הפעם אני פונה אליך איש

מאת :

19 במאי 2013 | 0 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה


הפעם אני פונה אליך איש,

זה שסיפרו לו בילדות שגבר זה לא דבר שביר, זה שאמרו לו תבכה אבל כמו גבר, שביקשו ממנו לתקן את הכל רק כי יש לו ביצים ולא כי יש לו את כל הכלים. שאמרו לו, שהוא זה "לאט" והיא זה "מהר", שציפו ממנו להתקדם הלאה גם כשהאופק נראה מתרחק, שלימדו אותו לאכול בפה פתוח את כל העוגה בידיעה שהיא לא נשארת שלמה…

אני פונה אליך כי לי היה אבא מיוחד, שסיפר לי כמעט הכל על הצד שלכם, לכן אני יודעת, שיש בך חצי ממני, חצי שלא תמיד אתה מתחבר אליו, אבל.. כשאתה כן, קורים קסמים (למעט במקרים שאבא שלך הוא הסנדק או צווארון לבן, נו.. שם החצי הזה, מוטב שלא יהיה מוחצן אלא אם כן, אתה בחברת אשת הסוד שלך, שהיא ברוב המקרים לא אשתך/ כן אני רואה הרבה סרטים).

החצי שלך הוא יפה כמוני, רגיש כמוני, חכם (כמעט) כמוני, כריזמטי, רגיש ובעיקר הרמוני כשהוא פוגש בחצי שלי.

החצי שלך יודע לבכות איתי כשאני בוכה וגם לתת לי תחושת הגנה.

החצי שלך, יכול להקשיב, ממקומות שאתה לא רגיל אליהם, מקומות בגבהים משתנים, מה שיגרום לך להפסיק לבהות בי כשאני מדברת על משהו חשוב.

החצי שלך הופך ללוליין בקרקס ויכול לדגדג לי את קצה האגן, בנקודות שהחצי הגברי שלך לא מסוגל לזהות בכלל.

החצי שלך הוא אלוף בבועות סבון שמשנות את הצבע, לעומת הבועה מהחצי הגברי שלא ממש משתנה…

החצי שלך מסתדר עם אמא שלי יותר טוב מהחצי שלי בימים של מחזור, גם בימים אפורים אחרים.

החצי שלך יכול להמיס לי את עוגת הגבינה שבלב, יכול לגרום לי להיות הדובדבן שבקצפת.

החצי שלך ביחד עם החצי הגברי, יכולים לשכנע אותי שאתה "אשכרה" מבין על מה שאני מדברת,

אולי זה יגרום לי להפסיק להשתמש בצליל שאתה כל כך שונא : "מממ"

החצי שלך יכול לספר לי הכל, ללא מחסומים, גם אם זה ישמע לצד הגברי שלך רכרוכי, יכול לגלות לי שקשה לך, שלא תמיד אתה יודע, שמלחמות זה מפחיד, שליפול זה כואב ואז אני ארים אותך, עד שתתחזק, כי אני אוהבת את כל הצדדים שבך ומבטיחה לך, שגם אם אין קליטה, תמיד שווה לך לנסות להתחבר… לחצי הנשי שלך.

לי-את דנקר פזמונאית ומאמנת אישית לחשיבה יצירתית, פרטני ובקבוצה.

אתר: www.liatdanker.co.il  אל לי-את דנקר בפייסבוק לחצי כאן

לבלוג שלי

עוד אמהות כותבות:

לדבר איתי/ שיר

מה הצד של האבא בתוך המשבר הזה?/ רות שלו

מה קורה עם גבר אחר מושך את תשומת ליבי?/ אמא אנונימית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אוף, אין לי כוח, מה עושים ?

מאת : אושרה

3 במאי 201118 תגובות

מתוך רוצות הריון

תכננתי , ציפיתי, רציתי מאוד. כבר אחרי הלידה השנייה היה לי ברור שיהיה עוד ילד, תינוק/ת, משהו קסום , מרגיע, חדש, לחוות שוב את ההרגשה הקסומה הזאת של אחרי לידה… אין, האהבה האין סופית הזאת, להרגיש איך אני שוב מתאהבת מחדש, איך הלב מתרחב והשמחה בלב הולכת וגדלה.

כרוניקה של אשמה בעקבות הלידה

מאת : אמא אשמה

6 בפברואר 20116 תגובות

מתוך אחרי לידה, ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

עברו כמעט 3 שנים מאז הלידה של בני הבכור, לידה שלצערי כללה כל סיבוך אפשרי, הייתה ארוכה, מתישה, מפחידה, טראומתית והסתימה בניתוח קיסרי חירום בהרדמה מלאה.

בשנים שעברו מאז הפכתי שוב ושוב בראשי את השתלשלות האירועים ובדקתי מה יכולתי לעשות אחרת, מתוך ההבנה שאת שנעשה אין להשיב ומתוך מידה נכבדת של חמלה כלפי עצמי בהקשר של מאורעות אותו היום

"אני לא מבינה למה אני מרגישה תסכול וכעס.." – שאלה של אמא אחרי לידה

מאת : אמא מתוסכלת

19 בספטמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אמא אחרי לידה שואלת: "אני לא מבינה למה אני מרגישה תסכול וכעס, כשהתינוק שלי הוא כזה מלאך קטן ומדהים בן ארבעה חודשים. פשוט קשה לי לשמוח בימים האחרונים, כשהוא שוב חזר להירדם רק עם ידיים ונדנודים והוא ניג'ס רוב היום. קשה לי פיסית, שלא לדבר שבמזג אוויר הלוהט הזה, פשוט בלתי נסבל לצאת איתו החוצה במנשא. אני […]