אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני

 

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני!

עוד קצת, ממש עוד טיפה ואני מתהדרת בכתר החוכמה והתבונה, מרחק יריקה מלספר לעצמי שאני סוף סוף בשלה.. חלילה לא קדירה, אבל בשלה להבין כמה קטנות.

בשלה להבין ש:

בני ישראל חצו את אותו מדבר שאני מסיימת לחצות בעצמי.

אחרי המדבר הזה מתחיל אחד חדש.

צעקות לא עוזרות, הן רק מטשטשות את הטעות באבחון.

אם חשבתי שכל ההתחלות קשות אז, זאת הכי קשה.

כוח המשיכה לא כזה מגניב.

אני ילדה קטנה מול העולם הגדול וגודל כן קובע.

40 זה לא זמן קציר, זה הזמן ללמוד את הדבר האמיתי.

בוגי מן זו לא המצאה, זו דרך גאונית לבקש חיבוק.

לי-את דנקר שולטתתתת לא בהכרח נישלטתתתתת.

זה שאספתי צדפים בילדות לא אומר שאני לא ממשיכה.

כשאני משחקת בחול יש בי את אותו שקט מגיל 4.

אף אחד לא באמת הרס לי את המגדל בגן, רציתי לבנות חדש.

סוד כמוס לפרה ולסוס זה עדיין אותו סוד רק שנוספה לביאה.

הצמד "בא לי!" שכל כך עצבן אותי אצל הילדים מעורר בי השראה.

אני לא מפחדת מהחושך כמו שאני מפחדת לעצום עיניים מעכשיו.

השיר "הכל אני יכול בחופש הגדול!" נכתב על ידי שוביניסט.

קן לציפור בין העצים זו אותה ציפור קטנה בלב ומסתבר שהיא טייקון נדל"ן.

מסתבר שגיל 40 הוא טייטל שחינכו אותנו אליו, לא באמת משמעותי לעומת הקצב המטורף שהעולם מתקדם בו. הרבה מתאמנים בגיל הזה מגיעים אליי מבולבלים נוכח עונת הקציר שלא ממש מתדפקת על דלתם. אני מצידי מציעה להם לחגוג את החופש לחקור, ללמוד, לבדוק ממה הם עשויים. זה לא סתם ש40 שנה הם חיכו/שמעו על הרגע הזה וכשהוא מגיע בא להם לזרוע במקום לקטוף.

40 שנה זה בסך הכל עיוות קל של 4X4. לכן, מציעה להוריד אפסים, לחמם מנועים ולצאת סוף סוף למסע האמיתי שהוא אתם! אחרי הכל אם היה לבני ישראל ג'יפ הם היו חוצים את המדבר ב4 שנים.

 

שמי לי-את דנקר ואני מאמנת אישית לחשיבה יצירתית ופזמונאית. פרטנית ובקבוצה.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

עוצמה נשית- בשבילי זה לא קלישאה משומשת/ רעות שלומי רסלר

10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"/ לי-את דנקר, מאמנת

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ