עיר מחולקת לפי דת, מאוחדת ב IVF

מאת : שרית ב.

14 באפריל 2013 | 0 תגובות

תושבי מזרח ירושלים אינם זכאים לזכויות רבות שיש לישראלים. אבל עדיין, כשזה מגיע לטיפול רפואי, ממשלת ישראל משלמת להפריה חוץ גופית של נשים מוסלמיות בדיוק כמו שהיא משלמת עבורי.

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

 

אפריל, 2009.

אני ברת מזל להיות אזרחית ישראלית שבו על פי החוק ממשלתי מסבסדת במידה רבה טיפולי פוריות. אני לא יכולה לדמיין לעצמי לעבור טיפולים כאלה, ובאותו זמן גם לעבור פשיטת רגל. מדוע הממשלה שלי כל כך נדיבה? כי היא חייבת לעודד ילודה יהודית. זהו העתיד של המדינה שלי. אני אחראית על עתידו של העם היהודי.  אז זה טוב בשבילי. אני יכולה לשחק את משחק ה IVF לנצח מאחר שזה כמעט בחינם.

היום הלכתי לבדיקת הדם ואולטרסאונד לפני שאיבת הביציות בבית החולים בירושלים ונדהמתי למצוא את כל המרפאה כמעט מפוצצת ב IVF גיימרים. מה כבר מחלקים כאן בחינם? עשרות רבים של נשים בכל הצורות והגדלים שאלו את האחיות אותן שאלות (שענו בנימוס), המתינו בסבלנות ללקיחת דמים, כתבו את שמן על גיליון המתנה לאולטרסאונד, וישבו בשקט, כל אחת עם מחשבות ה IVF שלה. כל אישה והסיפור שלה.

זו באמת חוויה סוריאליסטית ב 7 וחצי בבוקר. את חושבת שאת לבד, אבל אז את מוצאת עשרות נשים אחרות בדיוק כמוך, שיושבות לידך ומשחקות את אותו משחק. אך חלקם לא בדיוק כמוני. חלקם נשים מוסלמיות ממזרח ירושלים. למעשה הרוב הגדול הוא. כולן  עוברות את אותו הדבר. נראה לי שזה  יותר טרגי להיות "עקרה" בחברה הערבית. אני שמתי לב להבדלים בתרבויות. נשים ישראליות משדרות יותר עצמאות, ביטחון עצמי, ולא פוחדות להשמיע את דעתם, תלונות או חששות. נשים מוסלמיות נראות לי יותר ביישניות. לעתים קרובות הם מלוות על ידי בעליהן שמדברים ונלחמים עבורן. אולי זה בגלל שאין להן שליטה כל כך טובה בעברית.  נראה לי מאוד לא נח לעבור טיפולים במערכת שבה את לא מבינה את השפה.

ובכל זאת, כאשר עייננו נפגשות, אני מרגישה מאוחדת. אולי אנחנו לא מאמינות באותם דברים. אולי אנחנו לא מסכימות על מה שהממשלה שלי עושה. תושבי מזרח ירושלים אינם זכאים לזכויות רבות שיש לישראלים. אבל עדיין, כשזה מגיע לטיפול רפואי, ממשלת ישראל משלמת להפריה חוץ גופית של נשים מוסלמיות בדיוק כמו שהיא משלמת עבורי.  אני מרגיש הקלה-  לדעת שהממשלה שלי לא הפלתה כאן, לפחות. היא מכירה בכך שכל אישה רוצה להיות אמא ושמגיע לה סיכוי הוגן.

ביום שאיבת הביציות המיטה שלי היא ליד מיטתה של אישה מוסלמית עם כיסוי ראש. היא מביטה בי בעיניים כבדות, אבל לא אומרת דבר. בעלה מאחל לי בהצלחה במבטא ערבי כבד בעת שמגלגלים אותי לחדר הניתוח. ואיפה הגבר שלי? בעבודה.

לפוסטים נוספים בנושא טיפולי פוריות

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דיכאון אחרי קליטה / הילה שרעף גלסר

מאת : הילה גלסר

5 בספטמבר 201123 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

עכשיו טוב,עכשיו נפלא! ואני ממשיכה לצעוד אל הטוב.. אבל היומיים של הקליטה בגן היו בשבילי יומיים של דיכאון אחריי קליטה..

כן, אני מעזה להגיד: "קשה לי! קשה לי עם פרידות, עם קליטות, עם מסגרות לא ייאמן איך בתוך כל זה אני עדיין כשירה להיות אמא".

אמא לשניים

מאת : נטע רותם ימניצקיי

11 ביולי 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אם יש דבר אחד שזכור לי בבהירות מוחלטת מחופשת הלידה עם ביתי הבכורה לפני כשלוש שנים, זה כמה כיף וקל זה היה.

מהרגע שהיא הגיחה לאוויר העולם, ועד לעצם רגע זה ממש, היא תמיד היתה ילדה רגועה, נינוחה, ולא דורשת הרבה (טוב נו, היא ישנה כרגע…). מן ילדה כזאת שלא בוכה ולא מייללת, משחקת יפה וישנה היטב.

היינו מתעוררות לנו בבקרים לא לפני 9:00, מטיילות, משחקות, עוד קצת ישנות. אידיליה. כאן בעצם התרחשה הטעות הראשונה שלי בתור אמא – באמת האמנתי שככה זה לגדל ילדים. שזה כזה קל.

עכשיו, כשיש לי בבית שני ילדים – אחת בת שלוש ואחד כמעט שלושה חודשים, אני מוצאת את עצמי עסוקה כל היום בתימרונים. להתעורר, להעיר, להלביש אותה בזמן שהוא יונק, להרדים אותו כשהיא יושבת בסיר, לקחת אותה לגן כשהוא נם את תנומת הבוקר שלו, לדחוף לו מוצץ כשהיא תופסת לי את הרגל ולא נותנת לי לעזוב את הגן. להכין לה ארוחת ערב תוך נידנוד הסלקל שבו הוא יושב, לעשות לה ולו אמבטיות במקביל (את זה ניסיתי היום לראשונה), להניק אותו ובינתיים לשים לה יובל המבולבל, להשכיב אותה כשהוא עלי במנשא, ועוד כהנה וכהנה אילתורים.

לידה אחרת, לידה "מחוברת"

מאת : מיטל טולדנו

6 בפברואר 20130 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

כבר לפני מס' שנים, היה לי ברור שאת הלידה הבאה אני רוצה לחוות אחרת מהלידות הקודמות.

בזמן ההריון הראשון שלי (לפני 17 שנה) – מאד פחדתי מהלידה. לא פחדתי מזה שיהיה לי ילד, לא היו לי חששות שיהיו תקלות בלידה, או שהילד יצא לא בריא. הפחד הגדול שלי היה מהכאב! הכאב היה נראה לי כאב בלתי נסבל, ולא היה לי ברור איך אני הולכת להתמודד איתו.

בלידה הראשונה קבלתי חומר מטשטש – שכנראה פעל את פעולתו, כי הזיכרונות מהלידה גם נהיו מטושטשים. אני זוכרת את עצמי אומרת מספר ימים אחרי הלידה ש"אני זוכרת שהיה נורא – אבל אני לא כל כך זוכרת למה…"