עיר מחולקת לפי דת, מאוחדת ב IVF

מאת :

14 באפריל 2013 | 0 תגובות

תושבי מזרח ירושלים אינם זכאים לזכויות רבות שיש לישראלים. אבל עדיין, כשזה מגיע לטיפול רפואי, ממשלת ישראל משלמת להפריה חוץ גופית של נשים מוסלמיות בדיוק כמו שהיא משלמת עבורי.

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

 

אפריל, 2009.

אני ברת מזל להיות אזרחית ישראלית שבו על פי החוק ממשלתי מסבסדת במידה רבה טיפולי פוריות. אני לא יכולה לדמיין לעצמי לעבור טיפולים כאלה, ובאותו זמן גם לעבור פשיטת רגל. מדוע הממשלה שלי כל כך נדיבה? כי היא חייבת לעודד ילודה יהודית. זהו העתיד של המדינה שלי. אני אחראית על עתידו של העם היהודי.  אז זה טוב בשבילי. אני יכולה לשחק את משחק ה IVF לנצח מאחר שזה כמעט בחינם.

היום הלכתי לבדיקת הדם ואולטרסאונד לפני שאיבת הביציות בבית החולים בירושלים ונדהמתי למצוא את כל המרפאה כמעט מפוצצת ב IVF גיימרים. מה כבר מחלקים כאן בחינם? עשרות רבים של נשים בכל הצורות והגדלים שאלו את האחיות אותן שאלות (שענו בנימוס), המתינו בסבלנות ללקיחת דמים, כתבו את שמן על גיליון המתנה לאולטרסאונד, וישבו בשקט, כל אחת עם מחשבות ה IVF שלה. כל אישה והסיפור שלה.

זו באמת חוויה סוריאליסטית ב 7 וחצי בבוקר. את חושבת שאת לבד, אבל אז את מוצאת עשרות נשים אחרות בדיוק כמוך, שיושבות לידך ומשחקות את אותו משחק. אך חלקם לא בדיוק כמוני. חלקם נשים מוסלמיות ממזרח ירושלים. למעשה הרוב הגדול הוא. כולן  עוברות את אותו הדבר. נראה לי שזה  יותר טרגי להיות "עקרה" בחברה הערבית. אני שמתי לב להבדלים בתרבויות. נשים ישראליות משדרות יותר עצמאות, ביטחון עצמי, ולא פוחדות להשמיע את דעתם, תלונות או חששות. נשים מוסלמיות נראות לי יותר ביישניות. לעתים קרובות הם מלוות על ידי בעליהן שמדברים ונלחמים עבורן. אולי זה בגלל שאין להן שליטה כל כך טובה בעברית.  נראה לי מאוד לא נח לעבור טיפולים במערכת שבה את לא מבינה את השפה.

ובכל זאת, כאשר עייננו נפגשות, אני מרגישה מאוחדת. אולי אנחנו לא מאמינות באותם דברים. אולי אנחנו לא מסכימות על מה שהממשלה שלי עושה. תושבי מזרח ירושלים אינם זכאים לזכויות רבות שיש לישראלים. אבל עדיין, כשזה מגיע לטיפול רפואי, ממשלת ישראל משלמת להפריה חוץ גופית של נשים מוסלמיות בדיוק כמו שהיא משלמת עבורי.  אני מרגיש הקלה-  לדעת שהממשלה שלי לא הפלתה כאן, לפחות. היא מכירה בכך שכל אישה רוצה להיות אמא ושמגיע לה סיכוי הוגן.

ביום שאיבת הביציות המיטה שלי היא ליד מיטתה של אישה מוסלמית עם כיסוי ראש. היא מביטה בי בעיניים כבדות, אבל לא אומרת דבר. בעלה מאחל לי בהצלחה במבטא ערבי כבד בעת שמגלגלים אותי לחדר הניתוח. ואיפה הגבר שלי? בעבודה.

לפוסטים נוספים בנושא טיפולי פוריות

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יום הזיכרון

מאת :

9 במאי 20112 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

יום הזיכרון.

שקט יורד,

מין דממת מוות כזאת.

אני מרגישה שיש בי חלק שרוצה להדוף,

לעצור,

לדחוק,

לא להיות חלק.

3 ימים לפני ניתוח קיסרי

מאת :

11 בפברואר 20113 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

משם ההערכות רק גדלו עוד ועוד והנושא נסגר סופית- אין לידה רגילה, קיסרי.

אז, נכון ! אלפי נשים עושות את זה, ונכון! זה לא סוף העולם…אבל אתה הרי יודע כמה אמא מפחדת ממחטים..ופה, טוב מיותר לספר שזה קצת יותר רציני מבדיקת דם…כל כך הרבה דמעות הזלתי, כל כך הרבה מחשבות עברו לי בראש, לא הבנתי איך מההריון הכי נפלא ותקין בעולם הגענו למצב שבכלל לא מדברים איתי על לידה רגילה אלא על קיסרי. כל כך כאב לי שהתכוננו ועשינו הכל להיות מוכנים ללידה ובסוף בכלל לא תהיה לנו הזדמנות אפילו לנסות ליישם כל מה שלמדנו.

כבוד לתחושות מוקדמות- חלק ב'

מאת :

20 ביולי 20110 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

על החששות כבר כתבתי וגם על התחושות המוקדמות והאנרגטיות המוזרה של כל התהליך הזה שחשתי.

ובאמת הגיע יום בו היה יותר דימום, בעצם היה ממש דימום, להבדיל מהכתמים החומים שהיו שם קודם לכן. אני חושבת שזה היה בשבוע 7-8, טוב, הכל ממש התחלתי בסה"כ.

באותו היום הרגשתי קצת יותר כבדה והיו קצת יותר כאבים עמומים כאלה, כך שמצאתי עצמי מתנהלת דיי באיטיות ושמחתי כבר להגיע לסוף היום, כשהילדים שכבו כבר לישון והיה לי קצת זמן שקט עם עצמי ובנזוגי.