טיפולי פוריות,  רוצות היריון

שבועות והנפת תינוקות

 

כל שנה בחג השבועות מתקיים טקס הנפת התינוקות כחלק ממסורת הבאת הביכורים במושב. כל שנה אני שמחה בשביל אחרים אך, גם אחוזת קנאה בהורים שעולים לבמה ומציגים בגאווה את התינוקות החדשים שלהם. כל שנה ליבי מתכווץ ונחמץ עוד קצת. קול מיוסר בתוכי ממשיך ושואל מתי כבר יגיע התור שלנו? מתי אזכה לעלות יחד לבמה עם האיש שאני אוהבת ולצעוק בהתרגשות את שמו הרך של ילדנו, לומר הוא שלנו ואנו נשבעים לגדל אותו ברוח המושב ולתפארת מדינת ישראל.

כל שנה היא תזכורת מכאיבה לאמת המרה, שחלפה עוד שנה במסע הפריון שלנו ואצלנו דבר לא השתנה מזה חמש שנים. כבר שבוע אני מנסה להתחמק מהטקס, אין בכוחי לעמוד בזה שוב. ביקשתי מבעלי שניסע השנה למקום אחר, נתרחק. אפילו החיבוק החם שלו לא הצליח להרגיע את הבכי שבקע ממני ללא התראה. גם אם אברח זה לא יברח ממני.

השנה לעומת שנים קודמות פנתה מנחת הטקס בתחינה מלאת הומור וחן לקהל שהתאסף ואמרה: "השנה, היבול היה דל, אנא עשו מאמץ קטן, זה לא פותר אף אחד מכם". ואני חשבתי לעצמי 'לו רק ידעה. כמה מאמץ גדול נדרש מאיתנו, כמה שנים מלאות בציפייה שבורה, בהמתנה מורטת עצבים, בחוסר אונים, בכאב פיזי ונפשי שלא נגמר'. כאב צורב שהולך ומתעצם. שמחת החג, העגלות, ריח החציר והשירים הצליחו להשכיח במעט את העצב. אספתי את עצמי, חייכתי, רקדתי ולחשתי לבעלי: "בשנה הבאה זה יקרה לנו".

מאי 2013

אולי גם יעניין אותך:

למרות כל הידע, לא ידעתי מספיק/ שרית ב.

ההריון יגיע גם אם לא תירגעי/ גלית שושן

כמה רחוק את מוכנה ללכת/ מאירה ברנע גולדברג

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

 

2 Comments

  • Avatar

    סלעית פרידמן

    וואו, לרגע תהיתי אם אני זאת שכתבה את זה בשנת 2013…
    זאת בדיוק היתה התחושה שלי, מילה במילה.
    בכל אופן, מאז, כבר הנפנו את התינוקת המתוקה שלנו בשבועות במושב,
    (אחרי שבהחלט הברזתי באחת השנים, כי הבנתי שאני צריכה להיות איפה שטוב לי)
    ואני מקווה ומאמינה שגם את ב"ה.

    חיבוק גדול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ