עכשיו הבנתי עצמאות אימהית מהי

מאת :

15 באפריל 2013 | 0 תגובות

בתוך כל העצמאות האימהית הזו שכחתי לגמרי את העצמאות שלי כאישה

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

 עצמאות היא חלק בלתי נפרד ממני מהרגע שעזבתי את הקן של ההורים והתגייסתי לצבא. עצמאות אשר התחילה כסוג של מרד שלי פנימי בהורים שלי. מרד שאומר ״אני בוגרת״ ״אני יכולה״ ״אני מסתדרת לבד״. עצמאות טובה, בה אני לוקחת ומקבלת את כל ההחלטות בעצמי או במשותף עם בן זוגי.

המציאות שלי, שבה בעלי כאיש קבע כמעט לא נמצא בבית, אילצה אותי גם להתמודד עם הכל לבד. ההתמודדות הפכה לקשה במיוחד אחרי שנולד בני הבכור. היא הייתה קשה אך יחד עם זאת מספקת. בסופו של כל יום ראיתי את עצמי מתמודדת עם כל קושי חדש שהפך בעצם לאתגר. התמודדות עם הגזים של התינוק בתקופה הראשונה, קשיי ההירדמות, ההתעוררויות בלילה, המחלות שלו, הנסיעות לרופא ביום ולמוקד בלילה. צמיחת השיניים, חיפוש הגן המתאים, לקחת לגן בבוקר ולא לאחר לעבודה, להחזיר מהגן, התמודדות עם החינוך ועוד ועוד ועוד. בסוף כל התמודדות הגיע הסיפוק. אני יכולה לבד ולא צריכה להיות תלויה באף אחד. בשבילי זו הייתה העצמאות האימהית. אני סופרוומן אמא.

היום אני כבר אמא לשניים. כל קושי ואתגר הפך לכפול. בתוך כל העצמאות האימהית הזו שכחתי לגמרי את העצמאות שלי כאישה. את הצרכים שלי, את המשמעות שלי לא רק כאמא, אלא שלי, של עצמי. והיום, הקטן כבר גדל קצת והוא בן שנה, מסתבר שלמדתי גם לשחרר. וממש בימים אלה אני מוצאת את עצמי, רגע לפני ורגע אחרי יום העצמאות של המדינה, יוצאת לעצמאות חדשה: עבודה חדשה, לימודים חדשים וגם חוג של יוגה לנפש ולגוף. הרגשת האיזון הזאת היא התחושה הכי טובה שהרגשתי בשנים האחרונות.

עכשיו הבנתי – עצמאות אימהית מהי. זה להיות אמא במשרה מלאה שגם יודעת לשחרר ולא שוכחת את עצמה בדרך…

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

הריון והורות- איך מגיעים לאיזון, אם בכלל?/ אורה ברקן, פסיכולוגית

אני מרגישה רחוקה מעצמי, מ'האני' שלי/ הכי אמיתית

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי/ שירה דרוקר

איך להקשיב לעצמך/ עטרת ליפשיץ

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפולי פוריות: האוטובוס בדרך להריון

מאת : ליטל אוהב ציון

9 בדצמבר 20105 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אסון האוטובוס והכמיהה לניסים מובילה אותי לכתוב את הפוסט הבא, על האוטובוסים שלי בחיים והכמיהה האין סופית הזו להרות ועל התחנות בדרך של טיפולי פוריות:

את נכנסת לכביש, חד סיטרי (ברוב הפעמים), לא סתם כביש, אלא HIGH WAY בדרך יש כל מיני סוגים של רכבים, אופנועים, מוניות ואוטובוסים.

קו אחד של אוטובוס הוא ה"קו הטבעי" זה הסוג שמאמין שיש קשר הדוק בין גוף ונפש, באוטובוס הזה תפגשו המון נשים לבושות לבן, בלי איפור ובלי לק, טבעיות ככל האפשר שעושות יוגה ו/או מדיטציה ו/או דמיון מודרך ו/או דיקור סיני.

הילדה עם וירוס בטן עקשן.. אין לי אוויר..

מאת : אמא אנונימית

17 ביוני 20140 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

ילדה בת שלוש חולה בוירוס בטן עקשן שמסרב לללכת. רוקנתי כבר גלון של אקונומיקה. והתחושה הזו ששוב אני לבדי והעסק שלי גם על כתפיי, אך בכל זה אני עדיין האישה הזו שמכבסת, מנקה, מסדרת, תולה, מנגבת, מבשלת, מחבקת, מנשקת, מחייכת, מרגישה ריקנות. והאיש שלצידי עובד קשה קשה ואני לא רואה אותו ובלילה לצידי ישן עליי נהנה מחום גופי…. אין לי אוויר.

הריון והורות- איך מגיעים לאיזון, אם בכלל?

מאת : אורה ברקן

18 במרץ 20127 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות וקריירה, לכל אמא, מקצועניות מדברות, רגשות אשם, רגשות אשם אחרי לידה

התייפחתי על החלומות שלי להמשיך ללמוד, לעבוד, לפתח התמחות עצמאית, לטייל טיולים ארוכים בעולם, לבלות זמן איכות עם בן זוגי ועם חברותיי. מיררתי על החופש ועל העצמאות שלי שהיה נראה לי, שהנה, עוד רגע קט והם יהפכו למזכרות רחוקות מהחיים שלפני ההורות.