נשארתי לבד | אחרי לידה

מאת :

25 באפריל 2013 | 3 תגובות

אני כועסת. על המדינה, על מקום העבודה שלו. איך מפקירים אותי ככה לבד אחרי לידה ? בלי החצי השני שלי?

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, עזרה ודאגה לעצמנו

 

ימים ספורים לאחר שילדתי את בתנו השנייה, חזר רועי, בעלי, לעבוד.

סיפור סטנדרטי, אני יודעת. ובכל זאת, ערב לפני, הרגשתי שעולמי חרב עלי.

מחר כשאתעורר בבוקר, אחרי פחות משבוע מאז שילדתי, כשאני עדיין חלשה פיזית, אחרי לילה של הנקות עם תינוקת חדשה, אשאר לבדי עם 2 בנות בבית.

 

לבד. לבד. לבד. לבד.

 

נכון, אחותי כאן.

נכון, יש לי דודה שאמורה לקפוץ לקראת הצהריים ולעזור עם הארוחה.

נכון, בערב הוא יחזור, וגם ההורים שלי יהיו כאן.

 

אני לא רוצה אותם. רוצה אותו. את רועי שלי.

זה שבחרתי לחלוק איתו את הרגעים המשמעותיים בחיי.

ואיך תקראו לעכשיו אם לא רגע משמעותי?…

 

אני כועסת. על המדינה, על מקום העבודה שלו. איך מפקירים אותי ככה לבד אחרי לידה? בלי החצי השני שלי?

הוא עצוב. הוא כל כך היה שם בלידה ואחריה. מאוד רוצה להיות חלק מהתהליך הזה שאנחנו עוברים יחד מאז הלידה. תהליך שנקטע כך, באחת, כשהוא חוזר לעבוד.

בבת אחת חיי היומיום שלנו נפרדים. מעכשיו כל אחד יחיה את החיים שלו.

נצטרך גם לפנות מקום להחלפת חוויות ורשמים. אחרת איך נוכל לקרוא לעצמנו "ביחד" בכלל?

 

החברה שלנו די חלשה בלתמוך באופן סיסטמטי ביולדות (אני לא מדברת על עזרה שניתן להשיג באופן פרטי, אלא על מערכת תמיכה רחבה כזאת, שקיימת שם תמיד עבורנו ואפשר להיעזר בה).

אז היולדת נשארת ללא תמיכה, ובנוסף – החברה שלנו רואה את ההפרדה הזאת של בעל מאשתו כשהיא עדיין במשכב לידה, של אבא מילדו הרך שזה עתה נולד, כדבר לגיטימי.

אני לא מבינה איך אפשר לבנות כך משפחה, כשאפילו את הבסיס הראשוני לא מתאפשר לנו לבנות.

אני לא מבינה איך אפשר להתעלם מהקושי הזה שמוטל כעת על היולדת הטריה. ועליה לבדה.

לא לכולן יש מעגל תמיכה, לא לכולן יש אפשרות לקבל עזרה בתשלום או לא בתשלום. לפעמים העזרה היחידה מגיעה מהבעל. ובתוך כמה ימים גם זה נגמר.

הייתי רוצה שבעלי יוכל להישאר איתנו עוד. שיוכל לחזור לעבוד אחרי תקופה מעט ארוכה יותר, אולי בצורה מדורגת, חצי יום בהתחלה… אולי לעבוד קצת מהבית… יש כל כך הרבה אפשרויות שפשוט לא נלקחות בחשבון.

ועם כל הרחמים העצמיים… כואב לי גם עליו. אני לא יכולה לדמיין אפילו איך זה מרגיש "לשלוף" את עצמך מהחוויה הזאת של לידה ותינוקת חדשה, לקום בבוקר, לצאת מהמיטה המשפחתית, להתגלח, לעלות לרכבת ולהתייצב במשרד…

 

אני אשמח לשמוע את דעתכן. אשמח שתשתפנה את בני זוגכן.

ספרו לי מה אתן חושבות על הסוגיה הזאת ואולי נתחיל להוביל שינוי מבורך.

 

לבלוג של שירה דרוקר

 

 

עוד אמהות מספרות על הבדידות שאחרי הלידה והצורך בעזרה:

עזרה בתקופה שאחרי הלידה היא הכרחית / דנה רביב ליברמן, דולה פוסט פרטום

זה לא פינוק זאת הישרדות / סמדר

למה אנחנו לא מבקשות או מקבלות עזרה אחרי הלידה? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

למה אני צריכה להעמיד פנים? / אמא אנונימית

הרגשת בדידות / אמא אחרי הלידה

רוצה חברוּת? על בדידות אחרי לידה / אמא ענבר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “נשארתי לבד | אחרי לידה”

  1. איילת ה הגיב:

    כתבת כל כך נכון, גם אני הרגשתי כך עם 2 קטנטנים אחרי לידה כשבעלי היה צריך לחזור לעבודה והכי קשה בזמנו היה כשהקטנצ'יק הגיע לגיל חודשיים והבת בת שנתיים וחודש ופתאום קיבל מילואים, חשבתי שיאשפזו אותי בגלל הדיכאון שקבלתי,
    לבסוף אחרי לילה אחד שהיה מחוץ לבית והיה סיוט בשבילי איכשהו הצליח להשיג אישור להיות בלילות בבית, אבל היה ממש ממש קשה וזו תקופה שזכורה לי כמשהו לא טוב והלוואי שמישהו במדינה הזו היה מתעורר ומבין שלא כולנו נולדנו מתוכנתות להיות לבד עם הילדים ולפעול בשלמות ולפעמים אנו צריכות את החצי שלנו שיהיה יחד איתנו בתקופה הלא פשוטה הזו.

  2. עמית ש הגיב:

    אני כ|כ מזדה, זה בדיוק מה שהרגשתי גם בראשונה וגם בשניה…פשוט תקופה בכלל לא להיט, עד שמתאפסים עם הקול. הרגשתי בפירוש שזה לא "פייר" שרק אני כאן בבית "תקועה", והוא חזור לשגרה. היה לי ממש קשה. עם הזמן + עזרה פה ושם זה הסתדר.

  3. גילי הגיב:

    אני עכשיו מסיימת חודש שביעי והפחד הזה של להישאר לבד מקנן בי כל הזמן. אנחנו אמנם עוברים להורים שלי אבל כמו שתיארת את זה כל כך יפה, אני מפחדת מהערב לפני הבוקר הראשון שהוא יחזור לעבודה.
    למזלינו, אנחנו יכולים לדבר באופן ריאלי על האפשרות שהוא ייקח חופשת לידה אבל כידוע, מדינת ישראל לא חוקקה את החוק הזה באמת בשביל לעודד הורות אלא כדי לצאת ידי חובה, וכך, אני נדרשת לחזור לעבוד כדי שהוא יוכל לקבל דמי לידה במקומי, וכל זה רק אחרי חודש וחצי. לאף אחד לא עלה הרעיון לתת לנו את החודש וחצי הראשונים לבד, לאף אחד לא עלה הרעיון שההתמודדות בחודש וחצי הראשונים היא הבעייתית ביותר.
    חבל שאנו חיות במדינה בא הממשלה מוצאת לנכון לצ'פר מעסיקים המתחשבים בעובדיהם בשעות מילואים, אבל אף אחד לא מוצא לנכון לעשות זאת כאשר נדרשת התחשבות בצריכים משפחתיים, שלא לדבר על שבועות ראשונים אחרי לידה…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

'נשים גדולות מהחיים'- נשים בהריון וגופן

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בינואר 201221 תגובות

מתוך הריון

לרוב כשאני מביטה בתמונות סטודיו מעלפות של נשים בהריון, תמונות שבהן יש איזה צירוף של עונג מושלם, עולה בי לצד ההתרגשות גם רגש אחר, שתוהה עד כמה זה 'אמיתי' כל הדבר הזה, עד כמה המופלאות הזאת הנשקפת מבעד התמונות היא אותנטית, אמיתית, משקפת את התחושות הגועשות שמתחת. עולה בי איזה חשק לשאול את האישה המצולמת: איך את מרגישה ? מה את עוברת ?

הרי הגוף והחיים שלנו כל כך משתנים בהריון. איך אנחנו עם הדבר הזה, עם ההשתנות הזאת ?

איך הקשר שלנו עם הגוף בהריון ואיך הוא שונה מהיחסים הרגילים בינינו לבין הגוף ?

כל אחת חווה את השתנות הגוף אחרת, את חוויות ההריון אחרת ובפרוייקט הזה הזמנתי אתכן, הנשים המופלאות שלוקחות חלק באתר, לשתף אותנו בתמונה מאלבום התמונות הפרטי והבייתי שלכן, בתמונות אותנטיות וטבעיות, ולחשוף משהו ממה שהיה בכן בהריון, משהו על הקשר בינכן לבין הגוף בהריון.

תגמרי עם זה וזהו | אובדן הריון

מאת : אמא אנונימית

29 במאי 20149 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

ביום שני, שבוע 9 בערך, אני מתייצבת נרגשת לבדיקה ראשונה אצל הגניקולוגית. די מהר היא מודיעה לי בלקוניות שאין דופק והעובר הפסיק להתפתח לפני שבוע וחצי. פתאום יש ואקום נוראי עד כאב בדיוק במקום ההוא בגוף שבו נשאבו אליו חיי כשנודע לי על הסרטן של אמא. היא שואלת אותי אם הייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר, "כי אני מגיבה מוזר",

להיות אמא לילד אחד

מאת : אמא לילד אחד

8 בדצמבר 201115 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

ישראלית שגרה בארצות הברית מזמינה אתכן לשתף על הבחירה או האילוץ להיות אמא לילד אחד. היא אמא לילד אחד שלא מבחירה, אך היא תשמח לשמוע מכן על העליות והירידות, על ההחלטה להיות אמא לילד אחד וכל מה שעולה.