אחרי לידה,  חברות ובדידות אחרי לידה,  עזרה עצמית

נשארתי לבד | אחרי לידה

 

ימים ספורים לאחר שילדתי את בתנו השנייה, חזר רועי, בעלי, לעבוד.

סיפור סטנדרטי, אני יודעת. ובכל זאת, ערב לפני, הרגשתי שעולמי חרב עלי.

מחר כשאתעורר בבוקר, אחרי פחות משבוע מאז שילדתי, כשאני עדיין חלשה פיזית, אחרי לילה של הנקות עם תינוקת חדשה, אשאר לבדי עם 2 בנות בבית.

 

לבד. לבד. לבד. לבד.

 

נכון, אחותי כאן.

נכון, יש לי דודה שאמורה לקפוץ לקראת הצהריים ולעזור עם הארוחה.

נכון, בערב הוא יחזור, וגם ההורים שלי יהיו כאן.

 

אני לא רוצה אותם. רוצה אותו. את רועי שלי.

זה שבחרתי לחלוק איתו את הרגעים המשמעותיים בחיי.

ואיך תקראו לעכשיו אם לא רגע משמעותי?…

 

אני כועסת. על המדינה, על מקום העבודה שלו. איך מפקירים אותי ככה לבד אחרי לידה? בלי החצי השני שלי?

הוא עצוב. הוא כל כך היה שם בלידה ואחריה. מאוד רוצה להיות חלק מהתהליך הזה שאנחנו עוברים יחד מאז הלידה. תהליך שנקטע כך, באחת, כשהוא חוזר לעבוד.

בבת אחת חיי היומיום שלנו נפרדים. מעכשיו כל אחד יחיה את החיים שלו.

נצטרך גם לפנות מקום להחלפת חוויות ורשמים. אחרת איך נוכל לקרוא לעצמנו "ביחד" בכלל?

 

החברה שלנו די חלשה בלתמוך באופן סיסטמטי ביולדות (אני לא מדברת על עזרה שניתן להשיג באופן פרטי, אלא על מערכת תמיכה רחבה כזאת, שקיימת שם תמיד עבורנו ואפשר להיעזר בה).

אז היולדת נשארת ללא תמיכה, ובנוסף – החברה שלנו רואה את ההפרדה הזאת של בעל מאשתו כשהיא עדיין במשכב לידה, של אבא מילדו הרך שזה עתה נולד, כדבר לגיטימי.

אני לא מבינה איך אפשר לבנות כך משפחה, כשאפילו את הבסיס הראשוני לא מתאפשר לנו לבנות.

אני לא מבינה איך אפשר להתעלם מהקושי הזה שמוטל כעת על היולדת הטריה. ועליה לבדה.

לא לכולן יש מעגל תמיכה, לא לכולן יש אפשרות לקבל עזרה בתשלום או לא בתשלום. לפעמים העזרה היחידה מגיעה מהבעל. ובתוך כמה ימים גם זה נגמר.

הייתי רוצה שבעלי יוכל להישאר איתנו עוד. שיוכל לחזור לעבוד אחרי תקופה מעט ארוכה יותר, אולי בצורה מדורגת, חצי יום בהתחלה… אולי לעבוד קצת מהבית… יש כל כך הרבה אפשרויות שפשוט לא נלקחות בחשבון.

ועם כל הרחמים העצמיים… כואב לי גם עליו. אני לא יכולה לדמיין אפילו איך זה מרגיש "לשלוף" את עצמך מהחוויה הזאת של לידה ותינוקת חדשה, לקום בבוקר, לצאת מהמיטה המשפחתית, להתגלח, לעלות לרכבת ולהתייצב במשרד…

 

אני אשמח לשמוע את דעתכן. אשמח שתשתפנה את בני זוגכן.

ספרו לי מה אתן חושבות על הסוגיה הזאת ואולי נתחיל להוביל שינוי מבורך.

 

לבלוג של שירה דרוקר

 

 

עוד אמהות מספרות על הבדידות שאחרי הלידה והצורך בעזרה:

עזרה בתקופה שאחרי הלידה היא הכרחית / דנה רביב ליברמן, דולה פוסט פרטום

זה לא פינוק זאת הישרדות / סמדר

למה אנחנו לא מבקשות או מקבלות עזרה אחרי הלידה? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

למה אני צריכה להעמיד פנים? / אמא אנונימית

הרגשת בדידות / אמא אחרי הלידה

רוצה חברוּת? על בדידות אחרי לידה / אמא ענבר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

3 Comments

  • Avatar

    איילת ה

    כתבת כל כך נכון, גם אני הרגשתי כך עם 2 קטנטנים אחרי לידה כשבעלי היה צריך לחזור לעבודה והכי קשה בזמנו היה כשהקטנצ'יק הגיע לגיל חודשיים והבת בת שנתיים וחודש ופתאום קיבל מילואים, חשבתי שיאשפזו אותי בגלל הדיכאון שקבלתי,
    לבסוף אחרי לילה אחד שהיה מחוץ לבית והיה סיוט בשבילי איכשהו הצליח להשיג אישור להיות בלילות בבית, אבל היה ממש ממש קשה וזו תקופה שזכורה לי כמשהו לא טוב והלוואי שמישהו במדינה הזו היה מתעורר ומבין שלא כולנו נולדנו מתוכנתות להיות לבד עם הילדים ולפעול בשלמות ולפעמים אנו צריכות את החצי שלנו שיהיה יחד איתנו בתקופה הלא פשוטה הזו.

  • Avatar

    עמית ש

    אני כ|כ מזדה, זה בדיוק מה שהרגשתי גם בראשונה וגם בשניה…פשוט תקופה בכלל לא להיט, עד שמתאפסים עם הקול. הרגשתי בפירוש שזה לא "פייר" שרק אני כאן בבית "תקועה", והוא חזור לשגרה. היה לי ממש קשה. עם הזמן + עזרה פה ושם זה הסתדר.

  • Avatar

    גילי

    אני עכשיו מסיימת חודש שביעי והפחד הזה של להישאר לבד מקנן בי כל הזמן. אנחנו אמנם עוברים להורים שלי אבל כמו שתיארת את זה כל כך יפה, אני מפחדת מהערב לפני הבוקר הראשון שהוא יחזור לעבודה.
    למזלינו, אנחנו יכולים לדבר באופן ריאלי על האפשרות שהוא ייקח חופשת לידה אבל כידוע, מדינת ישראל לא חוקקה את החוק הזה באמת בשביל לעודד הורות אלא כדי לצאת ידי חובה, וכך, אני נדרשת לחזור לעבוד כדי שהוא יוכל לקבל דמי לידה במקומי, וכל זה רק אחרי חודש וחצי. לאף אחד לא עלה הרעיון לתת לנו את החודש וחצי הראשונים לבד, לאף אחד לא עלה הרעיון שההתמודדות בחודש וחצי הראשונים היא הבעייתית ביותר.
    חבל שאנו חיות במדינה בא הממשלה מוצאת לנכון לצ'פר מעסיקים המתחשבים בעובדיהם בשעות מילואים, אבל אף אחד לא מוצא לנכון לעשות זאת כאשר נדרשת התחשבות בצריכים משפחתיים, שלא לדבר על שבועות ראשונים אחרי לידה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ