שבועות והנפת תינוקות

מאת : מטופלת פריון

17 במאי 2013 | 2 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

 

כל שנה בחג השבועות מתקיים טקס הנפת התינוקות כחלק ממסורת הבאת הביכורים במושב. כל שנה אני שמחה בשביל אחרים אך, גם אחוזת קנאה בהורים שעולים לבמה ומציגים בגאווה את התינוקות החדשים שלהם. כל שנה ליבי מתכווץ ונחמץ עוד קצת. קול מיוסר בתוכי ממשיך ושואל מתי כבר יגיע התור שלנו? מתי אזכה לעלות יחד לבמה עם האיש שאני אוהבת ולצעוק בהתרגשות את שמו הרך של ילדנו, לומר הוא שלנו ואנו נשבעים לגדל אותו ברוח המושב ולתפארת מדינת ישראל.

כל שנה היא תזכורת מכאיבה לאמת המרה, שחלפה עוד שנה במסע הפריון שלנו ואצלנו דבר לא השתנה מזה חמש שנים. כבר שבוע אני מנסה להתחמק מהטקס, אין בכוחי לעמוד בזה שוב. ביקשתי מבעלי שניסע השנה למקום אחר, נתרחק. אפילו החיבוק החם שלו לא הצליח להרגיע את הבכי שבקע ממני ללא התראה. גם אם אברח זה לא יברח ממני.

השנה לעומת שנים קודמות פנתה מנחת הטקס בתחינה מלאת הומור וחן לקהל שהתאסף ואמרה: "השנה, היבול היה דל, אנא עשו מאמץ קטן, זה לא פותר אף אחד מכם". ואני חשבתי לעצמי 'לו רק ידעה. כמה מאמץ גדול נדרש מאיתנו, כמה שנים מלאות בציפייה שבורה, בהמתנה מורטת עצבים, בחוסר אונים, בכאב פיזי ונפשי שלא נגמר'. כאב צורב שהולך ומתעצם. שמחת החג, העגלות, ריח החציר והשירים הצליחו להשכיח במעט את העצב. אספתי את עצמי, חייכתי, רקדתי ולחשתי לבעלי: "בשנה הבאה זה יקרה לנו".

מאי 2013

אולי גם יעניין אותך:

למרות כל הידע, לא ידעתי מספיק/ שרית ב.

ההריון יגיע גם אם לא תירגעי/ גלית שושן

כמה רחוק את מוכנה ללכת/ מאירה ברנע גולדברג

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “שבועות והנפת תינוקות”

  1. מיכי הגיב:

    יקרה
    מאחלת לך שבשנה הבאה תהיו שם בעצמכם
    בהצלחה!

  2. סלעית פרידמן הגיב:

    וואו, לרגע תהיתי אם אני זאת שכתבה את זה בשנת 2013…
    זאת בדיוק היתה התחושה שלי, מילה במילה.
    בכל אופן, מאז, כבר הנפנו את התינוקת המתוקה שלנו בשבועות במושב,
    (אחרי שבהחלט הברזתי באחת השנים, כי הבנתי שאני צריכה להיות איפה שטוב לי)
    ואני מקווה ומאמינה שגם את ב"ה.

    חיבוק גדול

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה אני צריכה להעמיד פנים ??

מאת : אמא אנונימית

20 באוקטובר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, חברות ובדידות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

טוב, הרבה זמן שלא כתבתי ושוב אני מוצאת את עצמי בשאלה אחת גדולה- למה אני צריכה להעמיד פנים?????? למה אני צריכה לשחק אותה שהכול טוב ושהכול וורוד כשבתוך תוכי לא ממש מרגיש לי טוב ?

אז ככה, כבר 8 חודשים אחרי לידה בקיסרי לא מתוכנן ולא רצוי ועדיין לא משלימה איתו שזה קרה בקיסרי. אופס, לא הייתה ברירה, אבל מה עדיף? עדיף חיים חדשים שברוך ה' צוחק מחייך וגורם לאושר, אבל עדיין משהו פגוע בי ? האם אני בכלל ראויה להיות אימא האם מה שאני עושה זה נכון ועוד ועוד….

והכול מתי מתחיל חוזרים הביתה ומה עושים עכשיו הבעל חוזר לעבודה אימי שתהא בריאה גרה רחוק ממני אין מקום בבית שלה לארח אותי ואת התינוק כך שחוזרים לדירה המושכרת שלי ושל בעלי ומה שקורה זה שאני נתקלת ביום יום שעות שאני לבד אני עם הילד נטו איך אני מתמודדת אם זה?? עובר יום ועוד יום ואני עדיין לבדי מחכה שבעלי יחזור מהעבודה אף אחד לא מתקשר אף אחד לא מתעניין ומה אני אמורה להרגיש חוץ מבדידות? הרגשת דחייה? לשחק אותה שהכול וורוד?

כן, זה מה שעשיתי ונפגעתי. נפגעתי מזה שכמה שתהיה טוב עם המשפחה של הבעל, ככה ירחיקו אותך יותר. מישהו מהם בכלל חשב שאני זקוקה לעזרה בבית? מישהו בכלל חשב שאני לא מסתדרת לבד? מה פשעתי שילדתי בניתוח קיסרי? מה אני צריכה לבקש עזרה? כמות הפעמים שהייתי מתקשרת ולא הייתי מקבלת מענה כל כך רבה שנפגעתי שוב. כן, לא נורא. פעם ראשונה שנפגעתי זה קרה בניתוח ופעם שנייה שהתגלה לי שכאילו לאף אחד לא אכפת ממני ומה בעלי אשם??? זה לא הוא, זה המשפחה שלו.

רציתן גברים מעורבים בהורות, אך המהפכה לא הושלמה

מאת : אבא בתול

6 במרץ 201126 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

"נולדה לך בת, תהיה מאושר, מה זה כל המירמור הזה?!" ניסר בראשי הקול. ניסיתי להקשיב לו ולעטות על פני הבעה אווילית של שמחה, אולם עד מהרה הרגשתי מזויף. "כן, נולדה לי בת, אנחנו משפחה. אבל מעולם לא הרגשתי כל כך בודד". פחדתי מהמחשבות שהחלו לעלות בראשי, "אולי משהו בי לא בסדר? אולי אני זקוק לטיפול?"

ללמוד לצוף

מאת : אביטל חיימי

1 בספטמבר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

שנתי, חלמתי חלום. ראיתי את ילדי הטהור עומד על שפת המים. המים, עמוקים וזורמים בשצף. הלוך ושוב, כגלי הים.

אך ילדי הקט לא על שפת הים עמד. אלא על קצה החוף הפונה אל עבר ים המציאות.

אלו הם מימי החיים. המים בהם כולנו שוחים את חיינו קדימה והלאה ולומדים לזרום איתם את חיינו, בין אם באושר ובין אם ברגשות אחרים שמציפים אותנו.