עוצמה נשית- בשבילי זו לא קלישאה משומשת

מאת :

21 באפריל 2013 | 8 תגובות

התחלתי להבין שאני ראויה ליותר מזה, אני ראויה ליותר מתחושת בסדר

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

מישהי אמרה לי לא מזמן שאין מה לעשות, אישה לא יכולה להיות ראש ממשלה כי היא רגישה מידי.

אני כמעט יצאתי מדעתי אל מול מילותיה, שהכאיבו לי באופן אישי.

בשנים האחרונות אני לומדת שהריפוי שלי, שהאושר הפנימי והחיצוני שלי קיים בזכות הרשות להרגיש, ויחד עם זאת, בין התאהבות רגשית גדולה בבן זוגי, לחתונה מרגשת ושופעת אושר, הריונות מטלטלים, הפלה כואבת, לידות כואבות ועוצמתיות, אמהות טריה ממלאת ומאתגרת, אני צומחת ומגשימה קריירה מספקת ומצליחה בהתאם לצרכים ולרצונות שלי.

אני מרגישה שהיכולת שלי להכיל את הרגשות שלי, כפי שהם, מאפשרת לי לנהל קריירה ברגישות גדולה, לתת מקום לרגשות הללו גם אצל אחרות שמולן ואיתן אני עובדת. התבוננות הפנימית והביטוי הרגשי, מאפשרים לי להבין ולהרגיש מה מניע אותי, מאפשרים לי לדבר בגוף ראשון, להעיד על עצמי, מאפשרים להיות אמפטית וסלחנית כלפי עצמי ובהתאם כלפי אחרים, ולהוריד את רמת השיפוטיות למינימום האפשרי.

מן הסתם רוב חיי לא חייתי כך, במשך שנים חייתי את חיי לידם, הקפדתי לעבוד קשה והרבה, לטייל המון, להיות עסוקה. מידי פעם הענקתי לעצמי את הרשות להיסחף ולהרגיש, מידי פעם הצלחתי לבטא את עצמי בצורה מותאמת, הרבה פעמים חזרתי פנימה, נשארתי עם הכאב שלי לבד, עם הפחדים והבושה פן יגלו אותם. והתמודדתי, התמודדתי יפה מאוד, כמו שהורים מסוימים נוטים לומר: "גם אני גדלתי ככה ויצאתי בסדר גמור".

עם השנים, ובעזרת אהבתו הגדולה של בן זוגי, התחלתי להבין שאני ראויה ליותר מזה, אני ראויה ליותר מתחושת בסדר, או תחושה של הישרדות, אני ראויה ליהנות מהחיים, עם הכאב והקושי שיש בצידם, אני ראויה להנות משפע, שפע של אהבה ללא תנאים.

אני יכולה להוליד ילדים בלידות טובות, ליהנות מהאמהות ללא אשמה, אני יכולה להעניק לעצמי את מתנת הלימודים והצמיחה האישית ובמקביל לפתח קריירה עצמאית, אני יכולה לקחת סיכונים מחושבים ולבקש עזרה, אני יכולה לטעות בדרך, לקבל סירובים ולנסות שוב. אני יכולה ללכת אחרי הלב שלי גם בחיי האישיים וגם בחיי העסקיים, אני לא צריכה לשים מסכות או לחפש תמיד את המילים הנכונות ואת השיטה שעבדה לאלו שלפניי.

אני באמת הולכת אחרי הלב שלי וזה מצליח, זה באמת באמת מצליח.

 

רעות שלומי רסלר, מלווה נשים בתהליכי צמיחה ושינוי, מנחת קבוצות, מנהלת את "גדולה- מעגל שיווק נשי, קהילה, נטוורקינג, העצמה".

מזמינה אתכן לפסטיבל גדולה- פסטיבל של עוצמה נשית שמתקיים ביום שישי הקרוב ה 26/4 במושב גאליה ליד רחובות. תוכניה ורכישת כרטיסים כאן

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"/ לי-את דנקר, מאמנת

מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד שבתוכי/ מיכל

הגוף שלי ואני נפגשים ומדברים / שירה דרוקר

דרך הכתיבה/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

8 תגובות ל- “עוצמה נשית- בשבילי זו לא קלישאה משומשת”

  1. מהממת,
    שתגדלי ותצמחי ותפרחי כל עוד ימייך פה

    • רעות רסלר הגיב:

      אהובה,
      תודה לך על המקום, כל פוסט שאני כותבת לאתר שלך, בהשראה שלך, מצמיח אותי ועוד הרבה אחרות.

  2. סשה הגיב:

    רעות , התמונה לגמרי הולמת את הכתוב, רכבתי איתך על הגל העוצמתי הזה תוך כדי המילים… מחזק וממלא. לגמרי כמו דג בתוך מים הבחירה שלך בעשייה הזאת! תודה על המזון הזה היום

  3. יפעת הרץ הגיב:

    אני מלאת קינאה!!! מקווה להידבק באור שיוצא מהמילים המחוברות היטב את הלב.
    יפעת

  4. מיכל גז הגיב:

    פוסט מדהים , איזו כתיבה נפלאה , זורמת ומחוברת יש לך. משו

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מר יאיר לפיד היקר

מאת :

4 באפריל 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

איך יתכן שלא משנה כמה קשה נעבוד, לעולם לא נוכל לקנות בית מבלי להשתעבד לחובות נוספים לשארית חיינו? איך זה יתכן שהולדת ילדים היא חישוב כלכלי? שכאמא שרוצה להיות עם ילדיה, קשה עד בלתי אפשרי למצוא עבודה שגם אתפרנס ממנה בכבוד?

איך זה יתכן שגם כשבעלי עובד חודש שלם בשעות מטורפות, סוף סוף מקבל בונוס גם אז מס הכנסה לוקחים חלק מכובד ולעומת זאת לאלפיון העליון מגלחים חובות אסטרונומיים?

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות

מאת :

12 במאי 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות, אין לי מושג איך מתפקדים עם התינוק. הוא בוכה וצורח, יש לו גזים או משהו אחר. אני מנענעת אותו, מחבקת, שרה לו ,מחייכת אליו שלא ירגיש שאני עצובה. אני עייפה ורעבה והגוף דואב. אני מלאת חרדה לצאת איתו החוצה והכל נראה לי מפחיד ומסורבל, אין לי כוח להוריד את העגלה ואת התינוק במדרגות, אין מעלית וכל הגוף שלי מרגיש מפורק.

אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת- מסע אישי ללידה "טבעית" – חלק 9

מאת :

16 בדצמבר 201018 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

אני מבינה את הרצון ללדת ללא משככי כאבים כגל פמיניסטי שהתחיל מתוך איזה רצון לבעוט ולהתנגד למדיקליזציה של הלידה, להחזיר את הכוח לאישה, להסתכל על האישה כאדם ולא כאובייקט, להתייחס אל הלידה כאל לידה ולא כאל תהליך של חדירה גברית פטריאכלית אל הגוף של האישה, שלא מרצונה האישי.

נשים שביקשו ללדת ללא משככי כאבים ,רצו קודם כל לאפשר לגופן ללדת כמו שהוא רוצה ומרגיש ורצו שהצוות הרפואי יתחיל להסתכל וגם להביט באישה, בגופה, בנפשה, ברצונותיה, בצרכיה, בנשמתה. נשים שרצו להפסיק להתייחס אל האישה כאל חפץ ואל גופה ככלי שרת בידי הצוות הרפואי.