הפעם אני פונה אליך איש

מאת : לי-את דנקר

19 במאי 2013 | 0 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה


הפעם אני פונה אליך איש,

זה שסיפרו לו בילדות שגבר זה לא דבר שביר, זה שאמרו לו תבכה אבל כמו גבר, שביקשו ממנו לתקן את הכל רק כי יש לו ביצים ולא כי יש לו את כל הכלים. שאמרו לו, שהוא זה "לאט" והיא זה "מהר", שציפו ממנו להתקדם הלאה גם כשהאופק נראה מתרחק, שלימדו אותו לאכול בפה פתוח את כל העוגה בידיעה שהיא לא נשארת שלמה…

אני פונה אליך כי לי היה אבא מיוחד, שסיפר לי כמעט הכל על הצד שלכם, לכן אני יודעת, שיש בך חצי ממני, חצי שלא תמיד אתה מתחבר אליו, אבל.. כשאתה כן, קורים קסמים (למעט במקרים שאבא שלך הוא הסנדק או צווארון לבן, נו.. שם החצי הזה, מוטב שלא יהיה מוחצן אלא אם כן, אתה בחברת אשת הסוד שלך, שהיא ברוב המקרים לא אשתך/ כן אני רואה הרבה סרטים).

החצי שלך הוא יפה כמוני, רגיש כמוני, חכם (כמעט) כמוני, כריזמטי, רגיש ובעיקר הרמוני כשהוא פוגש בחצי שלי.

החצי שלך יודע לבכות איתי כשאני בוכה וגם לתת לי תחושת הגנה.

החצי שלך, יכול להקשיב, ממקומות שאתה לא רגיל אליהם, מקומות בגבהים משתנים, מה שיגרום לך להפסיק לבהות בי כשאני מדברת על משהו חשוב.

החצי שלך הופך ללוליין בקרקס ויכול לדגדג לי את קצה האגן, בנקודות שהחצי הגברי שלך לא מסוגל לזהות בכלל.

החצי שלך הוא אלוף בבועות סבון שמשנות את הצבע, לעומת הבועה מהחצי הגברי שלא ממש משתנה…

החצי שלך מסתדר עם אמא שלי יותר טוב מהחצי שלי בימים של מחזור, גם בימים אפורים אחרים.

החצי שלך יכול להמיס לי את עוגת הגבינה שבלב, יכול לגרום לי להיות הדובדבן שבקצפת.

החצי שלך ביחד עם החצי הגברי, יכולים לשכנע אותי שאתה "אשכרה" מבין על מה שאני מדברת,

אולי זה יגרום לי להפסיק להשתמש בצליל שאתה כל כך שונא : "מממ"

החצי שלך יכול לספר לי הכל, ללא מחסומים, גם אם זה ישמע לצד הגברי שלך רכרוכי, יכול לגלות לי שקשה לך, שלא תמיד אתה יודע, שמלחמות זה מפחיד, שליפול זה כואב ואז אני ארים אותך, עד שתתחזק, כי אני אוהבת את כל הצדדים שבך ומבטיחה לך, שגם אם אין קליטה, תמיד שווה לך לנסות להתחבר… לחצי הנשי שלך.

לי-את דנקר פזמונאית ומאמנת אישית לחשיבה יצירתית, פרטני ובקבוצה.

אתר: www.liatdanker.co.il  אל לי-את דנקר בפייסבוק לחצי כאן

לבלוג שלי

עוד אמהות כותבות:

לדבר איתי/ שיר

מה הצד של האבא בתוך המשבר הזה?/ רות שלו

מה קורה עם גבר אחר מושך את תשומת ליבי?/ אמא אנונימית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא הצלחתי להניק. הרגשתי אמא מחורבנת

מאת : אמא מויאלית

17 בנובמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

אפילו להחזיק אותו לא יכולתי מרוב שהייתי חלשה וכאבה לי נורא הבטן מהניתוח. יועצת הנקה הגיע אליי עם התינוק וניסינו להניק. הוא הצליח לינוק בדיוק כמה דקות ופתאום כאילו שכח לינוק. מוזר בהחלט.
יום למחרת הביאו לי אותו שוב. עם כאבי תופת בחתך הניתוח, אני מנסה לתפוס את הילד וכל תנועה שהוא עושה מכאיבה לי ברמות שלא יתוארו. נלחמתי ללא הצלחה. הדמעות התחילו לרדת מרוב כאב. ביקשתי שוב יועצת הנקה.

בכי גדול, שריטת טראומה

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בפברואר 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

בכי גדול,

שריטת טראומה.

בכי גדול,

שריטת טראומה.

בכי גדול,

שריטת טראומה.

הגוף שלי הופך לאוסף של טראומות קטנות

לפי הבכי שלה.

איך נכנסתי להריון ראשון ללא בן זוג? חלק 1 -מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

15 בדצמבר 20106 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, טיפולי פוריות, רוצות הריון

אז כמו שכבר כתבתי, החלטתי להיות אמא והברירה שעמדה לי (בזמן הנתון ההוא) היא להרות בתרומת זרע.

חרשתי את האינטרנט בבדיקת בנקי הזרע הקיימים בארץ, יש כמעט לכל בית חולים, ואף בנק פרטי עם זרעים שבאים מחו"ל (איזה ניחוח…).

בשל בעיות של כמות תרומות זרע, התור לתרומה הוא די ארוך וצריך לחכות די הרבה זמן עד לפתיחת תיק. קבעתי בשני בנקים תור.