40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני

מאת : לי-את דנקר

5 באפריל 2013 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני!

עוד קצת, ממש עוד טיפה ואני מתהדרת בכתר החוכמה והתבונה, מרחק יריקה מלספר לעצמי שאני סוף סוף בשלה.. חלילה לא קדירה, אבל בשלה להבין כמה קטנות.

בשלה להבין ש:

בני ישראל חצו את אותו מדבר שאני מסיימת לחצות בעצמי.

אחרי המדבר הזה מתחיל אחד חדש.

צעקות לא עוזרות, הן רק מטשטשות את הטעות באבחון.

אם חשבתי שכל ההתחלות קשות אז, זאת הכי קשה.

כוח המשיכה לא כזה מגניב.

אני ילדה קטנה מול העולם הגדול וגודל כן קובע.

40 זה לא זמן קציר, זה הזמן ללמוד את הדבר האמיתי.

בוגי מן זו לא המצאה, זו דרך גאונית לבקש חיבוק.

לי-את דנקר שולטתתתת לא בהכרח נישלטתתתתת.

זה שאספתי צדפים בילדות לא אומר שאני לא ממשיכה.

כשאני משחקת בחול יש בי את אותו שקט מגיל 4.

אף אחד לא באמת הרס לי את המגדל בגן, רציתי לבנות חדש.

סוד כמוס לפרה ולסוס זה עדיין אותו סוד רק שנוספה לביאה.

הצמד "בא לי!" שכל כך עצבן אותי אצל הילדים מעורר בי השראה.

אני לא מפחדת מהחושך כמו שאני מפחדת לעצום עיניים מעכשיו.

השיר "הכל אני יכול בחופש הגדול!" נכתב על ידי שוביניסט.

קן לציפור בין העצים זו אותה ציפור קטנה בלב ומסתבר שהיא טייקון נדל"ן.

מסתבר שגיל 40 הוא טייטל שחינכו אותנו אליו, לא באמת משמעותי לעומת הקצב המטורף שהעולם מתקדם בו. הרבה מתאמנים בגיל הזה מגיעים אליי מבולבלים נוכח עונת הקציר שלא ממש מתדפקת על דלתם. אני מצידי מציעה להם לחגוג את החופש לחקור, ללמוד, לבדוק ממה הם עשויים. זה לא סתם ש40 שנה הם חיכו/שמעו על הרגע הזה וכשהוא מגיע בא להם לזרוע במקום לקטוף.

40 שנה זה בסך הכל עיוות קל של 4X4. לכן, מציעה להוריד אפסים, לחמם מנועים ולצאת סוף סוף למסע האמיתי שהוא אתם! אחרי הכל אם היה לבני ישראל ג'יפ הם היו חוצים את המדבר ב4 שנים.

 

שמי לי-את דנקר ואני מאמנת אישית לחשיבה יצירתית ופזמונאית. פרטנית ובקבוצה.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

עוצמה נשית- בשבילי זה לא קלישאה משומשת/ רעות שלומי רסלר

10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"/ לי-את דנקר, מאמנת

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך יולדים בשבדיה?

מאת : אמא של שירה

18 באוקטובר 20105 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

אני כבר הייתי מוכנה לרצוח מישהו!!! התחננתי בפני אבא שיעזור לי – “תשכנע אותם לתת לי משהו עכשיו. אני לא עומדת בזה!!!” וגם הוא אמר לי לחכות כמה דקות. אוףףףף !

אמרתי לה שגיסתי צריכה להגיע והיא ענתה שמותר רק בן אדם אחד בחדר לידה! אני "קיבלתי את הסעיף" עליה – שתקרא את התוכנית לידה שלי שבמשך 9 חודשים עבדתי עליה עם המיילדת שלי ! הודעתי לה חד משמעית: אם גיסתי לא נכנסת יחד עם בעלי, אני לא יולדת פה!!! זה עזר – השבדים לא רגילים לזה…

איזו מין ילדה את היית ?

מאת : אמא אחת

17 במאי 20122 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בערך שבועיים אחרי שבני נולד, פגשתי בה. בילדה הפנימית שבי, שהביטה בסיטואציה החדשה בפליאה מהולה בכעס.

האמת, נפגשנו כבר בהריון, בעוד הילדה הפנימית דרשה מקום לעצמה וחששה מה יקרה כשהתינוק יוולד ולמה בכלל הוא צריך להיוולד והאם הוא יתפוס את מקומה.

אני זוכרת את עצמי מנסה פשוט להקשיב לה, להבין מה מציק לה ולהסביר שהיא תמיד תהיה איתי, גם כשהתינוק יוולד. שהוא לא יחליף אותה כמו שהיא מפחדת.

לכל מטבע יש שני צדדים

מאת : הכי אמיתית

19 ביוני 20114 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, לכל אמא

היי בנות, השבוע רציתי לשתף קצת בעולם שלי.

זה כל כך נכון שיש שני צדדים למטבע…לכל מצב יש יתרונות וחסרונות…

נתחיל מעניין החד הוריות. אני מודה. תמיד רציתי שכך יהיה. אני בעייתית בקשרים, ותמיד, לא חשוב כמה אהבתי את הבן זוג, בשלב מסוים הייתי חייבת לחתוך כי הרגשתי שאין לי אויר… על חתונה ממש לא היה מה לדבר. גם לא על מגורים משותפים….. רציתי להיות אמא, אבל עדיין לשמור על ה"אני"- העצמאית, הסוליסטית, הרווקה…..