילה היו אינספור חנויות שמבינות את הגוף שלי וקוראות  לי לבוא, ליהנות מחוויית הקנייה מבלי להתפשר.

הרי מה שקורה עכשיו הוא שמציאות הבגדים מותאמת לרזות, כך שמי שנמצאת מידה 42 ומעלה מתבאסת על עצמה. כל מפגש שלה עם המציאות שאינה מותאמת לצרכים שלה, מובילה אותה לתחושה של דיכוי, סלידה עצמית, תחושות של אשמה, אי שביעות רצון ותחושה מתמדת של תקווה להיות מישהי אחרת- טובה יותר, רזה יותר, מתאימה יותר, מישהי שהמכנסיים מתאימות לה, לעזאזל.

בא לי לעוף על עצמי

זה מה שקורה לנו כשהמציאות פשוט מותאמת רק לחלק מהאוכלוסייה, והופכת למוקצות את מי שלא נכנסת לקטגוריה הצרה והמצומצמת של האידיאל. ואתן יודעות מה, זה לא מתאים לי, כי בא לי לעוף על עצמי, איך שאני, כמו שאני, באיזו שמידה שאני. בא לי שיהיה לי מבחר חנויות לנשים כמוני שרוצות להרגיש מטופחות ויפות ולאהוב את עצמם כפי שהן, בלי להרגיש חרא כל פעם שהן פוגשות מכנסיים.

בא לי שתהיה מחשבה מאחורי הבגדים ולא סטנדרט שלעולם לא אתאים לו וארגיש רע עם עצמי שאני לא מתאימה אליו. לא מתאים לי מבחינת האידיאולוגיה שלי. לא בא לי הצטמצם לקטגוריה רק בגלל שזאת הקטגוריה המובילה עכשיו.  

אני חושבת עלינו כאמהות, בפרט אחרי לידה, על כמה אנחנו מצטמצמות לקטגוריות חברתיות ומרגישות רע עם עצמנו, לפעמים בלי שנשים לב. על מה אנחנו מרגישות רע, לעזאזל? על זה שלא נשמנו מספיק בלידה? על זה שלא התאהבנו בתינוק? על זה שבא לנו למסור אותו לפעמים ולעוף לאיים הקריביים?  

הלוואי שלכל אחת תהיה את החנות המתאימה לה

אני עפה לי ומפנטזת על ה'חנויות' שהיו יכולות להיות לנו, כאמהות, בהן היו מחבקים אותנו ונותנים לנו 'מכנסיים' בדיוק לפי המידה שלנו- לזאת שעובדת מחוץ לבית ולזאת שאמא במשרה מלאה, לזאת שמתקתקת ולזאת שמבולבלת, לזאת שיש לה 8 ילדים ולזאת שיש ל ילד אחד. אני מדמיינת את כל החיבוקים לאמהות, את המחמאות שהן תקבלנה באותה 'חנות' בלי כל רצון לשנות אותן, להתאים אותן למשהו או לגרום להן רע על מה שהן כרגע.

אני חושבת כמה טוב  זה יכול לעשות לנו אם במקום להתבאס על עוד 'חנות' שבה ה'מכנסיים' יושבות לנו גרוע ולהסיק מזה שאנחנו 'שמנות מדיי' (= אמא רעה מדיי..), נמצא 'חנות' או קבוצה של אמהות שאוהבות אותנו ממש כמו שאנחנו ואפילו מעריצות אותנו (!), כן, מעריצות אותנו על הבחירות הייחודיות והלא קונבנציונאליות שלנו, על אורך החיים המיוחד שלנו ולא ייתנו להרגיש רע על האמהות שאנחנו.

אז עד שתיפתחנה עוד 'חנויות' ועד שישתנה האידיאל האימהי, אפשר לדמיין שאנחנו מוקפות, פשוט מוקפות, ב'חנויות' למגוון מידות, צבעים ואפשרויות שרק רוצות שנאהב את עצמנו ממש כפי שאנחנו כרגע.

 

אם אתן מרגישות שאתן רוצות להתחיל להיות בקשר מחודש עם הגוף והיחס אליו, אולי ליווי רגשי דרך שיחה ומגע קשוב איתי יוכל להתאים.

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם את : "בשינוי של הגוף אחרי לידה יש כאב"

אשמח לשמוע אתכן בתגובות,

לימור

 

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, בכרכור ובשיחות וידאו. יוצרת האתר.
על ליווי רגשי אחרי לידה
על עיבוד חוויית אחרי הלידה
קצת עליי
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" הרצאה דיגיטלית

אפשר ליצור איתי קשר דרך הודעה למייל או לווטסאפ : medabrot.imahut@gmail.com 052-2835020

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

16 Comments

  • Avatar

    הילה פיאלקוב

    בשמחה אהובה, אני לשרותך במלא מובן המילה, אני חושבת שמה שאת עושה חשוב מאין כמוהו ואשמח לעזור בכל דרך, בנתיים אני מפיצה את משנתך לכל אישה עם אזניים ולומדת ממך המון בעצמי

  • Avatar

    מיכי

    וואו וואו, איך את קולעת בול, מסבירה לי היטב את תחושותיי פעם אחר פעם,
    אני כל כך שמחה שיש לי העונג להכיר אותך ולקרוא אותך
    תודה!
    רצה לאריסטו שמט… 🙂

  • Avatar

    רחלי

    כתבת מקסים, וכל כך נכון. גם במישור המטאפורי של האמהות וגם במישור הארצי של הביגוד 🙂

  • Avatar

    נוית

    ממש הזדהתי איתך בכל מילה. בדיוק היום לפני חודשים (פתאום אני קולטת שזה כמו הריון….) הייתי עם 17 קילו יותר והגעתי למצב שהתחלתי להכנס לחנויות של בגדי הריון, של מעצבת ככה שמצאתי באמת בגדים מחמיאים. באותה סיטואציה חשבתי שאני נראת בסדר, אבל היום בדיעבד כשאני מסתכלת על התמונות הבודדות שיש לי מאותה תקופה אני יכולה להבין מדוע שאלו אותי אם אני בהריון.

  • Avatar

    אחת גדולה במיוחד...

    תקני ברשת…
    ואז לא צריך חנויות מיוחדות למידות גדולות.
    בארה"ב גם בוולמרט וטרגט יש מידות גדולות ושם גם מידה 50 היא לא מידה גדולה במיוחד אלא רק גדולה ויש עוד הרבה גדולות ממנה.
    הבעיה היא בארץ ובמבחר בארץ.
    מרגע שמגלים את נפלאות ההזמנה ברשת עולם חדש של בגדים יפתח בפנייך ואפילו תגלי שמה שבארץ גם בחנויות למידות גדולות הוא מידה גדולה באופן קיצוני שם זו מידה איפושהו באמצע של סקלת המידות.

  • Avatar

    הילה גלסר

    כתבת רגיש ומדוייק בדיוק כמוך …
    אני מרגישה כבר זמן מה שכל המהות שלי היא אינה מתיישבת עם הקול המקובל .בגוף ,בבגדים באייך שאני מגדלת את עדן ובר את עצמי וגם בזוגיות הבנתי שאני הילה אני אפילו לא הגדיר את עצמי אחרת כי לא בא לי להיות אחרת מאוד מזדהה עם לעוף על עצמי לא להצטמצם ולמצוא את הייחודיות שלי בכל רגע ובכל מקום….
    איזה כייף לקנות בגדים שיושבים שמכבדים אותנו ….
    אריסטו שמט הם מעולים ותמיד מצאתי רק שם בגדים לפניי ואחריי וביין הלידות….
    הכתיבה שלך מובהקת בתחושה שאנחנו מוכרחות להתעקש על הכבוד שלנו כלפיי עצמנו וההבנה העמוקה שההתרחקות מהגוף ומהיחודיות שלנו ולא משנה כמה ניקח אחריות ,קשורה לאינסוף המניפולציות החיצוניות שעושים עלינו וקשה מאוד להתנקות מהם.
    עדן ביתי שאלה אותי אמא אייך שיחקת ההצגת ילדים נסיכה אם את עם תלתלים…
    והייתי צריכה שטוח בפניה את מושגי היופי הרחבים שאנחנו מחויבות לו
    והיא הילדה שליה עם אמא מלכה עם תלתלים באמת לא הבינה כי על משהיא רואה ולא משנה כמה בבית היא יודעת על מושגי יופי אחרים רואה נסיכות עם שיער חלק…
    אז העבודה חייבת להתרחב עוד ועוד ועוד כמו שאת עושה
    חיבוק יקרה!

  • Avatar

    אמא ברשת

    לימור, כתבת מקסים!!
    אני יכולה להגיד שאחרי שמצאתי ליד הבית , לגמרי במקרה, שתי חנויות לטעמי, שלא נועדו לרזות רזות ולא לנערות בנות 16 , אלא לנשים, עם גוף של נשים, כל חווית הקניה שלי השתנתה , לא עוד כיתות רגלים מתסכל בקניונים, אלא קניה נעימה במקום שבו אני צריכה להתלבט מה לקחת.
    אולי אנחנו (את) צריכות ליצור מדור המלצות לעסקים שמחבקים אימהות ונשים בכלל ובתוך זה גם חנויות בגדים.
    אשלח לך בפרטי כמה קטעים יפים על הנושא, אם תרצי לפרסם 🙂
    עדי.

  • Avatar

    תמר קלר

    "אחותי" בום עליך:-)
    משמע = שיחקת אותה בגדול עם הקניה ועם הפוסט. העלית לי חיוך ענקי
    :-)))))

  • Avatar

    איריס ורשבסקי

    חזק ביותר!!
    את יודעת, את רק צריכה להכריז על החנות הזו. הרי לקוחות יש למכביר.
    בכל מקרה את יכולה לצוות אותי לכל פרויקט עתידי בנושא.
    נ.ב
    למה דווקא מכנסיים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ