40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני

מאת : לי-את דנקר

5 באפריל 2013 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני!

עוד קצת, ממש עוד טיפה ואני מתהדרת בכתר החוכמה והתבונה, מרחק יריקה מלספר לעצמי שאני סוף סוף בשלה.. חלילה לא קדירה, אבל בשלה להבין כמה קטנות.

בשלה להבין ש:

בני ישראל חצו את אותו מדבר שאני מסיימת לחצות בעצמי.

אחרי המדבר הזה מתחיל אחד חדש.

צעקות לא עוזרות, הן רק מטשטשות את הטעות באבחון.

אם חשבתי שכל ההתחלות קשות אז, זאת הכי קשה.

כוח המשיכה לא כזה מגניב.

אני ילדה קטנה מול העולם הגדול וגודל כן קובע.

40 זה לא זמן קציר, זה הזמן ללמוד את הדבר האמיתי.

בוגי מן זו לא המצאה, זו דרך גאונית לבקש חיבוק.

לי-את דנקר שולטתתתת לא בהכרח נישלטתתתתת.

זה שאספתי צדפים בילדות לא אומר שאני לא ממשיכה.

כשאני משחקת בחול יש בי את אותו שקט מגיל 4.

אף אחד לא באמת הרס לי את המגדל בגן, רציתי לבנות חדש.

סוד כמוס לפרה ולסוס זה עדיין אותו סוד רק שנוספה לביאה.

הצמד "בא לי!" שכל כך עצבן אותי אצל הילדים מעורר בי השראה.

אני לא מפחדת מהחושך כמו שאני מפחדת לעצום עיניים מעכשיו.

השיר "הכל אני יכול בחופש הגדול!" נכתב על ידי שוביניסט.

קן לציפור בין העצים זו אותה ציפור קטנה בלב ומסתבר שהיא טייקון נדל"ן.

מסתבר שגיל 40 הוא טייטל שחינכו אותנו אליו, לא באמת משמעותי לעומת הקצב המטורף שהעולם מתקדם בו. הרבה מתאמנים בגיל הזה מגיעים אליי מבולבלים נוכח עונת הקציר שלא ממש מתדפקת על דלתם. אני מצידי מציעה להם לחגוג את החופש לחקור, ללמוד, לבדוק ממה הם עשויים. זה לא סתם ש40 שנה הם חיכו/שמעו על הרגע הזה וכשהוא מגיע בא להם לזרוע במקום לקטוף.

40 שנה זה בסך הכל עיוות קל של 4X4. לכן, מציעה להוריד אפסים, לחמם מנועים ולצאת סוף סוף למסע האמיתי שהוא אתם! אחרי הכל אם היה לבני ישראל ג'יפ הם היו חוצים את המדבר ב4 שנים.

 

שמי לי-את דנקר ואני מאמנת אישית לחשיבה יצירתית ופזמונאית. פרטנית ובקבוצה.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

עוצמה נשית- בשבילי זה לא קלישאה משומשת/ רעות שלומי רסלר

10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"/ לי-את דנקר, מאמנת

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

פינת ספרים: "אפס עד 12: יומן השנה הראשונה" / ארנה קזין

מאת : בטי גורן

30 ביוני 20114 תגובות

מתוך ספרים לאמהות

אני מקבלת את הספר "אפס עד 12: יומן השנה הראשונה" של ארנה קזין מתנה מבן זוגי. את הכתיבה של ארנה אני זוכרת עוד מ"הארץ" ואני מתרגשת. ברור לי שיש לי אוצר בין הידיים ואני לא מתבדה.

בספר, ארנה (כך אקרא לה מעתה, נראה לי מגוחך לקרוא לה “קזין” אחרי קריאת ספר כל כך אישי ואינטימי) מתארת את השנה הראשונה לחייה של נעמי, בתה המשותפת שלה ושל מיכל, זוגתה. מיכל היא האמא הביולוגית של נעמי, ואילו ארנה מנסה להגדיר מה היא עבור נעמי כל הספר וכל השנה הראשונה.

זוגיות בחדר הלידה

מאת : אפרת דבוש נאור

20 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

באופן אישי, אני מרגישה כי נוכחות גברית בחדר לידה היא חיבור לא טבעי, מורכב ומועד לפורענות. יחד עם זאת, ימי השבט הנשי ותמיכתו המופלא מאחורינו ובמסגרת מבנה התא המשפחתי החדש, חשיבותו של בן הזוג כתומך ומלווה את אירוע הלידה מתבקשת וחשובה. כמו כן, לרוב מונע בן הזוג מרצון כנה להיות שותף מלא, להיות עבור האישה ולהוות לה עוגן וביטחון. אני מאמינה כי בעבודת הכנה מודעת, רגישה ומכבדת ניתן להימנע מקשיים אלו וליצור תחושת שותפות ויצירה מחזקת וחשובה.

רק עוד משימה אחת קטנה ודי

מאת : אמא

11 בנובמבר 20107 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

רק עוד משימה אחת קטנה ודי, ואז תשבי לארוחת הבוקר המיוחלת. את עושה עוד כמה דברים קטנים – תולה בגדים בארון, חלק צריך לקפל מחדש, אוספת עלים שנשרו מאיזה עציץ, מסדרת את המצעים שהתבלגנו במיטה, מחליטה ששוב הגיע הזמן לנקות את השירותים, מסדרת ערימת ניירות (כן, עוד אחת) ושוב נתקלת בערימת דואר שלא נפתחה, נשימה עמוקה. כבר מאוחר, על התה וארוחת הבוקר את מוותרת, עוד מעט גם ככה זה זמן לארוחת צהריים.
מה שמזכיר לך…מה תכיני היום? ואולי צריך ללכת למכולת? אולי אפילו לסופר? הגעת להחלטה, שניצל ופסטה – רק שהיא אוכלת רק פסטה והוא אוכל רק אורז. נמאס לך, היום את תכיני רק תוספת אחת – ושניהם יאכלו את אותו הדבר, את לא שפחה של אף אחד, הם צריכים לכבד אותך ולאכול את מה שאת מכינה. אז את מתארגנת להכנת שניצלים ופסטה…ואורז….רק ליתר בטחון, למידה ולא יהיה לך כוח למלחמה היום…