מר יאיר לפיד היקר

מאת : אלסנדרה בן ישי

4 באפריל 2013 | 0 תגובות

איך זה יתכן שאני אשה ממוצעת, נשואה+2, חיים בדירה ממוצעת, עם משכורת ממוצעת וחיים ממוצעים, ועדיין אני לא המעמד הבינוני שזקוק לעזרת שר האוצר בכדי להתקיים בכבוד?

מתוך קוראות לשינוי

מר יאיר לפיד היקר,

בשנת 1937 עלה סבי מפולין לברזיל,שם הוא עזר להקים את השומר הצעיר. במהלך עשרות שנים עזר ליהודים רבים לעלות לישראל,יש לנו עדיין תמונות שלו עם שמעון פרס וגולדה מאיר.

בשנת 1986 עלו הוריי עם רגשי ציונות לארץ, הם הכירו  כאן כמתנדבים בקיבוץ, לאחר מכן נישאו בברזיל עם המשפחה ואני ואחותי נולדנו שם.

הם חיו פה 20 שנים, 20 שנים שבהם הרגישו אזרחים סוג ב' בשל כך שלא ידעו להבדיל בין ע' ל-א' ל-ה'.

20 שנים שבהם למרות חוסר השפה, נלחמו על פרנסה ועל כך שלא יחסר דבר לבנותיהן.

20 שנים לבד, ללא עזרה ותמיכה מהמדינה שכל כך מעודדת יהודים לחזור, אך כשהם פה לא יודעת לגרום להם להרגיש רצויים.

אבי, אני ואחותי עשינו שירות מלא בצבא.

כעבור 20 שנים, הוריי נואשו מלהרגיש פה אי פעם בבית ומכיוון שאני ואחותי כבר היינו בוגרות, הם עזבו וחזרו לברזיל.

מגיל 14 אני עובדת ואוהבת את ישראל. מעולם לא חשבתי לחזור עם הוריי לברזיל, נישאתי לצבר, ושני בניי נולדו כאן. חשבתי שאנחנו מעמד הביניים. השבוע נוכחתי סופית שכנראה אפילו למעמד הביניים לעולם לא נצליח להגיע.

כשנולד בני הראשון אני ובעלי הרווחנו סביר, משרה מלאה. ראיתי את בני מעט מאוד, אבל זה מה שכולם עושים, לא?

כאשר נולד בני השני, חשבון פשוט הבהיר לנו שיותר כלכלי לנו שאשאר בבית מאשר אחזור לעבודה, אך אני, שלא מסוגלת לנוח, למדתי ונאבקתי 3 שנים להקים עסק.

חילקתי עיתונים,

ניקיתי בתים,

ציירתי על קירות,

לפעמים אספתי עשרות אגורות ושקלים כדי לקנות חלב ולחם ושרדנו.

כעבור 3 שנים העסק שלי קיבל תנופה וחזרתי להרוויח כמו בימי שכירותי ללא הוצאות על חינוך, לשם שינוי, אבל זה כבר לא שינה הרבה, כי המינוס כבר היה כל כך גדול שהמשכורת היא טיפה בים.

בפסח הנוכחי נסעתי להוריי לביקור(הם שלחו לי כרטיס,כמובן שאין לי סיכוי לממן את זה), הם גרים בברזיל בעיירת חוף דומה לאילת, אך הרבה יותר גדולה.

בכביש מותר לנסוע ברוב המקומות 40 קמ"ש, שזו ממש אנלוגיה נהדרת לחיים שם. אין לחץ, הכל זורם בצורה רגועה, אתה מזמין אוכל ורוב הסיכוים  שיאחר בחצי שעה אבל זה בסדר, אתה לא ממהר..

יש עוני, אך אפילו העוני שם צבעוני ורוקד סמבה חודש שלם בשנה.

ראש הממשלה הברזילאי, שכל כך דאג להרמת המעמד העני, דאג שלכל אדם שרוצה לאכול יהיה סל מזון בסיסי שהוא יכול לרכוש במחיר זעום. מועצת הפועלים כך כך חזקה שם, שלאדם שעובד כשכיר יהיו חוקים מאוד נוקשים שיגוננו עליו.

הידעת שלכל שכיר שם יש משכורת 13?

חזרתי מברזיל מיואשת.

לפני שנתיים עברנו לפריפריה, מושב קטן בצפון, כדי לנסות ולשפר את חיינו וחיי ילדנו,

אני ובעלי עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה.

בעלי, שמרוויח מעל הממוצע, מס הכנסה לוקחים ממשכורתו חלק נכבד.

אנחנו משלמים אגרה,מיסים,חשמל

לא נוסעים ברכב פרטי כי לא יכולים לממן דלק,

אני לא מצליחה לזכור מתי היינו בחופשה משפחתית, סרט או מסעדה, חיים במינוס תמידי.

אנחנו לא מרוויחים קרוב ל-20,000 ולכן כנראה אנחנו לא מעמד הביניים לפי דעתך.

 

אני מנסה למצוא סיבות להישאר בארץ מאז שחזרתי ופשוט לא מצליחה.

איך יתכן שלא משנה כמה קשה נעבוד, לעולם לא נוכל לקנות בית מבלי להשתעבד לחובות נוספים לשארית חיינו? איך זה יתכן שהולדת ילדים היא חישוב כלכלי? שכאמא שרוצה להיות עם ילדיה, קשה עד בלתי אפשרי למצוא עבודה שגם אתפרנס ממנה בכבוד?

איך זה יתכן שגם כשבעלי עובד חודש שלם בשעות מטורפות, סוף סוף מקבל בונוס גם אז מס הכנסה לוקחים חלק מכובד ולעומת זאת לאלפיון העליון מגלחים חובות אסטרונומיים?

איך זה יתכן שאני אשה ממוצעת, נשואה+2, חיים בדירה ממוצעת, עם משכורת ממוצעת וחיים ממוצעים, ועדיין אני לא המעמד הבינוני שזקוק לעזרת שר האוצר בכדי להתקיים בכבוד?

 

מזל שסבא שלי נפטר לפני שנים, אני בטוחה שהוא היה מתהפך בקברו אם היה יודע מה קורה לנכדה שלו בארץ שהוא כל כך אהב ועשה למענה.

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

פינת המומלצות: דולה, מלווה בלידה, תומכת לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בדצמבר 201180 תגובות

מתוך דולה, הריון

כאן תוכלי למצוא המלצות מכל הלב על דולות מקסימות ומקצועיות שעזרו לנשים לחוות חוויה לידה אחרת

חווית לידה גדולה מהחיים

מאת : רעות שלומי רסלר

28 באפריל 20115 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

איך? איך לידה, שכל חיי שמעתי כמה קשה היא וכואבת, הפכה להיות בשבילי לא רק חוויה חיובית וטובה אלא גם חוויה מדהימה, מעצימה ומצמיחה שאני נזכרת בה בהתרגשות ובחיוך גדול?

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה חושבת שלא ארצה אף פעם ללדת. אמא שלי הטיבה לתאר את הלידות שלה כסיוט עלי האדמות ואני, בתגובה, הכרזתי בנחרצות שאני אאמץ ילדים ולא אלד אותם. לשמחתי עבר הרבה זמן מהילדות שלי ועד שמצאתי את בחיר ליבי ונכנסתי להריון בגיל 31, כי רק אז, כנראה, הייתי באמת מוכנה לתהליך המופלא הזה של התחברות לגוף, יצירת פלא שצומח וגודל בתוכי, לידה מרגשת ואמהות מהנה.

הריון ראשון ולידה ראשונה לא עוברים בקלות, אבל יש להם זכות ראשונים

מאת : גליה גינרמן

12 בנובמבר 20104 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בסופו של דבר החלטתי לקחת אפידורל כדי שאוכל פשוט לישון!

לקח קצת זמן אמנם, אבל לאחר האפידורל יכולתי לישון והייתי כל כך מאושרת. מרוב אושר על כך שאני לא חשה בצירים, לא יכולתי להירדם….

וכך עברו להם השעות, בעוד הפתיחה כלל לא מתקדמת ואני עדיין מסרבת לזירוז (כן, גם מזה למדתי רבות, לא תמיד צריך לסרב לכל מה שהרופאים מציעים…).

בשלב מסויים ההשפעה של האפידורל נחלשה מאוד ושוב חשתי בצירים.