40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני

מאת : לי-את דנקר

5 באפריל 2013 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני!

עוד קצת, ממש עוד טיפה ואני מתהדרת בכתר החוכמה והתבונה, מרחק יריקה מלספר לעצמי שאני סוף סוף בשלה.. חלילה לא קדירה, אבל בשלה להבין כמה קטנות.

בשלה להבין ש:

בני ישראל חצו את אותו מדבר שאני מסיימת לחצות בעצמי.

אחרי המדבר הזה מתחיל אחד חדש.

צעקות לא עוזרות, הן רק מטשטשות את הטעות באבחון.

אם חשבתי שכל ההתחלות קשות אז, זאת הכי קשה.

כוח המשיכה לא כזה מגניב.

אני ילדה קטנה מול העולם הגדול וגודל כן קובע.

40 זה לא זמן קציר, זה הזמן ללמוד את הדבר האמיתי.

בוגי מן זו לא המצאה, זו דרך גאונית לבקש חיבוק.

לי-את דנקר שולטתתתת לא בהכרח נישלטתתתתת.

זה שאספתי צדפים בילדות לא אומר שאני לא ממשיכה.

כשאני משחקת בחול יש בי את אותו שקט מגיל 4.

אף אחד לא באמת הרס לי את המגדל בגן, רציתי לבנות חדש.

סוד כמוס לפרה ולסוס זה עדיין אותו סוד רק שנוספה לביאה.

הצמד "בא לי!" שכל כך עצבן אותי אצל הילדים מעורר בי השראה.

אני לא מפחדת מהחושך כמו שאני מפחדת לעצום עיניים מעכשיו.

השיר "הכל אני יכול בחופש הגדול!" נכתב על ידי שוביניסט.

קן לציפור בין העצים זו אותה ציפור קטנה בלב ומסתבר שהיא טייקון נדל"ן.

מסתבר שגיל 40 הוא טייטל שחינכו אותנו אליו, לא באמת משמעותי לעומת הקצב המטורף שהעולם מתקדם בו. הרבה מתאמנים בגיל הזה מגיעים אליי מבולבלים נוכח עונת הקציר שלא ממש מתדפקת על דלתם. אני מצידי מציעה להם לחגוג את החופש לחקור, ללמוד, לבדוק ממה הם עשויים. זה לא סתם ש40 שנה הם חיכו/שמעו על הרגע הזה וכשהוא מגיע בא להם לזרוע במקום לקטוף.

40 שנה זה בסך הכל עיוות קל של 4X4. לכן, מציעה להוריד אפסים, לחמם מנועים ולצאת סוף סוף למסע האמיתי שהוא אתם! אחרי הכל אם היה לבני ישראל ג'יפ הם היו חוצים את המדבר ב4 שנים.

 

שמי לי-את דנקר ואני מאמנת אישית לחשיבה יצירתית ופזמונאית. פרטנית ובקבוצה.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

עוצמה נשית- בשבילי זה לא קלישאה משומשת/ רעות שלומי רסלר

10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"/ לי-את דנקר, מאמנת

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידת בית: איך החלטתי ללדת בבית ?

מאת : שירה דרוקר

10 במרץ 20113 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני תוהה עד היום למה בדיוק התחברתי בגישה הטבעית הזו של לידות בית? אף פעם לא הייתי בחורה "טבעית", אבל תמיד האמנתי שאני חזקה, ובשנה שלקראת החתונה וההריון התחזקתי עוד יותר, הגעתי לרמות חדשות של אמונה בעצמי, של חשיבה חיובית, הגעתי להשלמה עם מי שאני ואהבתי את עצמי. אולי לראשונה בחיי הייתי מאושרת.

הרעיון של "לעשות את זה בדרך שלי", ללדת לפי בחירה ולא באופן פסיבי, לעבור את החוויה הזאת של לידה באופן אבסולוטי, מבלי לברוח מהכאב שאולי צפוי לי, מבלי לברוח מרמות הרגש והאינטנסיביות של החוויה, עם האנשים שאני בוחרת שיהיו איתי, ללא הגבלת כמות ואיכות, במקום הנוח והמוכר לי ביותר. הכול נראה לי כאפשרות הטבעית ביותר עבורי, כהמשך הטבעי לכל מה שעשיתי עד כה בחיי.

אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת- מסע אישי ללידה "טבעית" – חלק 9

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בדצמבר 201018 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

אני מבינה את הרצון ללדת ללא משככי כאבים כגל פמיניסטי שהתחיל מתוך איזה רצון לבעוט ולהתנגד למדיקליזציה של הלידה, להחזיר את הכוח לאישה, להסתכל על האישה כאדם ולא כאובייקט, להתייחס אל הלידה כאל לידה ולא כאל תהליך של חדירה גברית פטריאכלית אל הגוף של האישה, שלא מרצונה האישי.

נשים שביקשו ללדת ללא משככי כאבים ,רצו קודם כל לאפשר לגופן ללדת כמו שהוא רוצה ומרגיש ורצו שהצוות הרפואי יתחיל להסתכל וגם להביט באישה, בגופה, בנפשה, ברצונותיה, בצרכיה, בנשמתה. נשים שרצו להפסיק להתייחס אל האישה כאל חפץ ואל גופה ככלי שרת בידי הצוות הרפואי.

לשנות תנוחה כשלא נוח

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באפריל 20140 תגובות

מתוך לכל אמא

אני מרגישה שזאת תזכורת לעצמי לא לשכוח לשנות תנוחה כשאני מרגישה שזאת הנוכחית כבר לא מתאימה כרגע. גם לא אהיה בטוחה האם התנוחה הבאה תהיה לי נוחה יותר, כדאי פשוט לנסות תנוחה חדשה, מקום חדש, נקודת מבט חדשה. לפעמים אני מפחדת ממשהו חדש או סקפטית שהשינוי יעזור וזה מעכב אותי מחיפוש אחר התנוחה והמקום החדש, אז אני לא זזה. תקועה במקום.