אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

עצמאות

 

היום, באוטו, בדרך ל'על האש', בעלי שם תחנה ברדיו עם מערכונים של הגשש החיוור.

בלי לשים לב אפילו, הוא אפילו לא הקשיב. היד אוטומטית הפעילה את הרדיו כדי שיהיה קצת רעש לכסות את המחשבות שמטרידות אותו כששקט מדיי. ולי מיד נהייתה צביטה בלב. אני מכירה את הצביטה הזו כבר, אני לא נותנת לה לגדול וכשהיא מתעקשת איתי יותר מדיי אני כבר יודעת לקחת רסקיו רמדי.

צביטה שמלווה בפלאש-בק, לימים אחרים, לא נורא רחוקים אבל ממש לא קרובים, של ילדות.  אני ואחות, ואמא ואבא נוסעים במכונית. אמא ואבא מחפשים ומחפשים את התחנה עם המערכונים של הגשש ונקרעים יחד מצחוק. זה תמיד היה מיוחד ומוזר, כי הם אף פעם לא עשו שום דבר ביחד, ואם כן, זה היה לריב ולצעוק – בטח לא להתגלגל מצחוק. ואני מאחורה, מנסה להבין מה לעזאזל כל כך מצחיק, מפריעה להם בשאלות כמו "מה הוא אמר?" "למה אתם צוחקים?" והם מנסים להשתיק אותי בין גיחוך להשתנקות.

והנה אני, עם בעלי באוטו, הילדים מאחורה, משפחה משלי. סופרת בחרדה את הימים לקראת גיל 30, מרגישה (והרבה פעמים מתנהגת) לא יום מעל 18. הפעם זה הילד שלי מאחורה שמתחקר, ושואל, ולא נותן מנוח לדבר או לצחוק. אני נזכרת באכזבה שחוויתי כשהתברר לי ששייקה מהגששים הוא לא שייקה סבא שלי שמעולם לא הכרתי, כי נפטר שנים לפני שנולדתי. אכזבה שלא הצלחתי להתגבר עליה גם כשהוסבר לי שוב ושוב שסבא הציל מאות יהודים בשואה ואחריה, ושאולי לא היה מצחיק כמו שייקה מהגששים, אבל היה גבר-גבר.

והנה, ההיסטוריה שלי חוזרת על עצמה גם עם הילדים שלי, שסבא שלהם חי מאוד, אבל לא הציל אף אחד והם בקושי מכירים אותו. ואני תוהה איפה הילדה הנודניקית שישבה מאחורה, מתי היא הספיקה להפוך למה שאני היום ולנסוע בתחפושת של אישה עם משפחה משלה ולשמוע ברדיו מערכונים של הגשש החיוור.
עצמאות. פנים רבות לה.
החלפתי תחנה.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

עצמאות אימהית מהי?/ אילנה איצקוביץ'

עצמאות בבחירה להיות האמא שאני/ עפרי זוטא

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ